בע"ה ד סיוון התשעז

מישל בן שושן

 

 

עומר שבועות פי

מתוך שיעור של הרב מנשה וינר

 

למה חג של יום אחד נקרא "שבועות"? נביא כאן שלושה  מקורות בתורה  לחג השבועות ונעיין בכמה היבטים:

 

פרשת אמור:

ויקרא פרק כג (ט) 2 וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם 3 וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: (יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְקֹוָק לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן: (יב) וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לַיקֹוָק: (יג) וּמִנְחָתוֹ  4  שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין: (יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם: ס

(טו) 5. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק:(יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם 4 שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיקֹוָק:(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיקֹוָק וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת 6 וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:(כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיקֹוָק לַכֹּהֵן:(כא) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:(כב) 7 וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

 

פרשת פנחס:

במדבר פרק כח (כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק 8 בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(כז) וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה:(כח) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:(כט) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:(ל) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:(לא) מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם: פ

 

פרשת ראה

1

דברים פרק טז (ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

————————————————————————————

 

1נתחיל מהמקור השלישי, בפרשת ראה:

אם נתעלם מכל מה שאנו יודעים מהמקורות האחרים, יש לספור 7 שבועות והפסוק הבא דורש לעשות חג מהשבועות האלה! לא כתוב שחג ה/שבועות בא "אחרי" הספירה .וגם הגיוני לחשוב שמה שסופרים, השבועות הם בעצם החג! חג של 7שבועות!

 

2.במקור הראשון בפרשת אמור:

שם, כל חג מתחיל בפסוק זהה "וידבר ה' אל משה לאמור". כך היה בפסח וכך יהיה בסוכות וראש השנה וכ"ו. אם כן, ההתחלה כאן של ספירת העומר בפסוק זה מצביע על חג חדש. אבל, מבחינת התאריכים, זה עדיין פסח! זה בטז בניסן שמביאים את העומר! נראה שדווקא לא! התורה מנתקת לגמרי בין חג הפסח לעומר. ואלי זו הסיבה שלא כתוב "ממחרת הפסח" (דבר שהיה מונע מאיתנו הרבה בעיות עם הצדוקים) אלא "ממחרת השבת" כדי לנתק את העניין של פסח מעניין העומר!

 

3. 3. "וקצרתם את קצירה". זה קשור לקציר. בדיוק כמו שכתוב בפסוק כב "ובקוצרכם" עבור חג השבועות.

• כאילו   ההתחלה ביום טז בניסן הוא התחלת הקציר
• והסוף, ביום שבועות 6 בסיוון זה גמר התקופה של הקציר.

בהתחלה היה קציר שעורים ובשבועות קציר חיטים. אבל הכל , כל שבעת השבועות הן יחידה אחת של חג הקציר.

 

4."ומנחתו שני עשרונים". זה מאוד מוזר. למה להביא מנחה של "שני עשרונים"? תמיד בהלכות המנחות (ראה פרשת שלח לך) מדובר על עישרון אחד עבור כבש! ובמיוחד שהנסך הוא רגיל רק רביעית ההין וגם השמן שייך רק לעישרון אחד (למדו חכמים מ"ונסכה"  עם ה').

כשמשווים עם מה שמביאים בשבועות, הכל מתברר: גם שם בפסוק יז' ,כתוב שני עשרונים! כאילו מחברים בין התחלת וסוף שבעת השבועות.

• ביום הראשון, של קרבן העומר מביאים שני עשרונים
• וביום האחרון גם כן שני עשרונים

5. 5. "וספרתם לכם" . הספירה באה כנראה להדגיש את התקופה בין היום הראשון והיום החמישים שהם כמו "חול המועד". במקום קרבנות של חול המועד, באה הספירה!!

 

6. 6. "וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים…קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיקֹוָק לַכֹּהֵן" שני הכבשים האלה, הם "שלמי ציבור" קדשי קדשים, הם קודש לה' ולכהן. אבל בדרך כלל שלמים הם באים כדי לעשות שלום בין ה', הכהן והבעלים. כאן הכהן אוכן, המזבח אוכל ומה אוכלים העם? הרי אלו "שלמים",!?

