ויחי אה | דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד

בע"ה ט טבת התשע"ב

מישל בן שושן

ויחי אה

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאל שנה.

יעקב – ישראל

האומה כולה: מתי האומה מקבלת את השם "ישראל"? כשהמעשים שלה ראויים.
האיש יעקב: מתי יעקב מכונה ישראל? כשהוא בשמחה, במנוחה. אבל כשהוא בכעס, בעיצבון או בדאגה, התורה מכנה אותו "יעקב"! (הא"ה מביא במקום –לאורך שני דפים!- את ההסבר לכל מקום שנכתב שם יעקב בתורה ומסביר איזו דאגה או שמחה היתה באותו המקום!!) ההבדל בין יעקב לישראל הוא אותו ההבדל בין שבת ויום חול. "ישראל" מקביל לעונג שמרגישים בשבת. אבל זה דורש הכנה, עבודה קשה ושמירת עקרונות נוקשים!

כשיעקב ראה את יוסף , הוא אמר: "אמות הפעם אחרי ראותי את פניך". בגלל זה, הוא גזר כביכול על עצמו מיתה! (שוב דיבורו הטעה אותו- כמו מה שאמר לגבי רחל שגנבה הטרפים!) ולכן, כל ימי שהותו במצרים הוא ייקרא "יעקב". עד שהוא יגיע לזמן מיתתו, אז חוזרים וקוראים לו ישראל! זה לא אומר שהוא היה עצוב במצרים אלא בגלל הגזרה שגזר על עצמו בדיבורו, נקרא יעקב. וכשכתוב "וישב ישראל .." מדובר על העם ולא עליו עצמו.

ויחי יעקב 17 שנה

אלה היו השנים הטובות ביותר עבורו!! רק אז לא היתה לו אף בעיה. לא עשיו, לא לבן לא דינה ולא יוסף. כל הבנים שלו נאספו וחיים בשלום יחסי. אין עבדות במצרים וכולם מכבדים אותו שם , אפילו פרעה. רק בשנים האלה אפשר להגיד שהוא "חי" באמת!

ויהיו ימי יעקב 147 שנה

מה שקובע אלה השנים האחרונות! אדם יכול לפעול כל חייו למען מטרה כל שהי. רק ההצלחה או הכישלון בסוף ימיו יכולים לתת משמעות לכל ימי חיו !! בזכות ה17 שנים שהוא "חי" טוב בהן, אפשר להגיד שהוא חי 147 שנה! ה17 שנים האלה נתנו משמעות לכל הסבל של השנים הקודמות. ייתכן שאם יעקב לא היה מצליח לראות את בניו מאוחדים ונאספים, אי אפשר היה להגיד שהוא הצליח בחייו!! זה יכול להסביר את הכללת שני המשפטים בפסוק אחד: "ויחי ..17 שנה..(ובזכות זה, אפשר להגיד ש)ויהיו ימי יעקב 147שנה..)!

147 שנים

למה יעקב לא חי 180 שנה כמו יצחק? בגלל שהוא אמר על רחל (בלי לדעת שהוא מדבר עליה) " לא יחיה" וגימטריית המילה "יחיה" היא 33.לכן, 33 שנה נחסרו לו בחייו על הטעות הזו!! (טעות שגרמה גם לרחל למות מוקדם!)

שבע שנים וארבעים ומאת שנה

בניגוד לכל שאר האבות והאימהות, המספר של שני חייו מתחיל עם הספרה הקטנה ומסיימת עם הספרה הגדולה: 7 ואחר כך 40 ואחר כך 100. (באברהם כתוב 100 ואחר כך 70 ואחר כך 5- יצחק: 80ואחר כך 100-…) . למה? כי 47 יעקב חי באושר יחסי: 13 שנים עם רחל אהובתו+11נוספות על יוסף בארץ כנען+17 במצרים+6 בילדותו הקטנה! כמו שהא"ה הסביר למעלה ש17 השנים הטובות ביותר היו ה17 האחרונות ואלה נתנו הטעם לשאר, כך הוא חוזר על אותו הרעיון ואומר ש47 השנים הפחות גרועות שלו קדמו ל100 השנים האחרות שהיו ממש גרועות.

