בע"ה יב מרח שוון התשע"ד

מישל בן שושן

 

וירא נה

 

למה ה' בא ביום השלישי למילת אברהם?

• רש"י אומר שה' בא "לבקר את החולה". זה הוא תוכן ההתגלות.
• כתוב בגמרא (בבא מציעא פ"ו-ב) "אמר חמא בר חנינא :"אותו היום, שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב"ה לשאול באברהם".
• כתוב במדרש רבה פמ"ח-ד :"גילוי השכינה היה מחמת מצוות המילה"

אם נסכם את שלושת המקורות האלה, יש שתי סיבות אפשריות שבגללן ה' נראה אל אברהם :

1. ה' בא לרפא את אברהם מהכאבים של הברית מילה
2. אחרי הברית מילה, אברהם הצליח לגלות את השכינה עוד הרבה יותר מקודם.המילה גרמה לו שה' מתגלה אליו.

אבל , לגבי שתי האפשרויות האלה (שלא סותרות אחת את השנייה), לא ברור למה ההתגלות הזו קוראת רק ביום השלישי למילה? אם ה' בא לרפא את אברהם, הוא היה יכול לבוא כבר ביום הראשון! זה היה עוזר יותר. ואם אומרים שהברית מילה היא זו שאפשרה לאברהם "לראות" את ה', קשה עוד יותר, למה הוא לא "ראה" את ה' כבר  ביום הראשון ?

(יש טענה רווחת שיותר כואב ביום השלישי, אבל המקורות האלה לא מציינים זאת, וזה לא סותר שגם ביום הראשון כואב ואם כבר מרפאים, אז למה לחכות שלושה ימים!)

 

התשובה של הנאות הדשא מבריקה:

 

1. ברית המילה קשורה להבטחת הארץ.(והקימותי את בריתי ביני ובינך ולזרעך אחריך, ונתתי לך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען..ואתה את בריתי תשמור..זאת בריתי…המל לכם כל זכר…"(פרשת לך לך טז-ז). אלה לא שני עניינים נפרדים אלה הם קשורים באותה הברית: מצד ה' הוא נותן הארץ, מצד האדם , הוא נימול. זו ברית אחת. הארץ והמילה.
2. לאברהם ה' מבטיח שיכבוש עשרה עמים: כשה' מבטיח לאברהם את ארץ כנען, הוא נותן לו את הרשימה של העמים שיש שם. אם סופרים אותם, נמצא שיש עשרה עמים .אבל כשעם ישראל יבוא להיכנס לארץ כנען, לא ידובר אלא על שבעה עמים בלבד. חסרים שם הקדמוני, הקיני והקניזי. (שהם מקבילים לאדום, עמון ומואב). יותר מכך, יהיה אסור לנגוע בשלושת העמים האלה!
3. העשרה והשבעה: אם כן, לאברהם נתנה הבטחה על עשרה ובפועל, ישראל יכבוש בינתיים רק שבעה.לאברהם נותנים את התכנית האידיאלית, הסופית. אבל במשך כל ההיסטוריה יש לנו להתמודד עם שלב מקדים (שבעה עמים) ואחרי סוף ההיסטוריה, המשיח יכבוש את שלושת העמים הנותרים.
4. הברית מילה לשמונה ימים: יש שתי בחינות נפרדות: בחינת כיבוש השבע ובחינת כיבוש העשרה. כיבוש השבעה הוא הברית מילה לשמונה ימים אחרי הלידה. כי השמונה הוא בחינת ה7+1. כמו שרמוז במילת "אז". כלומר, השמונה הוא סמל ההתעלות מעל לחוקי השבעה (חוקי הטבע). העולם נברא בשבעה ימים. כל כללי הטבע והמדע עונים לחוקי השבעה. על עם ישראל לכבוש את העולם הזה בהתעלות מעליו לקראת עולם השמונה.
5. אבל, קיימת בחינה אחרת של המילה: והיא בחינת העשרה!! כמו שיש הקבלה בין המילה(ביום השמיני7+1) לכיבוש הארץ(עם אחד כובש שבעה עמים 7+1), כך יש הקבלה בין העשרה עמים שעתידים לכבוש באחרית הימים, שכבר הובטחו לאברהם, והברית מילה של אברהם:
6. הברית מילה ביום העשירי: לכן, עבור אברהם שהיגע למדרגת העשרה (ארץ בעלת עשרה עמים), יש מקום להתגלות גבוה יותר מאשר למילה ביום השמיני, והיא המילה ביום העשירי! ואכן, "יום שלישי למילה" הוא היום העשירי ללידה! אמנם אברהם לא נימול ביום השמיני ללידתו. אבל היום השלישי למילה, תהיה עבור כל זרעו (שנימול לשמונה) היום העשירי ללידתם. לכן, ה' חיכה שלושה ימים נוספים (היום הראשון זה יום המילה ועוד שני ימים) כדי להגיע למדרגה של העשרה, כדי להתגלות!
7. במסכת ערכין (יג-ב): כתוב שלכינור של דוד היו שמונה נימים. אבל לעתיד לבוא יהיו עשרה נימים!
8. לסיכום:

