בע"ה ג סיוון התשע"ח

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

ראה פי2

בעקבות  שיעור של הרב אמנון בזק

 

1. הקרבנות בספר דברים

 

בכל ספר דברים, כמעט ואין אזכור למשכן ולעבודה במשכן. מלבד בפרק יב, בפרשה שלנו, בו מדובר על בית המקדש שיבנה במקום "אשר יבחר ה'". ושם, כן נקריב קרבנות. אבל על איזה קרבנות מדובר ?:

דברים פרק יב (ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם:……(יא) וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק: (יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם: (יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:(יד) כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ:…(יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ:(יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:

אם נסכם, בבית המקדש נביא:

• עולות
• זבחים (שלמים)
• מעשרות
• תרומות
• נדרים
• נדבות
• בכורות

מה שחסר כאן, אלה כל הקרבנות חטאת ואשם. בניגוד לספר ויקרא, בו, החטאות תופסות חלק גדול בעבודת המקדש, כאן, הן לא מופיעות, או לפחות לא בשמם.

זה אחד מההבדלים שננסה לגלות בין ספר דברים לספר ויקרא:

 

2. הכפרה בספר ויקרא

כשאדם חוטא, בספר ויקרא, הוא מביא קרבן חטאת והכהן הוא זה שמטפל בכפרה של החטא שלו. זריקת הדם של הקרבן חטאת על המזבח, הוא השלב העיקרי לכפרה זו:

ויקרא פרק ד (ל) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ:(לא) וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ:

לא רק לחטאות של היחיד עבודת הכהן מכפרת, אלא על כל המקרים האחרים (כהן משיח, נשיא, סנהדרין..):

…וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:

…וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ:

ביום כיפור, יש תוספת: הכהן אינו מכפר רק על החטאות של בני ישראל, אלא גם כן על המקדש עצמו ש"נכתם" בגלל חטאות ופשעי בני ישראל:

ויקרא פרק טז (טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:

כאילו המשכן הוא הצינור שמקשר בין עם ישראל לה'. כשהם חוטאים או פושעים, רק מי שמטפל בצינור(הכהן) יכול לכפר עליהם והוא גם כן אחראי על "ניקוי הצינור" , אחת לשנה! הכהן מכפר על בני ישראל והוא מכפר על כלי הקדש, המשכן, שנטמא מחטאת בני ישראל. והכלי העיקרי של הכפרה, הוא כאמור, הדם של הקרבנות  שהכהן מזה על המזבח או על כלים אחרים (פרוכת, כפורת, בתוך אוהל מועד ממש).

 

3. הכפרה בספר דברים:

 

כאמור, בספר דברים, לא מדובר בכלל על עבודת הכהן שמכפרת. הכפרה, יותר קרובה למה שאנו מכירים היום: תיקון החטא, תפילה, חזרה בתשובה (בספר דברים מופיע הנושא של התשובה במלוא עוזו). והרמב"ם מתאר יפי בספריו את ארבעת שלבי הכפרה (ווידוי, תשובה, ייסורים, יום כיפור, יום המיתה..).

 

בספר דברים, הפעם היחידה שבה מופיע המושג "כפרה" הוא בסיפור עגלה ערופה. :

דברים פרק כא (ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא <שפכה> שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:(ח) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְקֹוָק וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:

הכפרה היא כאן תפילה שעושים הזקנים (והכהנים) וזה קורה מחוץ לבית המקדש.

אם כן, יש הבדל משמעותי בין הכפרה בספר ויקרא לספר דברים. אבל נעיין בעוד כמה דוגמאות אחרות, כדי להתחיל להסיק אולי מסקנות:

 

4. איסור אכילת הדם

 

האיסור מובא בשני הספרים (ויקרא ודברים) עם כמה שינויים מעניים:

ויקרא פרק יז (יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם: ס(יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:(יד) כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:

בספר ויקרא, אסור לאכול הדם, כי הוא "מכפר" על המזבח. ולכן, כנראה, כשלא מביאים אותו למזבח (למשל כשמדובר בצבי ואייל..), אז יש לכסות אותו!! כאילו דם יכול להיות או סנגור או קטגור עבור האדם! דם נשפך זועק לשמים ודורש כפרה או תיקון. ודם, שנשפך ונזרק על המזבח יכול לשמש כמתקן את העיוות ומכפר!

אבל בספר דברים, יש עדיין איסור אכילת הדם אבל אין כאן אזכור של  כפרה. ואין מצווה לכסות אותו!! יש רק לזרוק אותו כמים על הארץ!:

דברים פרק יב  (כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר: (כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:

כאילו בספר דברים, איסור אכילת הדם נשאר אבל הסיבה הקשורה לכפרה נעלמה!

