בע"ה טז שבט התשע"ב
מישל בן שושן
יתרו אה
למה יתרו מחזיר את ציפורה למשה , אחרי שהוא שמע "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים"?
בנו של רבי חייא הגדול אמר: לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו את נדרו, ואם תאמר למה נאמר וילך משה להיכן הלך שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן אמר לו למצרים, אמר לו אותם שהם במצרים מבקשין לצאת ואת מוליכן אמר לו למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני לשמוע מפי הקב"ה אנכי ה' אלהיך ובני לא ישמעו כמו הם, מיד ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אמר לו לך לשלום ותכנס לשלום ותבא לשלום. שמות רבה פרשה ד
משה גירש את ציפורה כדי למלא את שליחותו(הוצאת ישראל ממצרים בלבד). אבל משה רצה שבניו יהיו נוכחים במתן תורה. לכן, אחרי שיתרו שמע שה' הוציא את ישראל ממצרים, הביא את ציפורה ובניה למשה, לקיים את דברו למשה .
המילה "איש" בתורה.
בדרך כלל אומרים שהכינוי "איש" מורה על חשיבות הגדולה של אותו האדם. הא"ה מגביל את ההגדרה הזאת: רק כשהמילה "איש" מצורפת לשם של אותו האדם, אז כן זה מורה על חשיבות. כמו "האיש משה". אבל אם כתוב סתם "איש" או "אנשים", בלי לתת את שמם, אין לו, או להם, חשיבות.
דרך אגב, כתוב כאן "וישתחו איש לרעהו". מי הוא ה"איש" שהשתחווה למי? יש מחלוקת בין הפרשנים. ולדעת הא"ה מדובר במשה שהשתחווה ליתרו!
ויחד יתרו
לפי הא"ה המילה "ויחד" באה משורש "חידודים" כלומר, בשרו של יתרו נעשה חידודים חידודים , מרוב שמחה!
"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות"
בניגוד למפרשים האחרים, הא"ה לא מבין שארבע התכונות המוזכרות בפסוק חייבות לחול על כל אחד מהדיינים. זה כמעט בלתי אפשרי שכל השרים יהיו בעלי כל התכונות ביחד! אלא, ארבע התכונות שייכות לארבעת הקבוצות במקביל. והגדול כולל את הנמוכות יותר ממנו:
| ש.עשרות | ש.חמישים | ש.מאות | ש. אלפים | השרים |
| שונאי בצע | אנשי אמת | יראי אלוהים | אנשי חייל | התכונות |
התכונה הגבוה ביותר היא "אנשי חייל" שהיא כוללת את שאר התכונות. ההגדרה שנותן הא"ה היא : "השלמת האושר והמידות והגבורה וכללות השלמות". משה צריך לחפש אנשים כאלה להיות שרי אלפים.
התכונה השנייה, יראת העונש, היא אומנן פחותה, אבל חשוב שהמתדיינים יבואו קודם לשרי מאות שיביעו בפניהם את חומרת הדין בלי התחשבות במידות אחרות כמו הרחמים! ואם זה לא יפתור את הבעיה, רק אז, יש לגשת לשרי האלפים שיפעילו את המידה הנכונה.
התכונה השלישית, היא פחותה ממנה. והיא החתירה לאמת.
התכונה הרביעית הבסיסית ביותר, היא ההרחקה מכל נגיעה כספית בהכרעת הדין. לא שוחד ולא רווח כל שהוא מהמשפט.
למה קדמה פרשת יתרו לפרשת מתן תורה?
כדי ללמד לנו דבר עקרוני:
יש חכמות גדולות לאומות העולם. יתרו הוא גוי, ויש לו מה ללמד למשה רבנו , אפילו על דברים הנוגעים למסגרת המשפט העברי!!.
לא נבחרו ישראל בגלל שיש להם יותר חכמה או יותר ידע או המונופול על האינטלקט. אם יש דברים שניתן ללמוד מהגויים, אין להסס! הגויים יכולים ללמד לישראל דברים חשובים מאוד.
עם ישראל נבחר על ידי הבורא רק בגלל שהם בני האבות!! בגלל שהוא בחר בהם! בגלל אולי אהבתו אליהם. אבל אין להם לחשוב שהתורה נתנה להם בגלל יתרונות אחרים!! וחשוב שדבר זה יוסבר לפני מתן תורה!!
