בע"ה כט אלול התש"פ
מישל בן שושן
וילך פי- ראש השנה
הסתר פנים מול הזיכרון
נראה החכמים עמדו על זה שנקרא בסביבות חגי תשרי את פרשיות הברית, וילך ושירת האזינו. אני אנסה להוכיח שלימוד מערכת הברית ומערכת הסתר הפנים שמתוארת בפרשת וילך ובשירת האזינו, מסבירה את תכליתו ומשמעותו של חג ראש השנה.
פרשת וילך:
נשים לב לכרונולוגיית האירועים:
משה כותב את "כל התורה" ונותן אותה לכהנים הלויים:
דברים פרק לא (ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל….בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת:… תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם:(יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם … וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
התורה שכותב משה היא התורה שיש לקרוא מול כל הקהל פעם בשבע שנים.
מיד אחר אחר כך, ה' קורא למשה ויהושוע כדי להגיד להם משהוא חשוב וחדש:
(טו) וַיֵּרָא יְקֹוָק בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן …(טז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:(יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:(יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא ..
החידוש הוא מערכת "הסתרת הפנים" האפשרית. ולכן, יש לכתוב "שירת האזינו" שהיא מסמלת את האפשרות של הסתרת הפנים וכדי שהיא תעמוד לעד אפילו בעת הסתרת הפנים. השירה אומרת בעצם שאפילו מצב ההסתר פנים היא מצב אפשרי, מתוכנן, מוצהר על ידי ה' בעצמו מראש:
(יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(כ) כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי:(כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:
ואז, משה כותב את השירה . אחרי שהוא כבר כתב את "כל התורה" ונתן אותה לכהנים הלויים. כתיבת השירה מחוץ לתורה היא רק שלב ראשון, אחר כך, הכתיבה הזאת נכללת בתוך כתיבת כל התורה כולה, כולל השירה, כלומר, כולל אפשרות ההסתר פנים. ולכל התורה הכתובה, כולל השירה, קוראת התורה שהדברים הם "עד תומם". כולל הכל!
(כב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא …(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם:(כה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לֵאמֹר:(כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:…(ל) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם:
"עד תומם", כלומר כולל הכל. למה יש לציין זאת? כי זה דבר מאוד מוזר ונועז לכלול בתוך תורת משה עניין ההסתר פנים!
בכל התורה כולה (עד כה) למדנו שה' נמצא כאן, מול האדם, ולפי מעשה האדם הוא נותן לו ברכה או קללה. יש שכר למעשה טוב ועונש לעברה. הכל היה ברור , הגיוני, ובמובן מסויים מרגיע! אפילו העונשים הקשים ביותר באו בגלל שיש כאן סיבה, ויש כאן יישות (ה') שנוכחת ודואגת להעניש החוטאים.
מערכת "הסתר פנים"
אבל המערכת החדשה הזאת של "הסתר הפנים", מתארת מערכת שונה לגמרי מכל מה שנכתב בתורה לפני כן. ה' מסתיר את עצמו כאילו הוא לא נמצא יותר. ואז מקבלים ייסורים נוראים. ולאו דווקא יותר קשים מהייסורים שמתוארים כעונשים. אבל יש דבר הרבה יותר קשה במערכת הזו: אין כבר מי שמשגיח!
כשאדם סובל ויודע על מה , למה, ובגלל מה, זה מקל על הסבל. הרבה פעמים, כשרופא אומר לפציינט שהוא מכיר את המחלה שממנה הוא סובל. שזה מוכר, שזה מובן, אפילו אם אין הרבה טיפולים מוצעים, יש הקלה רק ההודעה הזו שיש רופא שמכיר את הבעיה.
במערכת "הסתר הפנים", אין שום הגיון, אין על מי להתלונן או לתלות את סיבת הייסורים. יש הרגשה של עזיבה. אנחנו נמצאים לבד.
