בע"ה ב שבט התשע"ח
מישל בן שושן
היציאה מפרעה
בא-מניטו
יצאנו ממצרים אבל לא בטוח שיצאנו מפרעה!!
"עבדים היינו לפרעה במצרים…ויוציאנו ה' א' משם (ממצרים)..
..ואילו לא הוציאנו ה'…עדיין אנו ובני בנינו..משועבדים היינו לפרעה במצרים"
בלי יציאת מצרים, היינו משועבדים לפרעה במצרים. אבל עכשיו שיצאנו ממצרים, אנו משועבדים לפרעה אבל לא במצרים!
השעבוד לפרעה
"פרעה" מלשון "העפר".
כשה' ברא את האדם הוא עשה אותו מעפר והפיח בו רוח. הנשמה, שהיא חלק מהאלוהות, נכנסת כך אל תוך הגוף. הנשמה היא בגלות בתוך העפר. וכל זמן שהאדם חי, הנשמה של האדם משועבדת אל העפר שהוא הגוף.
פרעה , מלך מצרים, הוא סמל הגשמיות של הגוף. מצרים הצליחה לשכלל מאוד את הגשמיות. הם הגיעו להישגים ענקיים הן בטכנולוגיה והן ביכולת המדע להשאיר את הגוף גם לאחר המוות.
ההתמודדות שלנו עם פרעה היא בעצם הסמל של ההתמודדות של הנשמה עם הגוף. עד למוות! רק אז , אנו נפרדים לגמרי מפרעה!
יצאנו מבית העבדים של מצרים. זה מאפשר לנו להתמודד מול "השעבוד לפרעה"!! היציאה ממצרים היא לא סוף פסוק לבעיות שלנו. היא רק התחלת הכיוון של העבודה שלנו! איך להתמודד עם הגוף, עם החומר.
גם העלייה להר סיני , אל האלוהים,התאפשרה בהתעלות מעל לגוף. כל עם ישראל מת ברגע אחד עד שה' היה צריך להחזיר להם הנשמה אל הגוף כדי שימשיכו לחיות.
מניטו מצטט מנהג הקיים אצל החברים בחברי הקדישה שקוראים את הפסוק:
"ומשה עלה אל האלוהים…ויקרא אליו ה' מראש ההר…"
ניתן להשוות את כל הקשיים הבסיסיים של האדם ושל עם ישראל בפרט, אל השעבוד אל פרעה. כל הפרדוקסים של החיים יכולים להסתכם בקושי של החיבור הבלתי אפשרי בין הנשמה והגוף.
ובכל זאת, הבורא ברא את המצב הזה!
הבורא הוא בעל הבית והוא המשגיח על כל הסיפור הזה. הוא זה שמעוניין שנתמודד עם זה.
לכן, ה' "נמצא" גם אצל פרעה, בתוך ליבו:
בא אל פרעה
ולא כתוב "לך אל פרעה". סימן שה' נמצא אצל פרעה.
ה', אלוהי ישראל הוא איננו האלוהים רק של עם ישראל. הוא בורא העולם. הוא האלוהים של כל בני האדם. של כל הבריאה. ודאגתו היא כלפי כל הבריאה וכלפי כל בני האדם.
לכן הוא נמצא גם אצל פרעה. וברגע של יציאת מצרים, הוא במיוחד שם, אצל פרעה!
כשאנו קוראים את הפרשיות "שמות", וארא, בא וגם בשלח, אי אפשר שלא להיות מופתעים בחשיבות הענקית שהסיפור נותן לפרעה. מההוא מרגיש. למה הוא מאמין. מה הוא יבין. מה המצב של ליבו. מה הוא יחליט.
למה לתת כל כך חשיבות לפרעה? כי הוא מסמל דבר הרבה יותר גדול מסתם הבן אדם פרעה!
יש לקחת מאוד ברצינות את כל המאבק וניסיונות השכנוע מול פרעה!!
