מישל בן שושן
ליל שבועות התשס"ט
שבועות (של) תמימות
1 ויקרא פרק כג
(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה:(טז) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליקוק:
2 זוהר פרשת אמור דף צז עמוד ב
ת"ח כל ב"נ דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא, ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי, ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא אורייתא דבע"פ בגין דיתדכון (ס"א דיתדבק) כחדא ממבועא דנחלא עמיקא, לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר (ס"א בהו) בה וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא כדין מכריזי עליה ואמרי (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו',
כל אדם שלא ספר חשבון זה, אלו שבע שבועות תמימות, לזכות לטהרה זו, אינו נקרא טהור ואינו בכלל טהור ואינו שווה שיהיה לו חלק בתורה!
ומי שמגיע טהור לאותו יום, (שבועות) והחשבון לא נאבד ממנו, כשמגיע ללילה ההוא (של שבועות) הוא צריך לעסוק בתורה ולהתחבר בה ולשמור טהרה העליונה שמגיע עליו בלילה ההוא, ונטהר!
ולמדנו: התורה שהוא צריך לעסוק בלילה הזה, הוא התורה שבעל פה, כדי שיטהרו יחד ממבוע של נחל העמוק, ולאחר כך, ביום הזה, (ממחורת) תבוא תורה שבכתב ויתחבר בה(בתורה שבעל פה) וימצאו יחד בזווג אחד למעלה.
אז מכריזים עליו ואומרים: ואני זאת בריתי אותם..
מישל בן שושן
ליל שבועות התשס"ט
שבועות (של) תמימות
1 ויקרא פרק כג
(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה:(טז) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה ליקוק:
2 זוהר פרשת אמור דף צז עמוד ב
ת"ח כל ב"נ דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא, ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי, ואוליפנא דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא אורייתא דבע"פ בגין דיתדכון (ס"א דיתדבק) כחדא ממבועא דנחלא עמיקא, לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר (ס"א בהו) בה וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא כדין מכריזי עליה ואמרי (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו',
כל אדם שלא ספר חשבון זה, אלו שבע שבועות תמימות, לזכות לטהרה זו, אינו נקרא טהור ואינו בכלל טהור ואינו שווה שיהיה לו חלק בתורה!
ומי שמגיע טהור לאותו יום, (שבועות) והחשבון לא נאבד ממנו, כשמגיע ללילה ההוא (של שבועות) הוא צריך לעסוק בתורה ולהתחבר בה ולשמור טהרה העליונה שמגיע עליו בלילה ההוא, ונטהר!
ולמדנו: התורה שהוא צריך לעסוק בלילה הזה, הוא התורה שבעל פה, כדי שיטהרו יחד ממבוע של נחל העמוק, ולאחר כך, ביום הזה, (ממחורת) תבוא תורה שבכתב ויתחבר בה(בתורה שבעל פה) וימצאו יחד בזווג אחד למעלה.
אז מכריזים עליו ואומרים: ואני זאת בריתי אותם..
10-06-08
מישל בן שושן
שבועות 2008
התורה לא עושה קשר כל שהוא בין חג השבועות למתן תורה. המשנה גם לא. ייתכן שהגמרא כן אבל מצאתי רק בשולחן ערוך, סוף הלכות פסח, שאומרים בתפילה "זמן מתן תורתנו" בשבועות.
- למה התורה לא מקשרת בניהם?
- למה קשרו חכמים בניהם?
- לא בטוח שיש קשר היסטורי בניהם!
בגמרא , יש מחלוקת בין רבי יוסי וחכמים האם מתן תורה קרא ב6 או ב7 בסיון. בנוסף לזה,יש פעמים ששבועות נופל ב5 או ב6 או ב7 בסיוון, לפי קביעת ראש חודש סיוון על פי העדים ובית הדין!
התורה לא נותנת תאריך לשבועות . היא קושרת אותה לפסח, או להבאת העומר. (נציין שלפי מקורות חיצוניים, לצדוקים ולאיסיים היה לוח שונה משלנו וקבעו שבועות לפעמים ב15 בסיוון! או קשור ל50 ימים אחרי שבת בראשית. גם מתן תורה לפי ספר היובלים נפל לפי חשבונם ביום 16 בסיוון!)
בכל זאת, התאריכים מאוד קרובים! כך שאפשר לעשות את הקשר!
- ייתכן שלאחר חורבן הבית השני והגלות, חוסר אפשרות לבטא כל תוכן בחג השבועות, (אין הבאת שתי הלחם, אין קרבנות, אין ביכורים, אין עליה לרגל), אילצה חכמים למלא בתוכן אחר את החג.
קרבת חג השבועות לתאריך מתן תורה , נתנה להם כנראה את התוכן המיוחל. ייתכן גם שהתוכן הראשוני (של התורה) והתוכן המשני (מתן תורה) קשורים במקורם, ולקשר הזה אנו ננסה לקלוע:
- הרב לוריא , ה"בית גנזי" מסביר מה קרא ביום מתן תורה:
שני דברים קראו לסברתו:
- בני ישראל הגיעו לשיא השלמות וההתחברות עם ה'. (אפילו אם הגענו להר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו!). במצב עליון זה, בני ישראל אומרים "נעשה ונשבע", הם רואים את הקולות, פרחה נשמתם,…..
