שמות פי4

בע"ה ג סיוון התשע"ט

מישל בן שושן

https://divretorah.com/

 

 

שמות פי 4

 

ברית מילה ויציאת מצרים

 

אנו נבחן את הקשר בין מצוות ברית המילה והיציאה ממצרים. יש הלכה פסוקה שאוסרת לכל מי שהוא "ערל", שלא עבר ברית מילה, לאכול מקרבן הפסח (1). מצד שני, אנו יודעים שבני ישראל נימולו לפני היציאה ממצרים(2).  יש כאלה שנימולו, במשך כל שנות שהותם  במצרים, ולאלה שלא, אז היו חייבים לעבור ברית מילה ערב צאתם ממצרים. עד כדי כך שיש מדרשים ופרשנים שמדברים על ערבוב בין שני סוגי הדם: דם הפסח ודם המילה ששמו על המשקוף ביציאתם ממצרים(3)!. ננסה אם כן לבחון הקשר בין שני העניינים האלה: המילה והפסח.

 

  • מי הוא הבן שנימול על ידי ציפורה?

שמות פרק ד (כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת:

התורה ספרה לנו עד כה שלמשה היה בן אחד ,וקרא לו גרשום. אבל, בפסוק כ' נאמר שהיו לו עוד ילדים:

(כ) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם

לכן, כל הפרשנים הסיקו שמדובר, כנראה בבן השני , אליעזר, שהתורה מספרת לנו על קיומו בפרשת יתרו:

שמות פרק יח (ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ:(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה

הפרשנים הסיקו,  שהבן שציפורה חתך לו הערלה בפסוקים לעיל, הוא נולד לא מזמן. אולי ימים ספורים לפני היציאה לדרך, ולכן היה על משה למול את בנו אליעזר ביום השמיני, ומיכוון שמשה יצא לדרך בלי למול את בנו, ה' רצה להרוג את משה על העברה הזו! על ידי ההסבר ה זה, פוטרים שתי שאלות:

  1. למה ה' רצה ביקש להמית את משה?
  2. מי הוא הבן שעדיין לא עבר ברית מילה?

אבל הסבר זה קשה מצד אחר: אין עונש מוות למי שלא מל את בנו! יש לאו אבל לא מיתה! ועוד, משה היה מצווה לצאת למצרים ויש איסור לעשות מילה במקום מסוכן, כמו הדרך. ולכן רבבות מבני ישראל לא מלו בארבעים שנות הנדודים במדבר!. למה שה' ירצה פתאום להרוג את משה, זה שבחר בו לגאול את ישראל, רק בגלל שעבר עברה כביכול?.  על הקושי הזה, הרב יואל בן נון מציע פתרון מהפכני שמסביר המון דברים. והנה הפתרון המוצע:

 

הבן שעליו מדובר , איננו אליעזר. מדובר בגרשום, הבן הבכור. (נסביר את חשיבות הבכורה למטה). גרשום לא נימול במדיין. לא אחרי שמונה ימים ולא אחרי שנים רבות. כל זמן שגרשום היה במדיין, גרשום היה "בהמתנה". או , ליתר דיוק, גרשום היה שבוי על ידי יתרו. וכאן המקום להביא מדרש מעניין:

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דעמלק פרשה א ד"ה ואת שני ר' אלעזר המודעי אומר, בארץ נכריה. אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו, קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו השבע לי, וישבע לו, שנ' :"ויואל משה".

יתרו השביע את משה, לפני שהוא נתן לו את ציפורה לאישה, שהבן הבכור שייולד, יהיה בן מדיני, שייחנך לפי המסורת המדיינית (שהמדרש מכנה אותה "עבודה זרה"). משה הסכים לתנאי הזה. וזה הפירוש של הפסוק :

שמות פרק ב (כא) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה: (כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: פ

נכון שיש עוד אפשרות לתנאי של יתרו: שמשה לא יעזוב את מדיין בלי הסכמת יתרו. כמו שמביא רש"י במקום:

רש"י (כא) ויואל – ..ומדרשו לשון אלה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו:

למרות השבועה של משה, משה לא וויתר על גרשום לגמרי. כי הוא נתן לו שם שמכיל בתוכו ההכרזה שהוא לא מכאן! המשמעות הסמויה של השם  גרשום הוא: אני עברי! (גר הייתי בארץ נכירה= אני לא שייך לא לעם הזה המדייני ולא לארץ הזו מדיין). וייתכן מאוד שמשה סירב שגרשום יעבור ברית מילה לפי המנהג המדייני (כי מדיין הוא בן קטורה שקבלו על עצמם את ברית אברהם ומלו לשמונה ימים- (4). כי משה לא רצה לוותר על בנו בכורו גרשום כ"מדיני". אם כן, גרשום נשאר לא מהול . הוא נשאר בספק זהות!!

 

  • ספק זהות

 

קשה להבין את כל העניין אם לא מתעכבים על עניין הזהות העברית. הרי משה בעצמו עבר ייסורים גדולים בקשר לזהותו העברית:

משה נולד עברי אבל הוא גודל ואומץ על ידי בת פרעה. הוא גדל כמצרי וכונה, על ידי ציפורה "איש מצרי הצילנו מן הרועים". אבל, מצד שני, משה ידע שהוא עברי. שני הסיפורים של היציאה להגן על אחיו העברים, מצביעים על הבחירה של משה לעזוב את הזהות המצרית, במחיר חייו , כדי לחבור לאחיו העברים.

מצד שני, משה אולץ להתקשר ליתרו, כהן מדין. ובכך, הוא ישב ימים רבים אצל ראש הכהונה במדיין! הוא התחתן עם בת כהן מדין. כשהכתוב אומר "ויואל משה לשבת את האיש"(9), היא מציינת העובדה שהוא וויתר על חלקים גדולים מזהותו על חשבון הזהות המדיינית. ועל הפרק, הבן הבכור שלו, גרשום, הוא קלף שעליו מתווכחים יתרו, כהן מדין ומשה העברי!

מעניין לשים לב שהסיפור של ברית מילת הבן, מתרחש "בדרך". בין מדין שמשה עזב למצרים שמשה גם כן ברח ממנה וחושש לחזור אליה. רק בדרך, משה הוא עצמאי לגמרי לגבי הזהות.

אי אפשר להמשיך לחיות על שתי האפשרויות: או מצרי או מדייני או עברי!!

ה' מאלץ את משה לבחור אחת ולתמיד. למרות שהבחירה קשה ומסכנת את חייו. רק בסיכון החיים ניתן לתת ערך לבחירה ההחלטית.

אבל העניין הרבה יותר רחב: עם ישראל כולו נמצא בבעיה זהותית: בני ישראל נולדו כולם במצרים. כל הדור שנולד בארץ מת. כולם מצרים! לכולם יש את הפיתוי וההרגל של התבוללות. רובם נשארים נאמנים לזכרון שהם עברים. האנטישמיות עוזרת להם, אולי, שלא לשכוח שהם עברים. אבל הם נמצאים עמוק במצרים!!

כל יציאה ממצרים תדרוש בחירה אמיצה והחלטית: תבחרו בזהות שלכם! כרגע יש חלון היסטורי חד פעמי לצאת ממצרים. ואם אתם בוחרים לצאת, תדעו שאתם נכנסים לברית מילה, ברית זרע אברהם. וזה יעלה לכם ביוקר רב. ברית דמים. עם סכנת הכחדה בפתח.

 

לכן, לא רק משה נמצא בספק זהות, לא רק גרשום נמצא בספק זהות, אלא עם ישראל כולו נמצא בספק זהות. הגיע הרגע שבו יש לבחור!!

 

בעצם, משה, ציפורה וגרשום , נמצאים כאן "על פרשת דרכים"! הם בדרך , במלון, בפרשת דרכים זהותית. אי אפשר לשחק על שני המישורים יותר! ולפני שנכנסים למצרים, חייבים לבחור ולקבוע סופית כי אנחנו עברים! כי זה מה שעומד להידרש לכל העם כדי להוציא ותם ממצרים!

 

היום, בדור שלנו, אנו חווים בעיות כאלה. חצי מהעם נמצא בחו"ל ומרגיש את הספקות האלה:

  1. נאמנות כפולה: גם למדינת ישראל וגם למדינת הגלות. גם אזרחי מדינה גויה וגם יהודים (דתיים או לא)
  2. התבוללות ורצון לעזוב לגמרי הזהות היהודית. עם או בלי התנגדות למדינת ישראל
  3. הזדהות למדינת ישראל אבל הישארות בגלות
  4. עליה לארץ ישראל אבל הזדהות עם הערכים של הגויים ודחיית הערכים היהודיים
  5. …..

כל האפשרויות קיימות. תקופת סוף הגלות, מלווה בחבלי ספקות של הזהות. כמו חבלי לידה כשהילד מפסיק לנשום ולאכול דרך מערכות האם והוא חייב לנשום בכוחות עצמו. בלידת תינוק, זה נעשה אוטומטית ובצורה טבעית. אבל ביציאה מהגלות, נדרשת מעורבות חופשית במלוא ההכרה והרצון. ומכאן הקשיים.

 

האם אחרי היציאה ממצרים הספקות האלה ייעלמו לגמרי? ברור שלא!

החכמים מעמיסים על ה"ערב רב" את כל הבעיות האלה. הרצון לחזור למצרים, הספק להמשיך בדרך והספק לכניסה לארץ.. כל הבעיות , כביכול, נובעות מהערב רב. יכול להיות. אבל, אולי כל יהודי , שעבר דרך הגלות, יש בו מהערב רב! יותר מדי קל לחצות לשני חלקים את העם:

  1. העם, הוא הערב רב שגורמים לכל הבעיות הזהותיות
  2. ישראל, עם הדם הטהור, שאין להם כל היסוס וספק של זהות

לעניות דעתי, הבעיה הרבה יותר מורכבת. והנה, שבתוך משפחת הגואל עצמו, בראש הפירמידה, עומד שמה, האיש שנחנך אצל פרעה, שנשא לאישה את בת כהן מדיין! האיש המצרי, האיש העברי, האיש המדייני, כולם מתקוטטים בקרבו של משה. רק מתוך בירור הזהות ניתן לעבור תהליך של גאולה!! והגאולה גורמת לתהליכי בירור הזהות!!

הערה: למה ציורה היא זו שכורתת את ערלת בנה?. ייתכן שהיא מייצגת כאן את אביה יתרו. היא מצייגת החלק המדייני של גרשום. היציאה ההחלטית מהמדיניות, היא בעל משתעות עמוקה יותר אם דווקא ציפורה כורתת את ברית בנה ,הרבה יותר ממשה! היא מכריזה "חתן דמים למולות" כאילו היו כאן שתי בריתות, שני ברית מילה, זה של גרשום וזה של משה שניהם יצאו מספק הזהות שלהם. אבל ראו למטה עוד הצעת הסבר לריבוי "מולות".(7)

 

 

 

 

  • הבכורה

 

בכל סיפורי ספר בראשית, למדנו שהבכורה היא עניין מורכב וחשוב גם יחד. הבכור הוא זה שמקבל את האחריות של המשימה בסיפור התולדות. להיות בכור זו לא פריווילגיה בלבד אלא בעיקר מחוייבות כבד משקל.  אי אפשר להסתפק בבכורה הטבעית, יש לקחת על עצמנו את המשימות והאחריות כדי לזכות בתואר של בכור.

 

וזה הזמן לשאטול שאלה לגבי הפסוקים שלנו. אכן, לפני הפסוקים שמדברים על מילת בנו של משה, כתובים פסוקים(כב- כג) שנראים לא במקומם:

שמות פרק ד (יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:(..(כ) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ:(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם:

(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל:(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ:

(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת: פ

למה שעכשיו דווקא, כשהילדים והאישה נמצאים על החמור, בדרך, ה' מדבר , דרך משה, עם פרעה ומודיע לו שעם ישראל הוא "בני בכורי"? ולמה דווקא עכשיו, לפני שבכלל התחלנו לדבר עם פרעה, אומרים לו שהוא סירב לשלח את ישראל למרות כל המכות שכבר הוא קיבל??? הרי ברור שהפסוקים האלה לקוחים ממקום אחר, הרבה יותר מאוחר. ושם באמת אפשר להרגיש שהיו חסרים לנו:

שמות פרק יא (א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם אַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה:

………????

(ב) דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב:(ג) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם: ס

(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְקֹוָק כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם:(ה) וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

כאן, בין פסוקים א' וב', מקומם של שני הפסוקים הכתובים אצלנו, שבעה פרקים קודם. זו ההתראה על מכת בכורות שהייתה חסרה!

אם כן, למה התורה לקחה את הפסוקים האלה ממקומם והשתילה אתם בסיפור שלנו??

עכשיו מתחילה להתברר התמונה:

בני ישראל הם "בני בכורי"

ולכן ה' מאיים להרוג את "בנך בכורך" של פרעה

ולכן…ה' מאיים להרוג את משה, או/ו את בנו בכורו!!

