בע"ה ג סיוון התשע"ט
מישל בן שושן
בא פי 4
ננסה לקשור בין מושגי יסוד ביהדות שכולם קשורים לפרשה שלנו: תפילין, מזוזה, מילה, פסח, משפחה..
- תרגום המילה "פסח". (הרב יעקב מדן)
לכאורה, התרגום האנגלי "pass over", מבטא את הדעה הרווחת ש"פסח" הוא דילוג, "לעבור על". וזה אכן הדעה הנחרצת של רש"י:
רש"י שמות פרק יב
פסח הוא לה' – .. על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, .. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח וגם פשק"א PAS [פסח] לשון פסיעה:
ופסחתי – וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים:
(כג) ופסח – וחמל, ויש לומר ודלג:
אבל,כמו שכבר ניתן להבחין בפירוש של רש"י, יש פירוש אחר שרשי איננו מקבל: לחמול. ואם נקרא את תרגום אונקלוס או תרגום ירושלמי, נמצא תרגום שאיננו מתאים לדעת רש"י.
אונקלוס שמות פרק יב
(יג) ויהי דמא לכון לאת על בתיא דאתון תמן ואחזי ית דמא ואחוס עליכון ולא יהי בכון מותא לחבלא במקטלי בארעא דמצרים:
(כג) ויתגלי יי לממחי ית מצראי ויחזי ית דמא על שקפא ועל תרין ספיא וייחוס יי על תרעא ולא ישבוק מחבלא למיעל לבתיכון לממחי:
"לפסח" על בתי בני ישראל, זה להגן עליהם, "לחוס", לרחם, לחמול. וזה עוד יותר בולט במקורות אחרים בתנ"ך:
ישעיהו פרק לא (ה) כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט:
הציפור שמגנה על הקן שלה, בה לכסות אותו בכנפיה כדי שהמזיקים לא יפגעו בבצים. כך ה' הגן, יפסח על ירושלים. וכן כשאליהו כועס על ישראל בהר הכרמל:
מלכים א פרק יח (כא) וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְקֹוָק הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר:
המשמעות היא לא :"אתם מדלגים על שתי העבודות המנוגדות (עבודת ה' ועבודה זרה) " אלה : עד מתי אתם תמשיכו לעבוד את שתי העבודות ביחד. כאילו הם רוכבים על שני הסעיפים, הענפים השונות של העץ, בבת אחת. תחליטו על איזה מהם אתם רוצים לפסוח ותעזבו את השני!
להסבר הזה (פסח= להגן, לכסות, לרכוב על..) יש קושי , שכנראה רש"י שם לב אליו: בהגדה של פסח, כתוב במפורש שה' עבר בארץ מצרים להכות הבכורות, "הוא בעצמו". כלומר, שה' בעצמו (ולא מלאך או משחיט) הרג הבכורים במצרים:
"וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם"
לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְיָ":
"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה" – אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ
"וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" – אֲנִי וְלֹא שָׂרָף
"וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים" – אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ
"אֲנִי יְיָ" – אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר
כנראה שההגדה למדה הפירוש מהתלמוד הירושלמי:
תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ב דף כ טור א /ה"א :כד אתא רחמנא למיפרוק ית ישראל לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הוא בעצמו דכתיב ועברתי בארץ מצרים הוא וכל דרגון דידיה
אבל המקור הזה איננו מדבר על מכת בכורות שנעשתה על ידי ה' בעצמו אלה על מכלול ההצלה כולה!
והפסוקים בתורה ברורים:
שמות פרק יב (יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְקֹוָק:(יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:…
(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח:(כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר:(כג) וְעָבַר יְקֹוָק לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְקֹוָק עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף:..
(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם:(כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:
אמנם, ה' בעצמו עובר במצרים ומכה במצרים. אבל יש , בנוסף,ציון של "משחית", מלאך, במצוות ה' בעצמו שתפקידו היא להרוג "כל בכור בארץ מצרים" ומכיוון שישראל הם "בני בכורי" הם גם כן אמורים להיהרג .
ואז מופיע מימד שאיננו חלק מחוקי הטבע הרגילים: היחס המיוחד בין ה' לבני ישראל:
במידה ובני ישראל יסכימו להיכנס במערכת היחסים המיוחדת, אם הם מסכימים לעשות מעשה שיכניס אותם לתוך העם המיוחד הזה, אז, לה' תהיה התערבות מעבר לחוקי הטבע (שהוא בעצמו קבע לכל ) והוא , בעצמו, כלומר, על ידי המישור "האישי", יחוס על בני ישראל שיסכימו לשים דם על הבתים, ואז, הם יינצלו מהמשחית: כשה' יראה את הדם על הבית, ה' מכפה על הבית ולא נותן למשחית להמית האנשים בבית. וזה פירוש שה' "פסח": ה' הגן.
