בע"ה כב שבט התשעח
מישל בן שושן
משפטים מ
עבד עברי
שמות פרק כא (א) וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:(ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
רש"י שמות פרק כא (א) ואלה המשפטים – כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני.
ברוך השם! כתוב "ואלה" ולא "אלה"! היינו חושבים אולי ש"אלו-המשפטים" אינם מסיני! ואז מה? שהם לא נאמרו מפי הבורה? שהם פחות חשובים מעשרת הדברות?
נראה שהשאלה של רש"י נובעת מהמשפט הראשון: "כי תקנה עבד עברי"?
מאיפה יצא העבד העברי הזה? הרי שמענו "אנכי ה' …אשר הוצאתיך..מבית עבדים". יצאנו מבית עבדים והנה יש לנו עבדים ! עברים! זה נראה סותר לגמרי את עשרת הדברות! איך ניתן לחבר בין ההכרזה של היציאה מעבדות והמשפט הראשון שעוסק בעבדים עבריים?
מניטו מסביר עיקרון חשוב: התורה מכריזה על העקרונות שאליהם יש לשאוף ומצד שני היא מבארת לנו את הדרכים כדי להגיע אליהם במשך הזמן.
באופן עקרוני יצאנו מהעבדות. אבל בעצם רק התחלנו ללמוד שיש לצאת מהעבדות! לא יצאנו מהעבדות אחת ולתמיד.להיפך, התורה מכריזה שאנו חיים בעולם לא מושלם שיש לתקן אותו. לפי מצב הדור, לפי היכולות של הדור, במושגים של הדור. במטרה להתקדם בהיסטוריה.
- עשרת הדברות= הם העקרונות האידיאליים
- המשפטים=איך ניתן ליישם אותם בפועל, בהדרגה ובהתחשב בנסיבות של כל דור ודור.
ולכן בא רש"י ומכריז: "מה אלו מסיני אף אלו מסיני" כלומר, אין להבדיל בין חשיבות העקרונות וחשיבות היישום בשטח (אפילו כשיש פשרות, בנתיים עם העקרונות). התורה איננה בשמים. היא נתנה לבני אדם,בלשון בני אדם, בנסיבות בהם חיים בני האדם.
ההסבר הזה יכול להשיב להרבה שאלות עקרוניות:
- למה התורה מדברת באותם המושגים שמדברים חוקי חמורבי? מקובל לחשוב שחוקי החמורבי קדמו את מתן תורה בכמה מאות שנים. אם כן, מי העתיק ממי? על ידי ההסבר של מניטו ניתן אולי להסביר שדברה התורה בלשון בני אדם. היא לקחה את החוקים שהיו נהוגים אז באזור להכשירה אותם. לקחה אותם המקרים (שור נוגח..עין תחת עין…) באותם המילים ממש ונתנה את המשפט המתאים לעקרונות התורה. בדומה שלמה שאמרו חכמים לגבי אשת יפת תואר: "דברה התורה כנגד יצר הרע". התורה דואגת לתת משפטים ישימים ומובנים לדור שמקבל אותם.
- למה התורה מתירה מצב שיש בו עבדות? גם עבודת עברית וגם עבדות נכרית? בכוונה התורה משתמשת במונח "עבד עברי" ולא טייחה את המצב על ידי מילים יפות יותר כמו "שכר שכיר" או "פועל" או "עובד" או "גנב שנמכר בגנבתו" אלא במילים הקשות, שצועקות לאוזן כל מי ששמע את עשרת הדברות: "עבד עברי"!!
נכון שהאידיאל הוא לבטל את מצב העבדות בעולם. וברוך ה', אנו מגיעים לאט לעידן שבו העבדות הופכת לדבר מגונה בהרבה ארצות בעולם היום. (זה אמנם דבר חדש יחסי אבל זו התקדמות אדירה כשחושבים על העבדות באימפריה הרומית או אפילו בדרום אמריקה רק לני כמאה שנה!).