לע"ד: מעבר למשחקי המספרים האלה, נראה לי שיש כאן רעיון גדול: אברהם ויצחק התחילו מהלך. ההתחלה היתה חשובה עבורם. אבל עבור יעקב , סוף התהליך הוא קריטי! אם הוא יכשל הכל נכשל!! ולכן מתחילים לספור מהסוף כי הסוף אצלו הוא המכריע, בתור אחרון האבות בשושלת. אבל יש לשים לב שיעקב לא יגמור לגמרי את העבודה, כמו שנראה בהמשך. יוסף הוא זה שימשיך את כל מה שיעקב לא סיים . יוסף יתקן את הטעויות של יעקב!

17 שנה

עוד הסבר לעובדה שהתורה מציינת סכום השנים האלה (היינו ,בקלות, יכולים ללמוד זאת בלי שהתורה תציין זאת במפורש: הוא חי 130 שנים בארץ כנען ו147 שנים בסה"כ!!):

זה בדיוק מספר השנים שבהם יעקב "פרנס" את יוסף בקטנותו. יוסף היה "המשביר" .כלומר, יוסף אמור היה בכל חייו לפרנס את עצמו ואת כל המשפחה. לכן, הוא "מחזיר" ליעקב את השנים שהוא פרנס אותו ועכשיו, במצרים הוא מפרנס את יעקב! כאילו 17 השנים האלה , מקבילים ל17 השנים הראשונות של יוסף: יעקב ויוסף הם מאוד קשורים אחד לשני. עד כדי הזדהות. לפי הזוהר אחד הוא "המילוי" של השני. אחד מוציא לפועל את הנסתר של השני. כך שהתקופה בה יעקב "פרנס" את יוסף צריכה למצוא לה מקבילה שבה יוסף "פרנס " את יעקב: במשך 17 שנה בדיוק ! או במילים של הא"ה:

"כל אחד הטיב מספר "טו"ב"(17) שנים לשני, כמו שכתוב "טובים השנים מן האחד"!!

סיכום תורת הגלגולים אצל הא"ה:

כל אחד מקבל נשמה שהיא מורכבת מהרבה "ניצוצות" של אור אלוהי. בכל יום, לפי מעשה האדם, ינן ניצוצות שעולים למקורם למעלה. זה מסביר את נחיצות השינה שהיא כמו מיתה, כי יש חלקים שונים של הנשמה שעולים ולא חוזרים! בזקנה, נשארו לאדם פחות ניצוצות, פחות כוחות! אבל רגע לפני המיתה, כל הניצוצות שוב יורדים כדי לעלות כולם עם הנשמה. לכן, בסוף החיים יש התגברות רגעית של הכוחות! באופן הזה יעקב ידע שקרבים ימיו למות . וזה גם מובן המילים "ויתחזק ישראל ישב על המיטה". כל ניצוץ נקרא "יום"! וכשהתורה אומרת "ויקרבו ימי ישראל למות, פירוש הדבר שסכום הניצוצות שעלו גורם לו למות! וזה מסביר למה התורה אומרת "ויהיו ימי שני חיי…" כי היא מונה לא רק הזמן שחלף אלה גם את הניצוצות שתוקנו על ידי האדם בחייו, והם "ימיו"!! כל הניצוצות שלא תוקנו , חוזרים (לא בהכרח כמקשה אחת!) לתוך נשמות אחרות כדי לקבל את תיקונם. ואלה נקראים הגלגולים.