בסופו של דבר, נראה שהפירוש השני (פסח= הגנה) , איננו כל כך שונה מהראשון _פסח= דילוג)
אבל, נראה לי שזה כן משמעותי כדי להבין את כל מה שיקרה בהמך ההיסטוריה:
עם ישראל יהיה תמיד מעבר לחוקי הטבע הרגילים. ולכן הגנתו תלויה בשמירת המצוות וקיום הברית. מדובר על הגנה ולא על דילוג. יש בהגנה הבעה של חיבה, של דאגה, של מעשה חיובי. בדילוג, יש התעלמות. יש המנעות ממעשה רע. בהגנה יש מעשה טוב. זה חלק מברית חיובית שבה כל אחד אמור לפעול כדי לשמור על השני. בני ישראל ישמרו על התפקיד שנותן להם ה' בעולם וה' שומר על ישראל.
- המזוזה והתפילין
בשליש האחרון של הפרשה כתובים שני פרשיות "קדש לי כל בכור" שבהם מופיעה מצוות התפילין, ובהם מוזכרת יציאת מצרים. שתי פרשיות אלה כתובות בתוך התפילין. בנוסף לשתי הפרשיות האלה, כתובות עוד שתי פרשיות: "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע", פרשיות שמשה אמרן בספר דברים, ערב הכניסה לארץ. בפרשיות אלה גם מוזכרת מצוות התפילין, אבל לא מוזכרת יציאת מצרים. יש בפרשיות האלה, קבלת עול מצוות ותיאור היחסים בין ה' לעם בארץ ישראל. אפשר להגיד ששתי הפרשיות הראשונות (קדש לי) מדברות על התחלת ההיסטוריה, יציאה מצרים. בעוד ששתי הפרשיות האחרות (שמע) מדברות על ההמשך והתכלית: החיים בארץ ישראל.. שתי הנקודות האלה (היציאה והכניסה) מונחות על האדם במשך כל הזמן שהוא יכול לכוון בהן. מהרגע שיש סיכוי שהוא יתעלם מהם, הוא מוריד אותם. לכן הוא שם תפילין , בדרך כלל, רק בזמן התפילה, זמן שאמור להיות מלא כוונה וריכוז.
מצוות המזוזה איננה מוזכרת בפרשה שלנו. המזוזה כולל רק שתי פרשיות, והן פרשיות השמע. אם כן, במזוזה לא כתובה כלל יציאת מצרים!
אבל, בצד שני, עצם המיקום של המזוזה בפתח הבית, מזכיר דבר שכן מופיע בפרשה שלנו: בני ישראל שמו את הדם של קרבן הפסח (וגם הדם של הברית מילה למי שעשה מילה באותו ערב) על המשקוף ועל שתי המזוזות. כך, שקביעת המזוזה במזוזת הבית, הופכת את הבית , למקום שבו, כמו במצרים, ה' "פוסח" עליה!!.
כתוב על כלף המזוזה השם "שדי" בנוטריקון: "שומר דלתות ישראל". ואף רש"י קובע שמצוות המזוזה היא על הדר בבית כי "היא משמרתו". כלומר, מעבר לכל שיקול מיסטי או של אמונה טפלה, המזוזה, באון עקרוני, מבחינה הלכתית, היא אמצעי לשמור על הבית. היא לא שומרת בעצמה כמובן אלא היא מעוררת אצל ה', את ההזמנה לבוא לפסוח על הבית, כמו שהוא פסח על כל בית במצרים ששם דם על המזוזות. וכך, ה' מונע מהמשחית להיכנס לבית. אם כן, המקור הרעיוני של המזוזה כן נמצא בפרשה שלנו!
- המילה
כבר למדנו, בפרשת שמות, כשציפורה כרתה את ערלת בנה, שהמילה היא קשורה לקרבן הפסח. לא לחינם אמרו חכמנו שבאותו הלילה, קיימו בני ישראל שתי מצוות עם דם: קרבן פסח ודם מילה:
רש"י שמות פרק יב פסוק ו ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) מתבוססת בדמיך, בשני דמים
ברית המילה מכניסה כל יהודי לברית שה' כרת עם העם כולו.
תזכורת מהמאמר "שמות פי4" שהחיסרון בגוף הגבר, באבר של הקשר עם אשתו, מאלצת אותו להרגיש "חסר", וזה מזמין אותו ליצור קשר משמעותי ולא רק סיפוק אישי- הקשר עם היציאה ממצרים היא בזה שבגלות מצרים, הדיבור היה בגלות. כלומר , הם לא היו בני חורים כדי להביע במילים ובמשמעות את סבלם כבני אדם, והיציאה ממצרים אפשרה להם להוציא דיבור ולהיות מוכנים לשמוע דיבור מאת ה'. הברית באבר הקשר המיני והברית בפה (פה סח), מכניסות האדם למחוייבות לקשר בעל משמעות עם העולם.
