בע"ה יב טבת התשעז

מישל בן שושן

 

ויחי פי

מתוך רעיונות של הרב מנשה וינר ישיבת מעלות

 

למה מברכים את הילדים על ידי ברכת אפרים ומנשה?

אילו היינו צריכים לבחור דמויות שעל ידם האבא מברך את ילדיו (למשל בערב שבת), לא היינו חושבים על שני בני יוסף. ובכל זאת הם אלה שזוכים להיות הדמויות שנבחרו לברכת הבנים. למה? האמת היא שלא יודעים הרבה על שני הילדים האלה. מלבד השמות וההסבר שנותן יוסף לשמות, הם לא מדברים בתורה ואין לנו מידע מיוחד.

הרב וינר מציע סיבה : זו הפעם הראשונה בתורה ששני אחים לא רבים על הבחירה של הבן השני על פני הבן הבכור! עד כה, מסיפור קין והבל ועד יעקב ועשיו, כל פעם שהבן הבכור נדחה ונבחר הבן השני, זה גרם לעימותים, רצח, שנאה, מכירה(יוסף ואחיו)… וכאן, יעקב מעדיף אפרים השני על פני מנשה הבכור. הוא מראה זאת לשניהם על ידי הידיים שלו , כך שברור לכולם בהוא בוחר בשני על פני הבכור. למרות התלונות של יוסף, יעקב עומד על דעתו. ובכל זאת, מנשה לא מגיב בכלל! השתיקה הרועמת והאצילית הזאת היא סימן לאחווה אידיאלית! מנשה שמח שאחיו הקטן נבחר ומתברך! זו הפעם הראשונה שזה קורה! אחווה זו תופיע יותר מאוחר בין משה לאהרון. גם שם הבכור משניהם נדחה ונבחר האח הקטן, ובכל זאת, אהרון שמח בליבו על הבחירה הזו!

אפילו אם הסכסוך בין יוסף ואחיו ראה מאחורי כולם, החשש של האחים אחרי מות יעקב שמה יוסף יתנקם בהם מראה עד כמה המצב בניהם עדיין לא האחווה המיוחלת. אם כן, רק האחווה בין אפריים ומנשה מאפשרת להגיד שבסוף ספר בראשית, הגענו לפטור (חלקית, ובאופן יחידי) את הבעיה העיקרית של הספר: אחווה ושלות בין שני אחים. השלב הזה הוא כל כך חשוב שיעקב איננו יכול לברך את שאר בניו ולחלק להם את הירושה עד שהוא נוכח לדעת שבין מנשה ואפרים קיימת אחווה אמיתית. אם זה אפשרי, אז הסיפור של עם ישראל יכול להמשיך.

ולא רק המשך הסיפור הוא כאן על הפרק, אלא הנקודה הזו תעמוד כבסיס להמשך הברכה בעם ישראל!!

הברכה העיקרית של אב לבניו תבסס תמיד על השאיפה לאחווה ביניהם , ומשם לכלל ישראל.

"ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה" זו השאיפה העיקרית של בניין וקיום העם כולו. בלי אחווה אמיתי, בלי אחדות, הכל נופל. אפילו ירושת הארץ יכולה ח"ו להתבטל (כמו שנראה בהמשך) ללא האחווה הבסיסית הזו.

 

הברכה עצמה:

אם נשים לב לכל הסיפור, יעקב מבקש לברך את יוסף דרך בניו. הוא לא מברך את בני יוסף מיד. הוא עושה כמה הקדמות (הבטחת האלוהים, מות רחל..) ורק אחר כך, הוא מבקש לברך את..יוסף. ואחר כך הוא אומר ש"המלאך" (הגואל אותי..) יברך את הנערים. ורק בסוף (אולי אחרי שיוסף מפציר בו שסוף סוף יברך הילדים), הוא אומר:

(כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

בעצם הוא לא מברך אותם!!! הוא מבקש שעם ישראל יתברך על ידם!! ובמה? בזה שהוא שם אפרים לפני מנשה ומנשה לא כעס! כלומר, סוף הפסוק: "וישם את אפרים לפני מנשה" לא בא לספר לנו מה קרה. כי את זה כבר נאמר הרבה פעמים בהרחבה, אלה, זה עיקר הברכה עצמה!! הברכה היא בזה שהוא שם הקטן לפני הבכור והבכור הסכים!! זו הברכה העיקרית! זה סימן האחווה . זה מאפשר ויאפשר לעתיד לעם ישראל להתברך!!

