בע"ה יז אייר התשע"ח
מישל בן שושן
בהר מ
1 משמעות השמיטה והיובל עבור מניטו
בהתבסס על שני שיעורים שנתן מניטו ב1984 וב1995, ניתן לסכם כך:
לכוחות השוק ולכלכלה הליבראלית יש כוח אדיר ונזקים משניים (כלפי שכבות החלשות) שקשה מאוד למתן. לתורה אין הצעה ברורה לסוג החברה והכלכלה. אבל היא מאוד דואגת לנזקי הכלכלה הליבראלית. לכן, היא מגבילה אותה בכל מני דרכים.
- השבת: באופן פרטי, האדם מתבקש לא להתמכר לעבודה ופעם אחת בשבוע הוא מתבקש להפסיק לרוץ אחרי הפרנסה ולעשות חושבים על משמעות חייו .
- השמיטה: פעם בשבע שנים, המירוץ הכלכלי והפיכת החקלאות לאמצעי להרוויח כסף נפסק לגמרי. מנוע הדרסני של הכלכלה הקפיטאליסטית מתבקש להיעצר. לא רק האדם הפרטי מתבקש לעשות חושבים על מקום האקולוגיה והכבוד שיש לתת לחלשים בחברה , אלא כל החברה כולה ביחד.
- היובל: פעם בחמישים שנה כל המערכת הכלכלית החפשית נעצרת לגמרי ובנוסף לשביתת עבודת האדמה, יש שחרור כל העבדים ואיפוס כל הדהירה הכלכלית החופשית .
- בנוסף שלושת המוקדים האלה בזמן, התורה מרבה לצוות על הדאגה לחלשים ביותר בחברה\ וזה, ללא תלות בזמן מסויים. בעצם, אומר מניטו, אפשר להבחין בכל המצוות של התורה כוונה להפוך את האדם והחברה ליותר מוסרית. אין התורה משלה אותנו כאילו, בעולם הזה, הכל מושלם. היא גם לא מציעה סוג ממשל או שוג כלכלה מועדף. אבל היא מנסה להגביל את ההתפרעות של קיצוניות כל מודל כלכלי וחברתי. בעצם, בעולם הזה, יש קבלה של הרעיון שהארץ היא "תוהו ובוהו" ואנו אמורים , בעולם הזה, "רק" לנסות לשפר ככל שנוכל את המצב. והמצוות, הכוללות בראשם עניין השבת, השמיטה והיובל, באות כדי לעזור לאדם לתקן ככל הניתן את העולם.
- הקשר עם "הר סיני" (מניטו)
ויקרא פרק כה (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:
רש"י ויקרא פרק כה(א) בהר סיני – מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן
בראש הפרשה, כתוב שמצוות היובל והשמיטה נאמרו "בהר סיני". ומכאן רש"י מסיק שכל המצוות נתנו בהר סיני כולל ראשי הפרקים וכולל כל הדקדוקים שלהם. למה יש לציין זאת כאילו זה לא היה מובן מאליו ולמה לציין זאת דווקא במצוות השמיטה?
"תורה מסיני" קשור להיות התורה תורת גאולה. עשרת הדברות מתחילות ב"אנוכי ה' ..אשר הוצאתיך ..מבית עבדים". כלומר, המטרה האולטימטיבית היא הגאולה. הגאולה מהשעבוד הקלאסי אבל גם השעבוד ממצב האדם שנמצא בגלות בעולם הזה. כל המצוות, אמורות להביא , בסופו של דבר לגאולת האדם באשר הוא. התקווה האדירה שזה אפשרי, עוברת דרך הגאולה של עם ישראל. כל העולם כולו יודע (פחות או יותר במודע) שאם גאולה אפשרית , היא חייבת לעבור דרך גאולת עם ישראל.
זו הסיבה של מצוות השמיטה והיובל הם האב טיפוס של כל המצוות שמטרתן לגאול את האדם ממצב העבדות בעולם. וזו הסיבה שדווקא במצווה זו חוזרת התורה ומציינת שזה קשור לתורה מסיני.