אם כן למה התורה לא אוסרת לגמרי מצבים לא רצוים אלה של השפלה של יצור אנוש על ידי אדם אחר?. כי , כנראה, התורה יודעת שהדבר ייקח המון זמן ועדיף לתקן מצב עגום ולהביאו לתיקונו במשך הזמן מאשר לדבר באוויר כשאף אחד לא ישמע ולא יקיים.
- מכאן חשיבות המשך משפטי התורה על ידי התורה שבעל פה. גזרת רבנו גרשום שאסר להתחתן עם שתי נשים היא רק דוגמה קטנה לכל ההתקדמות שהחכמים הבינו שיש לקדם , לפי העקרונות של התורה, בכל דור ודור.
האם יש הבדל בחשיבות של עשרת הדברות לשאר המשפטים: לא !! כי אלה מיישמים את אלה. אלה מסיני ואלה מסיני. וגם מה שתלמיד חכם עתיד לחדש הוא מסיני!
וזה מסביר למה סדרת המשפטים מתחילה דווקא במקרה הזה של עבד עברי: זו מטרת התורה, להיות מיושמת, לפי כוחו של כל דור. יש עבד? אז נשחרר אותו! יש עבד , אז נקל את התנאים שלו ונזהיר את האדון שלא יגזים. אב מוכר את ביתו לאמה? אז יש הגנות! אדם מתאהב בגויה במלחמה? אז ננסה לברר האם האהבה אמיתית ונתיר לו אותה!. ואין לחשוב שמדובר בדברים פחות נעלים. הם הם דברי התורה, תורת חיים שנתנה לבני האדם ולא למלאכים!!
זה ההבדל התהומי שקיים בין תורת ישראל והקריאה שלו על ידי היהודים, לבין הקוראן המוסלמי או כל קריאה זרה של טקסט דתי
העובדה שהתורה ניתנה מהשמים מקבל אז את מלוא הפלאיות שבדבר. מן השמים אבל לבני אדם! "כי מן השמים דברתי עמכם" ההתגלות היא לבני אדם ולא הכרזה בעלמה. התורה ניתנה לנו. תמיד מדגישים שה' ירד על הר סיני והוא נתן את התורה. אבל שוכחים שאלמלי היו בני ישראל שם, לולי היו בני אדם לקבל אותה, זה לא היה קורה!! יש לפעמים הרגשה כאילו ה' הוריד תורה מהשמים ובני אדם עברו שם ולקחו אותה! אובייקט שמיימי.
זה הפוך: בגלל שבני ישראל היו שם וחוו את ההיסטוריה והיהו בני האבות, ובקשו מה' שירד , אז הוא ירד ונתן להם את התורה. להם. לבני האדם האלה. לדור הזה.
ייתכן שאם הוא היה נותן את התורה בדור אחר, המילים, המקרים, היישומים, המשפטים היו שונים! לא העקרונות אבל היישומים כן! ולכן יש לנו נביאים, חכמים ותורה שבעל פה!!
התורה היא ההיפך הגמור מהפונדמנטליזם! זו עבודה זרה!
כמו שאומר מניטו : "לא בגלל שזה כתוב זה האמת" אלה "בגלל שזה האמת, אז זה נכתב"!
שש שנים יעבוד
למה להגביל לשש שנים.
נראה לי לפרש בכיוון של הפירוש לעיל: עולם הזה הוא עולם שיש לתקן אותו. "אשר ברא אלוהים לעשות" לכן, השישה זה מספר חוקי הטבע והעולם הזה. השבע, יש בו כבר קדושה ויש לצאת על ידו מהעבדות לחוקי הטבע
שליחת מלאך
באמצע מתן רשימת המשפטים, ה' מבשר שהוא יעזור להם חהיכנס לארץ: הוא ישלח להם מלאך לשמוא אותם ולעזור להם בכניסה:
שמות פרק כג (כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:
אבל, כשאנו עוברים את חטא העגל, אותה הבשורה אינה עוברת חלק:
: שמות פרק לג (ב) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:(ג) אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ:(ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:
העם מקבל זאת רע מאוד !הוא מתאבל על בשורת המלאך!
