בע"ה כו אלול התשעז

מישל בן שושן

האזינו פי

מתוך שיעור של הרב יונתן גרוסמן

 

1. 1. גופים שונים

ישנם פסוקים בשירה שמדברים על עם ישראל בגוף שלישי. למשל:

פרק לב (כ) וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם:

אבל לפעמים, מדברים אל עם ישראל ישירות, בגוף שני. למשל:

פרק לב (ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ:

לפעמים באותו הפסוק מדברים אל גוף שלישי וגוף שני:

פרק לב (טו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט- שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ– וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ:

למה כך הדבר? ולמה ברובם של פסוקים השירה מדברת בגוף שלישי ולא ישירות לעם ישראל?

 

2. 2. העדים

כבר בפרשות הקודמות, משה לקח שני עדים עבור הברית שהוא כורת בערבות מואב: השמים והארץ:

דברים פרק ד (כו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ …

דברים פרק ל (יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ …

וגם בהתחלת השירה :

דברים פרק לב (א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי:

הבחירה בשני העדים האלה נראית הגיונית מכמה סיבות:

העדים האלה קיימים כל הזמן

העדים האלה מזכירים לעם ישראל את כוונות הבריאה והבורא שברא אותם

העדים האלה יכולים להעניש או לתגמל את בני ישראל במידת הצורך:

דברים פרק יא :(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי (יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ ….(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם …(יז) וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ ..

כי כן תפקיד העדים: להיות הראשונים שמכים את הנאשם:

דברים פרק יז (ז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ

 

אם כן למה יש צורך לקחת עוד שני עדים עבור הברית: התורה והשירה:

• התורה היא עד:

פרק לא (כו) לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:

• השירה היא עד:

פרק לא (כא) וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:

 

האם שני העדים החדשים האלה זהים? או קרובים אחד לשני ?(עדים קרובים פסולים לעדות!)

כדי שהתורה והשירה יהיו עדים הם חייבים להיות שונים במהותם. ואכן,יש כמה הבדלים בין התורה והשירה:

1. התורה היא ארוכה ומפורטת. השירה מתומצתת וקל לזכור אותה אם לומדים אותה בעל פה. וכנראה ,לכך התורה מתכוונת:

דברים פרק לא (יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

כנראה שמטרת התורה היא להיכתב, להיות הטקסט המקורי, השורש שאיליו כל הזמן נתיחס. טקס שיישאר, בהתחלה אצל הלויים והכהנים ואחר כך בידי הזקנים, ואחר כך בדי העם, במיוחד אחרי שעזרא הסופר עשה את המהפכה של כתיבת ספרי התורה לכל העם.

אבל השירה היא מההתחלה דבר שכולם לומדים בעל פה. היה מנהג שהיא היתה נקראת כל יום בתפילת שחרית. המנהג בוטל בגלל כמה סיבות והוחלפה השירה בשירת הים.

2. הבדל שני הוא שורת הכתיבה. התורה היא "פרוזה" והשירה, כשמה, נכתבה בצורה מיוחדת (שני עמודים בספר התורה) ובסגנון של שירה. לא כל המילים והמשפטים בה מובנים לכתחילה. היא זקוקה להרבה פרשנות. וכל אחד יכול לתרגם אותה בכיוון שונה, כצו כל שירה.
3. אבל הרב גרוסמן מבליט הבדל מהותי עקרוני נוסף:

 

בתורה, בפרשיות הקודמות למשל, סיבת גאולת עם ישראל היא התשובה שהוא אמור לעשות.

בשירה, סיבת הגאולה היא לא התשובה. הגאולה איננה תלויה בכלל בהתנהגות עם ישראל. השירה לוקחת בחשבון את הגרוע ביותר: עם ישראל זונה אחרי עבודה זרה ועוזב את דרך התורה! ובכל זאת, ה' גואל אותם בסוף:

לב (כז) לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְקֹוָק פָּעַל כָּל זֹאת:

ה' יגאל את ישראל, כדי שלא יאמרו הגויים "אייה אלוהיהם?" "לא ה' פעל כל זאת"! כדי שלא יתחלל שם שמים! לה' יש אינטרס לגאולת ישראל, ללא קשר עם  התנהגותם!!! לה' יש חשבונות משלו שאינם תלויים בתשובה של ישראל!!

הטענה הזאת איננה חדשה לנו. משה רבנו כבר השתמש בה אחרי חטא העגל:

שמות פרק לב(יב) לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:

משה אכן השתמש בטענה זו כשעם ישראל נידון לכליה. משה הכיר את הקלף הזה והשתמש בו. ואכן הקלף הזה הוא מהפכני.זה חידוש עצום יחסית למה שנכתב לפני כן בתורה.

והנה אנו נמצאים מול שתי מערכות שונות ומשלימות:

1. מערכת שהיא כולה תלויה בתשובה של ישראל
2. מערכת שאיננה תלויה בהתנהגות עם ישראל!

המערכת הראשונה מפורטת ב"תורה"

המערכת השניה מפורטת ב"שירה"!

 

עכשיו אנו מבינים שיכולים התורה והשירה להיות שני עדים שונים! הבדל מהותי מפריד ביניהם. ההבדל הזה מסביר, דרך אגב את שאר ההבדלים. וזה מסביר גם את לקיחת שני העדים האחרים: השמים והארץ:

 

השמים, כעד, מסתכלים על המצב מרחוק. מבחינתו של הקדוש ברוך הוא . יש לו עם שנושא את שמו ועליו הוא השקיע את כל כוונותיו בבריאה. ה' "הבטיח" לאבות. ה' כרת ברית. זו מערכת עליונה שמקשרת את הגאולה המובטחת אל שיקולים עליונים.

הארץ, שנתן לבני אדם, היא הזירה של מידת הדין, השכר והעונש. הכל תלוי , בעולם הקטן, במה שהאדם יעשה. זה , דרך אגב , מסביר את המדרש שמשווה את משה וישעיהו. משה היה קרוב לשמים ולכן הוא פתח "האזינו השמים.. וישעיה היה קרוב לארץ (האזיני ארץ). אכן, מערכת שירת האזינו מתייחסת לחשובות השמים, רחוק מהקטנוניות של מידת הדין על הארץ.

נסכם בטבלא פשוטה:

 

עדים בעלי יכולת תגובה	עדים עם תכני הברית	גורם הגאולה
הארץ	התורה	הגאולה תלויה בתשובה
השמים	השירה	הגאולה באה אף על פי שאין תשובה

 

מול עם ישראל, ניצבות שתי המערכות המנוגדות האלה

עם ישראל חייב להתנהג לפי המערכת הראשונה של השכר והעונש. כי היא אמיתית מאוד ומחייבת. על כן באה הברכה והקללה.

אבל, עם ישראל יודע גם שהקשר שלו עם הבורא הוא קשר מעל הזמן, מעל למידת הדין, מעל למערכת הראשונה. זה נותן לו את הכוח להמשיך ולקוות בכל מצב. זו מערכת שקשורה בהבטחה לאבות, באהבה מעל לבגידות, לבחירה. מערכת שמסתכלת מלמעלה, מן השמים.