 

וזה מחזק עוד יותר את ההצעה שמדובר על גרשום ולא על אליעזר!!

 

יש לנו חיזוק עוד יותר ברור, בתרגום ירושלמי של התורה (בתרגום כתר יונתן):

כתר יונתן (ירושלמי) שמות פרק ד (כד) ויהי בדרך בבית המלון ויפגוש בו מלאך של יי ויבקש להרגו מן בעבור גרשום בנו שלא היה מהול על ענין יתרו חמיו שלא נתן [עזב] למולו אך אליעזר היה מהול בתנאי שהתנו ביניהם:(כה) ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת גרשום בנה ותקרב את כריתת המילה לרגליו של מלאך החבלה ותאמר חתני רצה למול וחמיו עיכב עליו ועתה דם כריתה הזה יכפר על החתן שלי:(כו) וירפה מלאך חבלה מִמנו בכך שיבחה ציפורה ותאמר מה חביב הוא דם המילה הזה שהציל את חתני מִן ידו של מלאך חבלה:

 

הפסוקים הושתלו כאן כדי להסביר לנו במה מדובר: משה לא עשה את הברית מילה לבנו בכרו גרשום בגלל ספק הזהות והשבועה שלו ליתרו. אחרי שהוא עוזב את מדין ולפני שהוא מתחיל בתהליך היציאה, משה חייב להבין שעל זה כל הבעיה עם עם ישראל: יש לבחור בהזות. ובמיוחד כשמדובר בבכור כי הבכור היא זה שאחראי על המשמעות והמשימה של כל העם.

 

זה מסביר למה עלינו לכתוב על היד ובין העניים (התפילין) את המצווה של הקדשת כל הבכורות של כל עם ישראל לדורותיו:

שמות פרק יג  (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: (יב) וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיקֹוָק .. וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:(יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:…(טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְקֹוָק כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיקֹוָק כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה:

יציאת מצרים קשורה לעניין הבכורה של עם ישראל ושל הבכורים בכל משפחה!

  • האיום של המיתה

עכשיו עלינו להבין למה ה' ביקש להרוג את משה

שמות פרק ד:((כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְקֹוָק וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ:

והקשר עם ברית המילה של בנו מיד אחר כך.

קודם כל נזכור עניין חשוב מאוד שלא שמים לב אליו מספיק:

כשבני ישראל היו במצרים, ה' העביר משחית (או מלאך או הוא מעצמו) כדי להרוג כל בכור בארץ מצרים. זו היתה התכנית: להרוג כל בכור. אבל "כל בכור" זה כולל…כל בכור! ואם כל עם ישראל הוא "בני בכורי" של ה', הרי שיש במעמד של בכור לכל אחד מבני ישראל!! אם כן, כל ישראל נמצאים תחת איום מיתה מיד המשחית שבא אל ביתכם לנגוף!!(5). איך אפשר להינצל ממיתה במצרים? על ידי הדם! והפרשנים מדברים לא רק על דם קרבן פסח אלא גם על דם המילה!!

ייתכן מאוד (אבל לא ראיתי זאת עדיין באף מקור) שקרבן הפסח הוא תחליף לדם המילה לכל אלה שכבר נימולו ולא עשו ברית מילה באותה הלילה! הדם של הקרבן פסח בא לסמל את דם המילה, הדם ששופכים מהשה שישראל נמשלו לו. כדי ל"שחזר" את טקס הברית מילה כל שנה, לא מבקשת התורה לחזור למול את עצמנו אלא להקריב קרבן פסח במקום!

במה קשורה הברית מילה לסכנת מוות?

  1. קודם כל , ברור בהברית היא ניתוח מסוכן וחוששים ממנו ומתוצאותיו שעלולות להיות מסוכנות. לא סתם מכריזים בעל פה או מקיימים מעשה אלה חותכים בשר בגוף ונשארת הצלקת תמיד. זו הכרזה מאוד "אלימה" ומאוד אמיצה של שייכות לברית ולעם.
  2. אבל, הרבה יותר עמוק מזה, נראה לי שלידת עם ישראל חייבת לקרות תחת איום מוות כדי שיוכל לזכות בחייו! כדי שעם ישראל ירגיש שהוא לא טבעי. שחייו לא טבעיים. במידה והוא יבחר להמשיך לחיות בצורה "טבעית", "כמו כולם", אז חייו בסכנת הכחדה!! כאילו אומרים ליהודי במצרים: או שתהיה מצרי או שתהיה עברי. כמצרי, אתה חייב מיתה, אז תבחר להיות עברי!! למה? כי אתה בכור! והבכור מחוייב למשימות מעל לטבע, מעל לרגיל.
  3. הרי לידת יצחק, ה"בן" הראשון בתולדות עמנו, היתה אל טבעית. שני הוריו היו עקרים. ואפילו ארחי שהוא נולד, מבקש ה' להרוג אותו! רק אחרי שאברהם מראה את מחויבותו לסיפור העל טבעי של זרעו, יצחק ניצול. אבל הוא חייב תמיד לזכור שהוא היה אמור למות!
  4. גם דוד המלך, לפי המדרש, לא היה אמור להיוולד. שבעים שנותיו ניתנו במתנה על ידי אדם הראשון (שחי 930 שנה במקום 1000). וגם כל חייו, דוד המלך הרגיש שחייו ניתנו לו במתנה שאין מצדו כלום. (וזו מידת המלכות)
  5. להגיד שאני אמור להיות מת, זה להכריח אותי להרגיש שאני חייב לזכות בחיים! ולא לקבל את חיי כדבר מובן מאליו . קודם כל, מרגישים שיצאנו מהמוות. רק אחר כך , יכולים להיות יהודים! כאילו כולנו "ניצולי שואה", שואת מצרים. וזה השם שנותנים לחג המסמל את ה"תעודת זהות" הלאומית שלנו: "פסח". למה לזכור כל שנה שהיינו אמורים להיהרג על ידי המשחית? לולי דם הברית, היינו כולנו מתים!! אנו חיים אך ורק בזכות הדם על המשקוף! בלי הדם, היינו מתים! ברוך השם שה' פסח על בתינו! זה נראה לנו פשוט אבל למה שה' ירצה להרוג את העם שהוא מתכוון לגאול?? זה בדיוק אותה השאלה ששאלנו לגבי משה: למה שה' ירצה להרוג את מי שבחר בו כגואל? והתשובה ברורה עכשיו: כי אין גאולה בלי המודעות שאנו "על טבעיים", ניצולי החיים!
  6. בעצם, כל אדם, באשר הוא, חייב להרגיש שהוא לא סתם בהמה. שחייו ניתנו לו בחסד אבל עליו כל חייו לזכות בהם. העם היהודי חייב להיות זה שמייצג רעיון זה בפני כל העולם!

 

 

 

  • המילה

מעשה ברית המילה היא גרימת מום באדם הטבעי. האדם נולד ערל. זה הטבע . גרימת "נכות", מחייבת ממנו להרגיש "חסר"!! והוא חסר דווקא באבר של הקשר.

כשם שאין לב שלם מלב שבור, אין האדם יכול להרגיש את אנושיותו אלא על ידי ההרגשה שהוא חסר. כי החוסר הזה שמה אותו במצב שהוא יחפש כל הזמן משמעות, קשר, דיבור.

אדם שמרגיש מלא, שלם, מושלם, יחיה באופן טבעי, כבהמה.

נדרש מבן ישראל שיחווה על בשרו את החוסר הזה כדי להיות שייך לעם שהוא עד בפני כל האנושות על האנושיות של בני האדם!

 

החוסר הזה, עשוי להביא את האדם להיות אנושי, להיות "נפש ממללה". הדיבור הוא הסמל של האנושיות.  הדיבור עשוי למשוך את האדם לכיוון שלמות, לכוון משמעות. הוא אף פעם לא יגיע  לשלמות  בתור בן אדם בעולם הזה. שלמותו היא אנושיותו . ואנושיותו היא הדרישה להתקשר אל האחר. אל אשתו דרך אבר הברית, אל זולתו באהבת הזולת, אל ה', האחר!

 

כשהאדם בוחר להישאר , כביכול "טבעי", מצרי, הוא מפספס להיות אנושי!

רק מי שחי במצריות, הטבעיות, ובחר לצאת ממנה אל עבר הדרישה להיות בן אדם, יכול לקבל את הדיבור בהר סיני. ולהיות עד עבור כל אלה החרים שלא שכן אפשר לצאת ממצרים וכן חייבים לצאת ממצרים!!

 

כשכואב לבהמה, זה כואב. אבל היא לא "סובלת" במובן הזה שהיא לא חושבת על הסבל הקיומי, על המשמעות של הכאב. היא לא שואלת את עצמה "למה כואב לי" האם אני הולך למות, למה אני חי, מה משמעות חיי, מה משמעות הסבל האנושי?…" פשוט כואב לה. לא מדובר על כאב חזק יותר או פחות אלא על משהוא אנושי שקשור לעצם היות אדם , אדם.

 

כשבני לבני ישראל "כואב" במצרים, זה כואב באמת  . אבל, זה צריך להיות מתורגם ל"סבל" כלומר לסבל אנושי, המחפש מילים כדי לבטא את המצוקה הקיומית שלו כבן אדם. . בני ישראל "צועקים" זועקים, עולה שוועתם אל האלוהים. אבל, מה שיושיע אותם באמת , זה היכולת לדבר, לשמוע קול מדבר, לתרגם במילים ושהמילים ינקזו את הסבל כדי לכוון אותו למשמעות.

 

הרב תמיר גרנות מצטטת את הזוהר (6) שאומר שמשה הוא מסמל את ה"קול" שאיננו עדיין בשל להיות "דיבור". עם "מילים". המילים, הם מה שבדיבור מביע את הסבל האנושי ומוציא אותו מכלל סתם כאב.

 

לכן, משה מכריז שהוא "ערל  שפתיים".

שמות פרק ו (יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: 

ולכן ה' בחר בו! כי הוא יודע שהקול שלו חייב לעבור לכלל דיבור. משה מרגיש שבמצרים, הדיבר נמצא  בגלות!! וזה מה שהוא מכריז .

דווקא הברית מילה, היא הסרת הערלה! היא תעזור לעבור מ"ערל שפתיים" ל"מדבר": ולכן, יציאת מצרים היא השלב ההכרחי לפני קבלת הדיבור האלוהי. מי שלא חחוה הברית מילה. מי שלא מלרגשי חסר בגופו, איננו יכול לחוות את הגאולה של הדיבור! הגאולה של הקול שמוצא מילים, שיכול להתחבר אל הדיבור של הבורא שייתן משמעות לחיו של האדם! ולכן, אי אפשר לאכול מקרבן הפסח בלי ברית מילה:

שמות פרק יב (מח) … וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:

 

לא לחינם, כנראה, התורה בחרה באותה מילה כדי לציין גם את הברית באבר הקשר והדבר היוצא מהפה כדי לתקשר: המילה.  וההפך שלו :"הערל". קשר בין ברית המעור וברית הלשון.

אם אני מדבר (דיבור בעל משמעות, ולא סתם דיבור של דברים בטלים), זה בגלל שאני מרגיש אנושי, חסר, לא שלם, בדרישה, בספק, בתשוקה, בחיפוש. ברית המילה בגוף היהודי והברית מילה של העם כולו על ידי חבלי ההיסטוריה שלו, גורמת לישראל להיות עדים לאנושיות ולבשורה של הדיבור!!

 

 

מקורות:

(1) שמות פרק יב (מח) … וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:

 

(2) יהושע פרק ה (ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית:(ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת:(ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:(ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ:

 

(3) דם מילה ודם פסח:

  1. יחזקאל פרק טז (ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי:
  2. רש"י יחזקאל פרק טז לפי שבדם פסח ודם מילה נגאלו
  3. מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא פרשה ה ד"ה והיה לכם נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך
  4. מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא פרשה טז ד"ה היום אתם רבי שמעון בן יוחאי אומר בזכות המילה הוציאם הב"ה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך..
  5. שמות רבה פרשה יז ד"ה ג ד"א ולקחתם וטבלתם בדם אשר בסף, מה ראה הקב"ה להגן עליהם בדם כדי לזכור להם דם מילת אברהם, ובב' דמים ניצולו ישראל ממצרים בדם פסח ובדם מילה, שנא' ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי, בדם פסח ובדם מילה, והגעתם אל המשקוף, בזכות אברהם, ואל שתי המזוזות, בזכות יצחק ויעקב, ובזכותם ראה את הדם ולא יתן המשחית.

(4) רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ח אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה, והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני, ואין נהרגין עליה.