וייתכן שהחכמים חתכו את הפרשיות בצורה כזאת שהפסוק הזה יעמוד בראש פרשה ונתנו לה שם על פי הפועל המפתיע הזה "בא" . כאילו הם בקשו מאיתנו לשים לב שה' מטפל בפרעה, הוא נמצא אצל פרעה. מטרתו היא הבעיה האנושית כולה והבעיה האנושית כולה , כולל הבעיות של ישראל, עוברות דרך ההתמודדות הבסיסית של הפרדוקס האנושי: חיבור בין גוף ונשמה. איך להתייחס לחומר? לכבד, לתקן, לעסוק בו אבל לא להשתעבד אליו!
מטרת הגלות
גם הגלות של עם ישראל במצרים או בשאר הגלויות היא חלק חשוב ממהות עם ישראל. בני יעקב נולדו בגלות עם ישראל נולד בגלות. הוא יחזור לגלות כמה פעמים וזמן לא מועט . אי אפשר להתייחס לנושא בטיעון סתמי ומהיר כאילו הגלות היא רק תקלה, או עונש,בלי לנסות ולהעמיק את משמעותן.
כי , נזכור, הגלות של עם ישראל, נקבעה כבר לפני לידת עם שראל בכלל! היא קדמה כמעט את קיום עם ישראל. כשה' פונה אל אברם ומבשר לו שיהיה לו זרע ושהוא ייתן לו את הארץ הזאץ, הוא כבר מדבר על הגלות העתידית. לכן, נלמד את ברית הביתרים, יחד עם מניטו , בעזרת הרמב"ם (שמונה פרקים), המהר"ל, ואחיו של המהר"ל מפראג רבי חיים בן בצלאל (ספר החיים).
ברית בין הבתרים
בראשית פרק טו (ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱקֹוִק בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה..(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
- אברהם הוא בעל מידת החסד. אבל בצורה מופרזת!
(זה יותר חמור מאשר המידה הנגדית!) לכן, הוא דואג על חוסר הזכות שיהיה לבניו כדי לרשת את הארץ! (הרמב"ם) זו ה"טעות" שלו! אם ה' מבטיח, למה אתה שואל באיזה זכות? זה חסד מוגזם והוא אולי מותר אצל אברהם (כי הוא בעל מידת החסד) אבל אסורה אצל ילדיו!. אם ה' נותן, יש לקבל. לשאול "באיזה זכות?" זו טעות ואולי פשע! (יש עדיין יהודים שיש להם את ההפרזה הזאת "אני לא ראוי לעלות לארץ ישראל"!!)
לכן אברם שואל "במה אדע כי ארשנה" כלומר, באיזה זכות הילדים שלי ירשו את הארץ הזו?
- ה' עונה לו באותו המטבע של שאלתו:
"ידוע תדע.." אם אתה רוצה לדעת, אז תדע!
אם אתם לא בטוחים שזה שלכם, אז תלכו לארץ שהיא לא שלכם, ושם תגלו שזה לא הבית שלכם,ואולי הגויים יעזרו לכם להבין זאת, ואז תחזרו לכאן ותדעו שזה שלכם!! (הרב חיים בן בצלאל).
- ההבטחה
בעצם אין כאן הבטחה בכלל. זה מושג נוצרי שה' "מבטיח" את הארץ לישראל. "ארץ המובטחת" זה מושג זר ושגוי. בעצם הארץ הזו נקראת מתמיד "ארץ העברים". כך כולם קוראים kה (במיוחד המצרים השולטים במקום)
בראשית פרק מ (טו) כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר:
כי היא באמת שייכת לבני עבר. הכנענים באו וכבשו אותה מבני עבר. לכן, היא נקראת, בנתיים "ארץ כנען":
רש"י בראשית פרק יב והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:
השאלה אם כן היא : מי , מזרעו של שם, יירש בחזרה את הארץ הזו? אנו בטוחים שזה מבני עבר, ולכן היא נקראת כך. אבל מי מתוך בני עבר יירש אותה בחזרה? התשובה היא: מי שיצליח להיות ישראל!!
אם כן ה' אומר לאברהם: הארץ הזו שייכת למי שיהיה ישראל. ומזרעך, יש אפשרות שיצא ישראל. רק אחרי שייוולד יצחק ויידחה ישמעאל. רק אחרי שייוולד יעקב ויידחה עשיו ורק כשיעקב יצליח להיות ישראל, הוא יירש אותה! וזה מה שקורה כאן: לזרעך, שיהפוך לישראל, אתן את הארץ הזאת שכבר שייכת לעברים!!
