בע"ה ז סיוון התשעז
מישל בן שושן
שבועות לעד 7
שאלה: אילו קרבנות אנו מצווים להביא בחג השבועות בבית המקדש?
1 לפי פרשת אמור: ויקרא פרק כג
(יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיקֹוָק וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:(יט) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים:(כ) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיקֹוָק לַכֹּהֵן:
- בפרשת פנחס :במדבר פרק כח
(כו) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:(כז) וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה:(כח) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד:(כט) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:(ל) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:(לא) מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם: פ
נסכם בטבלא:
| קרבן מוסף | פרשת אמור | פרשת פינחס |
| "על הלחם" | "ביום הביכורים" | |
| פרים לעולה | 1 | 2 |
| אילים לעולה | 2 | 1 |
| כבשים לעלה | 7 | 7 |
| עזים לחטאת | 1 | 1 |
| כבשים לשלמים | 2 | – |
אם כן יש לנו כנראה מחלוקת בין שני המקורות של התורה. במקור הראשון, יש להביא פר אחד ושני אלים והמקור השני שני פרים ואיל אחד.במקור הראשון יש שני כבשים לשלמים שעליו המקור השני לא מדבר בכלל. איך אנו צריכים להתיחס לזה? נקרא מה שפסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ח הלכה א
ביום חמישים מספירת העומר, הוא חג השבועות, והוא עצרת, וביום הזה מקריבין מוסף כמו מוסף ראש חדש
- שני פרים ואיל ושבעה כבשים כולם עולות ושעיר חטאת, ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש הפקודים והם מוסף היום,
- ועוד מביאין יתר על המוסף ביום הזה מנחה חדשה שתי הלחם ומקריבין עם הלחם פר ושני אילים ושבעה כבשים, הכל עולות, ושעיר חטאת, ושני כבשים זבח שלמים, ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש ויקרא,
- נמצא הקרב ביום זה יתר על שני התמידין שלשה פרים ושלשה אילים וארבעה עשר כבשים, הכל עשרים בהמה עולות, ושני שעירי חטאות נאכלים, ושני כבשים שלמים נאכלים.
אם כן, הרמב"ם פוסק שיש להקריב את כולם:3פרים, 3אלים, 14 כבשים, שני עיזים ושני כבשים.
אני אנסה להראות כאן שהרמב"ם לא רצה לצאת ידי חובת כולם והוא לא חיפש "פתרון קל" לחומרה אלא שיש עניין עמוק בחג השבועות שיש לגלות אותו דרך הקרבנות שלו:
חג שבועות הוא בעצם חיבור בין שני מאורעות שונים:
- שבועות הוא היום האחרון של "חג השבועות" שמתחיל בהבאת קרבן העומר, ביום שני של פסח. כל 50 הימים הם יחידה אחת שעניינה הוא חג הקציר. מתחילים עם קציר השעורים ומסיימים עם קציר החיטים. את זאת אנו מציינים על ידי הבאת שני הלחמים חמץ ואיתם יש קרבנות מיוחדים. הקרבנות המוזכרים בפרשת אמור. שם, התורה מתייחסת לפן הזה: היא מתחילה עם העומר, מבקשת לספור 50 ימים (כמין חול המועד) ודורשת לחגוג את היום האחרון, הוא שאנו חוגגים בחג השבועות.
- אבל חג השבועות הוא גם יום הביכורים. כלומר, היום הראשון של תקופה ארוכה שמסתיימת בחנוכה. מהיום הזה, ניתן להביא ביכורים לבית המקדש. לכן, בתור היום הזה, יש להביא קרבנות אחרים, שמציינים את הפן השני. זה מה שעושה פרשת פנחס, ולכן היא מתחילה הפסקה ב"וביום הביכורים"
לסיכום עד כה:
| יום החמישים | ספירת העומר | קרבן העומר |
חג השבועות
| חנוכה(סוף הבאת הביכורים) | הבאת הביכורים | יום הביכורים |
המשמעות של כל מערכת:
אנו מכירים את הכפילות הקיימת ביום השבת:
- השבת, מבחינת הבורא, מבחינת העולם והטבע, מגיעה אחרי שישה ימים. הבשת הוא היום השביעי, סוף למערכת הבריאה.