 

למה יעקב מספר ליוסף איך רחל מתה?

בהתחלת הפרשה, יעקב מבקש מיוסף לקבור אותו במערת המכפלה ומשביע אולו על כך. אחר כך , כתוב "ויהי אחר הדברים האלה, ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.." ואז, יעקב מבקש מיוסף לברך אותו ואת שני בניו. ובתוך הסיפור של הברכות לבניו, כהקדמה להן, יעקב מספר ליוסף שרחל מתה בדרך ושהוא קבר אותה בדרך. למה? רש"י מציע הסבר לא משכנע: הוא מעלה טענה אפשרית על סירוב יוסף לקבור את אביו כי לא עשו כן לאמה שלו. יעקב מתנצל בפני יוסף על קבורת רחל בדרך ומבקש שבכל זאת הוא ייקבר בחברון.

הסבר זה של רש"י היה משכנע יותר אם הסיפור היה נמצא בפסוקים הראשונים, בתוך הבקשה לקבור אותו בחברון. אבל הפסוקים האלה נמצאים בסיפור השני, הסיפור של ברכת בני יוסף! זה לא מסתדר!

הרב וינר מציע הסבר נפלא:

יעקב אהב מאוד את רחל. הוא רצה מאוד שמרחל ייוולדו הרבה בנים. לפחות כמו לאה (שילדה לו שישה). יתרה מזו, לפני מות רחל, ה' בעצמו מבטיח לו שיהיו לו עוד הרבה ילדים:

פרק לה  (ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן…….יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:(יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:

במקום זאת, רחל מתה! צעירה ורק עם שני בנים! יעקב מחפש מאז להגדיל את מספר הילדים מרחל! אבל קורה אסון ויוסף הולך לאיבוד. נטרף על ידי חיות! נשאר לו רק בנימין! וגם אותו רוצים לקחת ממנו! ואכן לוקחים אותו. יקעב מרגיש שהחלום שלו הולך אחורה! במקום להגדיל את בני רחל, הם מצתמצמים!

כשיעקב פוגש את יוסף ואת שני בניו שנולדו לו בנתיים, הוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא קיים את הבטחתו להרבות ילידם ממנו. האושר של יעקב נובע לא רק מזה שיוסף חי ובנימין חי אלא בעיקר שליוסף נולדו ילדים בתקופה הסתומה שעבר עד כה.

זו הסיבה שבגללה יעקב "לוקח" לעצמו את מנשה ואפרים כאילו הם בניו שלו!!

זו הסיבה שהוא מספר ליוסף את מות רחל: הנה למה אני אקח את שני בניך: כי רחל מתה בדרך להוליד לי עוד ילדים! אני זקוק לילדים נוספים מרחל! זו ההבטחה, זו הדרישה של ה' אלי! והוא מספר ליוסף את הברכה של ה' הכוללת הבטחה לבנים אחרים:

:(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי…(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:(ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:

 

למה יעקב אוהב יותר את אפרים?

כבר מהתחלת המפגש בין יעקב לבני יוסף, יעקב קרוב לאפרים יותר. כשיעקב חולה, מי שהיה איתו ברגע הזה היה, לפי רש"י, אפרים כי הוא היה רגיל אצלו והוא זה שהלך לאביו יוסף לבשר לו שיעקב חולה

פרק מח (א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה

רש"י : ויאמר ליוסף .. ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים והגיד לו:

לעומתו, מנשה הבכור היה קרוב מאוד ליוסף. הוא שימש מתורגמן בין יוסף לאחים כי הוא היה איש סודו של יוסף אביו וקרוב ללבו:

פרק מב (כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם:

רש"י ;המליץ – זה מנשה:

כבר בהתחלת הסיפור, הרבה לפני סיפור החלפת הידיים על הראש שלהם,יעקב מדבר על "אפרים ומנשה" ויוסף מדבר על "מנשה ואפרים".

