בע"ה ט סיוון התש"פ
מישל בן שושן
רות פי5
בעקבות הרב יונתן גרוסמן
התורה מול הגאולה
סיכום:
במגילת רות, נראה שהחוק, המנהג, המוסר, לוקחים חלק ניכר במניעים של הנפשות הפועלות. אבל, כל החוקים מתוארים בצורה כזו שהם סוטים במעט משורת הדין אל עבר מידת החסד.
מכאן, נראה לי, המטרה של המגילה היא להציב בפני הקורא שהמטרה העליונה היא הגאולה ולאו דווקא החוק.
לכן, נראה לי להציב את ה"תורה" , החוק היבש, מול המחויבות האישית להשתמש בחוק כדי להביא לגאולה. נראה שברוב המקרים שמספרת עליהם התורה עצמה, הגאולה הגיעה ממקומות אפלים, מסיפורים לא אורתודוקסים במיוחד. כשהחכמים קבעו שנקרא את מגילת רות דווקא ביום מתן התורה, נראה שהם דאגו שנבין את מטרת התורה: שנדע, להשתמש בתורה למטרה יותר נשגבה והיא הגאולה.
מה היא גאולה?
ברצוני להציע הגדרה רחבה של המילה גאולה: כל יציאה ממועקה אנושית. בין שהיא פרטית ובין שהיא כללית.
למשל, המצב המתואר בהתחלת המגילה הוא עגום למדי: רעב בארץ. אנשים רמי מעלה עוזבים את הארץ. מתחתנים עם נוכריות. הם מתים בלי להשאיר צאצאים… האישה היחידה מהמשפחה , נעמי, נשארת לבדה והיא אפילו מוכרחת למכור את חלקת השדה של המשפחה כדי להמשיך להתקיים.
כל אלה, מצבים עגומים למדי. ומכאן יש שתי אפשרויות:
- להגיד שהמהלך הראשון של אלימלך היה מוטעה ולכן הוא נענש. להמשיך להסתכל על המסכנים שנותרו בעיני ההלכה ולתת להם צדקה ומתנות עניים כנדרש. ובכך, להרגיש שעשינו הכל לפי ההלכה והם לא ולכן הם נענשו!
- לפעול בכל האמצעים הניתנים בחוק וגם מעבר לו, להפעיל מידן החסד והחמלה שהם ינווטו אל עבר הגאולה של כל המצבים האלה. אפילו אם זה דורש לפעמים לדחוק את החוק מעבר למה שמקובל.
האפשרות השנייה , שבוחר בועז ללכת דרכה, היא נועזת מאוד. היא דורשת עוז . אבל היא מנסה להביא גאולה בכמה מישורים:
- להפיח חיים במקום המוות
- להביא אוכל למי שרעב
- להקים זרע במשפחה שאיבדה אותו
- להחזיר קרקע למי שמוכרח למכור אותו.
המגילה , על ידי רות , נעמי ובועז, מתארת איך הגאולה הפרטית של אנשים, של משפחה, של אחוזת קרקע, יכולה להתרחש מתוך עין טובה, רצון טוב, חסד וחמלה, וכל זאת בלי להפר את החוקים.
אבל המסר הסמוי-גלוי נמצא בסוף המגילה: הגאולה הפרטית מולידה את הגאולה הכללית. לידת דוד המלך, אבי שושלת המלוכה המפוארת שתביא את הגואל האחרון, נראית כמטרה העליונה ואכן היא מתרחשת.
גאולה מולידה גאולה! סיפור פרטי, אישי, אם הוא פורץ את גדרי החוק היבש כדי להביא גאולה פרטית, עשויה להביא לגאולה לאומית
חסד מוליד חסד.
כמו שגאולה עשויה להביא גאולה גדולה יותר, כך מעשה של חסד אמתי, עשוי לעורר אצל האדם השם לב לחסד הזה ומתרגש ממנו, לעשיית חסד עוד יותר גדול כתגובה לחסד הראשון. כך שעשיית חסד לשמה, הוא מתכון לשרשרת של חסדים . וזה מנוע הגאולה. בין שמדובר בגאולה פרטית ובין שמדובר בגאולה לאומית. כשמדברים , למשל, על "מסירות נפש" אמיתית כסימן לגאולה הלאומית, אין חסד גדול מזה מאשר למסור את הנפש עבור האומה. חיילי ישראל, חלוצי הציונות, כל מי שעזב את ארצו הנוחה או מצב של עושר ומוכן למסור את נפשו עבור גאולת העם והארץ, עושה את החסד הגדול ביותר, החסד שמביא לגאולה.
