בע"ה ט אלול התשע"א
מישל בן שושן
כי תצא אה
ושבית שביו
למה לא כתוב "ושבית אותו"?! אלא שהנשמה הטהורה ההיא נמצאת בשבי אצלו! והישראלי צריך לשבות את השביה שברשותו! כלומר, להחזיר את הנשמה הטהורה למקום שבו היא צריכה להימצא, כלומר בתוך עם ישראל!
"וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת אותה לאישה"
האדם שיוצא למלחמה, הוא שליח מצווה של כל העם. הוא מקיים מצווה ענקית כי הוא מוכן למסור את נפשו עבור העם. מצב זה מעניק לו מעלה מיוחדת: הוא מסוגל לראות דברים שאחרים לא מסוגלים לראות! "וראית בשביה" פירושו שה' "מגלה את עניו כדי שיראה דברים נסתרים". מה למשל הוא רואה? הוא יכול לראות "נשמה טהורה", זאת אומרת נשמה אצל הגויים שייתכן והיא יכולה להתאים להיכנס לתוך העם היהודי!
(האור החיים הקדוש מזכיר כאן את התאוריה של המקובלים שיש נשמות "טהורות" כאלה מפוזרים אצל אומות העולם והן נמצאות בשני מצבים אפשריים:
- או שה"טבו" שבהן מספיק חזק כדי שמעצמן הם ירצו להיכנס לתוך עם ישראל ולהתגייר
- או שה"טוב" שבהן איננו מספיק חזק כדי להתגבר על התרבות שבה היא נמצאת, ואז , יכול להיות שפעולה אקטיבית יכולה להכניס אותה לתוך עם ישראל, כמו , למשל, כשיהודי כזה שמתואר בפרשה מבחין בזה ורוצה לגייר אותה!)
אחרי שהחייל הזה עושה את ההבחנה שלו, זה עדיין לא אומר שהוא צודק. יש עליו לעבור, יחד עם האשת יפת תואר הזו תהליך של בירור. בסוף התהליך, יתברר אם הוא צדק באבחנתו. אם היא באמת מסוגלת, רוצה, מוכנה להיכנס לעם היהודי , או לא.
איך הפירוש הזה מתבטא בפסוק?
-"וראית בשביה": כמו שהזכרנו לעיל, מדובר במתנה שהוא מקבל מהאלוהים, בדיוק כמו "ונתנו ה' א' בידך" וגם "ושבית שביו". כל זה לא מותנה. הכל מובטח. התנאי היחיד הוא "כי תצא למלחמה". כל השאר מתואר כתוצאות הכרחיות!! הראייה של החיל מודרכת מלמעלה! לא כתוב "אם תראה".
-כתוב "אשת" ולא "אישה". כאילו האישה הזאת היא אשת מי שהוא או אשת משהו! (הרי החכמים מעלים האפשרות שהיא "אשת איש"!) היא בעצם "אשת" הנשמה שבתוכה! הנשמה בתוכה היא ה"יפת תואר" ולא היא עצמה! כי הרי , כתוב בספרי שהיא יכולה להיות מאוד מכוערת, זה לא משנה ההלכה! אז למה הפסוק קורא לה "אשת יפת תואר" אם היא יכולה להיות מכוערת? הרי כתוב בהמשך שהוא "חשק בה" אז ייתכן שבשבילו היא יפה ועבור אחרים לא! אז למה לציין שהיא "יפת תואר"? כי, לפי הא"ה, לא מדובר באשה אלה בנשמת האישה.
– הפירוש הזה סותר לחלוטין את כל הפירושים הקלאסיים: (כולם מתארים את המקרה כ"התר" יוצא דופן שניתן לחייל שנמצא בסערת רגשות של המלחמה, ושם ,אין הדינים החלים על כל אדם מן הישוב יכולים לחול עליו. מתירים לו דבר שאסור לכל אחד אחר!) הפירושים האלה ראו גם חובה להסביר שזו "תקלה" , דבר לא רצוי , אפילו לחייל הזה. רש"י בעצמו מביא המדרשים שמבטיחים שלאדם הזה יאונה רק רע! סופו לשנוא את האישה הזאת, וסופו שיהיה לו בן סורר ומורה… הא"ה סותר את כל הפרשנות הזאת! איך התורה יכולה לגרום להתדרדרות כך חמורה?
הא"ה קורא את הפסוקים בצורה חיובית מאוד. החייל הזה נמצא במצב גבוה מאוד של דבקות בה' בעצם היותו חיל של צבא ישראל! והוא מסוגל לראות דברים שחכמים גדולים אחרים לא יראו!! ובעצם, אם הוא מצליח להכניס את האישה הנפלאה הזאת לחיק עם ישראל הוא עושה מצווה גדולה!! הוא מחזיר נשמות אבודות לתוך העם!!
השלכות הפירוש
- כמו שכבר אמרנו לעיל, הפסוקים נקראים עכשיו באופן חיובי והמצווה לקחת האישה הזאת היא חיובית ולא "היתר" בעל כורחו שיביא אסונות!
- מי שיוצא למלחמה גדול הוא מכל אדם אחר ביכולתו להיות "דבוק בה'"!
- רק אדם גדול כזה מסוגל ליזום גיור של גוי. אין מצווה לגייר גוים כי אין לנו את האפשרות לאבחן מי מסוגל ומי לא. מי בעל נשמה יפת תואר ומי לא!