אין הותרה ספר היסטוריה, ספר מדע, ספר כל החכמות! התורה היא החוזה בין הבורא ועמו. את המדע והחכמות האחרות, יש ללמוד מהעולם עצמו, ובכלל זה מהגויים החכמים לפעמים!!
וייסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו שם נגד ההר
הפסוק הקודם ("…ביום הזה באו מבדר סיני")כבר בישר על ההגעה למדבר סיני. למה לחזור אחורנית ולהגיד את זה שוב? הא"ה אומר שהפסוק הזה מצביע על שלושה תנאים שאדם הרוצה ללמוד תורה צריך למלא. לכן, פסוק זה הוא מקדים את מתן תורה!
- וייסעו מרפידים ..= לימוד התורה צריך חיזוק והתעצמות כל יום מחדש. צריך לצאת "מרפיון הידיים" ולהתחזק ולהתאמץ כל הזמן, לעשות מאמצים כבירים כל הזמן. אין ללימוד התורה מקום אצל אנשים שמחכים ש"זה יבוא אליהם" בהשראה.
- ויחנו במדבר= התנאי השני הוא שהאדם צריך להרגיש הרבה ענווה. כמו שהמדבר הוא ריק, האדם הלומד, צריך לרוקן את עצמו מכל מה שהוא יודע, כדי להיות פתוח וקשוב ללימוד החדש. אם אדם מגיע עם המטען של הידיעות שכבר רכש בעבר מול פסוק, אז זה סותם לו את המוח! הוא רק ינסה לזכור את הידיעות שלו והוא יגיד אותם, או יהיה מתוסכל שהוא לא אמר אותם בשיעור או שהמורה לא הזכיר זאת! אבל את החדש לא ישמע!!
- ויחן שם ישראל..=נאמר ביחיד!, כאיש אחד! זאת אומרת, שהלומד צריך להכיר בחשיבות אחדות העם. יש אנשים אחרים שלמדו דברים אחרים שונים. יש לאחרים דעות שונות. אם אני חושב שהדעה שלי היא כל האמת ושכל השאר פסול, אני לא לומד כשורה! יש לדעת שהאמת יותר קרובה למכלול הדעות של כלל ישראל .לכן, יש לכבד את הפלורליזם למרות שיש לי עמדה שאני מאמין בה מכל כוחי.
ומשה עלה אל האלוהים, ויקרא אליו..
בלי ההתעוררות מלמטה של האדם, אין התגלות מלמעלה!! משה הקדים את ההכנה והרצון לעלות לקריאת הבורא אליו, לעלות!
היראה והאהבה
בכל הפרשה, הא"ה מוצא ביטוי לעיקרון חשוב: ה' מבקש תמיד שנעבוד אותו באהבה וביראה. והא מתנהג איתנו גם בתוך דין וגם מתוך רחמים. שילוב הדברים חשוב מאוד. למשל, מופיעים שמות ה' ואלוהים בכל נושא. ועוד משל: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" מצד האלימות והדין שהופעל נגד מצרים,אבל, מצד שני, "ואשא אתכם על כנפי נשרים .." להביע את הרחמים והאהבה… ועוד:"אנכי ה' אלוהיך" גם כאן ה' מציג את עצמו בשני הפנים האלה . אסור לנו להתייחס בפן אחד כאילו אין הפן השני!
אם שמוע תשמעו בקולי (יט-ה)
למה פעמיים "שמוע – תשמעו"??. ה"שמוע" הראשון הוא התורה שבכתב וה"תשמעו" השני הוא התורה שבעל פה. יש לקבל את שניהם. הכפייה של ההר כגיגית באה כי ישראל לא קבלו עליהם את התורה שבעל פה!! לגבי התורה שבכתב, הם הסכימו מיד: נעשה ונשמע! אבל לגבי התורה שבעל פה זה היה להם הרבה יותר קשה! עד היום, רואים שקשה ליהודים לקבל "מה שלא כתוב"! על כל חידוש, אומרים "זה מסוכן"! "איפה זה כתוב? " הערך של התורה שבעל פה הוא עקרוני מאוד. זה הכוח הניתן לאדם לחדש, למצוא את הדברים הנסתרים שאף אחד עדיין לא גילה בתורה!. אנשים מוכנים להאמין לדבר "מקובל",כתוב, "מן השמים" ולא מוכנים להאזין לדברי בני האדם! לכן, הפועל "שמוע" הוא בהווה , על מתן התורה . והפועל "תשמעו" הוא בעתיד, על כל מה שעתיד תלמיד חכם לחדש!