• היום השלישי לברית הוא לא היום "שכואב יותר" אלא יום ש"עדיין כואב"! ואז, ניתן למשוך את מצוות המילה שנעשתה ביום השמיני עד ליום העשירי כי עדיין כואב, ומרגישים כאילו המילה נעשתה באותו היום!
• עבור אברהם, היה חשוב למשוך את הכאבים עד ליום השלישי כדי שהוא יוכל להגיע למדרגת העשירי שהיא מדרגתו של אברהם. לכן ה' לא בא ביום הראשון כדי לרפא אותו!
• לפי ההסבר השני (אברהם השיג את ה' אחרי המילה), ברור שההשגה של אברהם ביום השלישי (שהוא יום העשירי עבור זרעו) היא המדרגה הגבוה ביותר, שאברהם הצליח להגיע אליה! אכן אברהם היה יכול להשיג התגלות ה' כבר ביום הראשון של המילה אבל ההשגה ביום השלישי היתה הרבה יותר גבוה ומתאימה לגדלות ההשגה של אברהם! כלומר, ה' מתגלה לאברהם ביום השלישי למילתו, שהוא היום העשירי עבור כל ילד שנימול לשמונה, כי היא בחינת אברהם אבינו.
• עכשיו אנו מבינים מדרש אחר:

"רבי אליעזר הגדול אומר: ביום הכיפורים נימול אברהם"! (פרקים פכ"ט). מה רוצה להגיד לנו רבי אליעזר? שאברהם הוא מבחינת העשירי! והוא עשה ברית מילה מבחינת העשירי. והיום שהתורה קוראת לו יום העשור הוא יום כיפור! אברהם נתנסה בעשרה נסיונות. הוא יוליד את יצחק בגיל 100 (10X10). הוא השיג את המקסימום של ההשגה. עשר הספירות. אנו, זרעו, יורדים למדרגת השבעה ומשם יש לנו לעלות עד לעשרה באחרית הימים! הברית מילה היא ביום השמיני כדי לסמן לנו את הדרך: להתעלות מעל לשבעה,..עד לעשירי!

אם זה היה אפשרי, אברהם היה מל את עצמו ביום העשירי ללידתו! אבל, כמובן, זה היה בלתי אפשרי כרונולוגית!

 

בקשר לאנשי שכם:

ייתכן שבקריאת ההסבר הנ"ל, שאלתם את עצמכם, למה שמעון ולוי באו להרוג את אנשי שכם ביום השלישי למילתם. התורה בעצמה (ולא המדרש) אומרת שזה קרה "ביום השלישי, בהיותם כואבים". גם שם, נראה לי שאין לפרש שהיום הזה היה יותר כואב אלא שהיה "עדיין כואב" כמו היום הראשון.