- אבל מצב אידיאלי ומלאכי זה, לא מתאים לאדם לאורך זמן. ה' לא רוצה שבני האדם יהיו מלאכים! והו מצווה להם:"שובו לכם לאהוליכם"! , תרדו מהמצב הזה ותחזרו להיות בני אדם רגילים. וזה מה שהם עשו, הם "נפלו" למצבם הרגיל. הבעיה היא : איך לחזור למצב האידיאלי, ולהישאר בני אדם? בשביל זה ה' מחליט לתת להם את התורה!! התורה היא מסגרת כפייתית (כפה עליהם הר כגיגית) שדרכה אפשר להתעלות אל שיאים של התחברות עם רצון ה', ולשחזר המצב האידיאלי של מתן תורה. ואפילו לעלות עוד יותר גבוה ממנו כי אז ההתחברות, השלמות, באה אחרי עבודה ארוכה ועלייה אחרי משברים , קשיים וחווייות אנושיות ארציות.
כמו שהאהבה אליה יכולים להגיע זוג וותיק עולה בערכו על האהבה הראשונית שלהם, כך מצב ישראל המקיים תורה ומגיע להבין מה הוא רצון ה', גדול מהתפיסה הניסית שקראה ביום ההתגלות בהר סיני.
- וכך אפשר לפענח את כל הסבך הזה:
אחרי פסח יש 50 ימים של 7X7 ימי טהרה עד להגעה לשיא: יום החמישים.
מה עושים אחרי שהגענו לשיא??אחרי שנופלים מהשיא, אחרי שהאהבה ממבט ראשון פגה??
יש מסגרת (למשל התורה, או הקדושים, או הנישואים..) שנותנת אפשרות לשחזר השיא הזה שוב!
באותו יום, ביום החמישים, יום השיא, קוראת הנפילה ונולד המנגנון להבטיח תהליך הגעה לשיא נוסף בעתיד.
יום החמישים הוא גם סמל השיא וגם סמל התחלת מחזור חדש!
- ועכשיו ננסה לקשור כמה עניינים ביחד לרעיון המרכזי:
1שם החג :"שבועות".
שם זה מוזר. הוא מופיע בספר שמות לפני שבכלל מדובר על ספירה כל שהיא! רק בספר ויקרא ידובר על ספירת העומר ושבועות.
ייתכן ששם זו מצביע על עניין "מחזוריות".
מעניין למצוא ב"בראשית זוטא" (הוא הוא ספר היובלים!) ששם כל ההסטוריה מחולקת לפי יובלים. כל חמישים שנה יש לחגוג את בריאת העולם ולהתחדש!. בני האדם עשו זאת עד נוח. וממעמד הר סיני, ה' מבקש ממשה להתחיל שוב לספור יובלים. כדי להתחבר שוב אל מקור הבריאה והתכלית שלה שההגעה להר סיני היא שיאה. המילה "שבועות" שם מורה על המחזוריות הזאת של 50. ושם, החג העיקרי הוא כמובן "שבועות" כסמל למחזוריות. כך שייתכן מאוד לעניין "שבועות" אפילו בתורה מצביע על עניין המחזוריות של תקופות הטהרות עד להגעה לשיא וההכנה למחזור הבא.
2 הביכורים:
איש ישראל שהגיע לשיא השמחה בכשהוא רואה סוף סוף את פרותיו באילן, חייב להביא אותם למקדש: יש סכנה ב"שיא" החקלאי: מה עושים אחרי השיא? חוזרים למקור: האבות, לבן הארמי, יציאת מצרים, טעם המצאותי בארץ ישראל, הכנסת קדושה בתהליך, כיוון ותוכן רוחני.
ההתעשרות היא גם שיא מסוכן. מה לעשות עם הכסף? הכיוונים יכולים להיות שונים ומשונים! ולכן עניין הקצירה מעניין:
3 חג הקציר:
"לעני ולגר תעזוב אותם". מצוות לקת שכחה פאה, באות בדייוק כאן, בתיאור החג בתורה להגדיר איך להיתנהג במצב של "שיא" של קצירת התבואה: המטרה היא לא להתעשר לשם התעשרות. יש כייון חברתי, תוכן רוחני, ומוסרי.
4 מגילת רות
אלימלך היה בשיאו. עשיר מכובד, אולי גם מנהיג דגול.
משם הוא נפל! הוא ירד !
ירד לחוץ לארץ,ירד מההתנהגות המוסרית האלמנטרית (של צדקה לעניים בתקופת רעב!), לנישואי תערובת של בניו, למיתה! למיתת שני בניו!!
משם , מהנפילה הזאת, מגילת רות מתארת עליה קשה , אכזרית אבל מלאת תקווה. החסד, אפילו אם הוא מגיע ממואביה!, הדרך ארץ, הערבות ההדדית, גאולת קרקע, קאולת שם המת, חסדו של בועז.. כניסה לתוך עם ישראל לשמה, גירות…
כל התהליכים המכניסים חיים איפה שנראה רק מוות! וזאת עד לביאת המשיח!
תהליך השיקום הוא חשוב ויקר הרבה יותר מהמצב האידיאלי הראשוני.
כמו שהתורה באה לשקם את הזיווג הראשוני האבוד במתן מסגרת מחייבת וכופה לאדם שחייב להשתדל בתהליך שחזור הזיווג הראשוני ולעלות עוד יותר למעלה ממנו, כך נעמי ורות מתחילות תהליך שיקומי שיוביל לא רק להחזרת חלקת האדמה האבודה, שם המת, אלא אפילו מלכות בית דוד!!
המחזור השני, מבטחי עוד יותר מאשר המחזור הקודם!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 