בע"ה כב כסלו התש"פ
מישל בן שושן
וישב פי5
- דבר ה'.
"פרשת קו המים" של ספר בראשית, היא בפרשת וישב. בגלל סיבה עקרונית: עוברים מסיפורי האבות לסיפורי הבנים. יחד עם המעבר הזה, וכביטוי שלו, ה' כבר לא מדבר אל בני האדם ישירות. עד סוף ספר בראשית, רק פעם אחת ה' מדבר, אבל הוא עושה זאת אל יעקב. אבל כלפי הבנים, אין דיבור ישיר ומפורש.
עד כה, בני האדם "קבלו" הודעות מאת האלוהים, בין בדיבור, בין במראה, בין על ידי מלאכים, בין על ידי חלומות מפורשים (נסביר בהמשך משמעות המילה הזאת).
מכאן ואילך, אם בן אדם רוצה לדעת מה הוא רצון ה', הוא יכול להישען רק על מה שהוא רואה במציאות (והמשמעות שהוא, האדם, בוחר לתת לזה) או , על ידי חלומות.
החלומות, כביטוי של עולם מקביל, שאיננו עונה לכללי המציאות של הערנות, היווה תמיד, אצל כל העמים, מקור לנגיעה ישירה אל עולם נסתר, עליון או תחתון שממנו ניתן לדעת יותר ממה שהמציאות עצמה מאפשרת .
אם ננסה לבחון את החלומות שכבר קראנו עליהם בתורה עד כה, נראה לי שאפשר להכניס אותם לשלוש קבוצות:
- החלומות הברורים לגמרי:
אלה חלומות, שהתורה עצמה כותבת כי ה' מדבר אל החולם. החולם עצמו יודע שה' מדבר אליו בוודאות וכשהוא מתעורר , אין לו ספק על מה שנאמר לו מאת האלוהים. הנה שתי דוגמאות:
- חלום אבימלך:
בראשית פרק כ (ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:…(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא …(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת …(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ ….(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ …
- חלום לבן:
בראשית פרק לא (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:
- חלומות שאינם ברורים לגמרי:
- חלום הסולם:
בראשית פרק כח (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ ..(יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם ….(יג) וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ ….(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ ….(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְקֹוָק בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:(יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה ….(יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר ….(יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל …. נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְקֹוָק לִי לֵאלֹהִים:
כתוב שה' אומר "אני ה'". אבל לא כתוב בשני החלומות לעיל "ויבוא אלוהים" באופן אובייקטיבי לגמרי. ליעקב נראה שה' ניצב עליו. הוא שומע שה' אומר לו אני ה'. אבל התורה עצמה לא כותבת לנו שזה מה שקורה באמת. היא מספרת לנו שליעקב יש את ההרגשה הזו. זה מסביר למה יעקב יגיד שאם באמת מה שהוא חלם אמיתי, אז…ה' יהיה לו לאלוהים! כי יעקב מאמין רק לאמת המוחלטת. יעקב מזועזע. הוא מרגיש שמשהוא קרה אבל הוא נשאר ספקני לאמיתות ההתגלות.
- יעקב חולם אצל לבן:
בראשית פרק לא (י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: (יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:(יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל …..:
יעקב חולם משהוא (העתודים עולים על הצאן). אבל הוא לא מבין לגמרי מה אמיתות הראייה שלו. עד שבא אליו מלאך ה' (וזה, התורה כותבת כדבר החלטי עבור הקורא) ומסביר שמה שהוא ראה בחלום, זה בא מהאלוהים ונותן לו הסבר על החלום. אם המלאך בא, זה , כנראה כי יעקב היה זקוק לאישור המראה הראשון שלו והסבר נלווה אליו שיהיה יותר ברור ואמתי.
- חלומות ללא דבר ה'
בניגוד לחלומות האלה, שדי ברור שה' מתגלה דרכם, בין אם כתוב זאת במפורש , בין אם רק החולם הוא זה שמרגיש שה' דובר אליו, אנו נכנסים לפרשות שבהם, החלומות יהוו חלק מרכזי ומרתק. אבל בכל החלומות הבאים (חלומות יוסף, חלומות השרים וחלומות פרעה) החלום איננו מלווה בשום ציון שה' מדבר דרכם אל החולם. "פתרון החלום" נשאר כולו בידי החולם , בידי איש אחר שיעזור לו לפתור את החלום, או בידי הקורא את התורה!