בני יעקב רצו להראות לאנשי שכם שאי אפשר להיות יהודי רק בעשיית ברית מילה! לא הדבר הטכני בלבד מספיק כדי לקבל הזכות להתחתן עם בנות ישראל ודינה בעיקר. והראייה היא שבעשיית הברית מילה, אנשי שכם רק הבינו שהם "רחוקים עוד יותר" ממה שחשבו.

בדומה לתלמיד שנמצא בכיתה הלא נכונה. מתי הוא ירגיש שבאמת הכיתה לא מתאימה למדרגתו הנוכחית? כשהמורה ייתן לכולם תרגיל . התרגיל ימחיש לו עוד יותר שהוא לא שייך כי אין לו השגה בו.

אבל אם המורה נותן תרגיל הרבה יותר קשה לכולם, אז התלמיד ההוא ירגיש עוד יותר את ניכורו. הוא "ייפול עוד יותר למטה" (בלשון הרב). ואז יהיה הרבה יותר קל להראות לו שהוא לא שייך!

כך אחי דינה עשו: על ידי הברית, הם הראו לאנשי שכם שהם לא שייכים למרות המילה.

שמעון ולוי חיכו עד לתרגיל היותר קשה (היום העשירי ללידה שהוא היום השלישי למילה, שהוא הגבוה ביותר) כדי להפיל אותם ביותר קלות!

 

מה ההבדל בין ניסיון למצווה?

1. מצווה: מקיימים כי אנו מצווים. בלי להרהר עליה. "נעשה ונשמע".
2. הניסיון: הוא ההיפך: ה' דורש מאברהם לקחת אחריות על המעשה הזה! כאילו הוא אומר לו :"תחשוב טוב לפני שאתה עושה!". כי עצם הניסיון הוא שהאדם לא יהיה לגמרי בטוח שזה מה שצריך לעשות!! כמו שאדם שעומד לפני החלטה חשובה עבורו (להתחתן או לפתוח עסק יקר..) אין מי שייקח במקומו את ההחלטה. אפשר לתת לו עצות, אבל הוא בעצמו צריך להחליט! זה מה שיגרום לו, דרך אגב ל"גדול"! כי הוא ירגיש שהוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו! הנסיון הוא מהלך שבו האדם יגדל! ה' דורש מהאדם לגדול! להתנתק מהביטחון המוחלט שהוא עושה מה שאומרים לו (המצווה). הקושי העצום בנסיון הוא לא בכאב שהמילה תגרום אלא בעצם ההחלטה לעשות את הדבר הנכון! כמו שאומר הרב :"בניסיון ניתנת לאדם הבחירה"!! וזה הניסיון!

לכן אברהם הלך להתייעץ אצל חבריו האם לקיים את ברית המילה!!!

אכן המדרש (רבה פמ"ב יד) אומר לנו בהפתעה שאברהם הלך להתייעץ אצל שלושת חבריו ענר אשכול וממרה ורק אחד מהם עודד אותו , השאר הציעו לו לא למול את עצמו.

איך אפשר להבין מדרש זה?? היינו חושבים שגדול יותר היה אברהם אילו היה מל את עצמו בלי לחשוב פעמיים! בלי להיוועץ עם חברים! אנו מופתעים למצוא אברהם "מהסס"!!

אבל יש להבין שאברהם הלך להתייעץ כי הוא הבין טוב מאוד את עצם הניסיון! בדיוק אותו הדבר יקרה כשה' יבקש ממנו "להעלות את בנו". אברהם שואל את עצמו: האם שמעתי טוב? האם זו לא אשליה? מה בדיוק הפירוש של המילה "להעלות"? הרי ה' אמר לי שמיצחק יהיה לי זרע גדול! איך ניתן להבין את דבר ה'?….זה לקח לו שלושה ימים! וזה בדיוק מה שה' רצה מאברהם! זה הניסיון האמיתי!! הוא רצה שאברהם יתבגר וילמד לחיות מחוץ ל"דביקות" עם האלוהים!! בדיוק כמו שמתבגר מתייסר כדי ללמוד לחיות מחוץ לשמירה ולביטחון ולמצוות של הוריו!!