פריצת החוק היבש
כשמתבוננים בכל המצבים ההלכתיים שמתארת המגילה, מגלים שברובם החוק היבש נפרץ אל עבר ההסתכלות הכי קרובה למידת החסד. נביא כמה דוגמאות:
- רות באה כדי לאסוף שיבולים. מצוות הלקט, כלומר, מתן רשות לעניים לקחת מהשיבולים שנפלו בזמן הלקט, איננה מתירה לאסוף עומרים שלמים! ובכל זאת, בועז מנחה את העובדים שלו לתת לרות לאסוף עומרים! הוא עושה זאת ביודעין והוא מתיר לה אפילו שהיא "נוכרייה" להמשיך ולאסוף כל היום ולחזור כל יום. הנער הממונה על הקוצרים שמשימתו היא לדווח לבועז על כל חריגה מהסדר הטוב של הפועלים, מנסה לשכנע את בועז שיש לנקוט בצעדים מגבילים לנוכרייה הזאת שלוקחת לה יותר מדי!. אם כן, ברור שבועז המחליט אחרת מונע מרצון להיטיב יותר ממה שהחוק דורש. הוא עושה זאת כי הוא מונע מרגשי חסד שנולדו מהחסד שרות עשתה עם נעמי. רות עזבה את הכל (היא היתה בת מלך מואב) כדי שנעמי לא תישאר לבדה. מעשה החסד הגדול הזה (הדומה למעשה אברהם) מוליד אצלו חשק לפעול גם הוא בחסד
- כשהגואל (הפלוני אלמוני) נדרש להתחתן עם רות כדי לעשות כמין ייבום, הוא מסרב כי היא מואבייה. הוא מפחד "לטמא" את שם משפחתו! בועז ממציא חידוש עצום וטוען שהתורה לא אסרה להתחתן עם מואביות אלה עם מואבים זכרים!! הוא קורא את הפסוק המפורש "לא יבוא מואבי בקהל ה'" על ידי כלי פרשני "מואבי ולא מואבייה" כי מול עניו, הגאולה של המשפחה, של הקרקע, של הסיפור העגום של משפחה מסויית , מצדיק זאת!
- לא ראינו בתורה שמצוות ייבום חלה על קרוב משפחה אחר מאשר אחי המת.
- בתורה, גאולת קרקע איננה קשורה לחתונה. אדם שגואל שדה קרוב משפחה, פשוט קונה אותו בכסף! בועז כורך בין שתי המצוות של ייבום ושל גאולת הקרקע! ייתכן שזה היה נהוג בתקופתו אבל זה לא כתוב בתורה. הוא מאלץ את הגואל שהסכים לקנות את הקרקע להתחתן עם רות כדי להביא ממנה ילד בנוסף לגאולת הקרקע! ואת התוספת הזו, הגואל מסרב לעשות. בועז רוצה שלא רק גאולה כספית של הקרקע תתרחש אלה גם גאולת הזרע המשפחתי, הפחת חיים במשפחה שחוותה הרבה מוות תשלים את גאולת הקרקע.
- היינו יכולים לחשוב שבועז מונע מאהבה, מתשוקה.. יכול להיות שזה היה גם נכון אבל זה לא מה שכתוב. בשום מקום לא כתוב שרות היתה יפה! (למרות שבטוחים אנו שהיא היתה יפה!) ולא כתוב שבועז אהב אותה. בניגוד למשל מיצחק . ההשוואה בין הכתובים מגלה את החוסר הזה:
בראשית פרק כד (סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ
רות פרק ד (יג) וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ …..(ולא כתוב ויאהבה!)
כשבועז מגלה את רות במיטה שלו, הדבר הראשון שהוא חושב עליו זה : האם יש גואל יותר קרוב ממני?!! כלומר, בועז, לפי הכתוב, מונע תמיד מהחוק וממה שצריך לעשות. אפילו אם הוא מונע מרצון להיטיב, הוא יעשה זאת מתוך החוק עצמו. ובכל זאת, הוא ימצא כל דרך , בחוק, כדי שהחסד ייעשה!
השוואות עם סיפורים אחרים בתורה
המגילה והמילים שהיא בוחרת בהם כדי לספר את הסיפור, מפנים אותנו לסיפורים אחרים בתורה עצמה. ההקבלות האלה מעניינות גם בגלל ההשוואות המקבילות וגם כדי להבליט את ההבדלים כשישנם (ראה למשל, מה שכתוב בשני הפסוקים שהבינו לעיל לגבי יצחק ורבקה).