 

(5) שמות פרק יב (יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק:(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְקֹוָק:(יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:….. (כג) וְעָבַר יְקֹוָק לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְקֹוָק עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף:

 

(6) זוהר כרך ב (שמות) פרשת וארא [דף כב עמוד א] ת"ח כתיב הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, מאי ואני ערל שפתים והא בקדמיתא כתיב לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי, וקודשא בריך הוא הוה אותיב ליה מי שם פה לאדם וגו', והוא אמר ואנכי אהיה עם פיך, ס"ד דלא הוה כן והשתא אמר ואני ערל שפתים אי הכי אן הוא מלה דאבטח ליה קודשא בריך הוא בקדמיתא,

אלא רזא איהו, משה קלא, ודבור דאיהו מלה דיליה הוה בגלותא והוה איהו אטים לפרשא מלין ובגין דא אמר ואיך ישמעני פרעה בעוד דמלה דילי איהי בגלותא דיליה דהא לית לי מלה, הא אנא קלא מלה גרע דאיהי בגלותא ועל דא שתף קודשא בריך הוא לאהרן בהדיה, ת"ח כל זמנא דדבור הוה בגלותא קלא אסתלק מניה ומלה הוה אטים בלא קול כד אתא משה אתא קול, ומשה הוה קול בלא מלה בגין דהוה בגלותא וכל זמנא דדבור הוה בגלותא משה אזיל קלא בלא דבור והכי אזיל עד דקריבו לטורא דסיני ואתיהיבת אורייתא ובההוא זמנא אתחבר קלא בדבור וכדין מלה מליל הדא הוא דכתיב ה"ד (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, וכדין משה אשתכח שלים במלה כדקא יאות קול ודבור כחדא בשלימו ועל דא משה אתרעים דמלה גרע מניה בר ההוא זמנא דמלילת לאתרעמא עלוי בזמנא דכתיב ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך מיד וידבר אלהים אל משה, תא חזי דהכי הוא דשרא מלה למללא ופסק לה בגין דעד לא מטה זמנא דכתיב וידבר אלהים וגו' ופסק ואשלים קלא הדא הוא דכתיב ויאמר אליו אני ה', בגין דדבור הוא בגלותא ולא מטא זמנא למללא (ותא חזי) בגיני כך משה לא הוה שלים מלה בקדמיתא (דהכי אתחזי) דאיהו קול ואתי בגין דבור לאפקא ליה מן גלותא, כיון דנפק מן גלותא ואתחברו קול ודבור כחדא בטורא דסיני, אשתלים משה ואתסי ואשתכח כדין קול ודבור כחדא בשלימו,

 

(7) "חתן דמים למולות". אולי המילה "מילה" בריבוי מסמלת גם את שני המובנים של "מילה". ברית המעור וברית הלשון! (לעד). גם "דמים" בריבוי, דם הבירת ודם פסח. "בדמייך חיי"

 

(8): ייתכן מאוד שכל בני ישראל המשיכו לעשות ברית מילה. לפחות שבט לוי. יש אומרים שמשה נולד מהול אבל יש אפשרות שנעשת לו ברית מילה וזה מה שראתה בתיה אצלו והכירה בו כעברי:

שמות רבה פרשה א מנין הכירה בו, אמרה רבי יוסי ב"ר חנינא שראתה אותו מהול

 

(9) הערה: יש ספר בשם "ויואל משה" שנכנתב על ידי הרב מסאטמר, רבי יואל טיטנבאום. הוא ראש תנועה אנטי ציונית מובהקת. וייתכן שהכותרת של ספרו , מבלבד הרמז על שם הרבי, יואל, מסמלת את ההתחייבות של היהודים, כביכול, להיות משועבדים לגויים, לקבל את מרותם, את התנאים לגות בלי להרגיז אותם בכל מיני מלחמות, התקוממויות, ובקשת עצמאות! בדיוק כמו שעשה, משה, בשלב הזה של חייו בגלות מדין שלו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תפקיד הנשים ביציאת מצרים: (הרב יעקב מידן)

 

למה הנשים חייבות לשתות ארבע כוסות בפסח, למרות שהיא מצווה שהזמן גרמא? עונה הגמרא:

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קח עמוד א ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס.

  • רש"י שאף הן היו באותו הנס – כדאמרינן (סוטה יא, ב) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו, ..
  • תוספות שאף הן היו באותו הנס – ואי לאו האי טעמא לא היו חייבות משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא אף ע"ג דארבעה כוסות דרבנן כעין דאורייתא תיקון.
  • היו באותו הנס – פי' רשב"ם שעל ידם נגאלו וכן במגילה ע"י אסתר ובחנוכה ע"י יהודית וקשה דאף משמע שאינן עיקר ועוד דבירושלמי גריס שאף הן היו באותו ספק משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד והא דאמרינן דפטורות מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי התם בעשה דאורייתא אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס.

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב  דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור – נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן

תשובת המסורת לשאלת שיתוף הפעולה של הנשים ביציאת מצרים מוכרת. היא בעצם מדברת על זה שלמרות התנאים הקשים, הם לא הפסיקו להוליד ילדים.

אבל אם נעיין בפשט של הפרקים הראשונים של הפרשה מגלים שבפועל, הנשים הן אלה שיצרו את התנאים לגאולה:

  1. המיילדות העבירות, במסירות נפש אדירה, גורמות למרד השקט המוצלח ביותר על ידי סירוב פקודת המתת התינוקות
  2. מרים: היא, לפי המדרש שכנעה את הוריה להינשא שוב אחרי שהתגרשו , כדי להוליד, אולי, משה
  3. מרים: היא זו שעוקבת אחרי משה בתיבה. ולא אהרון !
  4. מרים מסכנת את נפשה כשהיא מתכננת את גדילת משה אצל אימו יוכבד
  5. יוכבד היא זו שמצפינה את התינוק שלושה ירחים.
  6. יוכבד היא זו שבונה את התיבה, ולא עמרם!!
  7. בת פרעה היא שמצילה את משה והיא שנותנת לו את השם
  8. ציפורה היא זו שמציעה את המקלט למשה הבורח
  9. ציפורה היא זו שמצילה את חיי משה וחיי בנה על ידי ברית המילה לבנה.
  10. הנשים שואלות משכנותיהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות כדי למלא אחר התכנית האלוהית בשעת היציאה.

 

למרות שהיינו יכולים למצוא בכל התפקידים האלה גברים, רק הנשים נמצאות בנקודות המפתח האלה של הגאולה.

וכאן המקום לענות על השאלה : למה הנשים אינן זקוקות לברית מילה כמו הגברים?

ולעניות דעתי התשובה ברורה: הן אינן צריכות לגרום לעצמן חוסר בגופן כדי להבין מה היא אנושיות. כי הנשים הן אנושיות מטבען.   למשל, הן פחות מחפשות "סיפוק מיני בלבד" כשהם נכנסות למערכת יחסים. הן דורשות, בדרך כלל, הרבה יותר קשר אנושי, משמעותי, מחייב, לבניין תא משפחתי או להולדת צאצאים. בעוד שהגברים נוטים יותר להתנהג בצורה בהמית בענייני קשרים עם הזולת.  ייתכן שלכן, הנשים יותר קרובות לעניין הגאולה מאשר הגברים. הגברים חייבים לעבור הרבה יותר "מצוות" כדי להגיע , אולי, להבנה שיש כבר לנשים.

אם הגבר נמצא בגלות, האישה יכולה לגאול אותו!

 

שני הימים של משה (הרב מדן)

התורה מספרת שני סיפורים שקראו למשה בשני ימים:

  1. ביום הראשון משה רואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה הורג המצרי
  2. ביום השני, משה רואה שני אנשים עברים ניצים ומנסה להכניס אצלם מוסר ושלום.

הרב מידן מסביר את ההתנהגות של משה

  • ביום הראשון, כממשיך דכה של אימה שלו. דרך הנשים במצרים: לאומניות. הרגישות של כלל העם הנמצא תחת שעבוד והצורך להגן עליו ולהצילו, לצאת לגאולה
  • ביום השני, משה מבטא יותר את המוסר של אביו עמרם. עמרם היה ראש שבט וראש קהילה . אדם מוסרי חשוב שלימד מסורת ומוסר. הוא לא השתתף בגאולה במיוחד. אבל הוא כן בעל מוסר. ואכן, משה מגלה את הפן של אביו עמרם, ביום השני, בסיפור השני!

הצרעת של יד משה (הרב מידן)

בין האותות שה' מלמד את משה לעשות מול עם ישראל כדי לשכנע אותו, יש אות צרעת ידו של משה. רוב הפרשנים מדברים על עונש למשה שלא האמין לעם ישראל.

אבל הרב מדן מעיר שמשה צדק לגמרי כשהוא ביקש יותר ויותר אמצעי שכנוע לעם שלא יפסיק למרוד ולסרב להאמין בו בהמשך!

הרב מידן מציע הסבר אחר לגמרי: ידו המצורעת של משה היא לא עונש למשה על שלא האמין שעם ישראל יאמין, אלא זה אות לכל דבר. אות שמשה חייב להראות לבני ישראל. כדי ללמד אותם שכל מי שלא מאמין במשה ייענש על ידי הצרעת! כלומר הצרעת היא איום לכל מי שלא יאמין במשה עצמו!!

וכך באמת קרה למרים שהביעה ספק במשה וכן כל העם כמה פעמים במדבר..!

וכן מובטח לכל מי שלא יאמין לנביא אמת שישלח ה' לעם ישראל בהמשך

 

שאול ומשה (הרב מדן)

המדרש שמספר שמשה, בהיותו רועה צאן יתרו, הגיע להר סיני בזכות דאגתו לעז שהלך לאיבוד, נראה מלא השראה מהסיפור המקביל , כשאול מגיע אל שמואל באותם התנאים!!

כאילו המדרש רוצה לגרום לנו לעשות הקבלה בין משה לשאול.

הם שניהם המלכים הראשונים של העם

הם מתוארים כאנשים מאוד ענווים

אבל יש דברים שונים בניהם. הענווה אצל שאול נובעת, כנראה מתוך הרגשה של חולשה. בעוד שאצל משה היא נובעת מהכרה אמתית של מעמדו מול ה'

 

 

אנונימיות המוחלטת.למה?

 

ההבדל המשמעותי בין הפרק הראשון של הפרשה והפרק השני הוא שהראון מדבר על הבעיות הלאומיות, הכלליות של עם ישראל במצרים

בעוד שהפרק השני מדבר על סיפור אנושי קטן, של משפחת משה.

כאילו , הסיפור הקטן , המשחתי, האנושי, האישי, ייתן לנו יותר מידע על מה שמתרחש בגדול (כמו שלפעמים, כדי לספר את סיפור השואה מעדיפים לספר סיפורו של אדם אחד או קבוצה אחת .

אבל, ברור שהסיפור האישי של משה מחפש לשים את הדגש על האדם שהולך להיות הגואל של כל הכלל.

עובדה אחת מעניית בפרק השני והוא שהפרק מתעקש להשאיר את כל הדמויות "אנונימיות".:

 

שמות פרק ב  (א) וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:(ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן … וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד ..ד) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק ..(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:(ז) וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד: (ח) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד: (ט) וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ: (י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:

התורה מודיעה לנו בפירוש, בהמשך את שמות המעורבים בסיפור: עמרם, יוכבד, מרים, משה, בתיה.. אבל היא מתעקשת להשאיר את כל הדמויות ללא שמות ומדברת על איש, בת, אחות, ילד, נער…

כאילו התורה רוצה להגיד שהסיפור איננו קשור לזהות של האנשים המעורבים אלא על השתייכותם לכלל ישראל. בתור איש, אחות ,אח, נער, ילד עברי..

כדי לציין שהזכות של משה להפוך לגואל איננו נובע מזה שהוא בן עמרם או בן יוכבד או  אח של מרים. אלא מזכותו הוא , לפי סיפורו ולפי מעשיו. רק העובדה שהוא בן לוי מוזכרת , אולי כי להם היה מעמד מיוחד ומהמעמד כן עזר לו בהמשך.