העובדה הזו, שהתורה החליטה לספר לנו את החלומות הבאים כשהיא במכוון איננה אומרת שה' מדבר בחלום, היא העובדה המרכזית שעלינו לקחת בחשבון, לעניות דעתי.
מעכשיו, הכל תלוי ב"פתרון" שהחולם או האיש הפותר ייתן לחלום. רק בני אדם יחליטו אם זה חלום חשוב , אם זה חלום שיש לתת לו משמעות כאילו האלוהים מדבר דרכו, ומה המשמעות הזו.
אפשר לראות במעבר בין דבר ה' ברור לדבר ה' שיש לחפש אותו מעבר למציאות או מעבר לחלומות לא ברורים דיים, "ירידה". כאילו יש הסתלקות של מציאות ה' ברורה בעולם. ה' מפסיק להתגלות בברור. הספק נכנס בלב האדם. אחריות התנהגות ופרשנות רצון ה' נשארת בידי האדם. זה אכן מצב יותר קשה כי זה דורש מהאדם לקחת על עצמו אחריות כבדה וספקות אינם קלים לשום אדם שחפצו לעשות את "מה שצריך" כשלא אומרים לו זאת בברור!
בדומה להרגשה שמאז שהנבואה פסקה בהיסטוריה, יש ירידת הדורות ואנו חיים בערפל ותפילתנו לחזור לימים כקדם.
ובכל זאת, נראה לי שניתן לראות במעבר הזה (בין התחלת ספר בראשית לסופו) (או בין תקופת הנבואה ותקופת היעלמותה) מקום לגדלות! ה' נותן לאדם יותר חופש, בחירה, ואחריות. כמו שהורה מעניק לילד שלו יותר סמכות, כך הוא מכבד ומגדל אותו עוד יותר!
נראה לי שהמטרה העליונה היא ללמד את הבנים לחיות בלי שה' ידבר אליהם ישירות ובברור.
אם ה' דיבר אל האבות, זה כדי ללמד עקרונות אל הבנים. המטרה היא הבנים האבות הם האמצעים!
מה שאירע לאבות, צריך להאיר את עיני הבנים. אבל המבחן האמתי הוא מעשה הבנים
מעשה הבנים, שדבר ה' כבר לא נמצא אצלם בברור כמו אצל האבות, מכריח אותם להתנהג בהססנות, לטעות, ליפול ולהתרומם בחזרה. לקחת אחריות מלאה על הפרשנות שלהם.
העובדה שאנו מעניקים לחלומות כוח מנבא, דבר ה' סמוי, מהווה כמין גשר בין הנסתר לגמרי לבין הגלוי לגמרי. אבל, לאט, הגשר הזה ייטשטש. רק יוסף פוטר חלומות! כלומר, יש ליוסף כוח שדומה לזה שהיה לאבות! ובזה, יוסף הוא כמן גשר בין האבות ובין הבנים. הוא "אב" קטן כי בניו יהוו לשבטים בעצמם .
המדרש מספר שיצחק היה עדיין חי כשיוסף נמכר. יצחק ידע שיוסף חי אבל הוא לא אמר זאת ליעקב בנו! למה? האם זו אכזריות לשמה?! נוכל להבין אי גילוי האמת רק באופק שתיארנו: חייבים יעקב בניו ויוסף לחיות בערפל מלא ומתוכו לגלות את האמת!
בדומה לזה, נוכל גם להבין למה יעקב , בעומדו לגלות לבניו "את הקץ", איבד פתאום את כוח הנבואה ונעלם ממנו? כי זה תפקיד הבנים לחיות בלי הנחיות ברורות, כדי שיהיה להם מרחב תמרון, אחריות, ומקום לעבוד על עצמם!
מה חושב כל אחד?
על רקע הפסקת דיבור ברור מה', עלינו לנסות להבין איך כל אחד מהגורמים רואה את תפקידו, או במילים אחרות, מה לדעתו, הוא רצון ה'.