למען ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (יט-ט)
כדי ליישם את העיקרון של קבלת התורה שבעל פה, ה' ידבר עם משה כדי שהעם ישמע ויאמינו ..במשה!
שהעם יאמין בה', זה "קל" מאוד!! הבעיה היא להאמין למשה!! כלומר להאמין שמה שאומר משה הוא מאת ה'! זו כל הבעיה של קבלת התורה שבעל פה!! הבעיה היא לא רק על משה, אלה על כל החידושים והנבואות שיבואו אחרי משה! לכן כתוב : למען יאמינו בך "לעולם"! זה כדי ליישם את החלק של ה"תשמעו" של הפסוק שדרשנו לעיל. קבלת התורה שבעל פה היא האמונה במשה! בתור בן אדם. והאמונה בכל מי שעתיד לחדש ולנבא!
והייתם לי סגולה מכל העמים
"סגולה", לפי הא"ה, פירושו: "מיוחד". כלומר, שה' יתנהג באופן שונה עם עם ישראל מכפי שהוא יתנהג כלפי עמים אחרים. ועוד : "סגולה " הוא "שאינו כפי הטבע"!!!
ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש (יט-ו)
"ואתם" הם משה ואהרון!!
וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמר (כ-א)
- את כל הדברים= יש לקבל את "כל" התורה כמקשה אחת! מי שדוחה חלק ממנה כדוחה את כולה.כי כל התורה נאמרה בדיבור אחד. ומשה פירט אותה לעשרת דיברות ותרי"ג מצוות. הדיבר אחד נאמר בגוף ראשון (אנכי), כאילו ה' מדבר בעצמו אל האדם. והשאר, נאמר גוף שלישי (ששת ימים עשה ה'- ..אשר ה' א' נותן לך..)
- לאמר= זה חלק התורה שבעל פה! אין חשובות לתורה שבכתב בלי התורה שבעל פה. משה התחיל כבר בתורה שבעל פה כשהוא "פירט" את הדברות. והוא המשיך כשהוא מסר את שאר התורה, ועוד יותר כשכתב את ספר דברים וכל הנביאים והחכמים ימשיכו בכל דור ודור לפתח את התורה שבעל פה. וכן כל אדם : כל מה שהוא מקבל כמוסכם על ידי הדורות הקודמים הוא מבחינת "תורה שבכתב". וכל מה שהוא יוציא מפיו, מלימודו, מחידושיו, זו "התורה שבעל פה". וכל זה כלול ב"לאמור" הזה! כל התורה כולה רמוזה בדברות האלה, או בשתי הדברות הראשונות או בדיברה הראשונה!
לא יהיה לך אלוהים אחרים..
- "לך"= אתה זה שתקבע שהוא אלוה! אבל הוא איננו כן במהותו!
- כשישראל עובדים עבודה זרה, הם עושים זאת בהרבה כוח והצלחה. אין מי שיעבוד עבודה זרה טוב מישראל!! כי הם מכניסים בזה הרבה כוח מהקדושה שהם צברו לפני כן! כל נושא שישראל מתעסקים איתו, הם עושים אותו באופן קיצוני והם שמים בו הרבה כוחות! וזה עוד פירוש ל"לך": כלומר, אתה, ישראל, מסוגל ליצור אלוהים אחרים ובקלות להפוך אותם ל"אלוהים"!!
לא תעשה לך פסל..
פסל= דבר שאתה יודע שהוא פסול מול הבורא, ובכל זאת, אתה רוצה להשתמש בו כאמצעי לעבודת הבורא. כי אתה חושב שאתה קטן מידי וה' גדול מדי. ואתה זקוק לאמצעים.
