בע"ה ז תשרי התשעו

מישל בן שושן

 

יום כיפור אש

מתוך מאמריו של הרב אורי שרקי

 

כיפור בזמן המקדש	כיפור היום
אז, הפרט הרגיש הרבה יותר חלק קטן בתוך כלל.שייכות לכלל קדמה , בתודעה, להרגשה הפרטית.	היום הפרט מרגיש שהוא העיקר בעולם. הכל מתנהל עבורו ומסביבו. הכלל בנוי , בדיעבד, מהפרטים.
לכן היה קל להבין שהכהן הגדול, איש פרטי, סמל לכלל האומה,היה יכול לכפר על הכלל כולו.	היום כל אחד זקוק לעשות עבודת הכהן עבור עצמו. וזה הרבה יותר מסובך וקשה, מכאן האופי המאיים של כיפור
השעיר לעזאזל היה מכפר על כל החטאים (שאין בהם כרת או מיתה)אפילו בלי תשובה. לכן, האנשים היו שמחים ביום כיפור	עלינו להבין את סדר העבודה ולהפנים את השלבים שנעשו בו כי על כל יחיד לעשות את המהלך הזה!

 

הטהרה והכפרה

 

יש דמיון רב בתהליך הטהרה מטומאת מת, על ידי הפרה האדומה לבין העבודה של הכהן לכפר על חטאי האדם:

ייתכן שהדמיון בין השורשים "פרה" וכפרה" לא מקרי!

הפרה האדומה נשחטת מחוץ למקדש אבל מול המקדש ומשתמשים באפרה בתוך המקדש

כמו כן, השעיר המשתלח, יוצא אל מחוץ למקדש כדי לכפר על החטאים.

העניין של ה"חוץ" והפנים", מפנים לעבודה של האדם, מחיצוניותו אל פנימיותו וחזרה.

הנה הדברים בסכמה שאמורה לשלוח אותנו לכל מני כיווני מחשבה:

 

השתלטות כוחות הטבע הפראיים על הצלם האלוהי שבאדם , השתלטות הנחש, שהביא לחטא ולמיתה

 

יציאה מחוץ למקדש, מקום הטבע           מול המקדש שמפנימיותו שואבים כוחות הטהרה

עבודת הכהן:

היא חזרה אל מקור החיים, התחברות אל שורש הנשמה. עבודה שדורשת מהאדם לחזור אל הפנימיות שלו:

– הכהן הוא עומד לבד בפנים

– הוא נכנס לפני ולפנים

-מקום שממנו הושתת העולם

– ביום מיוחד בשנה

סדר העבודה הוא בעצם  שרשרת שלבים שלא נגמרים עד שהשלב הבא מתחיל.כלומר, מתחיל הכהן לטפל בנושא, ולפני שהוא מסיים את כל מה שקשור בנושא, הוא מתחיל בנושא הבא. הוא מסיים לטפל בנושא אחד , הרבה אחרי שהוא התחיל או אפילו סיים נושאים אחרים הבאים אחריו. הסדר מאוד חשוב ואם דבר נעשה, בטעות, לפני או אחרי , בסדר הדברים, זה פוסל את כל העבודה ויש לחזור לפי הסדר. כללו של דבר:

 

קישור חלקי המציאות מהחוץ אל הפנים             והפקת עוצמה מכפרת מהפנים אל החוץ

 

 

 

מחלוקת בגמרא על מקור הפרישה של הכהן הגדול שבעה ימים לפני יום כיפור:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף ג עמוד ב

 

כי אתא רב דימי אמר: רבי יוחנן מתני חדא, [רבי יהושע בן לוי] מתני תרתי. רבי יוחנן מתני חדא: לעשת לכפר – אלו מעשה יום הכפורים, [ורבי יהושע בן לוי] מתני תרתי: לעשת – אלו מעשה פרה, לכפר – אלו מעשה יום הכפורים.