 

הלימוד הזה נראה לי חשוב ביותר, במיוחד בעידן שלנו שהיהדות הפכה לדת כמו כל הדתות שבהם, "הדתיים" מתגאים ב"ציות" העיוור אחרי מצוות האלוהים. מה שה' מבקש מאברהם זה בדיוק ההיפך הגמור: תלמד לקבל אחריות על מעשיך! בלי לתלות את האחריות על הרב או על התורה או על האלוהים!

היום יש לנו את ה"זכות" לחיות בתקופה שיש לנו באותו המקום רבנים שונים שמנחים את תלמידיהם לעשות דברים שונים לגמרי אחד מהשני, וכולם עושים זאת בשם אותה התורה ואותו השולחן ערוך! זו זכות , כי זה מאלץ את היהודי להבין שהוא ורק הוא אחראים על הפרשנות של "מה ה' רוצה שאני אעשה". אף אחד לא ייקח את האחריות במקומו (למרות ההבטחות השווא )! האדם ניצב מול אלוהיו. והאלוהים בחר להסתיר את נוכחותו כדי לתת לאדם לקבל אחריות על מעשיו!! הבורא בחר לו שלא לשלוח פקס כל בוקר לכל אדם עם הנחיות ברורות!! הבורא לא ברא רובוטים. זה אומר דרשני!! ה' מצפה מהאדם להתבגר ככל שיוכל! אמנם זה הדבר הכי קשה אבל הקושי איננו חל על העשייה עצמה אלה על עצם הקבלה שעלי להבין בעצמי (בעזרת אין ספור עצות , לימודים, הנחיות, מצוות…), מה שה' דורש ממני . עם אפשרות לתקן את הבנתי בכל רגע.

נראה לי שלא כל כך העובדה ש"המעשה שעשיתי  הוא הנכון", אלא עצם קבלת אחריות על המעשה היא המבחן האמיתי. "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להתבטל ממנה!"

 

מה מטרת הברית מילה?

ברצוני להציע הסבר ששמעתי מפי הרב ברנהיים על הברית מילה. כי הוא עזר לי להבין למה כל הלימוד הזה על משמעות הניסיון באה דווקא במצוות המילה:

על ידי המילה, האדם מחסיר מגופו חתיכת בשר. פתאום, אם היתה לו הרגשת שלמות, הוא מאבד אותה ומרגיש חסר. החוסר הזה עשוי לגרום לו לרצות להיות בקשר עם הזולת. (אשתו, למשל, תמלא רגעית, בזמן המשגל, את המחסור שהוסר לו בבירת מילה!). האדם שמרגיש חסר, יכול להיות יותר קשוב לאחר. קשוב לדבר ה'. קשוב לאנושיות שלו עצמו ושל הזולת.

"אין יותר שלם מלב שבור". כך האדם שמרגיש חסר, קרוב יותר לאנושיות שבו.

למה המקובלים מסבירים את המילה כהסרת הקליפה שמפריעה לי את האור האלוהי?

נראה לי שהמסך , הקליפה, הערלה, היא ההרגשה של שלמות!!

בהסרת הקליפה הזאת, האדם מסיר את הגאווה שהוא שלם ושהוא איננו זקוק לאף אחד אחר!

אכן, בהסרת הקליפה הזאת, יש לו יותר סיכוי להרגיש חסר ומשתוקק לאור של השני! ואור של האלוהים! הערלה היא הגאווה והיא המסך המעוור את האדם באשליה שהוא יחידה שלמה בלי צורך להיכנס בקשר עם האחר!