התשובה של הרב וינר פשוטה: העם יתחיל מעכשיו לאכול את כל התבואה! הכל! בעצם שני הכבשים האלה צריכים לחבר אותם לכל התבואה שקצרנו. הכבשים הם החלק לכהן ולה' והתבואה שנקצרה, לכל א חד בעם! כך שבאמת מדובר ב"שלמים"

 

7. 7. "ובקוצרכם…לא תכלה פאת שדך.."

מה הפסוק עושה כאן? הרי הוא מדבר על מצוות פאה ולקט ולא בעניין החגים! ומה שעוד יותר מוזר, זה שהוא כבר נכתב בפרשה הקודמת, פרשת קדושים:

ויקרא פרק יט (ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:

כאן, בפרשת קדושים, המיקום ברור: יש לחשוב כל הזמן על העניים.

אבל יש הבדל: ההמשך של הפסוק ב"קדושים" מדבר על שאר מיני פרות:

(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

כאן, בפרשת אמור, לא מדובר על הכרמים אלא על התבואה של החיטים והשעורים. לכן, כדי להדגיש שחג השבועות הוא חג הקציר של החיטים, הובא בשנית הפסוק הראשון על הפאה והלקט

 

8. 8. בפרשת פנחס, כתוב "בשבועותיכם". כאילו החג הוא במשך כל השבועות ולא רק יום אחד! וכך נקרא החג, שאנו חוגגים אותו אמנם רק יום אחד אבל הוא בעצם חג ארוך יותר של שבעה שבועות.!!אנו חוגגים את יום הביכורים יום אחד כי הוא התחלה של הבאת הביכורים למקדש אבל חג הקציר נמשך שבע שבועות!

לסיכום:

יש שני חגים בשנה: פסח וסוכות. שניהם מקבילים מאוד. שניהם בקצה השני של השנה.שניהם מתחילים בחמישה עשר לחודש. שישה חודשים בדיוק מפריד בניהם.

• לחג הסוכות יש "עצרת" שהוא חג של שמיני עצרת.
• אבל לפסח גם כן יש עצרת שהוא מתארך שבע שבועות! ומסתיים ביום החמישים.

יש להתייחס לשבע השבועות כיחידה אחת מקבילה לשמיני עצרת. היחידה הזו  נחגגת ביום הראשון שלה על ידי הבאת קרבן העומר של שעורים ומסתיימת ביום האחרון שלה בהבאת שתי הלחם מחיטים.

כמו בהרבה חגים, היום הראשון והיום האחרון מצוינים באופן מיוחד, אבל בתקופה שמפרידה בין היום הראשון והיום האחרון, יש "חול המועד". בגלל העובדה שהוא ארוך מאוד, לא דורשים מאיתנו להישאר בחול המועד במשך 49 ימים, אבל , במקום זאת, אנו חייבים לספור כל יום ויום. כמו שבחול המועד יש קרבן עבור כל יום, הספירה היא במקום הקרבן של חול המועד!

עכשיו מבינים למה היום הזה נקרא "שבועות". הוא רק היום האחרון של חג שנמשך 7 שבועות!

 

פסח	סוכות
היום הראשון והאחרון הם יום טוב	היום הראשון הוא יום טוב
עצרת מתחיל ביום הבאת העומר ומסתיים ביום החמישים	עצרת חל ביום השמיני

 

"בשבועותיכם" שנאמר בפרשת פנחס, מתייחס לכל התקופה הארוכה של שבע שבועות.

עם התחלה: יום הראשון של קרבן העומר ויום אחרון של חג יום הביכורים. כל התקופה היא חגיגת הקציר בארץ ישראל:

ביום הראשון הבאת קרבן העומר	49 ימים	היום החמישים= חג השבועות (יום הביכורים)
טז בניסן	ספירת העומר	6 בסיוון