• וַיִּקַּח (יוסף)אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
• יעקב: וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:

אם כן , למה יעקב מעדיף את אפריים? נחזור להסבר של יוסף על השמות של בניו:

פרק מא (נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:

(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

הנה התרגום של תרגום יונתן:

כתר יונתן :(נא) ויקרא יוסף את שם בכורו מנשה כי השכיחני יי את כל עמלי (סיבלי) ואת כל בית אבא:

(נב) ואת שם השני קרא אפרים כי אמר חיזק אותי יי בארץ יסורי וכמו כן עתיד לחזק בית אבא כך ביסוריהם:

זה מתחיל להתברר: מנשה נקרא על הסבל שעבר יוסף עד כה. הוא הצליח להשכיח ליוסף את כל הצרות שעברו עליו מאז שיעקב שלח אותו לגורלו לעבדות במצרים! מנשה קרוב מאוד לסיפור האישי והכואב של יוסף.

לעומתו, אפרים נקרא על שם הפריון, החוזק, הוא יחזק גם את שאר האחים ובית אביו!

יעקב איננו רוצה להיזכר בייסורים של יוסף. יעקב מעוניין לראות הפריית בית רחל! ואפריים הוא הפורה והוא החזק! יעקב מעדיף לברך את אפרים במקום מנשה! הוא מעדיף לבנות עתיד האומה על פוריות וחיוביות מאשר על ניחום מכאובים!.

 

למה חשובה מחלוקת "הידיים" בין יוסף ויעקב?

אחרי שברור לנו כי יעקב בחר באפרים ויוסף במנשה, התורה מרבה לדייק בהצגה התיאטראלית של יעקב ששם יד ימינו על אפרים למרות שהוא נמצא בשמאלו ויוסף שמנסה להחליף לו הידיים!!למה כל כך דיוקים על השמאל והימין? . זה מסכיר הלכה בספר דברים:

"כי יפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם…דברי ריבות בשעריך..והלכת…אל הזקנים……לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך  ימין ושמאל"

רש"י מצת הגמרא: "אפילו אם אומרים לך על ימין שהוא שמאל!!

הנה בדיוק המקרה שלנו: יוסף חושב שהימין היא על מנשה והזקן, יעקב, חושב שהימין הוא שמאל!! יש לשמוע אל הזקן!! זה גם מזכיר לנו סיפור דומה: הריב בין אברהם ולוט. זה נגמר בחלוקת הארץ: אם השמאל ואמינה ואם הימין ואשמאילה"! רק מה, כאן אנו מבינים שמדובר על חלוקת הארץ. השמאל הוא הצפון והימין הדרום (המפה היה נקראת כשהים למטה והירדן אופקי למעלה)

בעצם, הקשרים המעניינים האלה מפנים אותנו לעניין אחר: הברכה של אפרים ומנשה עוסקת בחלוקת הארץ:

אפרים יקבל את החלק הדרומי יותר ומנשה יקבל את החלק הצפוני יותר.

יוסף יקבל את עיר שכם: בדיוק בגבול בין מנשה ואפרים.

כלומר, העמדת שני הילדים בין ברכי יעקב ויוסף, מסמלת את מתן הנחלות לשבטי מנשה ואפרים!

ייתכן מאוד, לדעת הרב וינר, שהחלוקה בין מנשה ואפרים מסביב לעיר שכם, עוברת בעמק בין הר גריזים והר עיבל! כך שהחלוקה בין ימין (דרום) ושמאל( צפון) על ידי ידי יעקב היא הרת משמעויות!!

יעקב רצה שאפרים יוכל להיות מוגן מצפון (על ידי האח שלו משנה) ומדרום (על ידי הדוד שלו בנימין) כדי שהוא יוכל לפרות ולרבות בשקט.

דרך אגב, יש לשים לב שיעקב כבר קבע את מיקום בנימים מדרום לשניהם, כשהוא קרא לו בן ימין!

 

נחלת הארץ

ייתכן מאוד שהברכות, נוגעות בעיקר לנחלת הארץ.

הרי כשאנו מעיינים בברכת ה' אל יעקב (ואל האבות בכלל), הבטחת הזרע, פריון הילדים, קשורה תמיד לירושת הארץ. אין ברכה בלי ירושת ארץ. כמו שראינו בקשר לידיים השמאליות והימניות, כך גם חלוקת הארץ רמוזה בברכות:

ראובן מאבד את נחלתו . משה רבנו יצטרך להחזיר לו נחלה: יחי ראובן ואל ימות" יאומר משה לראובן. למה הוא אמור למות? כי יעקב בברכתו ביטל לו הנחלה והבכורה.

גם שמעון מאבד את נחלתו. שמעון לא יופיע בברכות משה והוא יקבל חלק קטן בתוך מובלעת של חלקת יהודה.