מערכת "הסתרת הפנים" ה יא מערכת שהיא ההיפך הגמור מכל מערכת הברית. אפילו יותר גרועה מהפרת הברית (כי אז, אפילו אם מתגרשים, שני הצדדים ממשיכים להיות נוכחים בעולם!) כי הסתר פנים זה ההיפך הגמור של מערכת שכר ועונש, מערכת ההשגחה, מערכת ההתגלות, …כל מה שעשה עד כה את תורת משה, קשר עם בורא עולם שמשגיח עליו.
פתאום, מערכת הפוכה מתוארת. אין דין ואין דיין. כאילו ה' כבר לא נמצא !!!
החידוש היותר גדול זה שהתורה עצמה, ה' עצמו, משה עצמו, מדברים על האפשרות הזאת!
עכשיו נבין מה שקורה בכרונולוגייה של הפרשה:
משה כותב את כל התורה (זאת שמסבירה את השכר והעונש ונוכחות הבורא)
אחר כך, יש תיאור של האנטיתזה של התורה שנכתבה (מערכת הסתר הפנים)
ואחר כך, דרישה לחבר בין שי הדברים. לכלול את שירת ההסתר הפנים בתוך התורה.
עכשיו "התורה" כוללת בתוכה את שני הממדים ההפוכים זה מזה!! זו גדלות התורה האמיתית. זו גדלות היהדות! מול כל דת או אמונה אנושית, כולל האלילות. בכולן, יש מערכת כוללת אחת שמסבירה את המציאות באופן הרמוני וכולל.
כאן, התורה מכילה בתוכה שתי מערכות הפוכות ביחד! היא כוללת מערכת הדין וההיגיון וגם מערכת של הפקרות ! שלילת המערכת הראשונה!!
זו גדולת היהודות וזה יכול להגדיר את היהודי: מי שמקבל את שתי המערכות גם יחד! כמו שכתוב בגמרא:
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ה עמוד א "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם", אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב: כל שאינו בהסתר פנים – אינו מהם !!
אדם שיקבל עליו את כל דברי התורה (הראשונה), ולא מקבל על עצמו את מערכת ההסתר פנים, יש לפקפק ביהדותו! אומר רב ברדלא בר טביומי בשם רב!! הוא לא מהם! הוא לא יהודי!!
חשוב שיהיו שתי מערכות שונות, שתי כתיבות. כי הן הפוכות אחת מהשניה. ולכן פעמיים כתוב שמשה כתב את התורה. פעם בלי ופעם עם הסתר הפנים. אבל עוד יותר חשוב שהתורה השנייה, הכתיבה השנייה כוללת את שתיהן.
נראה שהתורה הראשונה (ללא הסתר הפנים) היא מערכת אמיתית, נכונה וקיימת. היא המערכת שאנחנו מלמדים דרכה את הילדים . אבל, מהרגע שמתבגרים, מבינים שמערכת זו איננה יכולה להסביר הכל! יש צדיק שרע לו ורשע שטוב לו. יש כל מני דברים קשים מאוד להכניס במערכת הראשונה. נמהר מאוד, כל מבוגר מקבל על עצמו את העובדה שדברים אחרים והפוכים מאלה שהוא למד בילדותו מתרחשים בחיים. המערכת הראשונה ממשיכה לפעול אבל הוא מגלה שמערכת שונה והפוכה פועלת גם היא לפעמים!
מערכת הסתר הפנים מופנת למבוגרים בלבד!
ולכן רק בסופה של התורה, כשהעם אמור להיות בוגר ורחוק ממצב העבדות הילדותית, ה' מגלה אותה ומבקש לכתוב אותה.
אני מציע להבין שמערכת "הסתר הפנים" היא לא מערכת מאוד נדירה שמגיעה רק במקרה חמור מאוד. אני רוצה להבין שיש כבר בבריאת העולם, מערכת כזו: הבורא צמצם את עצמו כדי לתת מקום לבריאתו. יש חוקים בבריאה שהבורא לא רוצה להפר. הוא ברא אדם בעל חופש פעולה ואת זה, הוא מכבד לגמרי. מערכת זו היא אפילו המערכת העיקרית!
בנוסף למערכת הזו, ה' החליט להתערב בתוך העולם במקרים מיוחדים, לצורך גבוה. כשהוא ראה שחייבים להתערב. אבל , הוא תמיד עשה זאת במידה מצומצמת, כשההתערבות מוגדרת כיוצאת דופן.