 

אם כן, כשה' דורש מאברהם למול את עצמו, להיות חסר, הוא דורש ממנו להכיר במצב הלא מושלם של האדם. לחיות בספק (מה הוא רצון ה'?) כל הזמן, לקבל אחריות על מעשי בלי להיות בטוח לגמרי שזה הדבר הנכון(האם זה מה שה' רוצה באמת ממני?), זה לקבל את העובדה שהאדם איננו שלם . ולהיות מוכרח בכל זאת לפעול כדי לקבל מהאחר (שיש לו הבנה שונה ומשלימה), להיות קשוב יותר אל המציאות ואל דבר ה' (כדי לנסות להבין מה ה' רוצה ממני). כי אין מה שיגרום לאדם לשמוע יותר, לפתוח את ליבו ואוזניו מאשר הרגשת החוסר. השקת של הסתרת הבורא. המילה היא באמת הנסיון הגדול ביותר! אבל בעצם זה תרגום הנסיון הראשון של "לך לך" בגופו של אברהם, ובעיקר, בגוף זרעו!

 

הפרדנו לעיל בין "המצווה" ו"הניסיון". אבל ייתכן שהם משולבים! בכל מצווה יש חלק מניסיון! והלוואי שנרגיש את גודל הניסיון שיש בכל מצווה שאנו עושים כדי לתת לנו הזדמנות לגדול. כי הנסיון הוא מהמילה "לעלות על נס" , להתבגר, לגדול יותר ויותר!

 

ביקש לעמוד אמר לו שב!

"והוא יושב פתח האוהל". רש"י מסביר שהתורה מציינת שאברהם ישב ולא עמד כי ה' בעצמו ביקש ממנו לשבת. סימן לדיינים שיושבים בדין למרות נוכחות  ה' שנמצא בכל בית משפט.(ה' ניצב בעדת אל).

נראה לי שהפירוש שנתתי לעיל מתאים בדיוק להסבר הזה:

• העמידה היא סימן להכנעה מול מצוות ה'. עומדים דום.
• הישיבה היא סימן לעצמאות!. אחרי הברית, אברהם זכה למעמד של "אלוהים"= דיינים.

למה נקרא שמם של הדיינים "אלוהים". כדי לתת להם מרחב תמרון.הם נעשים "שותפים לבורא במעשה בראשית" ה' רצה לתת לבני האדם את היכולת לקבוע מה הוא הדין! כמו שה' נתן לישראל את האפשרות לקבוע מתי יחול ראש חודש או יום כיפור! "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם- אשר תקראו אתם"! מה שאתם קובעים, אני ה' מקיים! אני אבוא לפגישה שלנו (המועד) לפי מה שהבית דין שלכם, על ידי עדות אנושית, יקבע!! זה סימן לאחריות שה' רוצה שבני האדם ייקחו על עצמם!

מטרת הנסיון היתה שאברהם יתנתק מהביטחון שה' עושה הכל ואין לו מה להחליט . עכשיו, אברהם הגיע לבגרות שהיא דומה לאחריות של הדיינים! שיושבים ולא  עומדים!!

 

למה אברהם מציל את לוט?

כי הוא יודע שמלוט יצא דוד המלך!!

לוט התרחק מאברהם בגלל שהייתה לו גסות רוח. הוא היה עני ושפל, יתום ובודד. אחרי שהוא התעשר עם אברהם, הוא לא נשאר עניו אלא הוא התגאה מאוד.

דוד המלך, הוא ההיפך הגמור באותה המידה של לוט: דוד הרגיש כל הזמן שהוא חייב לזכות במה שיש לו. אפילו את חייו, המדרש אומר שהיה צריך אדם הראשון לתת לו 70 שנה מחייו (במקום 1000שנים הוא חי רק 930!).

השם "דוד" בנוי משלושה אותיות:

• ד= דלית, כמו דל, עני, דלית מגרמיה כלום. שאין לו שום דבר מצד עצמו. הכל הוא צריך לבקש ולזכות על ידי מעשיו.
• ו= זה סימן להתעשרות. הוא מקבל את השפע מלמעלה.
• ד= אבל הוא נשאר בהרגשתו של ענווה ודלות. למרות העושר והשפע, הוא נשאר דל בנפשו.

לעומתו, גוג, הוא מלך שמרגיש עשיר בהתחילה (גימל= גומל לאחרים) ועשיר בסוף.