- תמר ויהודה
המגילה עצמה דורשת מהקורא לזכר את הסיפור הזה:
רות פרק ד (יב) וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה …
העובדה שהמגילה מסתיימת ב"תולדות פרץ" ולא בתולדות יהודה למשל, אומרת דרשני! הרי אין אנו יודעים כלום על פרץ. למה לקחת אותו כאיש החשוב שמעוניינים בתולדותיו? ברור שהעניין הוא "איך נולד פרץ"! כלומר, לכו תבינו מה קרה בין תמר ויהודה שהביא את לידת פרץ! כי זה קשור לסיפור שלנו!
ואכן, כשאנו קוראים את סיפור תמר ויהודה מגלים קווים דומים מאוד:
- יהודה יורד מאת אחיו—-אלימלך עוזב את אחיו ויורד מהארץ אל ארץ מואב
- יהודה מתחתן עם אישה גויה (בת שוע)——–מחלון וכליון מתחתנים עם גויות
- שני בנים מתים (ער ואונן)—–שני בנים מתים (מחלון וכליון)
- אשתו של יהודה מתה—–בעלה של נעמי מת.
- המשפחה נהרסת כמעט לגמרי ונשארים שלה ותמר—–נשארות רק רות ונעמי
- תמר תתעקש להביא זרע בכל מחיר (אפילו בצורה לא "כשרה")—-רות מוכנה לשמוע לעצת נעמי וללכת במיטת בועז (כולל כל מה שבועז יעשה לפנים משורת הדין-ראה לעיל)
- המעשים הלא כל כך "כשרים" מולידים את פרץ—-בועז , בן בנו של פרץ, מוליד את דוד
כשהתורה כותבת "ואלה תולדות.." זה כדי לתאר משפחה חשובה מאוד לגבי התכנון של הקדוש ברוך הוא ליצור את עם ישראל ולהצלחתו. חוץ מספר בראשית, קיימים רק שני מקומות נוספים: "ואלה תולדות אהרון ומשה" ו"אלה תולדות פרץ.." אם כן, התולדות שהסתיימו בשושלת יהודה עם פרץ , ממשיכים כאן עד לדוד בכיוון ההיסטורי הרחב, הגאולה הלאומית, המלכות מיהודה.
- בנות לוט.
קשה שלא נזכור שרות היא מואביה. בנות מואב עשו לעם ישראל הרבה בעיות בכניסתם לארץ. עמון ומואב הם בכל זאת עמים שה' מכבד כי הוא אוסר לנו להילחם נגדם בכיבוש הארץ. הוא מעניק להם ארצות כמו שהוא מעניק לעם ישראל את עבר הירדן. מצד שני, ה' אוסר לנו להתחתן עם המואבים והעמונים. אם כן, יש משהוא רע מאוד ויש בכל זאת משהוא טוב במואב!!
מובא נולד מבת לוט ששכבה עם אביה. היא גרמה לו להשתכר ונכנסה למיטתו בלילה. בערך, כמו שרות עשתה לבועז, בהנחיית נעמי!:
רות ג-ב) וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה:(ג) וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת:(ד) וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ..
בראשית פרק יט (לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:(לג) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ:…(לז) וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם:
המעשה האסור הזה של בנות לוט, נובעות בכל זאת מרצון להקים זרע במקום הן חשבו שאין יותר. כלומר, יש גרעין של טוב במעשה הרע.
לסיכום: לא רק בועז נולד מפרץ שנולד מסיפור מוזר בין תמר ויהודה. אלא גם רות באה מלידה לא כשרה של בת לוט עם אביה.
- משה ועובד:
שני פעמים בלבד, כתוב בתנ"ך כולו "וילך איש מבית…..":
- עמרם: וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי…..לידת משה
- רות: וילך איש מבית לחם יהודה……לידת עובד
בשני הסיפורים, המצב קשה. עבודת ישראל במצרים ורעב בארץ. בשני הסיפורים, בסופו של דבר נולד מושיען של ישראל משה ודוד (מעובד)
לעובד ולמשה היו שתי אימהות: אחת ביולוגית ואחת מאמצת
- למשה: בתיה בת פרעה ויוכבד
- לעובד רות ונעמי ((יז) וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד..)
- רבקה ועבד אברהם
הרב יונתן גרוסמן מגלה כמה קשרים בין סיפור אליעזר המחפש אישה ליצחק ורות:
- העבד מבקש מה' : "הקרה נא לפני….": העבד מבקש מה' שיעשה משהוא "במקרה" כדי להפגיש אותו עם האישה הנכונה.