משה הולך צעד אחר קדימה:
שמות פרק לג (יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק רְאֵה .. וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי ..יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה:(יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ:(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:(טז) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
משה מאיים: אם אין אתה הולך עמנו בעצמך (כלומר ולא על ידי מלאך), אז אל תעלינו מזה! אנו לא זזים מכאן אם מדובר במלאך!! מה שעוד יותר מפתיע זו התגובה של ה':
פ(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:
ואכן, כל עוד משה חי, אין מלאך. אבל, מהתחלת ספר יהושוע מגיע מלאך שמדבר ועוזר. וזה יימשך גם אצל שופטים כמו גדעון או עבור לידת שמואל.
- מה הוא מלאך?
מלאך יכול לקחת צורה של כוח טבעי. שה' שולח בעולם כדי להתערב בו. למשל, המלאך יכול להיות ענן (כמו בקריעת ים סוף: המלאך מתמקם בין ישראל ובין המצרים, בדיוק כמו שעושה הענן). הוא יכול להיות הצרעה או האימה שה' שולח אצל האויבים כדי לעזור לכיבוש הארץ:
:…(כז) אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף:(כח) וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ:
אבל המלאך יכול גם לקחת צורת אדם. כמו שראינו אצל אברהם וכמו שראינו אצל מנוח ואשתו.
יש עוד צורת התערבות של ה' בעולם: על ידי נביא. הנביא איננו מלאך . הוא רק מוליך את דבר ה' אל בני האדם מסביבו.
עיון בסיפור של אשת מנוח ולידת שמואל, מלמד שאשת מנוח חשבה שמדובר בנביא (איש האלוהים) שבא לבשר לה על לידת שמואל. בעלה, גם הוא מנסה לברר האם האדם הזה הוא אכן נביא. ובסוף הסיפור, כשהאדם הזה עולה השמימה על המזבח בצורה ניסית, אז, ורק אז, הוא מביון שהיה מדובר על מלאך ולא נביא.
עיון בסיפור של אברהם, מראה שאברהם ושרה חשבו שמדובר בשלושה אנשים רגילים. למרות ההודעה שלהם שיהיה להם בן בשנה הבאה, הם עדיין חושבים שמדובר באנשים. לכן שרה צוחקת. רק אחרי שהם עוזבים ומגיעים לסדום, הם מגלים שמדובר במלאכים.
לסיכום: מלאכים היו מתלבשים בצורת אנשים או בתוך כוחות הטבע כדי למלא שליחות של ה' בעולם.
- אם כן, למה להתנגד לבואו של מלאך שבא לעזור?
במקרה של הפרשה שלנו, מלאך הוא דבר טוב שכולם שמחים לבואו. אבל אחרי חטא העגל, המלאך שה' רוצה לשלוח, בא "במקום" נוכחות ה' ישירה, עקב ההתרחקות של בני ישראל ממנו . מצד אחד זה נראה עזרה אבל בעצם זה סימן של התרחקות! סימן שהעם כבר לא בשל, לא זכאי להתקשר ישירות עם האלוהים.
משה חושש מאוד מאובדן הקשר הזה. הוא ינסה לשחזר אותו בארבעים השנים הנותרות. הפחד שלו זה שהקשר עם ישראל יהיה דומה לקשר עם שאר העמים. ולכן, כל ההיסטוריה יכולה להיעצר כאן אם יוחלט על מלאך שיחליף את נוכחות ה' בעצמו.
נראה לי שניתן לחשוב על הנושא של המלאך שבא כפשרה, במקום קשר ישיר, שבא בגלל היות האדם בן אנוש חוטא, באותו המימד של המצוות וההלכות והמשפטים
האם האמירה "אנכי ה' אלוהיך.." איננה מספיקה כדי שהאדם ידע מול מי הוא ניצב ומה עליו לעשות?