הסיבה השנייה היא שהמוסר שדורשת התורה להנחיל בעולם איננו קשור לחוקים שבני האדם חוקקים עבור עצמם. יש הבדל מהותי בין ה"לגאליות"(שמירת החוק) לבין המוסר. למרות שלרוב, החוקים אמורים להיות מוסריים והשופטים אמורים לעשות צדק לפי המוסר, ברוב המקרים זה לא המקרה!
למשל, מגילת רות מתחילה במילים "ויהיה במי שפוט השופטים…ויהי רעב בארץ" כי כל שעבוד , כל מלחמה, כל חוסר מוסריות, מתחילה עם הכרזה של עשיית מוסר וקביעת חוקים שמובילים בסופו של דבר לחוסר מוסריות!
גם היום, במדינת ישראל, מניטו מזהיר (כבר ב1984) על שלטון החוק בדורס את המוסר למרות ההצהרה שהוא בא להגן על המוסר!
"תורה מסיני" היא מערכת חוקים שניתנת מלמעלה, מהתגלות של בורא עולם. הוא זה שקובע מה מוסרי. והמוסר הזה איננו תלוי באינטרס ובסטיות של בני האדם. לכן, שביתת הארץ לא נעשית עבור אינטרס של בן אדם או אידיאולוגיה אלא בגלל שהארץ שייכת לבורא "כי לי כל הארץ".
- הספירה (מתוך שיעור של הרב אלחן סמט –ישיבת הר עציון)
בשלושה מקומות בתורה מושג הספירה מופיע:
- הזב והזבה צריכים לספר שבעה ימים נקיים מכל זיבה ולהיטהר בסופם (וקירא טו-יג-כח)
- בין יום הבאת העומר לבין הבאת שני הלחם במקדש יש לספור 50 יום (ספירת העומר)
- יש לספור שבע שנים כדי לקבוע שמיטה ושבע שמיטות כדי לקבוע יובל.
למה להשתמש במילה "ספירה", במיוחד במונחי מצווה "וספרת לך" "וספרת לה" "וספרתם לכם"..?
למרות המינוח הזה, ההלכה לא לומדת על ספירה בפועל בפה. לפחות לא לגבי הזב והזבה. ואפילו לגבי ספירת העומר, ההלכה קבעה על מצווה לספור בפה ועם ברכה רק משום "קבלה" (רמב"ן- רבי אברהם אבן עזרא..) רמב"ם, לומד ההלכה הזו , דווקא מהלכה שבית דין חייב לספור כל שנה שהשנה היא כך וכך לשמיטה וכך וכך ליובל. התורה דורשת בהרבה מקומות ונושאים שונים לעשות דבר אחרי כך וכך ימים . אבל היא לא נוקטת במושג "לספור" רק בשלושת המקרים שהבאנו לעיל. למה?