רבי יוחנן מתני חדא? והא אנן תנן: שבעת ימים קודם יום הכפורים, ושבעת ימים קודם שריפת הפרה! – מעלה בעלמא. – והא אמר רבי מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי אמר רבי יוחנן: כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשת לכפר עליכם, לעשת – אלו מעשה פרה. לכפר – אלו מעשה יום הכפורים! – ההוא דרביה. דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: לעשת – אלו מעשה פרה, לכפר – אלו מעשה יום הכפורים.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: מהיכא קא ילפת לה – ממלואים, אי מה מלואים – כל הכתוב בהן מעכב בהן, אף הכא נמי – כל הכתוב בהן מעכב בהן. וכי תימא הכי נמי, והתנן: ומתקינין לו כהן אחר, ולא קתני מפרישין! וכי תימא: מאי מתקינין – מפרישין, ליתני או אידי ואידי מתקינין, או אידי ואידי מפרישין! – אמר ליה: אלא מר מהיכא יליף לה? – אמר: מסיני, דכתיב +שמות כד+ וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי. מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי, מאי ששת ימים? זה בנה אב, שכל הנכנס במחנה שכינה – טעון פרישת ששה. – והא אנן שבעה תנן! – מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא, דחייש לטומאת ביתו. אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: בשלמא לדידי דילפינא ממלואים – היינו דתניא: זה וזה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם, דהואי נמי הזאה במלואים. אלא לדידך, דילפת מסיני – הזאה בסיני מי הואי? – אמר ליה: ולטעמיך מי ניחא? במלואים – דם, הכא – מים. – הא לא קשיא, דתני רבי חייא: נכנסו מים תחת דם. אלא לדידך, הזאה בסיני מי הואי? – אמר ליה: מעלה בעלמא.

 

 

ריש לקיש	רבי יוחנן
הכהן פורש,שבעה ימים לפני כיפור, כדי להתכונן לעבודה.ריש לקיש לומד זאת מפרישתו של  משה לפני עלייתו להר סיני כמו שכתוב: ויקרא אל משה ביום השביעי (שמות כד)	רבי יוחנן לומד את המצווה שהכהן צריך לפרוש 7 ימים לפני כיפור מפרישתו של  אהרון ובניו בימי המילואים, לפני חנוכת המשכן
המחלוקת בין שני התנאים הגדולים, נוגעת בעצם על מקור יסוד הכפרה
לפי ריש לקיש, מקור יסוד הכפרה הוא התורה שנתנה בסיני	לפי רבי יוחנן, יסוד הכפרה הוא הסגולה הישראלית שנתגלתה בהשראת השכינה במעשיהם של ישראל, במשכן
ריש לקיש משווה בין יום הכיפורים למתן התורה	רבי יוחנן משווה בין יום הכיפורים לחנוכת המשכן
ריש לקיש מדבר על  משה	רבי יוחנן מדבר על אהרון
משה הופרש שישה ימים וניגש ביום השביעי, הוא גם שירת במשך שבעה ימי המילואים	אהרון התחיל העבודה שלו רק ביום  השמיני,יום  חנוכת המשכן
שבעה ימים מפרישים כהן גדול ומלמדים אותו הלכות, שמתאים ללימוד התורה על ידי משה. בדיוק כמו שאהרון למד ממשה , במשך שבעה ימי המילואים את סדר העבודה	כיפור ביום השמיני בו ביום מתחיל הכהן לעבוד כמו אהרון שהתחיל רק ביום השמיני למילואים
עולם הזה: השלמת הבריאה ביום השביעי	היום השמיני: עולם הבא. מפגש פנים מול פנים עם הבורא

 

לסיכום (לענ"ד):

אנו משלבים את שתי העמדות, זו של רבי יוחנן וזו של ריש לקיש:

שבעה, הוא הסמל של משה רבנו שעוסק בעולם הזה. ביום השביעי הוא ניגש לקבל התורה. לכן, שבעה ימים מפרישים את הכהן ומלמדים אותו תורה, סמל העולם הזה.

אבל, הכהן נכנס ביום השמיני, סמל לעולם הבא, לעבודה במשכן, או במקדש. משם, מהעולם הבא, מהעולם שמעל להיגיון, מעל למידת הדין ולחוקי העולם הזה, משם, הוא מוציא לנו הכפרה. כי הכפרה באה מעולם שמעל לעולם הזה. משם, מהמקור של החיים, מאחורי הפרגוד, כביכול לעבר לחוקי המשחק של העולם הזה, משם הכהן אמור לביא לנו הכפרה. משם, גם אנו היום, מיום הכיפורים הזה שהוא מעבר לזמן, אנו מקבלים את הכפרה, הרחמים, מעבר למידת הדין.

אך בעשור לחודש השביעי:

נראה לי שיש לעיין במילה "בעשור" ולא כתוב "בעשירי לחודש" כאילו , יש "לעשר " את החודש השביעי. יש לעשות בו שינוי. החודש השביעי הוא חודש השבע, חודש הטבע. "לעשר " אותו, זה להביא אותו מעל לזמן הטבעי. כמו שמעשרים התבואה להכשירה. כמו שהמעשר מתעשר!עשרת ימי התשובה הם מעל לזמן ומעשירים אותו!ויום כיפור הוא השיא של "מעל לזמן הזה"  הוא השמיני כלפי השבע, המעשר של השנה כולה.

שנה

ה "בני יששכר" אומר שהשנה הרגילה מונה 365 ימים, כמניין ימות החמה. אבל,המילה "שנה" היא רק 355! כלומר, יש 10 ימים שהם מעל לזמן והם העשרה ימי תשובה!!