- לגבי רות כתוב: "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז.."רות מבקשת רק ללקות שיבולים ומזדמן לה, במקרה (מיד ה') להגיע לשדה בועז!
העבד מופתע לגלות שלא רק שהאישה שמצא עונה לקריטריון של חסד שהוא ביקש, אלה , בנוסף, היא ממשפחת אברהם!!
נעמי שמחה לראות שרות מצאה אדם בעל חסד שנתן לה אוכל אלא היא מגלה באותה ההפתעה ובאותה השמחה שמדובר בבועז, קרוב משפחה!!
שני הסיפורים , מרכזם מידת החסד.
בשני הסיפורים, ה' עוזר מאוד בהפגשת האנשים הנכונים, אבל בשני הסיפורים, הבחירה החפשית של כל אחד (רבקה, וובעז) היא זו שמשלימה את התמונה. אם רבקה היתה טוענת: אני אתן לך לשתות אבל מיד אחר כך אני חייבת לחזור הבייתה ! ואמרו לי לא לדבר עם אנשים זרים ולא לקחת מתנות בגברים זרים… כל זה היה מאוד "לפי החוק" לפי המוסר של בת צנועה וצדקת. בכל זאת, רבקה פועלת מעבר לשורת הדין היבש. היא עושה דבר מעבר לחוק. גם בועז, כמו שהראנו לעיל, פועל מעבר לחוק היבש. בשני הסיפורים, המשעים הנפלאים של רבקה ובועז הם אלה שמכריעים את הסיפור. כך שהשגחה פרטית אינה חוסכת בחירה חפשית!!
- יצחק לא הולך בעצמו לחפש לו אישה. בלי ההתערבות של אברהם, של אליעזר, של ה' ושל רבקה, ספק אם הוא היה מתחתן!! היה חשוב להביא גאולה ליצחק!!
- ללא רות, ללא בועז, ללא נעמי, ללא ההשגחה, ספק רב אם היה נולד עובד ודוד המלך!! שחיכו לגאולה!!
ואם לא די , הנה עוד כמה קישורים:
- בראשית כד: (יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:
- רות פרק ב (כא) וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה .. עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי:
ועוד:
בראשית(כד: כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְקֹוָק בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי:… (כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ:
רות פרק ב (כ) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לְכַלָּתָהּ בָּרוּךְ הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים ..
רות פרק א (ח) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ ..
- הגבעונים:
בשני מקומות בתנ"ך מופיעים המילים "הגד הוגד":
- בסיפור הגבעונים: יהושע פרק ט (כד) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ
- וכאן: רות פרק ב (יא) וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי
בשני המקרים גויים נכנסים לתוך עם ישראל. אבל במקרה אחד, מתגלה התרמית ובמקרה השני מתגלה הגאולה!
ו. הדבקות:
- בראשית פרק ב (כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
- רות פרק ב … וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ …. וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי:
בועז מסכם את מעשי רות כמו שהתורה מתארת איך אדם לוקח אישה. עזיבת ההורים והדבקות באנשים זרים , במטרה ליצור בשר אחד!
הערת סיכום:
ניסיתי להראות שהמטרה העליונה היא הגאולה. הגאולה הפרטית של אדם בצרה והגאולה הלאומית שעשויה להיוולד מאותם המהלכים של עין טובה, חסד אמתי ומסירות נפש.
התורה , מחנכת לגאולה.
אבל קריאה יבשה של התורה כרשימה של חוקים יבשים, עלולה להשכיח אותנו מהמטרה הנשגבה של הגאולה. חייבים לקרוא את התורה שבכתב, עם התורה שבעל פה, כשהבחירה החפשית של האדם המקיים את החוק, דורשת ממנו רגישות עצומה לעניין הגאולה של הזולת ושל העם כולו.
אנחנו חיים בדור שבו יש קבוצות בעם שטוענות שרק לימוד התורה חשוב ללא כל קשר לגאולה פרטית או לאומית. ומצד שני, קבוצות שמוסרות נפשם עבור הגאולה בלי להשתייך לתורה.
החיבור בין שני המהלכים עשוי להיות הרבה יותר פורה. קריאת מגילת רות ביום מתן תורה עשוי ללמד אותנו הצורך בחיבור הנחוץ בין התורה והגאולה כי חד הם. הכל תלוי בראיית עין טובה , רצון לפעול בחסד, לפעמים לפנים משורת הדין, כדי להפיח חיים טובים איפה שהוא חסר.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 