- יעקב
הוא אהב את רחל. עבורו, יוסף הוא הבן היורש. והוא מעדיף שמראש הדברים יהיו ברורים. חייב להיות ראש לכל האחים ובכור רחל הוא הנבחר.כתונת הפסים הוא סמל הפגנתי להמלכת יוסף כיורשו.
הערה: הפעם הנוספת היחידה שבתנ"ך מדובר על כתונת פסים היא הכתונת המלכותית שתמר בת דוד מסירה מעליה אחרי האונס:בספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוקים א'–ל"ז
ז וַיִּקְרָא, אֶת-נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁלְחוּ-נָא אֶת-זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה; וּנְעֹל הַדֶּלֶת, אַחֲרֶיהָ. יח וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנוֹת-הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים; וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ, וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ. יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה.
כך יעקב מבין את החלומות של יוסף ורואה בהם אישור על החלטתו למנות את יוסף כמנהיג אחיו. כך, כנראה יעקב חושב שיש מקום לשלוח אותו לשכם לראות את שלומם.
האם יעקב טעה? כן ולא!
- כן, כי התוצאות המידיות הם קנאה שנאה מאת האחים ואבל שבו ייכנס עשרות שנים עד שיפגוש את יוסף במצרים. יוסף לא יהיה , בסופו של דבר, המלך במשך כל ההיסטוריה. יהודה יתפוס המנהיגות ודוד יצא ממנו. יעקב מסרב להתנחם על "מות יוסף". לא רק בגלל שהוא לא רואה מולו את הגופה של יוסף והוא לא בטוח לגמרי שיוסף מת , אלא בעיקר כי הוא מרגיש אשם על זה שהוא שלח אותו למותו! ואולי כי הוא הרגיש כי הוא טעה . יעקב היה בטוח שיוסף הוא המנהיג הבא ובינתיים, כשמודיעים לו שהוא מת, הוא רואה את כל עולמו מתרסק. עולמו וחלומו! קשה מאוד ליעקב להכיר שה "פתרון" שהוא נתן למציאות ולחלומות של יוסף אינם נכונים! זה מונע ממנו להשלים עם האבל. בזה הוא באמת מרגיש שהוא טעה.
- לא, כי יוסף יהפוך למנהיג ! אמנם רק לתקופה קצרה, אבל הוא זה שינהיג את האחים למצרים, דבר שהיה מתוכנן בברית בין הבתרים. יעקב מרגיש בסוף ימיו שהוא צדק! הוא מת כשיוסף הוא המנהיג!
- האחים:
השנאה והקנאה שלהם מובנת. הם לא מקבלים עליהם את מרותו של יוסף. הם , ברובם, בני לאה המודחת. כל ספר בראשית מנסה להגיע למצב שהאח או האחים יקבלו את מרותו של אחד מהם .לא בכוח אלא בקבלה אמיתית לצורך הגשמת הייעוד הלאומי.
התורה איננה מסתירה לנו שיעקב אהב את יוסף "מכל אחיו". כמו שהיא לא מסתירה שלאה היתה שנואה. אם כן, התורה מתארת את כל הסיבות שבגללם האחים שנאו את יוסף:
- יעקב מעדיף אותו
- יעקב עושה לו כתונת פסים
- יוסף חולם חלום שמתאים לכל מה שהם מרגישים מיחס להעדפת יעקב
- יוסף , מספר להם את החלום שלו וזו שיא החוצפה מטעמם.
- יוסף שוב חולם חלום עוד יותר מפורש
- יוסף מספר להם את החלום וגם לאביו כאילו הוא דורש שהוא יתערב באישור המינוי מול כולם
בכל דור, היה בן שהודח. ישמעאל (למרות שאברהם העדיף אותו). עשיו (למרות שיצחק העדיף אותו). לכן, יש מקום לחשוב שהבן המועדף על ידי אביו הוא הבן שיש לדחות אותו כדי להמשיך בשושלת! הדחת יוסף, הוא, לדעת האחים הפתרון להמשך הסיפור! זה כנראה, להבנתם, "רצון ה'"!! צורת הדחת יוסף נשארת במחלוקת בין האחים. הריגה (עמדת שמעון ולוי) מכירה (עמדת יהודה) או סתם השלכה לבור (עמדת ראובן שרצה להציל אותו ולהחזיר אותו ליעקב חי –אולי עם תנאי של הדחה). התורה איננה ברורה לגבי מי באמת העלה אותו מהבור ומי מכר אותו. האחים או הישמעאלים..), אבל זה לא משנה הרבה.