צאתו של הכהן

השמחה ביום כיפור היתה על צאתו של הכהן מקודש הקדשים ולא על כניסתו:

בכניסה הוא יצא מהעולם הזה! ביציאה, הוא חוזר לעולם הזה! כמין תחיית המתים.

השמחה נובעת מזה שאנו, עם ישראל, רוצים הכהן כאן, איתנו! וגם מצוות התורה , מטרתן לשכלל את העולם הזה. לכן, כל נוכחותו של הכהן בקה"ק ,מטרתה היא להביא לנו, משם, כפרה לכאן!.

 

 

חגי תשרי ותיקון העברות:

 

שלוש עבירות שורש כל הקלקולים בעולם	עבודה זרה	שפיכות דמים	גילוי עריות
שורש התיקון על ידי האבות	אברהם שנלחם נגדה	יצחק שמסר נפשו	יעקב שמיטתו שלמה
שזכותם מזכירים..	ביום כיפור	בראש השנה	סוכות

 

 

 

 

שעיר לעזאזל

 

יש לנו הרגשה לא נעימה כשאנו קוראים את הפרשה הזאת: אנו שולחים שעיר אחד לעזאזל, ושוחטים שעיר אחד לה'! כאילו היו שתי רשויות! אנו משווים בין ה' לעזאזל!!

האמת, שבדיוק ההיפך קורה:

אכן, יש כוחות , בעולם,  שהם רעים, מכשילים, פראים, נגד רצון הבורא(נבראו על ידו אבל מצווה על האדם להתעלות מעליהם, ובעזרתם ההתנגדות כלפיהם, להיות יותר מוסרי). אבל הכוחות האלה, הם חלק מהעולם שה' בעצמו ברא. הוא מבקש מאיתנו להזין את הכוחות האלה: לתת להם אוכל! הם משחיטים, אבל הם נחוצים בעולם והם נבראו כי הם חלק ממערכת (טוב ורע) טבעית שעליה העולם והאדם מושתתים. העיקר בסיפור, הוא שה' מבקש מאתנו לשלוח לכוחות האלה מזון, שעיר!

אכן, העולם בנוי על כוחות שונים ומנוגדים. וה' אחד ברא אותם. עלינו לדעת מי צריך להיות בפנים ומי צריך להיות בחוץ. יש לנו להכיר בהימצאותם של כוחות הרע. לדעת להתרחק מהם, אבל, לא להתכחש מקיומם. יתרה מזאת, עלינו לדעת שהם נבראו על ישי ה' בעצמו!!. כמו שאנו חיים עם יצרים, כולל יצר הרע, אנו חייבים להכיר בנחיצות של היצר הרע, של היצר בכלל, כי בזכותו אנו חיים. אין כוח ליצר הטוב בלי היצר הרע!

 

 

ספר יונה

אנו מרבים לבקש "רחמים" ביום כיפור. דרך אגב, המילה, בארמית "רחמנא" היא לא ,המרחם" אלה "מי שאוהב אותנו" כי המילה "רחם" בארמית, תרגומו בעברית הוא "אוהב".

 

כדי להבין על מה אנו מסתמכים כדי לבקש מה' "רחמים", יש לקרוא ספר יונה

יש פסוק מפתיע בסוף הספר (ד-י):

 

ויאמֶר יְקֹוָק אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד . וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:

 

איזה מן השוואה זו? הרי יונה חס על הקיקיון מטעמים אגואיסטים. הקיקיון היה מציל עליו. איך האלוהים משווה בין ההרגשה האגואיסטית הזו לבין היכולת של האלוהים לחוס על עיר של פושעים?

מכאן, אורי אליצור ז"ל למד:

אכן, ה' חס על העולם ועל ביריותיו מסיבה אנוכית! כי הוא צריך את בני האדם!!

הבורא ברא את העולם ואת בני האדם. הוא כביכול אחראי על ביריותיו. אנו לא יודעים למה הוא עשה זאת אבל העבודה שהוא ברא אותם, אורמת לנו שהוא מעוניין בקיומם ובהישרדותם!!

 

לכן, כל מי שבא מול הקדוש ברוך הוא ואומר לו:

• הנני! רחם עלי , תאהב אותי, כי אני כאן למענך!
• הנה סיבה טובה לתת לי לחיות:

אז ה' חייב לרחם עליו!

אנו רק צריכים להגיד לו למה כדאי לו לתת לנו רחמים. למה אנו כדאיים לו!

 

• הנה אנחנו, הנה הארץ שנתת לנו. אנו נלחמנו עבורה, הקמנו אותה, שמור עלינו , ועליה!