פרק מח:

נשים לב להשתלשלות הפסוקים:

יעקב מבקש מיוסף שיקבור אותו במערת המכפלה (סוף פרק מז)
יוסף מביא את שני בניו ליעקב כדי שיברכם.
יעקב מספר ליוסף על ברכת ה' אליו
יעקב מבשר ליוסף שמנשה ואפרים יהיו מעכשיו "בני יעקב"!
יעקב מספר שרחל מתה בדרך והוא לא קבר אותה במערת המכפלה
יעקב דורש מיוסף שיכריז שמנשה ואפרים הם גם "בני יוסף"!!
יעקב מברך את מנשה ואפרים.

רואים שסדר הדברים איננו הגיוני לכתחילה. אנסה לסכם את הפירוש הארוך של הא"ה בכמה נקודות:

יוסף הוא "מילוי האות וו ויעקב הוא האות וו:! כלומר, שיוסף הוא המשך הזהות של יעקב, יוסף ממשיך את תפקידו בעולם והוא עושה את כל מה שיעקב היה רוצה וצריך לעשות והוא לא הצליח לעשות. כשהתורה אמרה "אלה תולדות יעקב, יוסף .." הא"ה תרגם "אלה תולדות יעקב ויוסף"! כלומר, יוסף הוא בתור אב נוסף שאחראי על השלמת תפקיד יעקב.
יעקב מכריז: ה' הבטיח לי שיהיו לי עוד שני ילדים בנוסף לאלה שנולדו לי עד כה! "הנני מפרך והרבתיך". שתי מילים אלה מורים על שני ילדים נוספים שייוולדו ליעקב עוד. אבל, מה לעשות, רחל מתה (בגלל יעקב) ואין מי שיביא לו עוד ילדים. לכן, שני הילדים של יוסף הם "לי הם" כלומר הם נחשבים ממש כמו שני בני יעקב. יוסף "רק" הביא אותם לעולם אבל הם שייכים ליעקב!! זה מה שאמר ה'!! (דרך אגב, יוסף יענה ליעקב "בני הם אשר נתן לי אלוהים בזה"!! כלומר גם לי יש שייכות לילדים האלה מצד החלטת האלוהים!!)
יעקב מסכים שמנשה ואפרים חייבים לקבל שתי ברכות: ברכה אחת מצד היותם בני יעקב וברכה אחרת מצד היותם בני יוסף! וגם יוסף, כנראה מסכים עם זה. נקרא את הפסוקים המעידים ששניהם הסכימו לזה:
- "וייקח את שני בני עמו את מנשה ואת אפרים": יוסף מביא אותם בתור "שני בניו- עמו" ובנוסף הוא מביא איתו "את מנשה" בתור שבט בפני עצמו, בן יעקב, שבט מישראל. "ואת אפרים" שיקבל ברכה בזכות עצמו, בתור שבט בישראל, בנוסף לברכות בתור בני יוסף!!
- וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ? ויאמר יוסף בני הם אשר נתן לי אלוהים בזה"!! למה יעקב שואל מי אלה? (זה מזכיר את השאלה של יצחק "מי אתה בני? האתה זה עשיו..?..) כלומר יעקב יודע מי הם אבל הוא רוצה שבנוסף למימד הראשון שיעקב מעניק להם בתור בני יעקב, הוא רוצה שתהיה להם שייכות לאביהם יוסף. אין אב יכול להיות אב אם הוא לא היה בן!

מנשה ואפרים בסכנה אם הם יתנתקו מהאב הביולוגי שלהם! הם צריכים לקבל ברכה מצד היותם בני אביהם. לכן, חשוב שיוסף לא יתנתק מהם אלה שהוא יכריז שהם עדיין בניו אחרי שיעקב החליט להעמיד אותם לשבטי ישראל כראובן ושמעון. הוא מחכה לתשובה של יוסף :"בני הם"!! ורק אז הוא יכול לברך אותם!!