- הגלות
סיבת הגלות היא שאלה בפני עצמה אבל איכות הגלות והמשך שלה נתונים בידי העם עצמו!
הגלות איננה חייבת להיות קשה עם שעבוד. בני ישראל חיו 98 שנה במצרים כבני מלכים! לא היה שם שום שעבוד עד מות אחרון בני יעקב(לוי).
הבעיה היא שבני ישראל עלולים לאהוב את הגלות! ולהישאר בגלות מרצונם! זה תהליך מסוכן אבל זה בעצם קרה לא אחת!
ה' אומר לאברהם: בני ישראל יצאו לגלות
אבל אם הם יישארו שם, אז תדע לך שיהיו השלכות קשות מאוד: יגיע זמן שהם יימאסו על הגויים המארחים. האנטישמיות תגבר והם יסבלו מאוד מזה. השערים ייסגרו בפניהם כמו שדגים נכלאים ברשת שבאו אליה לאכול. זה יכול להימשך המון זמן. עד 400 שנה! אבל, אחרי הזמן המקסימום הזה, אני אתערב ואוציא אותם משם. ואם הגוי ששעבד אותם הגזים, אז אני אעניש אותו.
5סיבת הגלות
- אני פתחתי תיאוריה משלי לגבי נושא זה. דברתי על זה הרבה, ואחזור בקצרה על הרעיון: בני ישראל בנויים מכל הפרצופים האפשריים להיות בן אדם בעולם. עם ישראל מורכב מכל הפרצופים האלה (12 שבטים- 70 נפש..) בנוסף, עליו מוטלת המשימה לבנות מכל הריבוי והשוני הזה עם אחד, כדי לגלות את אחדות ה' בעולם. לכן יש לו ארץ מיוחדת ומצווה לשבת בה,אחרי קיבוץ גלויות, כדי לאחד את כל הפרצופים השונים. כשיש אבדן של הפרצופים או כישלון בנציגות של כל בני האדם או כשיש חידושים בעולם שיש להכניסם בתוך הפרצופים, יוצאים לגלות כדי לקבל את כל הזהויות האלה ושוב חוזרים הביתה כדי לאחד את כולם. הסבר זה איננו ההסבר של מניטו על סיבת הגלות. אבל לעניות דעתי הוא יכול להשלים את הסברו של מניטו. והנה הסבר של מניטו, בשיעורים שלו על פרשת בא :
- לפי מניטו,אחת מסיבות הגלות היא שעם ישראל הוא עם ה'. וה' הוא אלוהי כל העולם. מטרת הבורא היא שכל עמי הארץ יכירו בו. עם ישראל הוא כלי בדי ה' כדי שההכרה הזו תבוא לעולם.
אם כן, הסיבה העיקרית (לדעת מניטו) שעם ישראל יוצא לגלות היא להכיר את שם ה' לכל הגויים!. זו היתה המטרה של יוסף. הוא הצליח מעט מאוד.
מטרת עם ישראל במצרים היתה שהמצרים יכירו בשם ה'!! שמומחי החומר יכירו בהשגחת ה' בעולם.
עד יציאת מצרים, בני האדם ידעו, פחות או יותר שיש בורא לעולם.
אבל הגיע הזמן ללמד לעולם את השלב השני: שה' משגיח על העולם. שהבורא לא עזב את עולמו. להיפך, הוא נמצא מאחוריו, ומאחורי כל אדם. מאחורי כל אבן. כי הוא מצפה לישועת כל העולם.
עם ישראל נכשל במשימתו זו!!
לא רק שהוא נכשל והוא לא חזר הביתה בזמן, אלא שגם העבודה שלו במצרים נכשלה והוא לא הכניס לתודעה העולמית את השגחת ה' בעולם.
לכן, ה' חייב להתערב בעצמו ולהחדיר את התודעה הזו גם בליבם של ישראל לדורותיהם וגם בתודעה הכלל אנושית. זו היציאה ברכוש גדול של ברית הבתרים: עם ישראל יצא עם הטוב שיש בתרבות המצרית ויכשיר אותה ויכניס אותה בתוכו.