 

האנונימיות ממשיכה בשני הסיפורים בהמשך:

 

(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:(.. אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי ..:(יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:

 

גם כאן, חשוב מאוד שלא נדע מה שמות המעורבים, מלבד משה שכבר קיבל את השם שלו. כי חשובה ההתנהגות של משה כלפי הדמויות כדמויות מסוימות: מצרי, עברי, רע, רשע, ולא כדתן ואבירן או שמות אחרים שהיו נותנים לחשוב שהתנהגותו נגועה אישית

 

chofetim akadem

Chofetim

pour Akadem 2016

par Michel Bensoussan

http://www.akadem.org/sommaire/paracha/5776/parachat-hachavoua-5776/choftim-contre-pouvoirs-bibliques-23-02-2016-78455_4611.php

 

(2186 mots)

 

1/ le michkan

notre Sidra comporte plus de 40 commandements. mais ce qui la caractérise, c'est la mise en place des institutions politiques, religieuses, juridiques et morales.

on a l'habitude de mémoriser tous ces différentes instances par une acrostiche de leur initiales

car cela forme le mot "Michkan". un sanctuaire.

le m de Michkan est le Melekh, le roi, le pouvoir politique

le Chin, est l'initiale du Chofet, le juge, a la tète du système juridique

le khaf, initiale de "Cohen". le prêtre, au service du temple, et des problèmes individuels

enfin la dernière , le Noun, pour "Navi", le prophète qui est responsable de l'éthique du politique, et de la morale de la société civile toute entière.

ce mot, "Michkan", n'a pas qu'un intérêt  "mnémotechnique" pour se rappeler du Melekh Chofet Cohen et Navi. il renvoie au véritable sanctuaire, le Michkan, construit dans le désert, au centre du campement , autour duquel la vie religieuse et sociale étaient organisées.

ce Michkan du désert n'est pas remplacé par ces quatre institutions , le sanctuaire sera installé en Israël, tout d'abord dans la ville de Shilo,  puis plus tard a Jérusalem, au temple. il n'est pas remplacé , mais, les principes qu'il représente, sont traduits par ces quatre institutions, lors de l'élaboration de la société civile, en terre de Canaan. si nos sages nous renvoient au terme Michkan, sanctuaire, pour designer le roi, le juge, le Cohen et le prophète, c'est peut être pour nous enseigner que le but ultime est de traduire les préceptes rituels ou religieux, le sacré, dans le monde le plus naturel , le monde profane, ou comme on dit en  hébreu le  "Hol". organiser la société autour de ces quatre instances, en respectant les lois qui s'y rapporte, ", n'est pas moins important, n'est pas moins "religieux", au contraire, que de servir le sanctuaire ou le temple.

étudions donc, si vous le voulez bien, quelques caractéristiques de ces quatre institutions. avant de commencer, remarquons qu'elles sont quatre. elles ne sont pas concentrées en un seul pouvoir centralisateur. au contraire, comme les quatre points cardinaux, elles sont presque opposées l'une de l'autre, comme si elle  s'équilibraient.

pendant  deux mille ans, le peuple juif a vécu en exil avec un seul pouvoir, celui du rabbin.. souvent, il devait composer avec  un président de communauté, soutenu ou non par une équipe. mais il est claire, que cela était induit par la situation anormale de l'exil. donc le premier point, est le soucis d'équilibre, la non concentration des pouvoirs et la séparation des pouvoir entre le religieux, le politique,  l'éthique et la justice .

2/ le juge

voyons donc' si vous le voulez bien, la première instance, la justice. le Chofet est le juge. c'est d'ailler le titre de notre Sidra "Chofetim".

 voyons le texte:

דברים פרק טז :(יח)

 שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק:

vous nommerez des juges et des policiers, des Choterim, c'est a dire des personnes qui pourront faire appliquer les décisions de justice., dans toutes les villes et ils jugerons le peuple, de manière juste.

ceci est dit a qui? a qui incombe cette  prescription :"et ils jugeront de manière juste"?

a priori' on pense que cela est une recommandation faite aux juges eux même: attention, rendez un jugement juste.

mais non, cette recommandation est faite a ceux qui nomment les juges.

c'est le second et le troisieme versetseux, qui s'adressent aux juges:

(יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:

(כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס

tu ne détourneras pas la justice, tu ne feras pas de différence entre les personnes, tu ne prendras pas de Chohat ,des pot de vin, tu devras poursuivre la justice, afin de mériter d'habiter sur la terre que dieu t'a donné.

la, il est claire que c'est aux juges eux même que la Thorah s'adresse.

mais notre  premier verset, s'adresse a ceux qui nomment les juges.

mais qui sont ils ces gens qui nomment? le texte ne le dit pas. le texte s'adresse en fait  au lecteur de la Thorah, a celui qui la reçoit, a tout un chacun.

cela voudrait dire que la responsabilité de la probité du juge, incombe a tous a chacun. en aucun cas, on ne  pourra être déchargé de la responsabilité en cas de manquement a la justice par les juges.

autrement dit:

si un juge est mauvais, il est en faute et devra donner des compte a dieu. mais les personnes qui l'on nommé' c'est adire' en fin de compte' tous le citoyens, sont aussi responsables. d'abord parce qu'il ont nommer quelqu'un qui n'est pas droit, mais aussi, parce qu'ils continuent a laisser faire!!

il est donc implicitement important de mettre en place une instance qui pourrait, s'il on arrive a des situations extrêmes de violation de la justice par un juge, destituer ce juge. il faut aussi avoir en permanence la conscience, la responsabilité, un regard sur ceux que l'on a mis en place. on ne peut reporter la responsabilité d'une injustice faite, uniquement sur le système.

notre premier verset s'adresse donc a chacun et lui dit qu'il est aussi responsable de la justice rendue!  attention de ne pas nommer des juges corrompus et même après leur nomination, il faut prendre des mesures pour savoir , et agir le cas échéant pour destituer un mauvais juge.

cela est délicat, c'est vrai parce que nous sommes assujettis aux décisions de justice et on ne  doit pas tout remettre en question. mais il y a des limites au pouvoir des juges et chacun doit se sentir responsable des déviations dans ce domaine.

3/ le roi

il en va de même avec le pouvoir politique. le roi, le Melekh, il représente en fait tout pouvoir politique. le texte est encore une fois intéressant a ce sujet:

דברים פרק יז

(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:

(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:

(טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד:

(יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:

lorsque  tu arriveras sur la terre que dieu t'as donné, tu voudras mettre sur toi un roi, comme les autres peuples. hé bien , tu nommera un roi, mais il ne devra pas avoir trop de chevaux, il ne devra pas te ramener en Egypte, il n'aura pas beaucoup de femmes ni trop d'argent. etc..

on le voit, la aussi, la Thorah parle directement aux citoyens.  un roi, pourquoi pas, mais attention aux conséquences. il faut savoir qui nommer . pas un assoiffé de pouvoir , de richesse et dépravé. si non, hé bien il devra rendre des comptes a dieu mais toi aussi tu seras responsable! tu l'a nommé et tu le laisse faire!

lorsque le peuple demandera au prophète Samuel de nommer un roi, Samuel sera contre. pourquoi? surtout a cause des motivations erronées du peuple.il fera endosser au peuple une partie des catastrophes liées a la mauvaise gestion du roi Saül.

il faut donc avoir, la aussi, un système de nomination adéquat et un contre pouvoir qui pourrait dévoiler des méfaits et agir en cas de très graves dépravations.

4/ le prophete

voyons a présent le cas des prophètes

un prophète est sensé parler au nom de dieu. il rappelle a l'ordre le peuple ou les dirigeants eux mêmes. il faudra écouter ses paroles et suivre ses instructions. mais la Thorah pose le problème du faux prophète: voyons le texte:

דברים פרק יג

(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:

(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:

(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:

si un prophète, un vrai, celui qui a été déjà reconnu comme un vrai prophète, quelqu'un qui t'a même donné des signes qui ce sont réalisés, il a fait des miracles, hé bien si ce prophète te dit de faire des choses contraire a la loi, qu'il t'incite a l'idolâtrie, ne l'écoute pas. en fait c'est dieu qui te met mets a l'épreuve!!

je pose une simple question: qui définit que ceci ou cela est de l'idolâtrie? quel est ce prophète qui dira suivez moi, faites ceci, car c'est de l'idolâtrie! personne ne dira une chose pareille! au contraire il dira dieu , notre unique dieu, m'a dit qu'il fallait faire ceci, ou cela. tout prophète parlera au nom de dieu et pas au nom d'idoles. ils ne sont pas idiots a ce point.

mais alors qui défini ce qu'est le bon chemin? comment savoir si un prophète dit vrai ou faux. c'est très difficile. surtout qu'il a déjà un passé de vrai prophète pourquoi maintenant' on déciderais que cette parole la, dite au nom de dieu est fausse?

et tout cela est fait par dieu qui veut nous mets a l'épreuve! mais il teste quoi au juste? sa volonté n'est elle pas d' obéir a ce que nous disent les prophètes? he bien  justement ici il nous demande d'avoir un esprit critique vis a vis de la parole de ce même prophète.

hé oui, il faut avoir un esprit critique même envers ceux qui parlent au nom de dieu.

 dieu nous teste: il ne veut pas qu'on suive aveuglement ce que dit le prophète..

 c'est, a mon avis' un des textes les plus important de toute le Thorah.

on nous raconte qu'a l'époque ' il y avait des centaines de prophètes. le tri entre les vrais et les faux ne devait pas être facile.

 aujourd'hui non plus!

en fait un bon prophète nous éclaire, nous aide a voir ,prend du recul .il nous fait poser des bonnes questions. a nous d'y répondre

combien de religions , encore aujourd'hui  parlent au nom de dieu, mènent leurs croyants aux pires exactions? être religieux est souvent définie comme étant  une observance aveugle a des paroles de dieu. hé bien voila que la Thorah elle même nous met en garde contre cet aveuglement.

respecter, observer, se soumettre a la loi, mais rester sur ses gardes.

cela me fait penser a un enseignement du Mei Hachiloah, un grand rabbi hassidik. il dit que la faute d'Adam, n'était pas tant d'avoir manger de l'arbre de la connaissance, mais surtout d'avoir fait reporter la responsabilité de son acte sur sa femme Eve, Eve est décrite par le texte comme étant l'envoyée de dieu . Adam a préféré s'en remettre a cet envoyée de dieu, cette prophétesse, en annulant son esprit critique. la est sa faute!

notre Sidra nous mets aussi en garde contre le "Messit ou Madiah":des personnes charismatiques, qui, même sans parler au nom de dieu ,sans se prendre pour des prophètes, utilisent leur capacité a séduire les foules. ils ne sont pas moins dangereux.

5/ le cohen

le quatrième pouvoir est celui du Cohen. En charge du service au temple, il peut aussi trancher en cas de litige sur l'interprétation de la Thorah. il s'occupe aussi des problèmes intimes, personnels. il représente l'idéal humain et prie le jour de kippour pour le peuple. les Levi, de la même tribu que les Cohen, travaillent aussi au temple .Ils détiennent les textes de la Thorah et l'enseignent. toutes ces prérogatives sont contrebalancées par des devoirs de pureté supplémentaires et le manque de territoire  propre . économiquement, ils sont tributaires, des autres citoyens. la Thorah n'a pas mis en place d'autres limites a leur pouvoir. dommage, peut être , car très nombreux ont étés les grands prêtres qui ont abusé de leur prérogatives  durant l'histoire juive, surtout a l'époque du second temple.

pourtant un détail, a propos des villes de refuges, me parait intéressant a souligner. ce sont des villes dirigées par les Levi qui servent de centre de réinsertion a des personnes qui auraient commis des crimes par inadvertance.

 jusqu'a quand cette personne doit rester dans une ville de refuge?

במדבר פרק לה

(כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ:

jusqu'a la mort du grand prêtre! chaque jour qui passe, ce prisonnier attend impatiemment que le grand prêtre, meurt! pourquoi infliger cela au Cohen qui sait qu'on attend sa mort? parce que le grand prêtre doit se sentir responsable  des accidents. il n' a pas assez prié, il n'y a pas eu  assez d'éducation préventive!

dans un autre cas, celui d'un meurtre non élucidé, on ne classe pas l'affaire. au contraire, on fait venir le grand prêtre et les juges depuis Jérusalem a l'endroit ou on a découvert le corps, les sages de la région aussi doivent venir et procéder a un cérémonial. il faut qu'a tous les échelons de la société, on ressente la catastrophe et l'injustice qui n'ont pas été évités.

comme on le voit, il y a des rappelles a l'ordre des haut responsables il ne doivent pas s'enfermer dans une tour d'ivoire ils doivent rendre des comptes ils doivent se sentir responsables.