נראה לעניות דעתי להציע סיבה פשוטה: בכל שלושת המקרים האלה מעורבת האחריות הבלעדית של האדם והוא חייב לקחת אחריות על הספירה כי דברים חשובים ודתיים תלוים בספירה הזו:
- ספירת העומר
- אכן, יש חגים ומועדים שאנו מקדשים בגלל שה' לבדו קבע שיש לעשות כן בימים האלה. למשל השבת, מתקדשת על ידי האדם בכל יום שביעי מאז בריאת העולם ואין האדם מעורב בקביעת מועד השבת
- בניגוד לשבת, המועדים נקבעים על ידי התורה (למשל ב15 בניסן חג המצות) , אבל בני האדם מתערבים בקביעת מתי יחול חודש ניסן (עיבור השנה) ומתי יחול ה15 בו (עיבור החודש)
- ויש מועדים שזמן חגיגתם תלויה לגמרי בידי האדם: יום הבאת העומר נקבע, לכתחילה, אך ורק על ידי למשל "אגודת החקלאים בארץ ישראל"! שיקבעו מתי מתחילה עונת הקציר. באותו היום מתחילים להביא העומר למקדש וזה פותח את עונת הקציר. חג השבועות נקבעת בדיוק חמישים יום אחרי תאריך זה. ללא ספירה לא חוגגים שבועות. נכון שהחכמים הגבילו את החופש האדיר הזה וקבעו שיום הבאת העומר נקבע "ממחרת השבת", כלומר ממחרת הפסח או ממחרת השבת שאחריו (לפי הצדוקים). זה אמנם מגביל מאוד את קביעת יום הבאת העומר אבל זה עדיין מאפשר לשבועות לחול בימי 5 או 6 או 7 בסיוון לפי השחודשים בני 30 או 29 ימים. רק מאוחר יותר, אחרי קביעת הלוח בקביעות, אנו חוגגים כל שנה שבועות ביום 6 בסיוון. אבל יש לזכור שבמקור, לפי התורה אין קביעה מוחלטת של יום הבאת העומר. נסכור מה כתוב בנידון:
ויקרא פרק כג (ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:(יא) וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְקֹוָק לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן:………(יד) וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם: ס(טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:(טז) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק:
ברור שהבאת העומר ושבועות אינן קשורות בכלל, בפסוקים האלה, לפסח. הם קשורות לביאה לארץ ולעונת הקציר בלבד. החכמים תלו כל הקביעה שלהם על המילים "ממחרת השבת". אבל אם נקרא, כמו יהודה הלוי את הפסוקים כפשוטם, הרי שהם לגמרי מנותקים:
- ספר הכוזרי מאמר ג אות מא ואמור שלא נחלוק עם הקראים במה שהם טוענים עלינו מן המובן ממלת ממחרת השבת ועד ממחרת השבת שהוא מיום ראשון, ואחר כן נאמר שאחד מן הכהנים או השופטים או המלכים, הרצוים עם דעת הסנהדרין וכל החכמים ראה כי הכונה מן המספר ההוא לשום חמשים יום בין בכורי קציר שעורים ובכורי קציר חטים, ושמירת שבעה שבועות שהם שבע שבתות תמימות, ונתן לנו דמיון בתחלת יום מהשבוע, לומר אם תהיה ההתחלה מהחל חרמש בקמה מיום ראשון תגיעו עד יום הראשון, להקיש ממנו שאם תהיה ההתחלה מיום שני נגיע עד יום שני. והחל חרמש מונח אלינו בכל עת שנראה שהוא ראוי נתחיל בו ונספר ממנו. וקבעו אותו שיהיה יום שני של פסח, ולא יהיה בזה סתירה לתורה, והתחייבנו לקבלו לתורה, מפני שהוא מן המקום אשר יבחר ה' עם התנאים הנזכרים.
אם כן, במקור, נראה שמצוות הספירה של העומר היא שקובעת מתי יחול חג השבועות! ומי קובע אותה? זמן הקציר!! אין תאריך לחג השבועות מן התורה. והעובדה שהחכמים קבעו תאריך, בא רק אחר כך, כדי שלא לתת, כנראה יותר מדי חופש ובלבול בחגי ישראל.
- ספירת השמיטות והיובלות
מתי מתחילים לספור השמיטות? רק אחרי שרוב עם ישראל נכנס ומיישב בארצו. רק אז מתחילים לספור. אם כן, זה תלוי לגמרי בעם ישראל! אין הקביעה של התחלת השמיטות תלויה בבריאת העולם אלא בכניסה ובהתישבות של ישראל בארצו.
הנה שוב דבר מאוד חשוב שיש לו השלכות אדירות בעולם ההלכה שנקבע אך ורק על ידי מעשי בני האדם! ולכן, הספירה כולה תלויה בהחלטה של בני האדם בתי מתחילים לספור. זה קובע מתי נעשה היובל!