החידוש העצום של מניטו: "הגלות הוא העונש על הגלות" ולא העוונות!
כשעם ישראל מתעכב בגלות יותר מדי זמן, זה גורם לגלות להיסגר עליהם והם באמת סובלים בגלות! ואז הגלות מתחילה להיות עונש!
לכתחילה אין הגלות דבר רע בכלל. אבל כשעם ישראל לא יוצא בזמן, אז העונש של העיקוב הזה הוא הישארות בגלות. אתם לא רציתם לצאת, אז תישארו מספיק זמן עד שתרגישו ממש!!
מטרת המכות
אם המטרה היא להוציא את בני ישראל ממצרים, לא היה צריך שום מכה. או אולי רק מכה אחת (מכת בכורות). אם היו עשר מכות זה בגלל דבר אחר :
עם ישראל לא הצליח להבין וללמד את המצרים שה' הוא לא רק בורא העולם אלא שהוא גם משגיח על כל העולם ומעוניין בקשר עם בני האדם.
לכן, על עם ישראל להיות סבלני ולחכות שה' יסביר את השכחתו לכל העולם. כך ילמדו גם הם!
ולכן, עשר המכות הם שדרוג של עשרה מאמרות של בריאת העולם!
בבריאת העולם, ה' התגלה כבורא כל העולם, כל המרכיבים של העולם.
זה לקח שישה ימים כי העולם מורכב מאוד. שישה ימים הם שישה עולמות, עולמות מורכבים אחד בשני.
זה לקח עשרה מאמרות בגלל המורכבות הזאת.
לכן, עכשיו יש לעבור לשלב השני שלך התודעה של ה' בעולם:
ה' איננו רק הבורא אלא גם משגיח כל הזמן על העולם ועל בני האדם.
וזה חייב לעבור דרך כל המורכבויות של העולם והיחס של בני האדם אל העולם.
ה' עושה זאת בעצמו כי עם ישראל לא הצליח לעשות זאת.:
שמות פרק י (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ:(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:
כבר בפסוקים הראשונים, מדברים על מטרת המכות:
- שכל העולם יבין שה' משגיח על העולם
- שבני ישראל יבינו גם הם
- שבני ישראל יהיו העדים הנצחיים של ההבנה הזאת על ידי הזכרון והעברת המסר מדורי דורות!
הצלת ה'
כבר הסברנו שה' נמצא אצל פרעה. הוא בתוך הבעיה. והוא מבקש ממשה לבוא להציל אותו משם!
מניטו אומר שבכל הדתות מדברים על "חיפוש האלוהים" בעוד שביהדות מדובר על ה' שמחפש את האדם! כי הוא מעוניין שהאדם יציל את העולם. שהאדם יציל, כביכול את ה' בעצמו מהתסבוכת שבה נכס העולם!! ה' נמצא בבעיה! לא עם ישראל אלא ה' בעצמו נמצא בתוך הבעיות של העולם.
- "ממעמקים קראתיך ה'"= אתה, ה' נמצא במעמקי העולם! בתוך החושך והצרות של העולם. אני, האדם בא לקורא לך להציל אותך!
- "עשה למען שמך" בתפילות אנו מדברים על זה שאנו רוצים לעזור לה'! שיציל את ישראל כדי שהם יצילו אותו, יצילו את שמו של ה'!
- " לישועתך קיוויתי ה'"= אני מקווה שאתה, ה' תיוושע! אני רוצה להציל אותך! אתה זקוק לישועה של עצמך!
- "בא אל פרעה" אני, ה' נמצא אצל פרעה! אני בצרה! "עמו אנכי בצרה"! בא אלי כדי להציל אותי!
- הדיבור , שם ה', נמצאים בבעיה, בשבי של מצרים!
יש לשחרר את הדיבור שנמצא שבוי במצרים. מצרים היא השעבוד של הדיבור!
שם ה' נמצא שבוי במצרים.
לכן, גילוי שם ה' גם למצרים, גם לפרעה, וגם לבני ישראל (כדי שיהיו עדים לכך עבור כל העולם במשך כל ההיסטוריה), היא המטרה העליונה.