אם כן, דוד הוא התיקון של לוט. תכליתם הוא לברר את אותו הנושא: איך מרגישים בעולם, במיוחד אחרי שמקבלים הרבה עושר. לוט התגאה ועזב את דרכו של אברהם. דוד הוא התיקון שלו. כמו שאומר הרב :"לוט התרחק על ידי קירובו ודוד התקרב על ידי ריחוקו"! לכן דוד הוא זה שייסד את מידת התשובה.

 

עקידת יצחק

אילו יצחק היה מסרב להישחט, אברהם היה פטור לגמרי מלהעלותו!

יצחק לא קיבל שום ציווי להישחט! הציווי היה לאברהם.

מכיוון שאי אפשר לכפות דבר כזה על יצחק, היה מספיק שיצחק יגיד לאביו שהוא לא מוכן לדבר הזה, ואז אברהם היה פטור לגמרי מהציווי האלוהי!!

אם כוונת ה' היתה שיצחק ימות, הוא היה יכול לגרום לכך ישירות, ללא צורך באמצעותו של אברהם.

הזוהר אומר(ח"א ק"ג-א) שיצחק לא סירב כי הוא "כיבד את אביו"!!

אם כן, הכל היה תלוי ברצון של אברהם!! לא מדובר כאן בציות עיוור אלא בהחלטה ביישוב הדעת של אברהם! וזה בעצם הניסיון הגדול ביותר!

המדרש אומר(ב"ר פנ"ו ה): שהשטן בא אל אברהם וטען בפניו שלמחרת, אם ישחט את בנו, ה' יאשים אותו בשפיכות דמים!! ואברהם ענה לו "אף על פי כן"!!

כלומר: הנסיון של אברהם הוא לא בזה שהוא חייב לציית באופן עיוור לצו האלוהי האכזרי והכואב ביותר. אלא הנסיון הוא בזה שאברהם היה צריך להתמודד עם החלטה לקבל אחריות על מעשה שייתכן ה' לא רוצה בו!! אבל עד שהוא בטוח שה' איננו רוצה בו, הוא הולך עד הסוף עם הבנתו של הצו האלוהי! הנושא בכל הסיפור הוא :איך אדם יכול לדעת מה הוא רצון ה'? אין לו ביטחון שהוא ידע בוודאות. ואף על פי כן, הוא חייב לפעול לפי הפרשנות שלו של רצון ה'. זה הופך להיות רצונו שלו!

עוד ראייה לדבר: יש מדרש אחר(תנחומא צו יג) : אילולי התעכב אברהם בבדיקת הסכין שלו, לא היה לו זמן למלאך להפסיק אותו!! כלומר, מה שהציל את יצחק, בסופו של דבר, תלוי בזה שאברהם לא מיהר בשחיטה ולקח זמן לבדוק אם הסכין מספיק כשרה!!

מה רוצה לומר המדרש? איך יכול להיות שאב יהיה ביישוב הדעת בזמן כזה?

דווקא! אם אברהם היה בשערת רגשות, מלא התפעלות או כעס או כאב או כל התעלות רוחנית משוג ההתלהבות של נדב ואביהו, אז הניסיון לא היה מצליח! כי הניסיון הוא שאברהם יישאר ביישוב הדעת! שיקבל אחריות מלאה על מעשיו ברוגע וביודעין!!

אין הנבואה באה אל האדם אלא מתוך שמחה. אם כן, אברהם  היה שמח כשהוא שמע את קול המלאך! כי לולי כן, הוא לא היה יכול לשמוע אותו!!!

מכאן שהספק שבו נמצא כל אדם לגבי החלטותיו, איננה צריכה לפגום בשמחה ובעשייה עצמה!! אלא הוא צריך לקבל אחריות, להחליט, ולהמשיך , לעשות, ולהיות קשוב, אולי יש לתקן את המעשה ולחשוב אחרת אחר כך. אבל בזמן המעשה, יש להיות שמח שקבלנו את ההחלטה הנכונה עם הנתונים שהיו בידנו!