- הבית
בכל פרק יב בפרשה שלנו מדובר על הבית של הישראלי הנמצא במצרים. "בית", הוא לפעמים המבנה שבו גרים, ולפעמים, המשפחה.
"שה לבית אבות , שה לבית"= תחשבו כמה אנשי המשפחה יאכלו את השה
"על הבתים אשר.." ,המבנה של הבית עצמו
אם התורה משתמשת באותה המילה , באותם הפסוקים כדי לדבר על שני עניינים שונים (מבנה ומשפחה) , זה כנראה, להודיע לנו ששני המושגים קשורים מאוד בעניין הזה. ואכן, הקשרים ברורים כשאנו מחברים את כל המושגים שראינו לעיל:
דם הקרבן
תפילין מזוזה
פסח על הבית
2Xיציאה 2Xמטרה
2Xמטרה
ברית מילה
גוף האדם בית
מילה פתח הגוף מזוזה פתח הבית
זרע- משפחה-בית שמירה מהמשחית
לגוף האדם יש שני "פתחים " שמקשרים אותו לעולם: מקום המילה והפה. הפתחים האלה זקוקים לשמירות. שמירת הזרע שיוצא (הדאגה שלא ילך למשחית, כלומר שלא יבנה זרע ישראל ) המקיים את המשפחה היהודית. והפה שצריך להוציא דיבורים בעלי משמעות (פה סח) ולא דברים בטלים או רעים (פה רע). אפשר להיות "ערל" על ידי אי שמירת הברית מילה ו"ערל" בדיבור כשלא יכולים לדבר או לשמוע כבן חורין.
בבית, יש פתח שממנו יש קשר לעולם החיצון. יש להישמר מהמשחית החיצוני ולא לתת לו להיכנס. ויש לגדל, בתוך הבית, משפחה.
ברית המילה שומרת על הקשר עם ה' שאמור לעזור לשמור על עם ישראל (עם ישראל זקוק לעזרה ולהגנה בגלל היותו "אל טבעי", מחוץ לחוקי הבטע, נתון בידי המשחית). האדם ששומר על הברית , מכניס את עצמו לתוך העם שמקבל ההגנה מה'.
- היציאה
כל יציאה מסכנת את היוצא. בכל זאת, מצווה לצאת! הוולד יוצא מרחם אימו. הוא זקוק להגנה אבל, לא מונעים יציאה בגלל הסכנה.
עם ישראל, על ידי יציאת מצרים, יוצא מחוקי הבטע הרגילים שמנחים את כל בני האדם וכל העמים על האדמה!! ו משמעות של ההגנה בפני המשחית שאמור להרוג גם אותנו. ללא הגנה מיוחדת מה', עם ישראל הולך למשחית.
זרע ישראל, הוא דבר מאוד לא פשוט. כי הוא דורש להכניס לסיפור הזה של היציאה מחוקי הטבע כל בן זכר שנולד. וכל שנה, כל המשפחה מתאספת בליל הסדר כדי לעבור בחזרה , דרך הפתח שממנו יוצאים מחוקי הטבע, ממצרים, לתוך עולם מושגח על ידי ה'.
היציאה נעשית בדם. בקושיים אדירים . והיא דורשת שמירה על כל מצוות הברית.
- הקרבן
על ידי זריקת ה דם על המשקוף ועל שתי המזוזות, הישראלי במצרים הפך את ביתו למזבח. אכן, המצווה העיקרית שעושים במזבח היא זריקת הדם על קרנותיו. בכך, המזבח הופך למקות מיוחד שעליו לא חל המשפט האנושי והטבעי. מי שחטא ובית דין מחפש אותו להעניש אותו, יכול לבוא אל המזבח, לאחוז בקרנותיו ובכך, הוא יצא מתחום השיפוט האנושי!
כך בני ישראל במצרים, על ידי הפיכת הבתים שלהם למזבח, הם זכו להגנה של ה' בפני כוחות מידת הדין שהוא בעצמו הפעיל בעולם, המשחית. מעשה קרבן פסח, אם כן, הוא הפעלת המזבח הביתי. אבל המטרה היא ההגנה שמקבלים מה' ולכן הקרבן נקרא "פסח" על שם ההגנה (ולא הדילוג!!)
- אברהם אבינו
כל המושגים שקשרנו בניהם, נמצאים כבר בסיפור של אברהם המקבל את פני המלאכים:
- הוא עבר ברית מילה
- הוא נמצא בפתח ביתו
- הוא לא נותן לזרים להיכנס בפנים, הוא מקבל אותם בחוץ
- הוא מקבל את הבשורה לזרע
- הוא עושה סעודה עם בן בקר
- ושרה אופה עוגות מצות!
- המדרש מרמז לנו על כך כשהוא אומר שאותו יום היה פסח!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 