לא! האדם הוא רק אדם. ולכן אפילו עקרונות ואידיאלים ומתן עשרת הדברות לא מספיקות. הוא זקוק למשפטים, למצוות, להוראות, לנביאים, לחכמים, לתורה, כדי לעוזר לו לדעת מהוא רצון ה'.
באופן תיאורטי, לא היינו זקוקים למשפטים ולמצוות!
אילו קרבנו להר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו! היינו צריכים למצוא, בכוחות עצמנו, בלי תורה, מה הוא רצון הבורא! התורה והמצוות הם כמו מלאך שבה לעזור לנו בגלל שאין אנו מסוגלים לעשות זאת לבד. זו עזרה שמעידה על חולשה!
- לפי ההסבר הזה, איך ניתן להתיחס להפסקת הנבואה ולהפסקת גילוי מלאכי-ה' בעולם?
בדרך כלל אומרים שזו "ירידת הדורות"
נראה לי שלהיפך, ככל שה' חושב שאין אנו זקוקים לנביאים ולמלאכים גלויים, כך הוא חושב שאנו יותר בשלים! אנו מתקדמים ליותר עצמאות וחוזק. כמו ילד שהאבא שלו חושב שהוא מסוגל ללכת בלי שנחזיק לו את היד.
מעניין שהנביא האחרון , נקרא דווקא..מלאכי! והוא מבשר על שליחת מלאך ה' שנקרא גם הוא "מלאכי" ועל בוא אליהו הנביא באחרית הימים:
מלאכי פרק ג (א) הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת:
…….
(כב) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים:
(כג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְקֹוָק הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
(כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:
העם או בני ישראל?
כשאנו מחלקים את כל הפסוקים שמספרים את מתן תורה לפי הקריטריון של "העם" עבור הערב רב ו"בני ישראל" עבור צאצא האבות, מגלים שרוב מתן תורה נעשה עבור העם ולא עבור בני ישראל! בנוסף, רק בני ישראל שמעו את דבר ה' . "העם" רק שמעו קולות וברקים ולא שמעו באמת את דבר ה'!!
פרשת יתרו:
שמות פרק כ (יד) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:(טו) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת:(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:(יז) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים: פ
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם:
פרשת משפטים
שמות פרק כד (א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְקֹוָק אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק:(ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְקֹוָק וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ:(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה:(ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:(ה) וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַיקֹוָק פָּרִים:(ו) וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ:(ז) וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(ט) וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס
הבדלים בולטים! כאילו יש שני חלקים בעם ישראל. חלק חלש, שזקוק לעזרה של משה שאיננו מצליח לשמוע וכ"ו.. וחלק חזק ובשל יותר שלכאורה איננו זקוק למתן תורה והוא יכול בקלות לשמוע את דבר ה' ולהתקרב אליו!!
התורה והמצווה:
הגמרא דנה על פרטים פסוק מפרשתנו:
כד-(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:
ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם,
- לחות – אלו עשרת הדברות,
- תורה – זה מקרא,
- והמצווה – זו משנה,
- אשר כתבתי – אלו נביאים וכתובים,
- להורותם – זה תלמוד;
מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.
מניטו לומד שיש הבדל בין כל המושגים האלה. בין השאר, "התורה" שונה מה"מצווה". הרבה מבלבלים היום ביניהם. המצווה זה מנשה! ולא תורה!
מניטו מסביר את ההבדל בין הישיבות הספרדיות לישיבות האשכנזיות
בעולם הספרדי, מקום ה"מקרא" היה עיקרי. החלק של הקריאה, לימוד הפסוקים, והקרבה אל סיפורי האבות, הלימוד של המדרשים והפסוקים עצמם. משם לומדים מה טוב ומה רע. לפי מוסר האבות והסיפורים שלהם.
