בע"ה כו אלול התשעז
מישל בן שושן
ראש השנה פי
הרב חיים נבון והרב נהוראי מביאים כמה סימוכין שקושרים בין תקיעת השופר לבין קרבן:
1.חצוצרות:
משנה מסכת ראש השנה פרק ג [ג] שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדין שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר: משנה ד בתעניות בשל זכרים כפופין ופיהן מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות:
החצוצרות הן כמו השיר שמלווה כל קרבן במקדש.
. 2. סוג השופר:
משנה מסכת ראש השנה פרק ג [ב] כל השופרות כשרין חוץ משל פרה …[ג] שופר של ראש השנה של יעל פשוט …
שתי המשניות נראות סותרות: האם השופר יכול להיות מכל הסוגים חוץ משל פרה אעו הוא חייב להיות של יעל?
מסתבר שבמקדש הוא חייב להיות של יעל או אייל. אבל בגבולין(מחוץ למקדש), הוא יכול להיות משאר בהמות.
- 3. בשבת
בשבת לא תוקעים בשופר מחוץ למקדש. אבל במקדש, אפילו בשבת תוקעים. למה?
ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרמה:דתני ר"ש בן יוחאי "יום תרועה יהיה לכם ועשיתם …" במקום שהקרבנות קרבין,
במדבר פרק כט(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:(ב) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה …
רבי שמעון בר יוחאי קורא את הפסוקים ביחד: יום תרועה..ועשיתם עולה. כלומר במקם שיש שם קרבן, שם תוקעים. כאילו השופר קשור לקרבן.
- הראב"ד
מדוע ההלכה מחלקת בין השופר במקדש ובגבולין? כי מעיקר הדין, השופר היה אמור להיתקע אך ורק במקדש כי כתוב "שבתון זכרון תרועה…והקרבתם אשה לה'" רק איפה שמקרביים קרבנות תוקעים בשופר.
ואין תוקעים "בכל ארצכם" רק ביובל:
ויקרא פרק כג(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:(כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק: ס
המנהג לתקוע בשופר מחוץ למקדש הוא "מדרשא אתי". דרשה של החכמים ולא עיקר הדין. וכל תקיעה בשופר מחוץ למקדש, מן המקדש היא לוקחת את כוחה!כאילו התקיעה במקדש מתפשטת לשאר העולם.(סוכה ד).
- מצווה הבאה בעברה
יש איסור לעשות מצווה אם זה מצריך לעבור עברה.למשל,לולב גזול פסול. אי אפשר לקיים מצוות לולב אם הוא נגזל.אבל העניין הזה נוגע רק במצוות ש"מהללים בהן". או שיש בהם "ריצוי" כמו קרבנות. החכמים כללו את השופר בדין זה. שופר גזול (מכיוון שבא אלינו דרך עבירה) פסול ואי אפשר לצאת איתו ידי חובה.
אם ן הנה עוד קשר בין השופר והקרבנות.
- של פרה
למה לא תוקעים עם שופר של פרה? כי זה מזכיר חטא העגל. "ואין קטגור נעשה סנגור". עוד ראיה שהשופר דומה לקרבן המבקש ריצוי בפני ה'. כמו הכהן שנכנס לקדש הקדשים או קרבן שבא לכפר.
מסקנה: תקיעת השופר דומה מאוד להקרבת קרבן במקדש.
על מה התקיעה מכפרת? היא מזכירה את עקידת יצחק שהיה מוכן להקריב את עצמו עבור מצוות הבורא. כך, אם אנו חייבים למיתה, משתמשים בזכותו של יצחק שמכפרת עלינו. כמו שקרבן נקרב "במקום" האדם עצמו, כך השופר מזכיר עקידתו של יצחק שמסר נפשו לה'.
חידוש מאת חברי דניאל בנאיש:
משנה מסכת ראש השנה פרק א משנה ב :[ב] בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:
בכל חג אנו נידונים על משהוא:תבואה, פרות האילן, מים…
- בפסח על התבואה. ומביאים קרבן העומר למקדש
- בשבועות, על פירות האילן. ומביאים ביכורים למקדש
- בסוכות, על המים ומביאים ניסוך מים למקדש.
מה אנו מביאים בראש השנה?
בני אדם נידונים, ולכן אנו מביאים..את הרוח שה' שם באפינו בבריאה! אנו מחזירים את הרוח שיש בנפשנו שהיא הסמל של הנשמה המייחדת אותנו כבני אדם, אל הבורא!
אם כן, בכל חג, אנו "מחזירים" כביכול אל בורא העולם חלק מהקניינים שלנו, לפני שנוכל להשתמש בהם. רק מה שאנו מכירים בו כשייך אל הבורא ולא לנו, יכול להפוך עבורנו לקניין. כי רק אז אנו מתייחסים אליו נכונה.
בראש השנה: אנו מכירים שהחיים שלנו כבני אדם שייכים אל הבורא. על ידי תקיעת השופר, אנו מוסרים לו את הנפש שיש בנו, ברוח שאנו מפיחים בשופר!
אנו כביכול מוכנים להחזיר את נפשנו אל הבורא. זה מה שיכול להצדיק התייחסות חדשה אל החיים שלנו בשנה החדשה.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 