25-12-08
מישל בן שושן
חנוכה שמ
כוח היוונים הוא החכמה.טעותם היא גסות הרוח (קצ)
והחכמה היא בעצם טובה, ואפילו כל החכמות החצוניות,הן חיוניות לתורה עצמה!!
אך, עיקר החיסרון של היוונים היה ב"גסות הרוח" שלהם!!! שאמרו שכל מה שהם לא משיגים בשכלם הוא לא אמת!
לכן, יש "רק" להעביר את קליפת גסות הרוח והחוצפה היתרה מעל החכמות האלה כדי להשתמש בחכמות האלה לטובה!
אנו מדליקים נרות החכמה היוונית, שמאירים אותנו, אבל רק אחרי שטהרנו אותם מגסות הרוח!
שמים את החנוכיה בפתח הבית! כאילו יש צורך בפילטר ! לפני הכניסה בבית, יש לסנן את אורות החוץ. ומה הוא עיקר הסינון? לא החכמות ותכנן, אלה הקיפאון המחשבתי שרק מה שאני מבין הוא נכון!
ועוד נקודות בעניין:
- מעניין שגם המנורה היא סמל החכמה.
- אבל הרב בן עזרא מצא שכל הלכות חנוכה מנוגדות להלכות הדלקת המנורה!
- לע"ד:ייתכן ואפשר להגדיר החנוכייה כ"פילטר" להכשיר את החכמות החיצוניות.
במנורה, בבית המקדש, הן כבר כשרות במהותן!
רק אחרי שהיוונים טמאו אותן, (וגם אנחנו טמאנו את העבודה שלנו בעניין) יש לעשות עבודה נוספת, על ידי כל אחד ואחד, כדי שיבין מאיזו נקודת מבט יש ללמוד את החוכמות החיצוניות!
מהרגע שאין בבירור את המסגרת (בית המקדש) שמציבה את האדם מול החכמות , יש , על האדם, לבצע עבודה נוספת, מצוות חנוכה, כדי להכין את עצמו נכונה, מול החכמות החיצוניות.
חוסר התלהבות (העתק מפרשת מקץ)
"חטא" עם ישראל בתקופת בית שני שהביא עליהם את יוון (מאת ההשגחה) היא שעבדו את ה' רק "לפי הספר", כמצוות אנשים מלומדה, בקרירות. ללא התלהבות. לכן, ה' סיבב שמקום עבודתם, המקדש, יטמא! להגיד להם , שעבודתם היא כמו "מתה"!, יש אטימות (טומאת) הלב בעבודה. העבודה הזאת היא טמאה!! אפילו אם עושים את כל השולחן ערוך בדקדוקיו, עיקר העבודה היא עבודת הלב וההתלהבות.
יוסף הוא האמצעי ולא העיקר!!
העיקר היא עבודת יהודה!!
התשובה של עם ישראל בזמן חנוכה היא שהם "מסרו את נפשם". אין התלהבות יותר מזו! מלחמה בגויים היא העבודה העדיפה, הניצחון, על הקרירות !!!
לכן מה שמסמל את העבודה הזו היא הדלקת הנרות. אש,חום, אור, תנועת הלהב!
עצם המצווה היא ההתלהבות, כי "נמר מצווה".
עצם התורה הוא האור, כי "תורה אור".
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 