בעולם האשכנזי, התחילו לייסד ישיבות כדי לחנך דיינים שידעו וילמדו את ההלכה. אבל במשך הזמן, הישיבות האלה התפתחו עד כדי כך שכל הלומדים בהם נחשבים כמועמדים לדיינות! ומתרחקים באותו הזמן מלימוד המקרא ומהקרבה אל סיפורי האבות. הם מכירים את התורה רק דרך הפסוקים שמצוטטים בגמרא! וגם הספרדים היום, לומדים לפי השיטה האשכנזית והישיבות שלהם. וזה חבל.עבור כולם.
(במקומות אחרים, מניטו משווה בין עזיבת לימוד המקרא המקרב לסיפורי האבות וה"ערב רב" שלא היו מצאצאי האבות)
יש לציין גם את ההבדל בין "עשרת הדברות והמקרא: זה ההבדל שעושה מניטו בין העקרונות והחוקים העקרוניים של עשרת הדברות והמשפטים שמתרגמים אותם לחיי המציאות כמו שהוסבר בהתחלה.
כמה חידושים ממניטו (שיעורים משנות 1984-1994-1995-1996)
ההבדל בין עבד לעובד:
עבד= מי שמוסר את כל זמנו לאדון ,
עובד= מי שמוסר חלק מזמנו למעביד עם הגדרת העיסוק
אשר תשים לפניהם
חובה על המלמד לעשות כל מאמץ אפשרי כדי שהתלמיד יבין. כשרש"י מדבר על השולחן הערוך במקום לשננן פעמיים או שלוש את אותו הדבר, זה בגלל שהמאמץ הנדרש הוא הרבה יותר גדול ממשה שחושבים. גם לשנן פעמיים ושלוש דורש מאמץ אבל זה מאמץ פיזי ומאמץ של זמן. מה שנדרש זה מאמץ מחשבתי לנסות להבין את התלמיד וללמוד לדבר בשפתו כדי להעביר לו את הדברים.
בעל פה
מניטו מעדיף את הביטוי "מפה לפה" על פני הביטוי "מפה לאוזן".
כי המורה צריך לגרום לתלמיד לדבר בעצמו ולא רק להיות סביל.
דין מות
בית דין שדן דין מות אחת ל70 שנה נקרא רוצח. דין מוות יכול להיות מוצדק רק בחברה מאוד מוסרית שבה יש כל כך מעט עברות שעברה הופכת ליוצאת דופן ומחייבת התייחסות יוצאת דופן. אבל בחברה כמו של היום, אין מקום לדין מות! כי המקרים יהיו כל כך נפוצים שזה מאבד כל ערך.
העבדות
התורה הפכה את תהליך העבדות כמהלך חינוכי. בדרך כלל אלה אנשים שחטאו גנבו או לא הסדרו בחברה . האדון אמור להחזיר לעבד העברי את היכולות לשוב ולחיות כבין חורין עצמאי. כמו שקורה בעיר מקלט.
עונשים
המושג איננו בא בתורה כעשיית רע לנאשם כדי לנקום או סתם כדי להעניש. אלא יש תמיד עניין חינוכי. אין בתי כלא כי אין בזה חנוך אלא להיפך, מקום להרעת המצב של האסיר.
צדק חברתי
זו טעות לדבר על "צדק חברתי" כי אין כאן צדק אלא חסד. לפי חוקי הטבע, כל מי שחזק גובר והעני אמור להיות נעזב. לפי מידת הדין הטבעית, אין לתת צדקה ואין לעזור לחלש.
התורה מחנכת בכיוון ההפוךף היא מכנסיה חסד בעולם הטבע והדין. כך שמעצם גמילות החסדים היא "אי צדק חברתי" ולכיוון הזה פועלת התורה.
אשם או אחראי
בניתוח הגמרא הראשונה בבבא קמא, מניטו מברר כמה נקודות חשובות
- לא כתוב "ארבע אבות נזיקין הם" אלא רק "ארבעה אבות נזיקין". בלי "הם" כדי לא להגביל את מקורות הנזיקין (מכאן שיש גם תולדות) וגם כדי להגיד שאין רוע מהשמים. אין קביעה של רוע .אין לרוע מקום קבוע ומובטח בעולם!