6 conclusion

pour conclure, nous avons vu que pour chacune des institutions mise en place, la Thorah a le soucis de contrebalancer les pouvoirs et de responsabiliser chaque citoyen a l'égard de la probité des personnes au pouvoir et au bon fonctionnement de ces institutions. mais il ne faut pas se leurrer. les pouvoirs octroyés, aux politiques, aux juges, au Cohen et la confiance faite au prophète, sont immenses.

citons encore notre Sidra:

דברים פרק יז

(ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:

(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

si tu as un doute concernant la loi, civile ou religieuse, tu t'adresseras au Cohen ou au juges a Jérusalem et tu suivras a la lettre ce qu'ils te diront tu ne dérogeras pas, ni vers la droite ni vers la gauche.

le roi aussi a d'énormes prérogatives.

mais notre étude montre le soucis de la Thorah  de contrebalancer tous ces pouvoirs. la Thorah a un soucis, très moderne, en fait, de créer des contre pouvoirs et de responsabiliser tous les citoyens a leurs droits mais aussi a leurs devoirs.

souvent on cherche dans la Thorah des références a un système politique préconisé. lorsqu'on le fait objectivement, on ne trouve pas d'indications précises. chaque système a ses avantages et ses inconvénients. cela dépend aussi beaucoup des époques, des régions.. mais on peut s'inspirer' par exemple' des lois que nous avons étudiées. il n'y est pas du tout question de dictature, de despotisme, ou même de théocratie. bien au contraire, une grande méfiance envers toute forme de pouvoir nous mets en garde et responsabilise tout un chacun. il n'est pas question non plus de démocratie, au sens grec . mais il me semble que beaucoup des souhaits et des principes de la démocratie pourrait répondre a une partie de ces exigences.

je pense a  l'évolution de nos sociétés modernes, peut être sous l'impulsion sous jacente des enseignements bibliques . je pense a la création de contres pouvoirs, du regard de tous sur les arcans des pouvoirs. la liberté de la presse, la liberté de vote, l'indépendance de la justice, la prolifération des O.N.G. " les organisations non gouvernementales", les systèmes d'informations. il y a une conscience moderne qui rejoint beaucoup, me semble t-il le soucis de la Thorah promulguée il ya bien longtemps, en des temps ou tout cela était bien loin des pratiques et des mœurs de l'époque.

 alors oui, il faut militer si cela est nécessaire pour défendre la liberté d'expression, pour dénoncer la corruption, avoir un regard sur les agissement des pouvoirs, , alerter l'opinion en cas de malversation, soutenir les contres pouvoirs,

 oui je pense que cela aussi est une mitsvah, une commandement de la Thorah.

aucune société, aucun système n'est a l'abri de la corruption et de l'iniquité.

mais il en va de la responsabilité de chacun d'en prendre conscience et de luter contre, en permanence, sans relâche. cela aussi , constitue, a mon avis, une autre façon de servir la volonté de  dieu, comme dans le sanctuaire, a travers le Michkan!

merci

.

l'idolatrie

VAETHANAN

POUR AKADEM

MICHEL BENSOUSSAN 2016

http://www.akadem.org/sommaire/paracha/5776/parachat-hachavoua-5776/vaet-hanan-le-dieu-de-nos-contradictions-09-06-2016-81880_4611.php

  1. une seule parole et pas deux

 

notre Sidra    Vaethanan   se trouve dans le livre de Devarim, le deutéronome.

moise a120 ans.   40 de plus qu'a la sortie d'Egypte. il a appris beaucoup.

 sur lui même    et sur le peuple qu'il dirige.

le peuple aussi a changé .

les défis qui attendent cette nouvelle génération sont différents:

 ils doivent entrer en terre de Canaan et transformer les enseignements théoriques , reçus dans le désert, en mettant en place une structure politique, militaire, agricole. bref, devenir une nation indépendante et responsable. fini le temps des miracles visibles. il n'y aura plus   de man,  ni de nuée protectrice    ni parole permanente de dieu. moise a donc un discours différent.  urgent,

 il doit mourir bientôt.

il revient sur les points les plus importants

/son discours doit sensibiliser la nouvelle génération,  lui parler dans son langage.

 il doit aussi tenir compte des fautes que ce peuple a commises, pour rectifier le tir.

 il doit surtout ébranler son auditoire. il doit éveiller les esprits, pour réactualiser la parole du Sinaï,

 la rendre plus percutante.

c'est un peu la loi orale que moise initie dans ce livre. le style y est différent. les recommandations se succèdent , sans ordre apparent. ca foisonne dans tous les sens. on sent l'urgence et l'importance du propos.

 il y a des reprises, mais toujours sous un angle de vue différent,   plus proche de la réalité humaine. moise est encore plus  proche de son peuple .il s'inquiète pour son avenir et tente de lui donner ses dernières recommandations.

c'est dans ce contexte, que nous trouvons dans notre Sidra , le texte des dix commandements.

 ou plutôt, pour employer le terme de la Thorah, les dix paroles.

ce texte, écrit sur les tables de la loi au mont Sinaï, est écrit deux fois dans la Thorah.

 une première fois, dans la Sidra Ytro, dans le livre de Shemot, cinquante jours  après la sortie d'Egypte.

et une seconde fois, dans notre Sidra.

 les deux textes sont quasi identiques. l'un a été donné avant la faute du veau d'or.

mais moise a alors brisé les tables de la loi sur lesquels il était écrit.

 ensuite, après le grand pardon de dieu ,le jour de kippour,  moise a descendu d'autres tables de la lois, avec un texte légèrement modifié  qui prend en compte les faiblesses du peuple.

en effet, si le peuple, qui venait d'entendre la voix divine et assister au don de la Thorah, a été capable d'adorer un veau en or, c'est qu'il y a la, un grave problème.

 le texte des dix paroles va donc être légèrement modifié pour éclaircir certains points.

c'est ce texte qui se trouve dans notre Sidra Vaethanan  que je vous propose d' étudier .

 je ne m'attarderais que sur quelques points précis et j'espère,  qu'une idée directrice,  pourra ressortir de notre étude.

 je vous en donne tout de suite le thème: c'est l'interdit de l'idolâtrie.

lisons le premier verset :   chapitre 5 verset 6

דברים פרק ה

(ו) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

je suis l'eternel ton dieu qui t'ai fait sortir d'Egypte tu n'auras pas d'autres dieux sur ma face.

dans ce verset il y a 2 commandements:

le premier= je suis l'eternel ton dieu

et le second=  tu n'auras pas d'autres dieux.

en quoi la phrase "je suis l'eternel ton dieu " est un commandement? c'est plutôt une présentation de celui qui nous parle. il n'y a pas écrit "tu croiras en moi". ca n'a d'ailleurs pas de sens. imaginez  quelqu'un qui  se présente a vous, "bonjour, je voudrais que tu crois en mon existence". ca n'a pas de sens!

mais alors de quoi s'agit il?

je voudrai vous proposer la réponse suivante:

cette phrase: "je suis l'eternel ton dieu" est liée intrinsèquement a ce qui suit: l'interdiction de l'idolâtrie.

ce ne serait donc plus deux paroles distinctes

 "je suis dieu "

 et "tu n'auras pas d'autres dieu",

mais un seul et même sujet. pas deux, mais une seule parole!

 ma proposition   est d'ailleurs en accord avec la manière dont le texte est écrit

en effet, lorsque l'on ouvre un Sefer Thorah, on remarque  tout de suite que ce texte est partagé en dix paragraphes.

 a chaque fin de  paragraphe, le texte laisse un espace blanc ou repart a la ligne .

 comme il y a dix paroles,

 dans un texte écrit  en dix paragraphes ,

 il me semble légitime de proposer que chaque paragraphe corresponde a une parole.

lisons donc tout le premier paragraphe comme une seule et même parole. je suis dieu qui t'ai fait sortir d'Egypte, tu n'auras pas d'autres dieu, tu ne feras pas d'idoles etc.., donc, tout ce paragraphe concerne l'interdit de l'idolâtrie.

  1. l'idolâtrie

mais alors qu'est ce que l'idolâtrie?

  • première hypothèse: on réduit l'interdit de l'idolâtrie au combat contre le paganisme de l'époque . être idolâtre serait, dans cette optique, adorer des petites statuettes et leur attribuer des pouvoirs magiques. cette hypothèse est assez agréable. on se dit que nous n'avons plus rien a voire avec ce genre de pratique " primitives". nous sommes, aujourd'hui  évolués et même si on n'est pas très croyant ou religieux, hé bien ça, au moins, on le   bref nous ne sommes pas des idolâtres.

mais alors, tout ce premier paragraphe devient presque caduque. en quoi il pourrait nous concerner?

  • une seconde lecture, celle par exemple de grands commentateurs comme le Mey Hachiloah, Rabi Yossef Lainer,

 définit l'idolâtrie comme une tentation inhérente a toute pratique religieuse,

 quelle qu'elle soit.

 même après avoir accepté l'existence d'un dieu unique et invisible.

d'ailleurs, rappelons nous que  juste après la révélation au mont Sinaï, les juifs adorent un veau en or!

dans ce cas, cela nous toucherait tous aujourd'hui pas moins qu'a des époques plus anciennes.

reprenons les termes de la Thorah qui définissent  l'idolâtrie:

le mot Pessel par exemple: une sculpture. étymologiquement, cela veut dire éliminer לפסול . effectivement, lorsque l'on sculpte, on élimine de la matière et ainsi, on élimine toutes les possibilités qu'offrent le matériau pour n'en garder qu'une seule.

un autre mot est souvent utilisé aussi: Massekha. masque. le veau d'or est qualifié de Eguel Massekha.

 on parle aussi d'Elohey Massekha לא תעשה לך

שמות פרק לד  (יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ:

Massekha veut dire masque. il cache le visage. une autre  étymologie nous renvoie au moule dans lequel est versé le métal en fusion.

tant qu'il est liquide, il peut prendre une infinité de formes. mais une fois refroidi, le métal prend une forme figée, définitive. Massekha renvoie a  cette forme refroidie, figée du métal,. le masque aussi représente un visage figé . en hébreu, visage se dit Panim. toujours au pluriel,

mettre un masque sur soi,  ou sur quelqu'un d'autre, c'est éliminer les autres  possibilités que peut offrir un visage vivant, et n'en garder qu'une.

encore un mot employé par la Thorah, celui de Temouna. une image. une représentation. il n'est pas interdit de prendre une photo. ni de dessiner ni de peindre. par contre il est interdit de réduire dieu a une image. éliminer toutes les autres facettes, les infinis possibilités de l'être.

l'idolâtrie c'est donc la réduction de l'être suprême.

quand on dit par exemple :le  "bon dieu".

c'est deja réduire dieu,  a un être bon.

c'est très dangereux. par ce qu'alors on ne comprend plus pourquoi il y a tant de malheurs , de souffrances, de guerres. dans ce cas, on attribuera le mal a un autre dieu, le diable.

 ou alors, on refuse tout simplement  de croire a ce "bon dieu".

en fait dieu est bon , mais il est aussi redoutable, et puissant et incompréhensible, et miséricordieux etc. d'ailleurs, établir  une telle liste est  interdit,

 parce que,   encore une fois,  on le défini,  on le limite.

 en réalité, il est très pratique de se faire une idée de dieu. on le défini comme cela nous arrange. on crée nous même le dieu qui nous convient.

ainsi,  des que l'on parle de dieu, on risque de jouer avec   l'idolâtrie.

le mieux en fait, serait de ne pas en parler, ne pas prononcer son nom.

le Mey Hachiloah illustre cette idée en faisant remarquer que  le premier mot du décalogue, je suis,  anokhi. ne veut pas dire exactement " je suis". ca, ca aurait été Ani. anokhi, avec la lettre khaf au milieu, met tout de suite un bémol. une approximation. la lettre khaf, en hébreu veut dire

"a peu prés" , "cela ressemble a",

 "c'est comme ca  mais c'est pas tout a fait  ca". même lorsque dieu parle: il dit : attention !!

ne croyait pas que c'est tout a fait moi.

mais alors comment l'appréhender?

 hé bien tout d'abord par la négative. ne faite pas de moi :ceci ou cela.

mais surtout, il nous dit: je suis celui qui t'as fait sortir d'Egypte.

  • sans être sorti d'Egypte,

  • sans pouvoir s' affranchir de tout dogme,

  • sans être libre de tout dictat,

  • de toute pensée figée,

………. je ne me serait pas adressé a vous!

 je suis celui qui vous invite  a penser l'infini.

je suis celui qui exige de vous de sortir de la pensée unique. de l'être réduit a une seule dimension. je suis celui qui ouvre votre rapport au monde.

 l'idolâtrie c'est limiter les possibles, éliminer les facettes d'une réalité très complexe. c'est réduire l'autre a ce qui m'arrange qu'il soit.

 

on est donc très loin  d'un interdit caduque. j'ai compté plus de 20 passages dans la Thorah qui mettent en garde contre l'idolâtrie.. le danger de l'idolâtrie est donc inhérent au fait religieux. si la Thorah insiste tellement sur l'interdit de l'idolâtrie au point de lui accorder la première place dans le décalogue, c'est parce qu'il s'agit peut être du message le plus important de tous. le plus exigeant aussi. le plus singulier, le plus original. et il reste d'une actualité brulante.

 pour tous.

 surtout pour ceux qui désirent être religieux.

si être religieux, c'est  le respect aveugle de dogmes figés,

si c'est l'abandon de sa responsabilité,  au service de ceux qui penseront pour nous, a notre place, alors, il me semble que le judaïsme est avant tout un garde fou, antireligieux.

 

on se trouve alors devant un paradoxe: si l'essentiel est que l'homme soit libre de toute idolâtrie, pourquoi dieu s'adresse a lui ,( si cela est si dangereux)?