ייתכן שהאמירה "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" רומזת על דבר יותר חמור: הם יקבלו נחלות במקום ראובן ושמעון!

יש לשים לב : כל בכור שנדחה יקבל את חלקו במזרח לירדן! ולא במערב לירדן:

• לוט שנדחה מאברהם, יקבל, על ידי שני בניו עמון ומואב מקום במזרח לירדן.
• ישמעאל הבכור שנדחה, יקבל מקום במדבר פראן מזרחה
• עשיו שנדחה בתור בכור יקבל את ארץ שעיר מזרחה לירדן
• ראבון, הבכור של לאה שנדחה , יקבל נחלה במזרח לירדן
• גד, בכור בלהה, לא התכבד בבכורה כל שהיא וקיבל נחלה במזרח לירדן
• דן, בכור זלפה, אמנם קיבל נחלה ב"גוש דן" אבל, מהר הוא נדחה צפונה ומזרחה לירדן "דן..יזנק מן הבשן(בגולן)"
• נשאר העניין של מנשה:
• במידה והוא בכור שנדחה(בעיני יוסף), הוא גם יקבל מקום במזרח לירדן.
• במידה והוא לא נדחה כבכור(בעיני יעקב הוא רק אחד מבניו), הוא יקבל נחלה בתוך ארץ ישראל.
• לכן, בגלל המחלוקת הקיימת בין יוסף ליעקב על מנשה , מנשה יתחלק לשניים: חצי שבט מנשה יקבל נחלה מזרחה לירדן וחלק שני ממנשה יקבל חלק בתוך ארץ ישראל

מעמדו של יוסף:

יוסף מתברך על ידי בניו: העובדה שיעקב מעלה את בני יוסף לדרגת בניו, היא זו שמעלה את יוסף עצמו לדרגת "אב". אבות האומה הם שלושה: אברהם, יצחק ויעקב. אבל ליוסף יש מעמד מיוחד כי הוא גם אבא לשני שבטים! זו מעלה שאף אחד משאר האחים לא קיבל! יוסף הוא גם "אב" וגם "רך", בן. כך הוא קיבל את שמו "אברך"!

שמו של יוסף ניתן על ידי אימו רחל "יוסף ה' לי בן אחר". כלומר יוסף נקרא על הרצון להביא עוד ילד. יוסף אחראי, אם כן, על הבאת ילדים נוספים לרחל! חוץ מבנימין, יוסף אכן יביא משנה ואפרים לבני רחל בעם ישראל.

לכן, יוסף מתברך על שם הפריון: "בן פורת יוסף". ואפרים בנו, מסמל את החלק החשוב הזה של הפריון.

ליוסף ניתנת נחלה מיוחדת: העיר שכם . זו לא נחלה כמו שאר הנחלות כי היא רק עיר. אבל העיר הזו שייכת גם לנחלת מנשה וגם לנחלת אפרים!

יוסף מקשר בין האבות והבנים כי הוא אב(של שני שבטים) ובן (של יעקב אבי השבטים)

הוא מחבר בין הצפון והדרום, שכם נמצאת במרכז הארץ בין מנשה ואפרים.

 

 

לסיכום:

למה יעקב התחיל לברך את יוסף, את בניו, לפני שהוא ברך את בניו?

כי בלי האחווה ששררה בין משנה ואפרים, אי אפשר היה יכול יעקב לברך את בניו! ללא יוסף אין אחדות בעם ישראל. ללא אחוות משנה לאפרים, אין ברכה בעם ישראל בכלל!

בלי ברכה ואחדות בעם ישראל, אין זכות לנחלה בארץ ישראל.

ספר בראשית מסתיים עם האפשרות לנחול את ארץ ישראל! בלי מה שקרה בין מנשה ואפרים, ספק רב אם היה אפשר להמשיך הסיפור .

כשאנו נכנס לארץ כנען בסוף התורה, זה יהיה בזכות מה שקרה בסוף ספר ברשאית.

גם בניין המשכן נרמז בפרשה שלנו על ידי מיקום השבטים בסדר מסויים מסביב לארונו של יעקב.

בראשית, הוא ספר שמאפשר את המשך וקיום ההבטחה על הזרע והארץ שתתגשם בסוף התורה אחרי החזרה מהגלות.

 

 

 

 

 

 

 

דן