- אבל, מבחינת האדם, השבת, זה היום הראשון שהוא חווה. הוא נולד בערב שבת, ביום השישי, ופגש את יום השבת , כיום הראשון, ורק אחרי השבת הוןא חווה את ששת ימי השבוע הבא אחרי.
אנו מכירים הרבה מערכות כאלה (ראה קובץ "שבועות פי")
השמיטה , מסיימת מערכת של שש שנים ומקדש השביעית
היובל, מסיים מצד אחד תקופה של חמישים שנה אבל מצד שני הוא נחגג רק שנה אחת מתוך שבע השנים של קבוצת השנים השמינית
יום טוב ראשון של סוכות ושל פסח, מקדשים התחלת המערכת ואחריו יש שישה ימי חול המועד
יום טוב אחרון של פסח, מציין את סיום שבעת ימי חג.
סיום מערכת
משמעות קדושת סיום המערכת, פירושה קדושה שבאה מהבורא עצמו , מן הטבע. כמו בשבת בראשית, כמו בשביעי של פסח (קריעת ים סוף) כמו השמיטה (הארץ זקוקה לשבות)
מבחינה זו, שבועות מסיים תקופת העומר, מצד הטבע, קדושת השפע הבא מלמעלה, מהבורא.
| השבת כסוף השבוע | היום השביעי במעשה בראשית, מעשה הבורא |
| שביעי של פסח | ה' נלחם לכם ואתם תחרישון. הכל בא מלמעלה |
| השמיטה, בסוף שבע שנים | האדמה זקוקה למנוחה. הטבע, הבריאה. הארץ שייכת לבורא |
| שבועות (סוף ימי ספירת העומר) | ה' שולח שפע לעולם ונותן אוכל לכל בשר (מהשעורים ועד החיטים) |
התחלת מערכת
משמעות קדושת התחלת המערכת, פירושה קדושה מצד מעשה האדם. השבת שמתחילה השבוע, עבור האדם. יום טוב ראשון של פסח כי ישראל יצאו ממצרים. היובל, כי האדם זקוק לשחרור (מעבדות, ..)
וכן הביכורים, הם ההבעה של קדושת היבול , סיכום העבודה החקלאית של האדם, פרי עמלו, והבאתו לבית המקדש כהעלאת הקדושה מלמטה.
| השבת כהתחלת השבוע | עבור האדם שנולד רגע לפני |
| יום טוב ראשון של פסח | היציאה של בני ישראל ממצרים |
| יום טוב ראשון של סוכות | ולקחתם "לכם", פרי עז הדר… |
| היובל (השנה הראשונה של הקבוצה השמינית של השנים) | שחרור האדם |
| שבועות- (התחלת הבאת הביכורים למקדש) | קדושת פרי עמלו של האדם |
שבועות ומתן תורה
לסיכום, שבועות הוא חג כפול. הוא גם מסיים מערכת שבאה מלמעלה ומתחיל מערכת שבאה מלמטה.
פרשת אמור מדברת על מערכת אחת, סיום תקופת העומר
ופרשת פנחס מדברת על התחלת המערכת השנייה: הביכורים
באותו היום, מתחילים מערכת ומסיימים מערכת אחרת
חג השבועות מחבר בין הקדושה שבאה מלמעלה והקדושה שבאה מלמטה.
ולכן הרמב"ם חיבר בין שתי הרשימות של הקרבנות. באותו יום מקריבים גם עבור זה וגם עבור זה.
לכן, נראה, החכמים הצמידו את חג השבועות לאירוע מתן התורה
הרי ביום שישי או שביעי בסיוון, ה' עדיין לא נתן את התורה.(משה יוריד את הלוחות רק ארבעים יום יותר מאוחר) אבל הדבר העיקרי שקרא באותו יום, זה המפגש האדיר בין העם מסביב להר וה' שיורד על ההר.
ביום זה, אנו חוגגים את המפגש בין שתי המערכות
- העם המתקדש
- ה' היורד ופונה אל האדם
באותו היום, אנו יותר חוגגים את המפגש מאשר מתן התורה. לכן אנו קוראים בעדות מסויימות את ה"כתובה" . בין עם ישראל והקדוש ברוך הוא. חוזה ההתקשרות בין התחתונים והעליונים.
חג השבועות מסמל יותר מכל חג אחר, את המפגש בין שתי המערכות, שמעמד הר סיני הוא הסמל המובהק ההיסטורי והמרשים שלו.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 