- מי שאחראי על השור שלו וחיי בלשלם , הוא חב חוב. הוא אחראי על שורו. אבל הוא לא צריך להרגיש "אשם".
- ההשוואה בגמרא בין אבות הנזיקין לאבות המלאכות בשבת ואבות הטומאה:
בשבת, דין התולדות זהה בחומרתו לדין האבות. כי הם תוצאה מהרצון המודע או ה"תת מודע" של האדם
בטומאה, דין האב שונה מדין התולדות כי זה לא תלוי ברצון של האדם. זה תלוי בגורמים חיצוניים.
- בנזיקין יש חלק שתלויים ברצון האדם, ובמקרים האלה האבות זהים בחומרתם לתולדות, כמו בשבת
- ויש נזיקין שאינם תלויים בבחירה של האדם (כמו הרגל של השור) שהם תלויים רק במציאות הטבעית של העולם, ואז ההבדל קיים בין האבות והתולדות כמו בטומאה.
"מאין יבוא עזרי"= מעזרא הסופר!
הגמרא משווה את עזרא שעלה ארצה לעליה של משה להר סיני.
תלמיד חכם
אי אפשר להיות חכם בלי להיות תלמיד של חכם אחר
סיפור ששמע אצל הרב קוק (הבן): חרדי בא לשאול הרב האם מותר לשבת באוטובוס על יד אישה. הרב ענה לו: אם זה מפריע לך אז זה אסור לך!
הדור קובע
מצב האומה הישראלית קשור למצב העולם כולו ולהיפך. רק במצב של אחדות של עם ישראל יכולה להיות התגלות של הקב"ה. לכן, בדורו של יעקב אבינו לא ניתנה התורה למרות שיעקב היה יכול לקבל אותה רק שהדור כולו (בעיקר אומות העולם) לא היו במצב זה. זה אומר שמצב הדור של יציאת מצרים כן אפשר מתן תורה! ומצב דור העלייה מבבל גם אפשר מתן תורה על ידי עזרא הסופר. רק שמנשה קדם אותו.
השכינה תמיד נמצאת אבל היא לא מתגלה רק אם יש אחדות בעם ישראל.
בקשר לגמרא בברכות:ברכות דף ה עמוד א
אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר +תהלים ד'+ רגזו ואל תחטאו. אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו – מוטב, ואם לאו – יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה.
יש ארבעה כוחות באדם:
- הרצון הטוב (לעולם ירגיז יצר הטוב על יצר הרע)
- הידיעה מה הוא הטוב (לימוד התורה)
- ההכרה באחדות הבורא שברא גם הטוב וגם הרע (קריאת שמע)
- האחריות הפרטית (יום המיתה)
ככל שחסר כוח באדם הוא חייב לרכוש אותו. הרצון ה עוב היה יכול להספיק אבל לפעמים יש גם לרכוש הידיעה ואם זה לא מספיק, יש לקבל עול מלכות ה' אחד ואם זה לא מספיק, יש להפעיל את האחריות האישית, סיפור חייו של האדם עצמו.
את"ש
יש מהדורות של השולחן ערוך שמופיעים בדף הראשון האותיות האלה "אתש"
מניטו מסיבר שזה ראשי תיבות של "אל תהיה שותה" כלומר, אל תיקח יותר מדי ברצינות מה שכתוב בשולחן ערוך! כל חכם שאין לו חוש הומור אינו תלמיד חכם!!
הרב יואל בין נון
מציע שהשורש של "עברי" קרוב ל"עבד"!
לא רק בגלל הדמיון בין הר והד
אלא בגלל שמשפחת יוסף נקראים "עברים" והיהודים במצרים גם כן כאילו הם נחשבים לעבדים.
כך שעבד עברי הוא ביטוי טבעי!
מניטו לא היה אוהב ההצעה הזו בכלל!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 