- יוסף:
"שמעו נא החלום..". "נא" הוא לשון בקשה. הוא מבקש מהאחים לעזור לו להבין את החלום, להגשים את המשימה שאביו התיל עליו. יש מקום לראות את יוסף כאיש תמים! החלומות הם עבורו אישור מאת האלוהים למה שאביו חושב עבורו. החלומות הם גם שקף ממה שהוא חווה ביום, וגם נבואה לעתיד! יש רק לקבל את האישור של האחים לתכנית והכל יוכל להתחיל!
יוסף מתנהג כמו יצחק סבו כשאברהם לקח אותו לעקדה. הוא מוכן לכל דבר שנגזר מלמעלה. הוא אומר "הנני" כשאביו שולח אותו לאחיו השונאים אותו. וגם כשיהודה מציע "וידנו אל תהי בו" זה מזכיר לנו את דבר המלאך "אל תשלח ידך אל הנער". יוסף מרגיש כל חייו שהוא שליח האל. לכן, הוא יודע לפתור את החלומות. הוא בטוח שהוא קרוב לאלוהים!! את מה שהאלוהים עושה הגיד ל.. יוסף!
כשהוא מגיע לגדולה אצל פוטיפר, הוא מרגיש לראשונה שהנה הגשמת החלום . כשהוא נזרק לבור, הוא היה יכול לשנות כיוון ולהתייאש. להבין שהוא טעה בכל הדרך. ולא היא! הוא ממשיך לכוות לצאת משם ולהגשים החלום בצורה אחרת. ואכן, כל חלומותיו יתגשמו והוא יממש את חלומו של יעקב אביו.
ייתכן שהוא לא מודיע ליעקב שהוא חי מיד, כי הוא חייב , קודם כל, להשיג את המטרה שהתיל עליו אביו "להביא שלום בין האחים". כל עוד המשימה העליונה הזו לא הושגה, הוא נותן לסיפור להתקדם עד להשגת היעוד.
- לסיכום:
לכל אחד יש פרשנות משלו לגבי מה הוא רצון ה'. ה' מסתיר את עצמו . כל אחד עושה מה שהוא חושב לנכון למען הגשמת התכנית האלוהית. למרות שאנו רואים שכמעט כולם טעו בשלב זה או בשלב אחר. ה' משאיר כל אחד, תחת האחריות שלו עצמו ובהנהגת הפתרון שהוא מעניק לחייו!
ובמקביל, ה' מנהיג את הדברים לכיוון מסויים
זה הפרדוקס הענק של האמונה היהודית!!
- הירידות
אחרי שהנחנו לעיל שהכל תלוי בקבלת ההחלטות של בן האדם, עלינו להבין איך התורה מתארת את המסלולים של כל אחד שיצדיקו את המשך הסיפור.
שני הסיפורים הראשים הם זה של יהודה , מנהיג האחים מצאצאי לאה (אחרי שראובן שמעון ולוי הודחו כל אחד מסבה שלו) ושל יוסף, הבכור מרחל.
יש הרבה דברים מקבילים בשני הסיפורים ( ההתנהגות מול אישה, תקבע העתיד…) ואחד מהם מעניין במיוחד: שניהם יורדים!
- בראשית פרק לח (א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו
- בראשית פרק לט (א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה
- יהודה:
ייתכן מאוד שהאחים הרגישו שהם הגזימו במכירת יוסף. המשפחה עומדת להתפרק. הם התחילו ל הרגיש שאולי הם טעו בהערכת המצב שלהם. יהודה, המרגיש אשם יותר מכולם בתור מנהיג, "יורד" מאת אחיו. הרב מידן מדבר על ייאוש, על דיכאון. או שהאחים הורידוהו מהנהגתו כאחראי על המחדל או שהוא עצמו ירד מגובה ההר שבו כולם היו גרים (חברון) אל העמק, כאות ייאוש עמוק.