למשל, ה' מדבר אל בני אדם מסויימים. הוא אפילו כורת בריתות . עם האנושות כולה , עם הבריאה . הברית הזו מחייבת אותו להתערב בניגוד למצב ההסתר פנים הרגיל.
עם ישראל נוצר כולו על בסיס ברית כזו. ברית עם האבות, ברית סיני, ברית ערבות מואב. כל הבריתות האלה, פועלות בניגוד למערכת המרכזית של הסתר פנים. כי היא מחייבת התערבות ונוכחות ה'. לכן, היא מכניסה את האדם, את הבריאה ועוד יותר את עם ישראל במויבויות כלפי הבורא ואת הבורא כלפי העם. אבל, יש תמיד לזכור שזה יוצא דופן לגמרי!!
אנחנו, היהודים, קוראי התורה, נולדנו בתוך מערכת של ברית! עבורנו, זה רק טבעי שה' נמצא כל הזמן כאן. שכל מצווה מזכה בשכר וכל עברה בעונש. זו המערכת שאנחנו חונכנו מההתחלה לפיה.
אבל, האמת היא שכל זה , בנוי מען מערכת שונה לגמרי, מערכת הסתר הפנים!! היא המערכת הטבעית הרגילה . מערכת הברית היא לא רגילה, היא לא טבעית. היא זו שיוצאת דופן!!
גילוי הסוד הכמוס הזה שמערכת הסתר הפנים, זו המערכת הרגילה, מוסתרת בכל התורה כי היא הברית. אבל, אחרי שהעם נכנס בברית הראשונה של שיני, ואחרי שהוא עבר את הברית השנייה של ערבות מואב (שהיא הרבה יותר שמה את האדם לבדו מול אחריותו), יכול ה' לגלות את הסוד: במידה ואתם תעזבו את הברית, אז אתם תיפלו מערכת הרגילה של הסתר הפנים!!
למה עזיבת הברית תגרום צרות רבות לעם ישראל?
היינו חושבים אולי, שעזיבת ברית ה', תשים את היהודי במצב של חופש מכל מחוייבות כל ברית. הוא כביכול ייקח אחריות על עצמו כמו כל אדם אחר בעולם שאיננו מחוייב בברית עם ישראל. היינו אולי לוקחים בחשבון האפשרות, שאם ישראל יעזוב את הברית, אז הוא יתנהג ככל העמים ויקרה לו מה שקורה לכל עם רגיל אחר, לטוב ולרע.
התורה באה ומזהירה אותנו: עם ישראל הוא איננו עם ככל העמים האחרים! הוא יותר חלש!
קיום עם ישראל איננו עומד על אותם היסודות שכל עם אחר מושתת עליהם. קיום עם יהודי הוא לא טבעי. הוא לא עם ככל העמים. הוא לגמרי תלוי בברית.
האנטישמיות היא חלק בלתי נפרד מקיום העם היהודי. ישנם כוחות טבעיים בכל העמים ובכל הזמנים שמתנגדים לקיומו של העם היהודי ולכל יהודי.
רק ברית ה' והשגחתו מגינים על העם הזה. מהרגע שהוא מסיר את השגחתו, כל הרעות שהיו כאן מאוויר מסביבו, נופלות עליו. אין שום אפשרות לעם היהודי לחיות כמו עם אחר מחוץ לברית!!
כמו ילד חולה שזקוק לטיפול יום יומי כדי לחיות. מהרגע שמפסיקים הטיפול, הוא מת!
עם ישראל הוא מאוד חלש מבחינה זו!!. קיומו תלוי בהשגחת ה'. מהרגע שמערכת הסתר הפנים הטבעית תפעל עליו, הוא אבוד!!
קשה להודיע לילד קטן, חולה כזה, מההתחלה שחייו תלויים בתרופה הזו. כל הזמן מספקים לו אותה. אבל יש רגע שחייבים כן להודיע לו. אחרי שהוא מוכן לשמוע ולהבין. כי הוא חייב לקחת אחריות על עצמו. זה מה שקורה בסוף התורה!!