האמצעים יכולים להיות "עובדי ה' " נאמנים מאוד. ולכן, אולי תבחר בהם לייצג אתך מול האלוהים. אבל , בעשתך זאת, אתה "פוסל את עצמך" מול ה'!!
אם האדם איננו מקבל אחריות מול ה' ובוחר לפנות לכל מני אמצעים (צדיקים וישרים ככל שיהיו), אז הוא עושה לעצמו "פסל". והוא פוסל את הצלם אלוהים של עצמו!!
האיסור הזה , איננו קשור לעשיית אלוהים אחרים. הוא עוסק בעובדי ה' שמאמינים בה' ולא באלוהים אחרים, אלא שהם עושים להם "אמצעים".!!
לא תישא את שם ה' אלוהך לשוא
אין להשתמש בשם ה' ! אין להשתמש בתדמית של "דתי" אפילו לא עבור עצמי! אין לראות את עצמי יותר צדיק ממה שאני! ואין להשתמש בכל הנוגע להשגת ה' , כדי לקבל מזה טובת הנאה כל שהיא. כמו שאומר הא"ה: "שלא יהי נושא עליו שם ה' שהוא אלוהו ואומר לכל שהוא איש יהודי ועובד ה' "!!!
זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים…
למה לא להתחיל ב"ששת ימים תעבוד" ואחר כך "שמור את יום השבת"?זה היה יותר כרונולוגי!
כי צריכים לחשוב על השבת כבר מיום ראשון! לפני שמתחילים השבוע , יש לזכור כבר על השבת הבאה!
למה יש דרישה לעבוד במשך ששה ימים?
בין השאר, זה מלמד שצריכים להרגיש , בכניסת השבת, שכל המלאכה נהיינו עסוקים בה לפני כן הסתיימה!. עולם המלאכה צריך להיות מרוכז ומוסגר בתוך ששת הימים ולא יותר.
ויום השביעי שבת לה' אלוהיך
"על ידי עשיית השבת אתה עושה ה' כי הוא אלוהיך"!
כל התורה שקולה כנגד השבת. וגם מבחינת הגימטרייה:
יש תרי"ג מצוות:
- הדבר הראשון נאמר על ידי שם "ה'" ששקול 26
- הדיבר השני נאמר על ידי מידת "אדני" שמשקלו 65
- שאר המצוות הם 611
- סה"כ =702 ששקול ל"שבת"! ( 26+65+611=702)
כי ששת ימים עשה ה' את השמים…
הא"ה מחדש חידוש עצום שהרבה מהחסידים הביאו אותו בשמו:
ה' ברא את העולם כדי שיהיה קיים רק ששה ימים. !!
ועל כן, הוא היה צריך לברך את יום השבת!כדי שיום השבת בעצמו יברא עוד ימים אחריו!
בבריאת השבת, הוא נתן לו כוח כדי לברוא עוד ששה ימים ! וכן כל שבת, נותנת הכוח לששה ימים נוספים להיבראות!
מבינים עכשיו את הפסוק:"זכור את יום השבת" כדי שתוכל לעשות כל מלאכתך..בששת הימים הבאים! כי כך נברא העולם: שישה ימים ראשונים. ורק ברכת השבת על יד הבורא אפשרה עוד שישה ימים אחרים! האדם מתבקש להמשיך את הבריאה הזאת על ידי קדושת השבת.
כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך…
לא כתוב "כדי שאני אאריך את ימיך.. " ! אלא שהימים מתארכים מעצמם על ידי שאתה מכבד את ההורים!! ולא כתוב "למען יאריכון ימיהם"!!
(חידוש הרב גיל ברנהים שמסביר העניין):כיבוד אב ואם הוא בירור החלק של האבא וחלק האימא בתוכך. כשתבין מה החלק של כל אחד מהם באישיותך, חלק המסורת, חלק התורשה, אתה תחיה יותר טוב! ולכן, כשמשה ינסה להסביר את זה יותר טוב בדברות השניות, הוא יוסיף "למען ייטב לך"! כלומר, זה לטובתך!
לא שה' ייתן לך שכר על זה, אלא שהשכר בא מאליו מתוך הפעולה עצמה! כאילו נאמר "קח את התרופה כדי שתהיה בריא! התרופה תרפה אתך ולא אני שמצווה אותך על זה!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 