הירידה היא התחלת הדרדרות חמורה:
- הוא מתחתן עם אישה כנענית. אחד הדברים הידועים במשפחה , כפוסל מהירושה בברכת אברהם !
- שני בניו מגשימים את ההתדרדרות. הן רעים, אגואיסטים, וה' הורג אותם.
- הבן השלישי שלה, נולד בכזיב. אשליה ואכזבה!!
- יהודה פונה אל אישה זונה, אות להתדרדרות מוסרית נוספת
ואז , כשמגיעים לתחתית הבור המוסרי והנפשי, משם, יהודה עושה תשובה אדירה:
הוא מודיע לפני כל עם ועדה שהוא אשם. לא רק אשם בהיותו מי שהכניס את תמר להריון, לא רק בזה שהוא עמד להרוג חפת מפשע, אלא הוא גם מודה על הטעות שלו כשהוא סירב לתת את תמר לבנו השלישי שלה.
מנקודת תפנית זו, יהודה ילך ויעלה :
- הוא מוכן להיות ערב על בנימין מול יעקב
- הוא מובן להיות עבד ליוסף במקום כל שאר האחים
- והוא מעז לגשת מול יוסף כדי להציל את כולם.
זה סוף התהליך שאליו התורה, האלוהים, ויוסף (בתור נציג האלוהים ) שאליו חיכינו. תשובה על מעשה הניקור נגד האח. קבלת ערבות אישית על אח אחר, וקבלת מרות של אח אחד על האחרים. מרגע זה יוסף מתוודע אל אחיו, כאילו הוא מסיר את מסך המציאות שהיתה תלויה ומכסה את כוונת האלוהים מאחוריו.
יהודה חייב שעיר עיזים לתמר (מחיר אתנן זונה) ונותן לה , במקום זאת, עירבון.
- השעיר מסמל את השעיר שהוא שחט וטבל בו כתונת הפסים, סימן לעוונו!
- לעירבון, הוא יהפוך בעצמו, מול יעקב ויוסף , וזה יהיה תיקונו!
- יוסף
יוסף הורד בעל כורחו. אבל בגלל התנהגותו. הוא לא מתלונן על מה שקורה לו אף פעם. הוא תמיד דבק במשימה שהותלה עליו מאת אביו. משימה זו היא משימה אלוהית. הוא מקבל על עצמו כל דבר ופועל למען המשימה. המעשה היחיד שהיה לו להתמודד איתו בעזרת כוחות נפש אדירים, זה הסירוב לשכב עם אשת פוטיפר. זה אכן מבחן קשה והוא עמד בו. אבל שאר המבחנים שלו הם רק ללכת כל הזמן בדרך שמוביל אותו האלוהים. אין לו ספקות! הוא בטוח בפתרונות שלו על החלומות ועל המציאות.
- התורה:
למה התורה מספרת לנו את הירידות האלה? כמובן שהתורה איננה מספרת "כל דבר" רק בגלל שהוא התרחש. היא בוחרת לספר דברים משמעותיים עבור האנשים שחווים אותם ועבור אנחנו, הקוראים.
כנראה, שכל מנהיג חייו להראות שהוא מסוגל לעבור את הירידות! יש לכל אחד ירידות, מכל הסוגים. רק מי שמסוגל להתמודד איתם ולעלות בחזרה מסוגל להיות מנהיג!!
מה היה קורה אם יהודה היה מסתיר את העובדה שהוא שבעל את תמר? אולי כבודו ומעמדו היו נשמרים באותו הרגע. אבל הוא לא היה עולה לגדולות וממנו לא היו יוצאים שושלת המלך דוד והמשיח.
מה היה קורה אם יוסף היה שוכב עם אשת פוטיפר? אולי הוא היה מגשים לרגע את החלום שלו והיה הופך לשליט על בית פוטיפר ועולה משם לגדולות. אבל הוא לא היה "יוסף הצדיק" !! וייתכן שהדברים היו מתדרדרים במהרה.
התורה משאירה את ההחלטות האלה בידי האנשים הפועלים. ה' היה מצליח להביא את ההיסטוריה לכיוון שהוא היה רוצה בדרכים אחרות. אבל ההיסטוריה איננה יכולה להתקדם ללא אחריות בני האדם העושים אתה!