ומכיוון שהאחרות מוטלת על כתפי אלה שהתחילו לספור, כל העם, ובית הדין גם הוא , מקבל אחריות , כל שנה, על הספירה הזו, כמו שכל אחד מישראל מקבל עליו אחריות על זה שהחליטו להתחיל לספור ביום התחלת הקציר.
- הזב והזבה
אנו מאמינים בזב שהוא נקי. כמו שבעלה מאמין לאשתו שהיא טהורה. הספירה של הזה או של הזבה היא קבלת אחריות אשית , פרטית שיש לה המון השלכות הלכתיות (כניסה למקדש, ..). לכן, נראה לי, כתוב "וספרה לה" כלומר באחריותה ובידיעה שהספירה שלה תלויה אך ורק בה ובאחריותה.
לסיכום: אם כן, למעשה, בכל שלושת הפעמים שהתורה דורשת "וספרת לך- לה- וספרתם לכם- וספר. לו…) ההדגשה היא על ה"לו-לה-לכם.." והיא דורשת קבלת אחריות על קביעת ההתחלה, משך וסוך הספירה כולל כל ההשלכות ההלכתיות הכרוכות בקביעות אלה.
- אופיו האמיתי של יום הכיפורים (הרב מנשה וינר)
את היובל, מציינים דווקא ביום כיפור. למרות ששנת היובל מתחילה בראש השנה, רק ביום כיפור תוקעים בשופר באמצע היום (בחילול עשיית מלאכה ביום כיפור!) ומכריזים על היובל:
ויקרא פרק כה (ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:(
למה לא לעשות זאת בראש השנה ולמה "לחלל" את יום כיפור כדי להכריז על היבול?
כדי להשיב על שאלות אלה, הרב וינר מבקש לבחון מה אופיו של יום הכיפורים .
היום אנו חיים את יום כיפור בצורה מיוחדת מאוד: יום תענית, כולנו בבתי הכנסת, תפילות והרהורי תשובה. האם זה אופיו של יום כיפור בתנ"ך?
- חנוכת המקדש על ידי שלמה:
נקרא , בשני המקורות המציינים את אותו האירוע את החגיגה מסביב לחנוכת המקדש הראשון:
מלכים א פרק ח (…(סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:(סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:
דברי הימים ב פרק ז ((ח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם:(ט) וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים:(י) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:
ברור ששלמה והעם חגגו במשך שבעה ימים (מיום השביעי בתשרי ועד ערב סוכות, ועוד שבעה ימים (מה15 בתשרי ועד שמיני עצרת), אכלו , שמחו, זבחו קורבנות… השאלה היא: איפה נמצא בסיפור יום הכיפורים שחל ב10 לחודש? ואכן הגמרא שואלת ועונה:
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט עמוד א אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה, יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא.
- שאלה דומה אפשר לשאול בחנוכת המקדש השני:
עזרא פרק ג (א) וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים ס וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם: ס
ד) וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:…ו) מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיקֹוָק וְהֵיכַל יְקֹוָק לֹא יֻסָּד…
אפילו לפני בניין הבית השני, הקריבו עולות על המזבח בירושלים, מציינים את ראש השנה וסוכות אבל אין זכר ליום כיפור! וכן אחרי בניין הבית:
נחמיה פרק ז (עב) ..וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם: ח.. לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:(….. (יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:(…(יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא
מה עם כיפור? מתארים ראש השנה וסוכות ושוב שוכחים לציין את כיפור ב10 בחודש!