במצרים, אי אפשר לדבר! לא רק משה מגמגם אלא אפילו, כביכול ה' מגמגם! יש להציל היבור
מיד אחרי הבשורה של היציאה, כתוב:"
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה😦ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה ….
לכן, מ"פה רע" (פרעה) יוצאים לאפשרות של "פה שח" (פסח).
ה' הוא אוניברסאלי! ולכן הוא נמצא בעמוק בבעיות האוניברסאליות של כל בני האדם כולם!!
הכבדת לב פרעה
יש כמה סיבות להכבדת ליבו של פרעה:
- חייבים לחכות שכל המכות יתרחשו כדי להכניס בתודעת העולם כולו שהבורא הוא גם משגיח ופועל כל הזמן בעולם. שהוא יכול לפעול, ואם הוא לא פועל בגלוי זה כדי לתת מקום לבחירת האדם. אבל מאחורי הקלעים, ה' משגיח כל הזמן. אם בני ישראל יצאו מהר מדי, זה יהיה פספוס ענק גם עבור ישראל וגם עבור אומות העולם. לכן יש לעשות הכל כדי למנוע יציאה לפני סיום עשר המכות.
- כשעם ישראל לא יוצא מהגלות בזמן, אז יש לחכות לאישור של המושל בהם! כך נעשה בגלות בבל על ידי האישור והעידוד של כורש. כך נעשה על ידי פרעה וכך נעשה בזמננו על ידי הכרזת בלפור והאום. גם אם ישנו את דעתם אחר כך, זה לא משנה. חייבת להיות דחיפה מאת הגויים כדי לדחוף את ישראל אל ארצם. וזה צריך להיעשות על ידי בחירה חופשית של הגוי.
המכות, מגבילות את הבחירה החופשית של פרעה. לכן, יש חובה לאזן אותה על ידי הכבדת ליבו!!, כלומר מתן כוחות נפשיים לפרעה כדי שלא יישלח את בני ישראל בגלל המכות אלא רק בזכות רצונו החפשית.
- כדי להרגיע את משה: אילו ה' לא היה אומר למשה שהוא זה שנמצא מאחורי הסירוב של פרעה, משה היה יכול לאבד את הסבלנות שלו ואבד אולי גם תקווה!. כשה' אומר למשה שהוא נמצא מאחורי הסירוב ושזה רק בעיה של זמן, אז משה רגוע. (זה מזכיר לי את המצב של הסירוב של האויבים שלנו להכיר בנו. אם רק נשכיל להבין שזה הכבדת לב האלוהים שמחכה שהזמן יגיע, אז היינו הרבה יותר רגועים!!)
האם המסר עבר?
אם עשר המכות היו "למען שיטי אותותי אלה בקרבו", כלומר ללמד את המצרים שה' קיים והוא משגיח בעולם, יש מקום לשאול את עצמנו האם זה הצליח?
מצד אחד אפשר להגיד שבכלל לא! אין לנו תיעוד של חזרה בתשובה של המצרים!
(למעט אולי האפשרות שהמלך אקנטון שמלך במצרים בערך בשנת 1250 שנה לפה"ס, היה הפרעה האחרון של המקרא: הוא נלחם נגד האלילים במצרים, נלחם נגד המלך רעמסס, שבר את כל האלילים והמקדשים של האל אמון והאל רה. והוא השכין מונותיאיזם במצרים לתקופת מה!
למעט העובדה שהמדרש מספר שאחרי קריעת ים סוף, פרעה הכריז "מי כמוך באלים ה'"!
מצד שני, כן יש הרבה עמים שמכות מצרים עשת בהם רושם רב. לא רק בנצרות ובאסלאם, . הסיפור הזה הכה גלים עד לימנו.
אבל, בעיקר, האפשרות של כישלון המהלך נחזה כבר על ידי הבורא עצמו כשהוא ביקש מעם ישראל להיות העד של הסיפור לדורי דורות. כדי שהדבר יצליח באיזה שהוא שלב בהיסטוריה הארוכה של העולם. אולי זו אחת המשימות החשובות של עם ישראל ולכן רוב המצוות שנתנו לו קשורים לזיכרון הזה.