. si tout service religieux, si même  les commandements peuvent être sources d'idolâtrie, pourquoi la Thorah dicte  tellement de mitsvoth?

on peut se dire. si c'est tellement dangereux, alors soyons athées. au moins on ne risque pas d'être idolâtres.

mais voila que l'homme est naturellement esclave de sa condition humaine.

 il est malheureusement illusoire de chercher la liberté dans l'abandon a un état soit disant naturel, exempt de toute conscience

 ou d'une  quelconque morale.

l'homme est très facilement  esclave.

 c'est pour cela que tout commence par l'expérience de la sortie de l'esclavage.

ca n'est qu'après que l'on peut parler de lois ou de rapport avec le transcendant.

les lois, les mitsvoth, vont exiger de l'homme….. d'être plus attentif au monde qui l'entoure.

 de prendre de la hauteur.

de s'interroger.( de ne pas manger sans se demander ce qu'il mange. comment il le mange. que cela signifie t-il , a chaque repas. la routine' enferme l'homme vers un esclavage sournois et plaisant.)

 les mitsvoth sont des invitations a être plus responsable et a voire les choses différemment.

celui qui dicte ces mitsvoth, dieu, doit rester insaisissable.

 c'est la condition ci -ne-quoi- non pour laisser l'homme face a l'infini,

  • face aux questionnements,

  • face a la recherche permanente de sens.

  • face a son humanité.

est ce que toutes ces précautions sont suffisantes? bien sur que non. l'idolâtrie est une activité assez  rependue, même parmi ceux qui la dénonce. mais c'est un combat incessant.et indispensable. c'est en tout cas, me semble t'il, celui de la Thorah.

  1. 3. le shabbat

la quatrième parole est le respect du shabbat. si dans le premier texte, inscrit sur les premières tables brisées, dans la Sidra Ytro, il est écrit

Zakhor et Yom hachabat,

 souviens toi du chabat ,

 ici, dans notre sidra, il est écrit

shamor et Yom hachabat

 respecte le jour du shabbat.

le premier, Zakhor, décrit le but ultime: se rappeler de chabat .

 savoir vivre le chabat comme un shabbat.

nos sages disent que cela concerne le lois positives du shabbat.

mais en fait il y en a très peu: le kidouch, des bons repas, cesser la course et le travail de la semaine. faire le point. prendre du recul, de la hauteur .

 mais cela est difficile a mettre en place .

c'est comme l'illusion de la liberté dont on a parlé tout a l'heure.

 on a besoin d'un cadre coercitif pour vivre cette liberté.

il a fallu donc ordonner une série d'interdits, pour  arriver a vivre le shabbat comme un shabbat:

 c'est le shamor, les lois négatives, les interdits. ils sont nombreux mais c'est la seule manière 'd'arriver a vivre le chabat ,comme le le Zakhor dans le premier texte, le demandait.

zahor  est le but.

 le shamor, le moyen indispensable pour 'y arriver!

he bien ,nous appliquons les deux !

et on chante dans le lécha Dodi du vendredi soir

שמור וזכור בדיבור אחד

 Zakhor et shamor font partie de la même parole!

autre différence entre les deux versions: la première, celle des premières tables, réfère le shabbat a la création du monde.

le second, dans notre Sidra, a la sortie d'Egypte.

le jour du chabat est l'occasion de faire le point. de ne pas être aliéné au monde de la productivité. c'est lui qui va donner du sens aux autres jours de la semaine. c'était ca l'idée du chabat a la création du monde: donner du sens a la création.

 hé bien la sortie d'Egypte c'est la même chose: sortir de l'aliénation et donner du sens a sa liberté.

c'est pour cela que dans le kidouch du vendredi soir, nous citons les deux versions ensemble:

זכר למעשה בראשית

זכר ליציאת מצרים

shabbat, en référence a la création du monde et en référence a la sortie d'Egypte.

  1. le respect des parents

un mot a propos de la 5ieme parole:

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה..

respecte ton père et ta mère, a fin que tes jours s'allongent sur la terre

kaved, respecte, veut dire aussi sous-pèse.

 le respect des parents, les obligations que nous avons envers eux sont immenses. cela va de soit.

et pourtant, moise, a jugé utile,  de rajouter une petite phrase, par rapport au premier texte du décalogue: il rajoute,

ולמען ייטב לך

 "afin que cela te fasse du bien"

a priori, le respect des parents leur fait du bien, a eux. il peux aussi, secondairement etre plaisant de savoir que l'on fait du bien. mais moise semble ajouter une dimension plus égoïste:

 pour que tu puisses mieux vivre, toi,

sous-pèse le poids de ton père et de ta mère en toi. ce que ton père t'as apporté, ou pas,

 ce que ta mère t'as apporté , ou pas.

 tu est fait, en grande partie de l'apport de ces deux êtres, de ces deux pôles.

le texte ne parle pas de "parents" mais du père et de la mère.

 nous sommes fait de plusieurs composantes.

 il est bon, pour notre bien être de prendre conscience, de  sous-peser la part de chacun de ces composants en nous.

 il faut  respecter les contradictions qui me composent.

 l'amour et la rigueur,.

 le cœur et l'esprit.

le féminin et le masculin.

 il faut  prendre en compte, reconnaitre, sous peser , respecter,  la pluralités de ces composants pour que nos jours s'allongent, qu'ils prennent plus de sens.

5 /le vav

 

je voudrais enfin parler d'une petite lettre, le vav, c'est un bâton vertical tout simple: c'est une conjonction de coordination, placée au début d'un mot, pour dire "et"  e-t.

hé bien dans les cinq dernières paroles,

 il est rajouter a chaque fois.

 tu ne tueras pas et tu ne commettras pas d'adultère et tu ne voleras pas  etc..

 cette petite lettre n'existait pas dans la première version des dix paroles, de la Sidra  ytro.

la bas, il y avait écrit :"tu ne tueras pas. tu ne commettra pas d'adultère.

sans "et" .

 qu'est ce que moise a voulu expliciter ici, qu'on n'avait pas compris la première fois, en rajoutant ce vav?

 imaginons que l'on veuille respecter le commandement de ne pas tuer.

 si on le fait de manière entière, totale , jusqu'au bout. hé bien je ne peux plus tuer.. un ennemi qui vient me tuer.

 je ne peux pas tuer.. un moustique qui me pique.

 je ne peux pas tuer le  יצר הרע ce désir malsain de commettre par exemple..  l'adultère!

 donc, en faisant cela,  je transgresse le commandement qui suit!

 je transgresse le bon sens!

attention. il ya la un danger.

 prendre un commandement,  même un commandement  divin, et ne plus tenir compte de rien d'autre, c'est faux et dangereux.

 il faut savoir a chaque fois, qu'il existe d'autres impératifs, d'autre commandements, et agir en fonction d'une multitude de facteurs. c'est pour cela que moise écrit: tu ne tueras pas et tu ne commettra pas d'adultère et tu ne volera pas. toute la difficulté réside dans ce "et", ce vav, dans la responsabilité de l'homme face a tous les impératifs qui se trouvent devant lui.

si par exemple il écrit qu'il faut "briser les idoles" . et que je ne considère que cette loi,

 que  je veuille l'appliquer totalement, exclusivement.

 alors je rentre avec une hache au musée

 et je détruit tout ce qui s'y trouve!.

ce petit vav' cette conjonction rajouté devant les commandements me dis: tu dois toujours prendre en compte tous les commandements ensemble.

 y compris celui d'avoir du bon sens!

en fait moise s'adresse a la responsabilité de l'homme qui doit faire jouer sa liberté, son intelligence, et prendre en compte ceci mais aussi cela mais aussi cela.

en fait,  l'homme est ce vav,

ce trait vertical,

 debout, pas courbé, pas aveugle, responsable,

qui relie et tient   a bout de bras   ceci et cela. savoir mettre de l'ordre entre les impératifs, redéfinir devant chaque situation  l'ordre des priorités

 et être responsable de cette ordre.

 l'homme est ce vav,

 cette conjonction,  entre les contradictions,

 entre les différentes facettes de la réalité,

 les différentes facettes du dieu un.

 qui sait vivre le shabbat de la sortie d'egypte et a la fois celui de la création du monde.

celui qui respecte et son père et sa mère,

qui respecte les lois, parfois contradictoires,

 qui ne tombe pas dans une vision univoque et restrictive,

 bref un homme      qui combat l'idolâtrie!

merci

 

EMOR AKADEM

PARACHAT EMOR

L'évolution de la halakha

http://www.akadem.org/sommaire/paracha/5776/parachat-hachavoua-5776/emor-le-peuple-de-l-interpretation-10-11-2015-75354_4611.php

POUR AKADEM 2016

 

PAR MICHEL BENSOUSSAN

 

  1. résumé de la Sidra

Après avoir développé, la semaine  dernière,

le devoir, pour tout le peuple d'être "saints",

ainsi que les lois permettant d'y accéder,

 notre Sidra traite de la mise en pratique,

 de l'utilisation,

 et des limites de cette sainteté .

Tout d'abord, auprès des hommes les plus proches de cette sainteté: les cohanim.

 Ensuite, a propos des animaux ,

qui seront un des moyens de l'exprimer, par  les sacrifices.

La sainteté du temps par le shabbat et les fêtes.

Enfin, la sainteté a travers le service au temple par la Menorah et les pains d'assignation.

A la toute fin de la Sidra, on nous raconte une histoire assez dramatique et énigmatique:

Le fils d'un égyptien et d'une Israelite se révolte.

 le texte ne dis pas pour quoi. en tout cas,

 il blasphème le nom divin et  Il sera lapidé!

  la plus grande partie de notre Sidra traite des fêtes juives.

 mais je voudrais m'attarder sur trois sujets annexes pour tenter de soulever un problème de fond,

 celui de l'actualité du texte de la Thorah,

 ou plutôt son actualisation , aux différentes époques, par nos sages.

  1. le deuil pour le conjoint

 

le premier exemple concerne le tout début de notre Sidra.

 les cohanim, ne peuvent être en contact direct avec la mort. ils n'entrent pas dans un cimetière et sont même éloignés des morts. sauf  pour des personnes tres proches: les parents, frère et jeune sœur, fils ou fille.

qu'en est il des conjoints?

la question est d'autant plus importante que les lois de deuil pour tout le reste du peuple, même les non-Cohen, sont déduites de ces versets.

Cela veut dire que cela nous concerne tous.

Aujourd'hui, un juif prend le deuil pour son conjoint, ses parents, ses frères et sœurs et a dieu ne plaise, pour ses enfants.

Cette liste des personnes très proches est déduite de notre texte a propos des cohanim.

 Mais, comme vous avez pu le remarquer, dans la liste de notre Sidra, il n'y a pas de conjoint. Est ce que la Thorah exclu le conjoint de la liste des proches parents pour lesquels on doit prendre le deuil, ou pas?

A ce sujet, les avis divergent.

Rachi par exemple, pense que le texte de la Thorah inclut le conjoint dans la liste , alors que Maimonide, prétend que la Thorah, elle même, n'inclut pas le conjoint , et si  aujourd'hui, nous prenons le deuil pour le conjoint, c'est parce que nos sages bien plus tard, ont décidé de l'y inclure.

voyons ensemble le texte

ויקרא פרק כא

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:

(ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:

(ג) וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא:

Dieu demande a moise d'expliquer au cohanim qu'ils ne peuvent se rendre impures par contact d'un mort. sauf pour les personnes qui lui sont tres proches: pour sa mère et pour son père, pour son fils pour sa fille et pour son frère. aussi pour sa sœur vierge qui donc n'est pas mariée. il ya donc six personnes proches qui sont cites. les deux  parents, frère et sœur et enfants. il -semble donc clair qu'il n' y a pas ' dans cette liste, les conjoints.

c'est pour cela que la plus part des sages, reconnaissent que pour la Thorah, un homme ne prend pas le deuil pour sa femme. si on le fait aujourd'hui c'est peut être parce que nos sages, il y a environs 2500ans en ont décidé autrement, probablement a cause du changement, disons de mentalités.

 Maimonide dit clairement:

רמב"ם הלכות אבל פרק ב הלכה א

אלו שאדם חייב להתאבל עליהן דין תורה, אמו ואביו בנו ובתו ואחיו ואחותו מאביו, ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה, וכן האשה על בעלה,

pour lui, la Thorah ne parle pas ici du conjoint. par contre' les sages  ont inclut de leur propre initiative le conjoint dans la liste. mais la Thorah elle même ne le demande pas.

cet avis de Maimonide est celui qui fait loi jusqu'a nos jours

rachi' lui, explique, au contraire que le conjoint se  trouve dans cette fameuse liste de la thorah

il dit que la phrase d'introduction a la liste

כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו

 : les personnes qui lui sont proches,

 he bien n'est pas une phrase d'introduction mais au contraire le conjoint!

רש"י ויקרא פרק כא

(ב) כי אם לשארו – אין שארו אלא אשתו:

cheero' c'est sa femme!

le mot cheer veut dire  le prolongement de sa chaire. comme par exemple dans un autre verset:

ויקרא פרק יח

(יב) עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא:

tu ne dévoileras pas la nudité de la sœur de ton père car elle est le " cheer" de ton père.

 mais justement dans cette phrase, cheer ne veut pas dire sa femme!

rachi le sait. et pourtant, pour lui, il est impensable que la thorah n'inclut pas le conjoint. pour rachi, c'est même la première personne, la plus proche, la plus intime, et elle est , toujours selon lui, en tète de la liste.

si on résume:

dans tous les cas, on prend le deuil pour le conjoint.

 la différence de point de vue est :

 est-ce que la thorah elle même le demande ou est-ce les sages qui l'on rajoutée, plusieurs centaines d'années après?