- יש מצווה לברר בכל דבר , את הטוב ,מהרע. כבר בפירושו בפרשת ראה על צמד המילים "ברכה וקללה", הרב הסביר שבכל דבר בעולם ,מעורבבים בו טוב ורע. ברכה וקללה. והמתנה שנתנה לאדם היא היכולת לברר את הטוב מהרע. רק אדם גדול מסוגל לעשות זאת! ומי שמסוגל לעשות זאת הוא האדם הגדול מכולם! הוא שמסוגל "לצאת למלחמת העולם החיצון" ולהחזיר ממנו את הטוב ולהשאיר בחוץ את הרע. מי שמסתגר מכל דבר חדש הנמצא "בחוץ", מודה שהוא "קטן"!. האם הקטנות הזו רצויה? זה תלוי בפירוש המילה הראשונה בפרשה :"כי" תצא! האם רצוי או לא רצוי לצאת??. בלי לענות לגמרי , נציע לפחות שמי שמסוגל לצאת יכול לצאת! כי הבירור על היוצאים למלחמה נעשה כבר בפרשה הקודמת!
"כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה" (כא-טו)
הכתוב אומר "והיה הבן הבכור לשניאה" כאילו זו לא אפשרות, זו וודאות!!! אם יש אישה שנואה אז הבכור יהיה שלה!! כמו שמצאנו אצל לאה :"וירא ה' כי שנואה לאה…" ראובן נולד כי שנואה היתה לאה!! "כי ה' יראה בנשברי לב לסמכם"!!!
"וכי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת ותלית אותו על עץ"(כא-כב)
את מי תולים? את האיש או את החטא??! הא"ה מציע : תולים את רשעות האיש על "חכמים הגדולים " שבדורו או בעירו (הם העצים הגדולים! אשר פריו ייתן בעיתו…)לא עשו מספיק כדי למנוע ממנו לעשות את הרע!! ה"גדולים" אחראים על "הקטנים". האדם החוטא אחראי על חטאיו. אבל גם שאר בני האדם, ועוד יותר הגדולים שבהם , אחראים גם הם על אוזלת יד מערכת החינוך, המשפט,…!!
"לא תלין נבלתו על העץ…"
אחרי הודיעו את האחריות הנוראה של גדולי הדור לכל התדרדרות בני האדם במקום, הפסוק הבא ממתן את השלכות האשמה הזאת: אין ללכת ולסקל את החכמים האלה! מספיקה התליה יום אחד כדי לבייש אותם. אבל, אין להמשיך ולהחזיק כעס וטינה עליהם יותר מיום. ייתכן שבלילה כבר הם יעשו תשובה על אזלת ידם! אין להפוך את הרגשת האחריות ההדדית לגרזן שנכה בה כל אדם!! הרגשת אחריות כן, אבל לא השתלחות סתמית ופראית על החכמים! התליה מספיקה . מיד אחר כך, יש להוריד אותו מהעץ ולקבור אותו!
"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'.."(כג-ד)
החכמים למדו "מואבי לא אבל מואבייה כן". איך למדו זאת? יש כל מני פירושים דחוקים שלא מוצאים חן בעיני הא"ה. הוא מציע פירוש מקורי:
למה לא להתחתן עם מואבי ועמוני? כתוב "כי לא קדמו אתכם בלחם ובמים". לא כתוב "בגלל שעשו בכם מלחמה", או "בגלל שהם עובדי עבודה זרה" או "בגלל ששלחו מעברכם בנו מדין" או "בגלל בלעם לקלל אתכם". אלא רק "בגלל שלא קדמו אתכם בלחם ובמים"!!. ומכוון שאין דרך הנשים לצאת כדי לקדם פני זרים, אז הנשים לא אשמות בעברה הזאת ומותר להתחתן בן!! רק הגברים שאמורים לצאת לקראת הזרים כדי להציע להם אוכל ומים ולא יצאו , הם אלה שאסור להתחתן איתם!! ונראה לי שהפירוש הזה יפה ועמוק יותר ממה שנראה !
ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא"(כד-טו)
לכאורה מדובר כאן בדיני ממנות. אבל, הא"ה טוען שמדובר כאן בדיני נפשות!!
כתוב "אליו הוא נושא את נפשו" כלומר, העני הזה זקוק לכסף הזה כדי לחיות ממש. הנפש שלו לויה בכסף הזה. ולכן, אם אתה מונע ממנו את הכסף הזה בזמנו, אתה כאילו הורג אותו! ואתה חייב בדיני נפשות על ידי ה'! ולראיה, כתוב "והיה בך חטא". "בך", זאת אומרת שהחטא הבזה הוא לא נוגע רק בכסף שלך, שאתה תהיה חייב לתת לו עם כנס כל שהוא אלא זה חטא שנמצא בתוכך! ואתה עלול להיות בן מוות על ידי שמים בגלל זה!!
"לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה ""(כד-יז)
מצד אחד יש אזהרה לא להטות את המשפט לטובת יתום רק בגלל שהוא יתום. ומצד שני, אזהרה מנוגדת: בקשר למשכון בגד אלמנה, כן יש להתחשב בעובדה שהיא אלמנה ולא לקחת ממנה בגדה! כלומר, באותו פסוק מתארים את הקושי בלקיים גם משפט צודק , במידת הדין, וגם לחמול על אלמנה במידת הרחמים!
"והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט.."(כה-ב)
"בן הכות" פירושו, שהוא אדם שצריך להכות. (בית הדין מכה ב39 מכות)כמו "בן מות" פירושו אדם שצריך למות. הבעיה היא שהמילה "בן" כתובה עם חיריק ולא עם צירי. וכך המסורת מבקשת שנקרא אותה. "בן" מלשון להבין, בינה. כדי לרמוז שאין להכות אדם יותר ממה שהוא מסוגל לקבל. יש למדוד,(להבין), את האדם כמה הוא מסוגל ואז להכות אותו .
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 