 

5. איסור קרחה:

 

בספר ויקרא, איסור הקרחה על הראש, חל אך ורק על הכהנים:

ויקרא פרק כא (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים …(ה) לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:

בספר דברים,האיסור חל על כל בני ישראל:

דברים פרק יד (א) בָּנִים אַתֶּם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת:(ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְקֹוָק לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

והסיבה בספר דברים היא שכל עם ישראל קדוש(בספר דברים, מופיע לראשונה "עם קדוש") בעוד שבספר ויקרא, הכהנים הם הקדושים.

 

6. איסורי נבלה:

 

בספר ויקרא, חל איסור על הכהנים לאכול נבלה:

ויקרא פרק כב (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו …(ח) נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי יְקֹוָק:

בעוד שבספר דברים חל האיסור על כל ישראל:

דברים פרק יד (כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

ושוב הסיבה היא שכל ישראל קדושים ולא רק הכהנים!

 

 

 

 

מסקנות לע"ד:

 

עם ישראל היה אמור להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אבל, בגלל שהוא לא הצליח (בין השאר, זה התגלה בעקבות חטא העגל), התפקיד הרם הזה צומצם לשבט אחד, שבט לוי ולכוהנים.

ספר ויקרא מתאר את המצב שבו הכהנים לוקחים על עצמם את תפקיד המתווך והם אלה שנקראים קדושים, הם מטפלים בקודש, והם מכפרים, הם אחראים על הקשר בין העם לה' והם גם אחראים על האמצעים שמתווכים בין העם לה', המשכן. הם מכפרים אפילו את כלי הקדש.

אבל, המטרה, כנראה, היא להעלות את כל העם למדרגה גבוה של קדושה בעצמם, עם הכי פחות תיווך.

בספר דברים, לפני הכניסה לארץ, מתפטרים מנסי המדבר, מתיווכו של משה רבנו, כדי להתחיל בתיקון המצב שבו כן היה צורך בתיווך!

המטרה העליונה, כנראה, היא שיהיה קשר ישיר בין כל אחד מבני ישראל ואלוהיו.

המטרה העליונה היא ביטול תפקיד הכהנים! כדי שכל עם ישראל יהפוך באמת לממלכת כהנים וגוי קדוש בעצמו. זו היתה תמיד המטרה וספר דברים מתכוון אליה.

הכניסה לארץ דורשת מעם ישראל בגרות ואחריות. ולכן, תפקיד המקדש והכהנים יכול להתמעט ככל שזה יהיה אפשרי, לפי התקדמות הבגרות של העם .

 

כמובן שבית המקדש נשאר כמקום מרכזי שמסמל וממחיש את אחדות העם בארצו. אבל ישנם כמה מהתפקידים שעם ישראל יכול , לאט , ובהדרגה, לקבל עם עצמו ללא צורך בתיווך.

במדבר, היה אסור לאכול בשר מחוץ למשכן. בארץ, המצב מתהפך: אין להביא למקדש שלמים רק כדי לאכול בשר. אין להעמיס על תפקוד המקדש קרבנות חולין. יש לאכול בשר בכל מקום בארץ! זה סמל לבקשת השחרור מהתלות במקדש. ובכל זאת, המקדש נשאר כמקום שבו שלוש פעמים בשנה מתאחדים ושמחים. הוא נשאר מקום קרבנות הנדבה והמעשרות…אבל כבר לא מקום הכפרה הבלעדי!

 

ועוד אולי:

נראה לי להוסיף שארץ ישראל היא המקום שבו דבר כזה (ההתבגרות, המעטת התיווך והמתווכים) יכול להתרחש באמת. כשעם ישראל גולה , בית הכנסת ותפקיד רב הקהילה יתפסו מקום מרכזי בחיי הקהילה היהודית בתפוסותיה, במקביל למה שהמשכן והכהנים שמשמו במדבר!

ייתכן שחזרתנו לארץ היום תדרוש מאינו להתאים שוב את המצב והיחס שלנו לכלי התיווך (רבנים, בתי כנסת, ..) ולקבל אחריות גדולה יותר, כמו שקרה בעת הכניסה לארץ בימי משה, בספר דברים.

יהדות חוץ לארץ, אפילו אם נשארת איתנה וחזקה, דורשת , כנראה, כמה התאמות רצויות לאור הכניסה לארץ, דבר שההבדלים בין ספר ויקרא למשל וספר דברים מלמדים אותנו!