לסיכום:
כל הזמן, פועלות במקביל שתי מערכות הפוכות
- מערכת של שכר ועונש, של השגחה, של דין וצדק…
- מערכת של הסתר פנים
שתי המערכות פועלות במגביל. מערכת אחת מכניסה רוגע וסדר בשניה. אבל הכל אפשרי על פי המערכת השנייה. זה מפחיד מאוד וזה תנאי לחופש וחיי האדם עלי אדמות.
עם ישראל נוצר כדי להיות עדים למערכת הראשונה: מערכת הברית. הוא עד שלמרות שרק המערכת השנייה נראית קיימת בעולם, קיימת גם המערכת הראשונה! עם ישראל נוצר כדי להעיר על הברי ת. על המצאות ה' מאחורי הקלעים למרות הסתר פניו.
זו הסיבה העיקרית של יצירת עם ישראל: להיות עדים מול כל בני האדם על מערכת הברית. לכן, עם ישראל חי בברית ומחייה את הברית. הברית אתו והברית עם כל בני האדם.
פרשת האזינו היא השירה שמתארת את מצב הסתר הפנים, סיבותיו ותנאיו. היא גם החוט שאליו ניתן להתקשר במצב של הסתר פנים כדי להבין שבכל זאת, ה' לא נעלם לגמרי.
ראש השנה
הנה שני המקורות היחידים על ראש השנה בתורה:
ויקרא פרק כג (פרשת אמור)
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:(כה) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק: ס
במדבר פרק כט (פרשת פנחס):(א) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:(ב) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם:(ג) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל:(ד) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:(ה) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:(ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק: ס
חוץ מכל המאפיינים של כל המועדים האחרים (שבתון, מקרא קודש, קורבנות מיוחדים..) רק שתי מילים מאפיינים חג זה : זכרון- תרועה.
- הזכרון:
הנה הגדרה שאני מציע עבור מושג הזכרון:
הזכרון אומר שה' מפסיק להסתיר פניו (מה שהוא עושה בדרך כלל) כדי לזכור את הברית שכרת עם בני האדם, עם הבריאה, עם עם ישראל.
אם למשל, נלמד מה קורה במקומות בתנך שכתוב שה' "זכור", זה מתחיל להתברר:
- בראשית פרק ח (א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם:
- בראשית פרק יט(כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:
- בראשית פרק ל (כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:
- שמות פרק ב (כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: ס
כשהתורה כותבת שה' זוכר את נח, זה כנראה כדי להגיד שהוא החליט להתערב בעולם למרות מערכת הצמצום והסתרת הפנים הרגילה שלו. כמו כן, כשה' "יורד" כדי לדעת מה קורה. כל ההתערבויות הבלתי טבעיות של ה' בחיי בני האדם, מתוארות בעקבות ברית, מחויבות על טבעית כלפי אדם מיוחד או האנושות כולה.
המצב ההפוך, מצב השכחה, הוא בעצם תיאור של הסתרת פנים בזעיר אנפין:
- ישעיהו פרק מט (יד) וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְקֹוָק וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי:
- תהלים פרק י (יא) אָמַר בְּלִבּוֹ שָׁכַח אֵל הִסְתִּיר פָּנָיו בַּל רָאָה לָנֶצַח:
יום זיכרון= יום שבו ה' מזמין את היהודי ואת עצמו, להפר את מצב הסתר הפנים הטבעי, ולהתחבר שוב במערכת הברית. האדם חייב אז לזכור שהוא תחת מחויבות הברית והוא מבקש מה' שגם הוא יזכור את הברית השומרת עליו ועל העולם.
- מה הם הכלים להתחברות הזו?
- הכלי הראשון זה הזמן המיוחד שנקבע על ידי ה': החודש השביעי!