- מטרת יום כיפור:
התורה מדברת על יום כיפור , הרבה לפני פרשת אמור, בשני מקמות שונים:
בניין מזבח הקטורת
- שמות פרק ל (ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם:(ט) לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו:(י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק: פ
- פרשת אחרי מות:
ובפרשת אחרי מות: אם הכהן רוצה להיכנס לקדש הקדשים , הוא חייב להיכנס בתנאים מסויימים שיגרמו ל"כפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם". כלומר, המפגש המיוחל בבית המקדש יכול לקרוה אך ורק אם הקדש "נקי". נקי , למשל מטומאות בני ישראל. כל מה שהם עשו במשך השנה משפיע על המצב של הקדש! לפני שנפגשים עם ה', יש לטפל בחטאים שמונעים המפגש. עבודת יום כיפור , מטרתה המפגש. והמפגש מצריך כפרה של הקדש, כפרה של חטאי עם ישראל. כל הבעיה , ביום כיפור היא : האם זה יצליח?? האם הכהן יצליח לקבל הכפרה? האם הוא יוכל להיכנס, ועוד יותר מתוח: האם הוא יוכל לצאת מקדש הקדשים בשלום? האם ה' יקבל את כל העבודה של יוםפ הכיפורים ויסלח לכל עוונות בני ישראל כדי שנוכל להתחיל שנה חדשה נקי ומלאת תקווה? זה המתח האמיתי. זה המבחן. לכן, ביום כיפור כולם עמדו במתח רב מסביב למקדש והסתכלו על הלשון של זהורית האדומה התלויה בשער וראים האם, בנס, היא תהפוך ללבנה, סימן שהכל הצליח.
במידה וזה אכן הצליח, פרצה , אז, שמחה ענקית ולא היה יום יותר שמח מזה בשנה. כמו שמתואר במשנה:
משנה מסכת תענית פרק ד משנה ח [ז] אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים
מתי זה קרה? כנראה אחרי חצות היום, כשהכהן יצא מקדש הקדשים חי!
עכשיו ניתן להבין למה לא חגגו יום כיפור בחנוכת שני בתי המקדש:
כי בית המקדש עדיין לא נטמא מטומאות בני ישראל בשנה שעברה: כי לא היה בית מקדש עדיין שייטמא! בחנוכת המקדש, מרגישים בדיוק את השמחה שחלה כשבית המקדש נטהר מטומאות בני ישראל! באותו יום, כולם מימילא שמחים מאוד עד כדי כך שאין צורך לציין את יום הכיפורים. חנוכת המקדש עולה על יום כיפור!!
- ראש השנה או כיפור?
יחזקאל פרק מ (א) בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד יְקֹוָק וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה:
איך יחזקאל קורא ליום כיפור "ראש השנה".?
האמת איתו: יש עשרת ימי תשובה בין ראש השנה וכיפורף הכנה ליום כיפור שנדע בו האם הצלחנו להתכפר. אז נדע שהשנה תהיה מבורכת! כל עוד לא עברנו את המבחן של כיפור, לא יודעים מה מציבו בשנה הבאה? איך אנו נכנסים לתוך השנה החדשה? לכן, כיפור הוא באמת התחלת השנה כי רק אז יודעים מה טיבה של שנה זו.
ולכן, שנת היובל , תוכל להתחיל בשמחה באמת רק ביום כיפור! זה באמת יום התחלת השנה החדשה. וכשבאותו היום, מכריזים על חזרה לטהרה שלמה, בשחרור עבדים, באיפוס מנגנוני הכלכלה המעוותים, אז מרגישים כאילו אנו עומדים בהתחלה ממש.
- מתן תורה
ההרגשה של התחלה של תהליך מחדש ניתנת דווקא ביום שבו קבלנו את הלוחות השניים. וקבלנו את הכפרה על חטא העגל. היום שבו, שוב חורת לאיתנה משמעות תקיעת השופר ששמענו ביום מתן תורה ב6 בסיוון:
שמות פרק יט (יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר
כאן המקום לזכור שמשמעות המילה "יובל" היא השופר ששמענו במתן תורה בהר סיני! השופר שהכריז על המפגש בין ה' והאדם. המפגש שאיליו אנו חותרים. המפגש הזה דורש כמה תנאים:
שחרור האדם מהעבדות
מוסריות ביחסים בין בני האדם
ואת שני התנאים האלה, מנסים לחדש ביובל! ביום כיפור דווקא!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 