קריעת ים סוף
למה בני ישראל מפחדים כשפרעה רודף אחריהם? הם כבר ראו כל כך ניסים ונפלאות! אלא שהם מפחדים דווקא כי פרעה חוזר!. כי זה אומר שהוא לא הסכים! זה אומר אולי שבעצם, ה' לא היה מאחורי הסירוב של פרעה! כלומר, יש אפשרות שכל המהלך היה אחיזת עיניים!
ועוד: פרעה הסכים לשלם את המחיר של המכות כדי לא לשלוח את העם. אם כן, יש לו זכות עדיין על ישראל! אילו הוא היה נכנע, היינו יכולים להגיד, נכנעת, הפסדת! אבל כשרואים שלמרות מכת בכורות, פרעה חוזר, זה מאוד מפחיד! כאילו כל הסיפור חוזר להתחלה!
לפרעה יש את הזכות לשעבד את ישראל כי הוא שילם מחיר המכות !!
לסיטואציה הזאת ה' מביא את ישראל: למבחן האמונה! ה' הבטיח, ה' קיים והנה אפשרות שה' לא הקיים! אם כן מה עושים עם ההבטחה? זה באמת מבחן אדיר של אמונה שדרושה לכם ישראל
ואכן, קריעת ים סוף תתבצע אך ורק אם ישראל "יאמין". עד שנחשון יקפוץ לים! רק כשבני מאמינים, זה נותן להם הזכות לעבור את הים!
גאונות מצרים
מה גרם למצרים להות כל כך מרכזי בתורת ישראל?? אפילו כשה' מציג את עצמו הוא מדבר על מצרים!
כנראה שמצרים הגיעו לשכלול החומריות שתישאר כמודל עבור כל ההיסטוריה.
תמיד נתמודד עם שכלול החומר. תמיד נתמודד עם שאלת הגשמיות והחומריות. הנוצרים עושים כאילו אין בעיה: החומר הוא הרע! זה לא נכון בכלל!
עם ישראל יצא ממצרים. כמו שהוולד יצא מאימו! כמו שהמוצר יצא מהמכונה! אנו ילידי מצרים!
כמו אשת יפת התואר, יש לעשות למצרים את הציפורנים (להכשיר אותה, להוציא ממנה הרע) ואחר כך, ולהכניס אותה לחופה!
היהודים הם אלה ששומרים את האוצרות של המצרים! בתוך תץוכנו יש בנו את כל הטוב שהמצרים יצרו!
וזה כך עם כל התרבויות: היהודים מכניסים למשמרת , בתוכם את כל האוצרות של התרבויות הגויות שבהם הם גולים. ואחר כך, הגוי הזה נכחד! ונשארים החידושים והטוב שלה בתוך עם ישראל!!
ועם ישראל מורכב מכל האוצרות האלה! כולם כשרים, מעוברתים.
זו היציאה מהגלות "ברכוש גדול"!
משה ואהרון
שמות פרק יב (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:(ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:(ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה
יש רש"י מוזר מאוד על הפסוק הזה:
רש"י :יב (א) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן – בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה שכללו עם משה בדבור:
מה השאלה של רש"י? למה יש להצדיק את הכנסת אהרון לסיפור המצווה הראשונה בתורה? במיוחד כשההצדקה איננה קשורה לעניין: הוא עמל קשה באותות, אז נכבד אותו במצוות!!!
מניטו מסביר את ההבדל המהותי שיש בין אהרון למשה:
משה הוא נותן תורת העשייה. "אשר ברא אלוהים לעשות". עולם המצוות. תיקון העולם.
אהרון, בא כדי לטפל בבעיות הנגזרות בעבודת האדם. אהרון בא לכפר! אי אפשר בלי אהרון. אבל העיקר זה משה!
לכן, כשמגיעים לעניין המצוות, רש" צודק ושואל את עצמו: מה אהרון עושה כאן? זה לא העניין שלו! הוא רק יטפל בפשלות. אבל כאן מדברים על המצוות!
לכן, רש"י חייב למצוא סיבה להימצאות אהרון כאן!
ובאמת, אין עשייה בלי תקלות! ואפילו במצוות, יכולות להיות תקלות! אפילו במצוות יש גורם אנושי. במיוחד כשמדובר על קידוש החודש בכולו תלוי בעדות האנושית!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 