קרבן פסח

בע"ה ג ניסן התשע"ט

מישל בן שושן

קרבן פסח

מתוך שיעור של הרב יובל שרלו

 

נמנה כמה פרטים ייחודיים לקרבן פסח ודרכם ננסה למצוא משמעות לקרבן הפסח :

  1. פסח דוחה שבת

לכאורה, קרבן דוחה שבת במידה והוא עונה על שני קריטריונים

  • הוא קרבן ציבור (קריטריון זה איננו מקובל על ידי הרמב"ם). אבל ברור שקרבן נדבה או תודה או חטאת יחיד איננו יכול להיות קרב בשבת.
  • זמנו קבוע (אי אפשר לעשות אותו ביום אחר, מתוך מצוות התורה)

בכל זאת, קרבן פסח דוחה שבת למרות שהוא קרבן יחיד*

כאילו הוא קרבן ציבור!.

  1. פסח דוחה טומאה

טומאה הותרה בציבור. אם רוב העם טמא, מקריבים קרבן. במידה וזה קרבן ציבור. אם מיעוט אנשים טמאים, לא מקרביים. (ואז, בשביל קרבן פסח בלבד יש את האפשרות לעשות פסח שני). אבל אם רוב הקהל טמא, או ורב הכהנים טמאים, מקרבים את קרבן פסח, כאילו הוא היה קרבן ציבור!

  1. פסח שני

לא מצאנו בשום מצווה, "מועד ב'"! אין שופר שני או לולב שני או כיפור שני. "עבר זמנו , בטל קרבנו"! אם כן, למה התורה מאפשרת לאנשים טמאים (במידה והם מיעוט העם) לעשות פסח חודש אחר כך, ב14 באייר??

  1. מתחיל בחצי היום

פסח הוא הקרבן היחיד שניתן להקריב אותו מחצות היום והלאה עד לערב. כל הקרבנות קרבים כבר בבוקר (חוץ מהתמיד של בין הערביים שהוא המשכו של תמיד הבוקר). למה?

  1. עשה שיש בו כרת

יש רשימה של 36 מקרים שבהם חייבים כרת. כולם מצוות לא תעשה חמורות, חוץ משתי מצוות עשה: ברית המילה וקרבן הפסח. למה אי עשיית קרבן פסח חייב כרת?

  1. ערל לא יאכל בו

ערל אסור להקריב או לאכול את הפסח ! למה הפסח מותנה בברית המילה?

  1. פיגול

קרבן שנשחט בכוונה לא נכונה, חייבים להביא קרבן אחר במקומו. הוא נחשב, אבל הוא כשר! חוץ מקרבן פסח (וחטאת) * שכוונה לא נכונה בזמן שחיטתו פוסלת אותו לגמרי ואסור לאכול אותו!! למה?

  1. קהל ועדה

"כל קהל עדת ישראל יעשו אותו ". מכאן שהיו שלוש כתות. מכניסים כיתה אחת וסוגרים הדלתות ואחרי סיום ההקרבה מכניסים הכת השנייה.. כדי לקיים את המצווה שהקרבן נעשה בתוך הקהל .

 

הצעה תשובה : הפסח הוא ברית!

 

הרב שרלו מרחיק לכת ומציע שהפסח איננו "קרבן רגיל" אלא כריתת ברית, ולכן יש לו דינים מיוחדים!

יש שתי בריתות

  1. ברית המילה: ברית פרטית, שנעשית על ידי האבות באופן פרטי ואישי.
  2. ברית פסח: ברית לאומית שנכרת כשכל העם שרצה להיכנס לברית הזו (ובכך זכו להינצל ממכת בכורות ולצאת ממצרים).

למה שתי בריתות? כי יש שני ממדים שונים ומשלימים בעבודת ה': העבודה האישית כיהודי, והעבודה בתור חלק מהעם כולו. לכן חייבים להיות שתי בריתות ! אבל ברית אחת (הלאומית, מותנית בברית הפרטית. אי אפשר להקריב הפסח אם לא עברנו ברית מילה.

לכן, ברוב הנקודות שהעלינו לעיל, יש לקרבן פסח ממד ציבורי. הוא מתנהג כאילו הוא קרבן ציבור. למרות שכל אחד מקריב אותו. ורק ההגדרה של ברית לאומית מצדיקה את הייחודיות הזו. לכן הוא משלב בתוכו גם דינים של קרבן יחיד (כל אחד חייב להשתתף באכילת הקרבן שנשחט עבורו) וגם דינים ציבוריים כמו שראינו לעיל. בתור ברית, הוא מכניס את הפרט לתוך הכלל.