זה זמן מיוחד שבו ההתחברות אפשרית. דרך אגב, כל "שביעי" הוא זמן מיוחד להתחברות כזו. היום השביעי, הוא גם יום התחברות שבו אנחנו ממליכים את ה' על העולם, מזכירים את הברית שהוא כרת עם העולם בשעת הבריאה ומזכירים את הברית שכרת עם ישראל כשהוא הוציא אותו ממצרים. זה יום שבו היהודי מפסיק לחיות בעולם הטבעי והרגיל ומעורר עולם מקביל: עולם הברית והזיכרון.
- הכלי השני זו הקדושה
הקדושה היא האפשרות להסתכל על המציאות בצורה שונה. לקחת מרחק מהמציאות הרגילה כדי לבחון משמעות וממדים שונים של אותה המציאות. ה' קידש את יום השביעי. כלומר, הוא אפשר להכניס בעולם השיבעי את הקדושה. בעצם הקדושה מאפשרת את הזכרון. והזמן המיועד לזה הוא השביעי
- הכלי השלישי הוא השופר.
התורה עצמה מגדירה תקיעת החצוצרות והשופר כאמצעי לעורר את הזכרון:
במדבר פרק י (בהעלותך- החצוצרות) (ט) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם:
(י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
התורה לא מסבירה למה תקיעה או תרועה הם כלי לעורר את ההתחברות של ה' אל עם ישראל ועם ישראל אל ה'. אבל נראה סביר להניח שעניין ההתעוררות של האדם על ידי כלי פשוט שמסמל את ההתערבות הראשונית של ה' באדם (וייפח באפיו נשמת חיים), הוא כלי מתאים. כי בסופו של דבר כל המצוות של ראש השנה, דורשות התעוררות הזכרון של האדם עצמו. זה מה שאמור לעורר את הזכרון של ה' לברית.
השופר הוא כלי לקרוא לה' לעזרה בעת צרה וגם ביטוי לשמחה על ההתחברות עם ה' בשמחות.
צורת השופר נראה גם מאוד מתאים למשמעות זו. הצד הקטן בפה האדם, הנשיפה- נשימה של האדם ניכנסת לתוך הכלי ויוצאת במרחב לצד השמיים, הצד שמימנו ה' נפח רוח באפיו של האדם כדי לתת לו נשמת חיים וצלם אלוהים, הברית הראשונית והעיקרית בין הבורא והאדם.
- מלכויות
המלכת ה' היא ביטוי למוכנות של האדם לשוב אל הברית. להתייצב מול ה' באמת. וגם מול עצמנו.
כדי שה' יפסיק את הסתר הפנים שלו בשעת הזיכרון, ברור שהאדם מתבקש קודם כל להפסיק את הסתר הפנים שלו כלפי עצמו! להתייצב מול עצמי, זה והפסיק את הסתרת הפנים שלי עם עצמי.
זה מאוד קשה. כי זה מעמיד אותי מול מידת הדין. כי אני נמצא מול המלך.
אבל מצד שני, יש משהוא מאוד מרגיע בראש השנה: הפסקת הסתר הפנים! אנחנו יכולים לחלום על עולם טוב יותר, על שנה טובה, על "תכלה שנה וקללותיה". החלום הזה מתאפשר בזכות נוכחות בעל הבית מולי. לכן, יש מצווה לאכול טוב ולשמוח בראש שנה למרות מידת הדין .
- חג אוניברסאלי
אם ראש השנה הוא בקשה לחזור לברית של ה' עם כל העולם וכל בני האדם, למה רק עם ישראל מצווה בחגיגתו? כי זה תפקיד עם ישראל! הוא נוצר כדי שהוא ילמד איך מתפעלים חיים של ברית, עולם של קדושה, אחריות עצומה לגבי החיים והעולם. כל מה שהיהודי מתבקש לעשות בכל ימות השנה, כולל חג הפסח (שמטרתו מיוחדת לעם ישראל) היא כדי להגיע למצב של אפשרות לעורר את הברית של ה' עם עולמו. המטרה של עם ישראל היא גאולת העולם כולו. גאולת עם ישראל אמיתית, מטרתה גאולת כל עמי הארץ. לעם ישראל תפקיד אוניברסאלי. ורק בגלל התפקיד הקשה הזה, הוא מתבקש לשמור על עולם מאוד מחייב של קדושה , עדות וזיכרון.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 