                                                                                             rachi dit que la Thorah demande de prendre le deuil

pour le conjoint et Maimonide dit que non.

 en définitive, ce que l'on appelle la "halakha" conclu comme.. Maimonide!:

le deuil pour  son conjoint n'est pas une loi de la Thorah mais une décision rabbinique.

vous me direz, a juste titre, que cela n'a pas d'importance, puisque tout le monde est d'accord sur ce que l'on doit faire aujourd'hui. c'est tout a fait vrai.

cependant ,cela nous apprend qu'il peut y avoir des changements de point de vue, voir des changement de mentalité, qui font que le texte de la Thorah qui  exprime une manière de voire est contredit par des décisions rabbiniques, plusieurs centaines d'années plus tard.

 l'enjeu est de taille:

si on veut étudier par exemple les liens psychologiques entre un homme et sa femme ,a travers le texte de la Thorah ou si on veut avoir une idée de la cellule familiale a l'époque de la Thorah, on est alors très surpris des différences significatives   entre les différentes époques. que ce soit  a l'époque de moise, du talmud ou de nos jours.

a l'époque de la Thorah, la polygamie était permise

 un père pouvait vendre sa très jeune fille en esclavage!

 et comme on l'a vu, le mari ne prenait pas le deuil pour son épouse!

au cours des années, l'évolution des sociétés, des mentalités, ou pour d'autres raisons, nos sages modifient la loi et l'adapte.

les sages de la grande assemblée, au sixième siècle avant l'ère profane, font entrer le conjoint dans la liste des endeuilles. au 11eme siècle un grand décisionnaire, rabenou Guershon,'interdit la polygamie. l'esclavage est depuis longtemps bannie.

 changement d'époque, changement de mentalité, la halakha ici encore évolue.

  1. juif par la mère

 

 

voyons un autre exemple ' cette fois vers la fin de notre Sidra:

ויקרא פרק כד

(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

un homme' fils d'une israélite et fils d'un égyptien, sort, a l'intérieur du peuple d'Israël et il se querelle avec un fils d'Israël.

la suite est dramatique. il profane le nom de dieu et on le lapide. je ne voudrais pas parler de cette histoire mais simplement relever le fait, que cet homme a un problème d'appartenance au peuple parce que son père est égyptien. il n'est donc pas juif, malgré le fait que sa mère le soit.

cela peut nous surprendre, nous, qui savons que depuis deux mille ans, la judéité est transmise par la mère!

et pourtant, il semble admis qu'au temps de la Thorah, l'affiliation juive passe par le père. l'appartenance a une tribu se fait par le père.

 est Cohen celui qui est ne d'un père Cohen.

de même pour les Levi  et toutes les autres tribus.

 ce sont les pères qui sont mentionnes lors des recensements ….

jusqu'a quand cela a était la règle?

pendant longtemps, en tout cas au moins jusqu'a l'époque de EZRA le scribe, au retour d'exil de Babylone.

l'une des référence les plus ancienne du changement de position de la halakha a ce sujet, remonte a l'époque de la Michna aux alentours du second siècle, après la destruction du second temple:

ספרא אחרי מות פרשה ח ד"ה פרשה ח

למה נאמר איש איש אמר רבי אלעזר ברבי שמעון להביא וולד ישראל מן הגר ומן העבד.

rabbi Eléazar, fils de rabbi Shimon bar yohay, inclut les enfants de mère juive et de père goy comme faisant aussi partie du peuple.

 Une autre référence plus précise encore, citée dans le talmud

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף סח עמוד ב

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, דאמר קרא: +דברים ז+ כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה

Rabi Chimon bar yohay  exclu le fils d'un juif et d'une idolâtre .

Il semble donc très probable, qu'il y ai eu changement de position entre la Thorah et le talmud. Etait juif, le fils d'un père juif. Et maintenant, est juif, l'enfant d'une mère juive

il est très intéressant de remarquer que les citations sur lesquels nos sages vont se baser pour définir que c'est la mère qui détermine la religion de l'enfant, se rattachent a des versets de la Thorah elle même.

c'est a dire que me lorsque la halakha change on tache toujours a se référer a elle!

 comme si on avait besoin de marquer la continuité alors, qu'il y a , de façon flagrante, changement de comportement et de règle!!!

4 la loi du talion

dernier exemple, cette fois a la toute fin de la Sidra:

ויקרא פרק כד

(יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת:

(יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:

(יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ:

(כ) שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ:

(כא) וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:

un homme qui tue un autre sera mis a mort

un homme qui tue un animal devra rembourser sa valeur

un homme qui provoque un handicape, il lui sera fait de même.

fracture pour- ou a la place de- fracture, œil pour œil dent pour dent, de la même manière qu'il amputera un homme, de même il lui sera fait.

celui qui causera un dommage a une bête, remboursera

.

lisons un autre passage dans l'exode au chapitre 21

שמות פרק כא

(כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:

(כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה:

cette fois dans l'exode:

œil pour œil dent pour dent pied pour pied

brulure pour brulure blessure pour blessure coup pour coup.

la lecture littérale a l'air d'être tres claire. pour les animaux il faut payer, il faut rembourser le dommage  par contre pour les hommes, on demande une blessure équivalente.

pourtant, les sources de halakha rabbinique les plus anciennes, que nous ayons, a part , évidement le texte de la Thorah lui même  remontent  au talmud, c'est a dire, au premier siècle, he bien ces sources disent clairement le contraire:

ספרא אמור פרשה יד

(ז) יכול סימא את עינו, יסמא את עינו, קיטע את ידו יקטע את ידו, שיבר את רגלו ישבר את רגלו, תלמוד לומר מכה בהמה מכה אדם, מה מכה בהמה בתשלומים אף מכה אדם בתשלומים

il est impensable que le texte nous enseigne de crever un œil pour un œil ou de couper une main pour une main coupée.  le fait que le texte dise qu'il faille rembourser un dommage pour une bête, nous enseigne qu'il faut dédommager l'handicape, par de l'argent.

ici encore, la halakha interprète le texte, en s'appuyant sur ce même texte, pour en déduire des halakhot contraires au sens littéral.

comparons notre texte de la Thorah a celui des lois Hammourabi, codex, du 18eme siècle avant l'ère profane, en Babylonie que l'on a découvert graves sur une grande stèle

אם השחית איש את עין רעהו – את עינו ישחיתו (חוק 196).
אם שיבר את עצם רעהו, את עצמו ישברו (חוק 197).
אם הכה איש את שן רעהו, את שִׁנּוֹ יכו (חוק 201).

si un homme endommage l'œil de son prochain c'est son œil que l'on endommagera (loi 196)

si  il casse un membre de son prochain, on lui cassera un membre (loi 197)

si un homme casse la dent de son prochain' on lui cassera une dent (loi 201)

il n'est donc pas illogique de penser que la Thorah ai elle aussi envisagé des punitions corporelles équivalentes au dommage.

et pourtant, tous nos sages l'interdisent formellement . ils interdisent même de faire ce que je viens de faire, c'est a dire imaginer  le contraire!

5 la halakha

 

les exemples que nous avons vu, sont loin d'être les seuls. il ya très souvent des divergences entre le texte ' le sens littéral de la Thorah et les lois que nos sages en déduisent.

 j'ai parle de changement, de modification, d'évolution.

 mais est – ce que cela veut dire que l'on trahisse la Thorah en faisant cela?

 hé bien je ne le pense pas du tout!

cela parait paradoxal' mais la Thorah elle même nous invite  a faire cela. je dirais encore plus; il me semble que si nous ne faisions pas cela' c'est a dire si nos sages avaient figé en dogmes le texte,

 on aurait été taxés ,par la Thorah elle-même,  d'idolâtrie envers elle! c'est pour cela que l'on parle de loi orale en perpétuelle évolution.

rappelons nous des injonctions de la Thorah:

דברים פרק יז

(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:

(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

tu iras chez les cohanim et les juges qu'il y aura en ce temps la( entre parenthèses, même s'ils ont l'air, moins savants que d'autres, qui vivaient en d'autres temps, il faut quand même te fier a ceux qui vivent a ton époque – tu n'as devant toi que ces sages la ), tu leur demanderas et ils te diront ce qu'il faut faire. tu ferais selon ce qu'ils te dirons, depuis l'endroit que dieu aura choisi, et tu feras comme ce qu'ils t'enseigneront. Tu te comporteras selon la Thorah qu'ils t'enseigneront, et selon les règles qu'ils te diront . ne dévie ni a gauche ni a droite de leur enseignement.

la Thorah nous ordonne une énorme liberté d'interprétation mais en même temps elle la limite encore plus:

on ne doit pas faire n'importe quoi!

ce sont les sages, qui sont réunis au grand tribunal , au sanhédrin qui doivent décider. et pas chacun dans son coin.

eux, ont la responsabilité de faire vivre la loi et l'interpréter. et ils sauront toujours, rattacher leur décisions et leur interprétations, a la loi écrite, la Thorah.

 on le voit, cela n'est pas facile.

d'un cote, faire vivre et faire évoluer la thorah et de l'autre, empêcher de faire n'importe quoi et de risquer de  tout détruire, y compris l'unité du peuple.

historiquement, nos sages prennent beaucoup plus de libertés en terre d'Israël. mais , des la sortie en exile ,la rigueur et la congélation des codex l'emporte. nous vivons aujourd'hui la fin d'une période d'exil de deux mille ans. notre judaïsme a été fige sur les textes du talmud. nous avons donc l'impression, que le judaïsme doit être fige et que les textes ont le dessus sur l'appréciation humaine. cela n'a pas été le cas avant l'exil. le judaïsme pratiqué en terre d'Israël, a l'époque du premier temple est très différent de celui pratique lors du second temple et est encore extrêmement différent de celui pratique dans les différentes communautés juives d'exil. il est très probable, qu'avec le retour en Israël, nous assisterons a des évolutions encore plus importante,

 cela semble être déjà en marche.

Il y aura,  comme toujours, des juifs qui s'opposeront a toute évolution,. mais il y aura aussi des juifs qui n'auront pas peur d'affronter l'évolution naturelle, comme nos très grands sages l'ont fait au cours de l'histoire.

alors non, nous ne sommes pas le peuple d'un livre au texte fige, de la Thorah écrite, nous sommes le peuple de la Thorah orale qui vit , perdure et évolue grâce a nos sages, autour de la Thorah écrite, qui continue ainsi a être une Thorah qui vie, une Thorah  de vie!

D'ailleurs la loi qui dicte la conduite a tenir s'appelle en hébreu la halakha. C'est-à-dire la marche. La marche a suivre mais aussi la marche tout cours car la loi marche. La loi évolue. Et comme tout ce qui évolue et avance, il y a différentes vitesses. Il y a des facteurs qui poussent vers l'évolution, des facteurs d'accélération

 et d'autres qui la freine.

pour finir, je voudrais illustrer, a travers notre paracha, ces deux dimensions contradictoires , l'accélérateur et  le frein

d'un cote, l'obligation de prendre ses responsabilités et interpréter le texte en fonction de l'évolution de l'histoire

et de l'autre, le danger de partir dans tous les sens et de tuer, si j'ose dire, la poule aux œufs d'or, qui est pour nous la Thorah.

  1. "l'accélérateur"

a propos des  fêtes, il est écrit:

ויקרא פרק כג

(ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:

voici les fêtes de dieu, les rendez vous auxquels dieu vous invite, jours saints, que vous fixerez en leur temps. nos sages insistent: c'est vous' les hommes' le tribunal de Jérusalem qui définira le jour exacte ou la fête aura lieu. pour des raisons astrologiques, la lune, mais aussi, pour des raisons d'ordre économique, sociales, ou autres, le sanhédrin peut retarder les fêtes de quelques jours, voire, d'un mois entier. dieu sera au rendez vous fixé par l'homme! et ca c'est dieu lui même qui le demande!

voila pour illustrer le premier point, l'exigence de la Thorah elle même, a la participation active de l'homme dans la fixation de la vie religieuse.

