בע"ה כה אב התשע"ג

מישל בן שושן

 

ראה מי

 

נותן ברכה וקללה

למה לכלול אותם בחבילה אחת? ולמה לכתוב "ברכה וקללה" ושוב לחזור "את הברכה…והקללה.." היה יכול לכתוב: "אני נותן לכם ברכה אם תשמעו וקללה אם לא תשמעו.."!

יש לימוד חשוב בהקדמה הזאת: ה' נותן ברכה וקללה כחבילה אחת! שניהם מתנה אלוהית! גם הקללה היא מתנה! בכל דבר יש ברכה וקללה! תלוי איך האדם יוכל להוציא מכל דבר ברכה או מכל דבר קללה!

כמו שאומר הרמ"י:"הכל מה'"!

• ישנם אנשים שחושבים שהאלוהים הוא "האל הטוב". כל דבר טוב בא מהאלוהים. ואם יש רע בעולם, אז

אין אלוהים! או שיש אלוהים אחרים שנקרא שטן או דבר אחר. זה קיים בנצרות. אבל לעניות דעתי גם אצל היהודים הטובים רעיון זה קיים בתת מודע. הרבה יהודים "לא מאמינים באלוהים" כי הם רואים שיש רע בעולם.

לכן, הלימוד של הרמ"י כאן חשוב מאוד: הכל בא מה'! גם מה שנראה לאדם טוב וגם מה שנראה לאדם רע.

אין לחשוב שהרע הוא טוב. יש לקבל הטוב כטוב ואת הרע כרע. יש אפילו ברכות שונות בשביל הטוב ובשביל הרע. אבל אנו מאמינים באלוהים אחד שממנו בא הכל.

• ישנם אנשים, להיפך, שחושבים על האלוהים רק כשקורא דבר רע. אבל כשקורה דבר טוב, הם זוקפים

זאת לעצמם :"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה".

• הרמ"י מזהיר: בשני המצבים יש לקבל את הצד השני: מה' בא הכל!

ולפעמים, ה' אפילו מלביש את הטוב בלבוש רע! והעבודה שמתבקשת מהאדם היא להוציא הטוב מהרע!

 

כי אם אל המקום אשר יבחר..

הגמרא לומדת מכאן שיש להתפלל לכיוון קודש הקדשים.

הרמ"י לומד מההלכה הזאת שיש לעשות בירור לפני שמתפללים: האם נושא התפילה יכול להיות מתאים לרצון ה'? אם אדם יתפלל שכל העולם יחרב, לא מספיק שהוא רציני ושהוא יתפלל בכוונה. הוא גם צריך לחשוב לפני כן האם בקשתו עולה בקנה אחד עם רצון ה'!

כלומר, התפילה היא לא הבעת משאלות אלא "פנייה אל רצון ה'" יש בתפילה צורך ראשוני להרגיש "מול פני ה'". יש כאן שני רצונות שנפגשים. ורק אחרי שהאדם מרגיש שהוא "פונה אל ה' , שהוא ניצב מולו ", אז התפילה יכולה להתקבל. כשההלכה מבקשת מהאדם לפנות, פיזית לכיוון מזרח למשל, היא בעצם דורשת ממנו לעשות את המהלך הנפשי הזה. לא לשה' נמצא רק בקודש הקודשים אלא האדם חייב להתייצב "מול..".

זה יכול להיות מובן בפשטות על ידי אותו העניין בין שני אנשים: אם אדם זועק בקשה סתמית, זה שונה מאשר אם הוא יימצא מול אדם אחר שיכול לעזור לו. הוא רואה את פניו, הוא פונה אליו . הוא יכול לחשוב על האפשרויות הממשיות למלא את בקשתו, הוא לא יבקש דבר בלתי אפשרי. "הפנייה אל מול.." שונה לגמרי ממשאלה סתמית.

דרל אגב, הרב קוק בפירושו על הגמרא הזאת, מסביר שכל ה"שבח" (מזמורי תהילים, ותיאורים של האלוהים) מקדימים את ה"בקשות" (החלק בעמידה שמוקדש לבקשות האדם) כדי שהבקשות תהיינה אמיתיות: אני יודע שאני מתפלל אל ה' שהוא יכול למלא את משאלותי. רק אז , יש סיכוי לבקשותי להתמלא כי אני אבקש ברצינות, מול ה'.

 

כי ירחיב ה' את גבולך..בכל אוות נפשך תאכל בשר

מה הקשר בין הרחבת הגבולות ובין אכילת הבשר?

אכילת בשר= התפשטות האדם. ההנאות והיוזמות של האדם.

גבול= החוקים (החברתיים, הדתיים, המוסריים…) שמצמצמים את פעילות האדם.

למה יש גבולות? ה' איננו קשור במהותו לגבולות. ה' הוא לא מוגבל ואין לצידו שום הגבלות. רק מצד האדם, כל עוד הוא עדיין לא בשל, בוגר, הוא זקוק להרבה גבולות. כי האדם הוא מוגבל מטבעו.

דרך אגב מכאן אפשר להבין למה קוראים את שם ה' רק בלשון אדנות ולא בלשון ה' ככתבו:

שם ה' בארבע אותיות מתאר את מהותו של ה'. מצידו, אין גבולות בכלל.

שם אדנות, מתאר איך האדם משיג את הבורא: רק מתוך גבולות! הרי אין האדון אדון במהותו אלא מתוך זה שיש לו עבד! רק מצד העבד הוא אדון! כמו שאסור לבן לקרוא לאביו בשמו הפרטי אלא בשם "אבא".

לכן, אין אנו יכולים להשיג את ה' במהותו האין סופית. אנו משיגים אותו רק דרך האין סופיות שלנו. לכן רשאים לקרוא לו רק בשם אדנות.

הגבולות של ההלכה, של המוסר, נמצאות רק בגלל שהאדם איננו מסוגל בלעדיהם.

אבל ככל שהאדם יעלה במדרגות, בבגרות, באחריות, אז הוא יצטרך "פחות" גבולות!

כמו שלילד קטן נאסור לא חציית הכביש עד גיל מסויים. האיסור הזה איננו מהותי, הוא רק בא לצורך זמני שתלוי בילדות הילד. אבל מהרגע שהוא מתבגר, האיסור נופל או "מתרחב" , נתיר לו לחצות הכביש בזהירות אבל נאסור לו לרכוב על אופניים בכביש סוער..וכן הלאה, נרחיב את הגבולות ככל שיתבגר יותר.

בשום פנים, אסור לאדם לצאת מהגבולות

אבל יש מצב שהגבולות יתרחבו מאליהן ! מאת ה' עצמו! "כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך"

הרמ"י מפרש: לא מדובר, אף פעם ביציאה מהגבול! רק כשהגבולות נרחבות אז ניתן להתפשט יותר בתוך הגבולות! זה בהחלט יכול לקרוא רק בארץ ישראל! רק שם יש מצב יש הרחבת גבולות!

"כאשר יתרבה בו כוח העבודה והיראה אז מותר להתפשט יותר מעבודתו" "עד שיסתלקו ויסירו הגבולין מאתך עד שתוכל גם לאכול בשר ולא תצא חוץ לגבולך" \

כי אכילת בשר יכולה להיות מסוכנת לאדם "קטן".