רחל מתה בדרך. בגלל יעקב ("מתה עלי רחל"- בגללי !!) ובנוסף, יעקב לא קבר אותה במערת המכפלה!! ובגלל כל הטעויות האלה, ליעקב אין יותר ילדים מרחל!! יעקב חייב להסביר את הטעויות שלו ליוסף כי יוסף הוא זה שיתקן אותם: הוא כן יקבר את יעקב במערה והוא כן יביא ליעקב את הילדים החסרים!!
נזכור שיוסף קיבל את שמו מרחל . "יוסף ה' לי בן אחר". מוזר! יוסף ימשיך לשאת את השם הזה גם אחרי שבנימין ייוולד! למה?? כי , כנראה, יוסף הוא אחראי על…כולם! הוא אחראי אפילו על אלה שאינם נמצאים עדיין!! בדיוק כמו שרחל תהיה אחראית לבנים שעדיין לא חזרו לארץ! היא מבכה על בניה …היא נקברה בדרך דווקא כדי לדאוג לאנשים שנמצאים "בדרך" ועדיין לא הגיעו! עדיין לא נכנסו לתוך כלל ישראל!!
יוסף הוא באמת בנה של רחל . הוא והיא דואגים לאחרים!! לבנים הנוספים!מצד שני, יוסף הוא באמת הבן של יעקב , כי הוא ממשיך את דרכו. יוסף הוא מוכן להיעלם בתור שבט. הוא תמיד היה מוכן ללכת לאיבוד עבור האחרים. הוא היה מוכן ללכת לשכם, לבור, למצרים..למסור שני ילדים ליעקב,, לוותר על המעמד של ראש שבט .. !!

ויברך את יוסף ויאמר…

במה יעקב מברך את יוסף?? אם קוראים את כל מה שהוא אומר לו, לא מוצאים שום "ברכה". הוא רק מתאר את מה שקרה. הוא אכן סבל מהחיצים של כולם ונשאר "איתן" הוא החזיק מעמד. הוא יפה, יש לו חן, יש לו הרבה ילדים. אבל במה יעקב מברך אותו לעתיד? העיקר של הברכה היא….עצם הברכה!! :

לפעמים, כשרוצים לברך הרבה, אז לא מפרטים כי זה יצמצם את הברכה!
יעקב מסר ליוסף את הכוח לברך בעצמו! הוא מסר לו את ברכות אבותיו ..ועוד יותר! (ברכות אביך גברו על ברכות הורי) כלומר שאין כאן רק "מסירת" הברכות של האבות. אלה תגבורת על הברכות האלה. כי זה משמעות הברכה: התגברות הדברים בלי גבול!
"המלאך הגואל .." : הא"ה מתרגם המילה "מלאך"= מאמר ה'! כלומר שתמיד יישאר הקשר בנך ובן ה'. שה' ימשיך ל"דבר" לך. שדיבור ה' יהיה עבורם לעזרה תמיד
"בן פורת יוסף בן פורת עלי עין"= ליוסף יהיו הרבה ילדים . וכפל העניין להגיד שיש לדבר שתי סיבות:
- הסיבה הראשונה היא בזכות יוסף עצמו. זהות יוסף מלידתו היא הוספת הבנים.
- הסיבה השנייה היא בזכות זה שיוסף ידע לסתום את עניו כשאשת פוטיפר פיתתה אותו להסתכל על נשי המלוכה . וכמו שהוא ידע לנצור את עניו, כך תהיה לו ברכת שדיים ורחם, ברכת הפריה ורביה, האפשרות להינצל מהעין הרע!!

הנה אנוכי מת והיה האלוהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם

יעקב אומר כאן שהגאולה איננה קשורה למעשי הבנים. היא קשורה רק להבטחת האבות. ולכן היא בלתי נמנעת. מה שיש לישראל לעשות בעיקר הוא להשתייך לאבות! (לכן אולי המדרש אמר שישראל לא שינו שמם, בגדם ולשונם במצרים) אפילו אם ישראל יהיו עובדי עבודה זרה, השתייכותם לאבותם היא מה שתציל אותם!!