ביציאת מצרים, ה' שואל בעצם "מי רוצה להינס לתוך ההיסטוריה היהודית? מי רוצה להיות שותף לכל מה שיקרה לעם הזה? מי מוכן לקחת על עצמו את הסיכונים ווהחובות והאתגרים של היסטוריית העם היהודי?

על ידי הקרבת קרבן הפסח, וזריקת הדם על פתח הבית, היהודי במצרים נכנס בברית הזו. כל מי שלא עשה כן לא יצא ואם הוא היה בכור , הוא מת בליליה הזו אפילו שהוא יהודי.

לא מספיק להיות "דתי" באופן אישי ופרטי. יש להיות שותף לגורל העם ולהיסטוריה שלו בכל המובנים.

היום שחזרנו לארצנו, הממד הזה מתעורר לתחיה. בגלות הרגשנו רק את הממד הדתי שמסומלת על ידי ברית המילה. אבל זה היה רק ברית אחת מתוך שתיים. ייתכן שהעליה לארץ וההשתתפות בגורל המדינה והעם הם קיום הברית השנייה בימינו.

 

למה יש פסח שני? כי האנשים שהיו טמאים בזמן עשייתו, הרגישו שהם יצאו מהעם , שהם יצאו מהברית ואכן הם אומרים למשה :"למה ניגרע …?" כאילו מי שלא מקריב קרבן הפסח, יוצא מכלל העם. ואכן, זו ההגדרה של "כרת" גם המילה וגם פסח מכניסות כל אדם לכלל ישראל על ידי שתי הבריתות האלה ולכן אם חסר אחת, הוא "נכרת מעמיו"! זה גם מסביר למה חייבת להיות מחשבה מדויקת בזמן שחיטת הפסח: כי זה לא רק "עבודה", זו התייצבות לכניסה מחודשת בעם ישראל. וזה חייב להיות במלא הכוונה והמודעות.

 

למה כל שנה?

ברית המילה עושים  פעם בחיים.

למה יש לעשות ברית לאומית של פסח, כל שנה?

כי בכל שנה העם משתנה. יש אנשים שנולדים יש שמתים, משתנים הדעות ומאזן הכוחות, עם ישראל חי. ולכן, הכניסה לברית חייבת להיות מחודשת בהתחלת כל שנה.

אם כן, מה נידרש בקרבן פסח? להתחיל לשאול את עצמנו: מה אני עושה עבור כלל ישראל? איך אני יכול לקדם את הגאולה של כל העם? איך אני דואג לכל העם? איך אני משתייך לכלל העם. אי אפשר להתנתק ממה שמתחדש כל שנה בעם, בעבודה שלי כיהודי! עלי לחשוב מחדש את השתייכותי לכלל, בהתחדשותו! כל שנה, אני חייב לחשוב על העם היהודי שחי היום! בפסח אנו נמדדים לא כיהודים פרטיים דתיים בינם לבין ה', אלא בתור אומה וכל אחד נמדד בתור העבודה שלו ביחס לאומה כולה.

 

בעצם, קרבן הפסח הוא הממד הלאומי בקשר שלנו עם הבורא. אנחנו לא רק "דת" (ברית מילה) שכל אחד מקבל על עצמו את מצוותיו או לא, אלא אנחנו "לאום", אנחנו עם. ועלנו לפתח את הממד הזה בימנו לפחות כמו שפתחנו את הממד הדתי. כי גם זה כלול במצוות התורה! להיות עם ולהשתתף בהיסטוריה של כלל העם ולדאוג לגורלו ולפעול למען גאולתו.

 

מקורות:

 

(1)פסח דוחה שבת:  ( פסחים דף סו עמוד א )

 

גמרא. תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר +במדבר כח+ מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד – דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח – דוחה את השבת. ועוד, קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת – אינו דין שדוחה את השבת. מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם – עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו? אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא, הנח להן לישראל אם אין נביאים הן – בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה – תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי – תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.

 

(2) המחשבה פוסלת הפסח: משנה מסכת זבחים פרק א משנה א

 

כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן רבי אליעזר אומר אף האשם הפסח בזמנו והחטאת והאשם בכל זמן אמר רבי אליעזר החטאת בא על חטא והאשם בא על חטא מה חטאת פסולה שלא לשמה אף האשם פסול שלא לשמו:  שהמחשבה לא רק גורמת לקרבן להיות חינם אלא שהם פסולים!