שביעי של פסח –עצרת –פצ

20-04-06

 

 

שביעי של פסח –עצרת –פצ

 

 

שביעי של פסח נקרא בתורה "עצרת..לה'.."

שבועות לא קרא בתורה עצרת. אבל חכמנו קוראים אותו  עצרת!

שמיני של סוכות, חג בפני עצמו, נקרא בתורה "עצרת..יהיה לכם.."

 

הארי ז'ל  מגדיר "עצרת" כ "קליטה".

כל הקדושה שהצטברה במשך הזמן, מגיעה לקליטה אצל האדם, כדי לאגור אותה עמוק ככל האפשר, ושתהיה לברכה להמשך.

 

ביציאת מצרים, קבלנו מלמעלה הצלה שלא אנו יזמנו ושלא באה מאיתנו. זה היה מקרה חירום. כמו "זבנג" אחד גדול. אבל המטרה היא לעקל את זה ושהגאולה תהיה מורגשת מלמטה, אצל האדם.

לכן ה' מצווה לזכור בכל יום את יציאת מצרים. הוא גם נותן לנו ימים שבהם נתרכז עוד יותר בעניין הזה כדי לצבור כוח לכל ימות השנה.

בלילה הראשונה, אנו "משחזרים" את מה שקרא ביציאה עצמה.

אבל במשך שבעה ימים, ה' מצווה אותנו להמשיך את העניין הזה. לא רק יום אחד, אלה לאורך זמן. הזמן הארוך , המקיף , עבור בורא העולם , הוא שבעה ימים. חכן, פסח נמשך שבעת ימים. כבר לפני היציאה עצמה, ה' מצווה את משה לעשות חג פסח במשך שבעה ימים ולא לאכול חמץ במשך שבעה ימים( אפילו אם סיבת אכילת המצות קשורה לכאורה ליום הראשון בלבד!) . בסוף שבעת הימים, אנו אמורים לחגוג את העצרת של כל הקליטה האיטית בתוככי הגוף , הנפש, ההכרה והתודעה שלנו.

כמו המילה הראשונה בסיפור היציאה , מצוות ה:"משכו וקחו לכם צאן..".

המצווה היא באמת :"משכו". חייבים להמשיך הרעיון לתוכנו.

 

האם שבעה ימים זה מספיק??

חכמנו חשבו שאנו זקוקים להרבה יותר, חמישים יום!. עד שבועות. רק אז אפשר לקרוא לליום החמישים "עצרת" של חג הפסח!.

בגמרא, יש סברה שאפילו בסוכות, היינו צריכים חמישים יום עד ל"עצרת" של סוכות,  אבל , ה' לא רצה כנראה לחייב העם לעלות לרגל באמצע החורף! וחוגגים העצרת ביום השמיני.

 

בפסח, לפי "חשבונות" הבורא, עצרת היא ביום השביעי (עצרת לה') ולפי החכמים בשבועות , חמישים יום אחרי. אבל ה' הוא זה שתכנן גם את זה!. הוא זה שציווה לחגוג את שבועות. חכמנו קראו לו בשם עצרת כדי להסביר לנו את המהלך האמיתי של הדברים, עבור בני האדם.

 

מוסר ההשכל, הוא שהדברים צריכים לפעמים זמן כדי להיעכל!. אין כמו הזמן. אין מה שיכול לקצר את הדרך. אפילו אם יציאת מצרים היתה קיצור דרך בזמן (210 שנה במקום 400 שנה שהיו מתוכננים), במשך כל ההיסטוריה אנו "משלמים " את הקיצור דרך שהיה , ומעכלים את הדברים בשלבים שונים בתוך הזמן: יום ראשון של פסח, אחר כך כל החול המועד, אחר כך שביעי של פסח, אחר כך 7 כפול שבע שבועות עד לחג שבועות, ואז, ורק אז אפשר לקבל התורה , השכלית, כדי לקיים אותה ולהכניס בעולם המעשה את הזכרון של יציאת מצרים. אפילו הבנת מי הוא האלוהים , עוברת דרך יציאת מצרים (אנוכי ה' אשר הותאיתיך..")

 

לכן אנו סופרים את הימים עד לשבועות. כל יום, והספירה שלו. הזמן עובר ואנו מרגישים בו. רק הוא יכול לעזור לנו לעשות את העבודה הנכונה של העיכול, של הקילטה, של ה"עצרת".

כל יום אנו מברכים. לכל יום יש את הברכה שלו. "ברכה " מלשון "בריכה" ו "הברכה". : למשוך ממקור קיים, את התוכן ולהעביר אותו למקומות שונים,או לזמנים שונים, או לרבדים אחרים בתוך האדם .

 

האם בשבועות הסתיימה הקליטה? האם אי פעם הקליטה יכולה להסתיים?

אולי זאת הסיבה שהשירה שישראל אמרו את השירה, אחרי קריעת ים סוף בבוקר של יום השביעי, אחרי לילה של קריעה , פחד, בריחה, קטרוגים מכל צד, בבוקר, כשהכול היה ברור וכולם נרגעו סוף סוף, שירה על הנגמר, על הקליטה!  השירה הזאת נאמרת בלשון …עתיד!:

"אז ישיר …"

העצרת האמיתית היא אולי  לעתיד לבוא!