  1. le frein

analysons le titre de notre Sidra: Emor  =tu diras

moche doit enseigner aux cohanim, les lois les concernant. mais il ya redondance de ce verbe dans la phrase:

ויקרא פרק כא

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:

tu diras…. et tu leur diras

rachi enseigne:

רש"י ויקרא פרק כא

(א) אמר אל הכהנים – אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים:

 c'est pour que l'enseignant n'ai pas seulement le soucis d'enseigner a son élève' mais qu'il mesure les conséquences de son enseignement, lorsque cet élève l'enseignera a son tour!

voila l'autre impératif, celui de faire très attention lorsque l'on veut enseigner, renouveler, voire évoluer: attention a ne pas faire n'importe quoi. il faut mesurer cette énorme responsabilité. qu'est ce que cela donnera dans deux générations, dans trois!

 c'est cette peur , cette angoisse, tout a fait justifiée, qui a réussi a préserver nos traditions et notre peuple durant des millénaires, envers et contre toutes les intempéries de l'histoire.

et pourtant, il me semble non moins important, voire urgent de nous atteler aussi au premier point, a l'exigence contraire. il y a des moments ou la congélation, tres utile pour faire durer ,fait perdre  la saveur et parfois tue ce que l'on voulais tellement préserver. espérons que le peuple d'Israël, ensemble, saura relever ce défi pour préserver et faire vivre avec toute l'acuité qu'elle mérite ,et pour encore très  longtemps, notre Thorah tant aimée.

merci

PEKOUDE AKADEM

http://www.akadem.org/sommaire/paracha/5776/parachat-hachavoua-5776/pekoudei-l-univers-en-miniature-21-10-2015-74673_4611.php

Sidra Pekoude

" la sainteté"

Par Michel Bensoussan

Pour akadem 2016

  1. résumé de la sidra

 Notre sidra termine  le second livre de la thora, le livre de shemot, l'exode.

 Ce livre traite de trois sujets essentiels

  1. La sortie d'Egypte,
  2. Puis le don de la torah et des lois.
  3. et enfin, la construction du sanctuaire, le Michkan,

Cette troisième partie, celle de la construction du Michkan, comporte elle même cinq sidrot.

1.Terouma,

2.Tetsave –

3.Ki tissa- qui raconte aussi la faute du veau d'or-

4.puis Vayakhel

5.et enfin notre Sidra,: pekoude.

Durant ces cinq sidrot, le texte revient, au moins sept fois, sur la liste exhaustive  des -éléments qui composent- ce Michkan.(DOCUMENT 1)

la menora, le tabernacle, l'autel des sacrifices, les vêtements des cohanim etc.

  1. la première fois, c'est lorsque dieu explique a moise qu'il faut construire ce Michkan.
  2. Ensuite, le texte reviens sur cette liste lorsque dieu propose que ce soit Betsalael, qui en sera le maitre d'œuvre.
  3. une troisième fois, lorsque  moche en informe le peuple .
  4. une quatrième, lors de la construction de chaque pièce.
  5. une cinquième, et la, nous nous trouvons déjà dans notre sidra pekoude, lorsque chaque pièce construite est amenée, présentée a Moché.
  6. une sixième fois lorsque dieu indique que ce sera le premier Nissan que l'inauguration aura lieu.
  7. enfin une septième fois, tous ces éléments sont rappelés lors de l'inauguration elle même. le premier du mois de Nissan, presque un an après la sortie d'Egypte.

  a chaque fois, le texte détaille chaque objet ou vêtement sacerdotal. L'ordre dans lequel ces objets sont cités est parfois différent,

Leur description aussi, peut être différente. Heureusement d'ailleurs,  cela donne l'occasion, aux commentateurs d'intervenir pour expliquer ces petites différences.

 Mais en gros, la lecture de ces listes d'objets en détails, sept fois, laissent le lecteur perplexe, surtout dans un texte, celui de la thora, réputé pour être extrêmement concis.

  1. pekoude- le bilan

 je voudrais rajouter a cela une autre  difficulté: celle de traduire le titre, que nos sages ont donné a notre sidra: pekoude.

non pas que ce soit un apax, au contraire, cette racine pekoude- pakod, reviens plus de cent fois dans la thora. le problème, c'est qu'a chaque fois, cette racine a une autre signification

par exemple' il peut vouloir dire :\

  1. se souvenir. lorsque dieu se souvient de la promesse faite a Sarah(DOCUMENT 2)

 וה' פקד את שרה כאשר אמר ou la promesse faite par joseph que dieu se rappellera des juifs en Egypte et les fera sortir: פקוד יפקד אלוהים אתכם

  1. pakod peut aussi vouloir dire donner un ordre. un ordre, dans l'armée israélienne aujourd'hui se dit pekouda. un mefaked, le chef, qui ordonne.
  2. pakod peut aussi dire compter. )DOCUMENT 3) תפקוד אותם tu compteras le peuple.
  3. pakod peut aussi dire le manque : )DOCUMENT 4)  ויפקד מקום דוד lorsque David, brille par son absence a la table du roi Saül.

Voila déjà 4 sens différents dont il est difficile de trouver un point commun.

Le premier verset de notre sidra' utilise d'ailleurs deux fois ce terme, dans des acceptions apparemment  différentes! (DOCUMENT 5)

אלה פקודי המשכן. Voici le décompte des ustensiles du Michkan

 משכן העדות sanctuaire temoin

אשר פוקד על פי משה…, Ordonnés par moise.

Dans cette première traduction, pekoude c'est le compte, la liste des objets

 Mais c'est aussi l'ordre donné par moise!

 D'autres commentateurs comme Yonathan ben Ouziel traduit différemment: voici le compte מניין des objets du Michkan, comme moise les a comptés.

il traduit donc' dans les deux cas, pekoude par compte. Alors que dans la première traduction, plus classique' pekoude est traduit par deux mots différents:

voici le compte des objets du Michkan que moise a ordonné.

 Dans la seconde, moise n'est pas celui qui ordonne mais celui qui  compte!

La manière de compter,

 la façon de présenter les choses

n est parfois pas moins importante.

 celui qui ordonne de compter, celui qui fixe les règles selon lesquelles on va faire le bilan, va déterminer  en fait "ce qui va compter"!

 Compter les choses qui vont compter!

 Dans l'ordre qui aura un sens.

 Cela rappelle le problème de la subjectivité du journaliste ou de l'historien.

Comment et quoi raconter de l'histoire? Qu'est ce qu'il va en retenir? De quoi va-t-on se rappeler?

 il est impossible de se rappeler de tout.

 on se rappelle de ce qui compte. ou en tout cas, "comptera", ce dont on va se souvenir!.

un grand maitre du hassidisme, rabbi Mordekhay Yossef Layner, le Mey Hachiloah, propose comme traduction au mot pekoude:   בליטה

ce qui ressort,

 ce qui dépasse, le relief

ce qui est mis,  en exergue

 .ce qui se voit par ce qu'il sort de ce que l'on appelle l'ordinaire.

Même une absence peut être très remarquée comme lors du repas de Saul, l'absence de David avait  constituée  l'essentiel de toute la cérémonie!

il s'agit donc, dans notre sidra, de faire le bilan, ou plutôt, de savoir quoi et comment retenir de ce qui a été fait et vécu.

 le bilan de la construction du Michkan,  mais aussi, peut être, le bilan de tout ce second livre, de l'exode.

 Rappelons nous que tout a commencé par  ce fameux "lite motive" dicté par joseph a la fin du livre de berechit: (DOCUMENT 6)

פקוד יפקד אלוהים אתכם.

dieu ne vous laissera pas tomber!

les juifs sont complètement assimiles en Egypte. Presque plus  rien ne les différencie des autres égyptiens. et pourtant, dieu se souviendra, il va réveiller cette flamme endormie, il va remuer ciel et terre pour faire ressortir l'identité juive enfouie chez ces israélites plus égyptiens que les égyptiens, pour ensuite les faire, comme on dit,  sortir d'Egypte.

si on a pu sortie d'Egypte, si on a pu recevoir la thora, c'est grâce a cette capacité a se rappeler, a faire ressortir l'essentiel enfoui.

 le soucis, a présent, est de savoir ce que cela va donner, ce qui va en rester, ce que l'on va en retenir, ce qui va compter qu'est ce qui va être important et quel place cela prendra?

les sept listes d'objets, décrites si  longuement dans nos Parachot  sont autant de possibilités d'ordonner  tous ces enseignements. de les classer,

 selon celui qui les ordonne,

 et selon les différentes personnes qui  reçoivent cet ordre, cette ordonnance,

surtout lorsque l'on sait que ces objets représentent les éléments constitutifs de l'homme lui même.

c'est donc bien de bilan qu'il est question.

le texte va jusqu'a calculer la quantité d'or, d'argent ou de cuivre, utilisés dans la construction. mais la aussi, le décompte est.. Orienté:

On ne va pas compter les autres matériaux employés comme les peaux, les tissus, les pierres. L'or et le cuivre, oui. mais l'argent n'est compté que partiellement.ca n'est donc pas un bilan objectif. Peut être parce qu'il n'y a pas de vrai bilan objectif.

 Le bilan est la pour l'homme. Pour chaque homme. pour l'aider a prendre l'essentiel du passé, ce qui  l'aidera a vivre dans l'avenir.

en y regardant de plus prés, notre sidra est peut être aussi le bilan de toute la Thorah depuis son début, depuis la création du monde.

Comme dieu qui crée les différents éléments du monde, qui les ordonne, hé bien les hommes construisent et ordonnent les éléments du Michkan, microcosme de l'univers et microcosme de l'homme lui même. De plus, a la fin de la création du monde il est écrit (document 7)

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה

Les ciaos et la terre furent finis. En fait, le terme   "ויכולו" peut indiquer que le tout, a pris sens.

le septième jour, le shabbat, est le jour du bilan. celui ou on prend le temps de s'interroger sur ce qui a été réalisé, les six jours précédents pour tenter de donner un sens a tout cela.

et bien ici aussi, après la construction et la mise en place de tous les éléments du Michkan il est écrit

וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה:   (document 8)

Moche fini tout le travail. ou plus exactement, il donna un sens a tout ce travail terminé.

La fabrication du Michkan par l'homme, renvoie donc a la création du monde.

 Tous les travaux effectués pour la construction du Michkan seront interdits le shabbat

 Le bilan n'a pas pour seul objectif de raconter ce qui s'est passe, calculer combien cela a couté mais doit donner du sens a ce qui a été fait.

3- le nuage

mais puisqu'il est question de bilan, voyons ensemble les derniers versets de notre Sidra

(doc 9)

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

après la construction du Michkan ' un nuage' représentant la présence de dieu envahis le Miskhan. et , chose étrange,  Moché ne peut entrer dans ce Michkan!

le Michkan a été fait pour que l'humain puisse rencontrer dieu. dieu avait proposer de construire ce Michkan pour cela

:

 ושכנתי בתוכם(doc 10)

je résiderais parmi eux!

he bien une fois construit, même moise ne peut y entrer!

 un nuage l'en empêche!

bon, alors on attends que ce nuage s'en aille: voyons la suite:(doc 11)

(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:

(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:

(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:

 hé bien non' des que le nuage s'en va' c'est le signe qu'il faut démonter tout de suite le Michkan et prendre la route. le nuage est la tout le temps qu'on est installés.

 son départ indique qu'il faut partir et des qu'il s'arrête on s'installe.

et la nuit? he bien la nuit il est remplacé par une colonne de feu!

 encore moins pratique pour entrer!

mais alors quand est ce que moche peut entrer dans le Michkan? notre texte, a priori,  ne le dis pas. il dis, au contraire que moche ne peut y entrer!

 bon rachi nous rassure . moche va y entrer.

 d'ailleurs c'est dans le saint des saints, entre les deux chérubins que moise recevra la parole de dieu. et ce,  jusqu'a sa mort, pendant donc 39 années.

 mais alors pourquoi nous parler de ce nuage et de cette impossibilité d'entrer la ou on attendais justement la rencontre entre dieu et l'homme.?

  1. la sainteté

la réponse se trouve peut être dans le deuxième nom du Michkan: c'est a dire le mikdach. l'endroit saint.

 d'ou le nom du temple de Jérusalem qui remplacera le Michkan: le beit hamikdach.

dans mikdach' il y a la notion de Kedoucha, la sainteté.

 la sainteté' fait parti de ces notions tellement employées qu'on en oublie de les définir en termes simples pour savoir de quoi on parle

, je proposerais donc  de traduire la Kedoucha par la distance. comme le disent nos sages

קדושים תהיו- פרושים תהיו  ( DOC 12)

soyez saint, cela veut dire soyez séparés. cette  séparation doit  créer une distance

lorsque l'on nous dis que quelque chose est saint, on a l'impression qu'on nous interdit de l'approcher. c'est vrai. il ya souvent  interdiction de toucher, voire d'approcher . mais le but est très différent de ce que l'on imagine :si on ne doit pas toucher, c'est pas parce que c'est dangereux, ou parce qu' il faut s'en éloigner le plus possible. tout au contraire, c'est pour créer un lien qui soit porteur de sens! cela parait paradoxal mais cette distance exigée, est la pour que le lien soit le plus fort et le plus fécond possible

. toucher\ s'approprier par le contact, faire corps, réduire la distance, tue le rapport que j'aurais pu entretenir avec ce que représente l'objet ou le lieu.

 cela est encore plus vrai en ce qui concerne les rapports humains: pour qu'une relation porteuse de sens puisse s'installer entre deux personnes proches' il faut absolument  maintenir une distance.

on peut parler de respect, de pudeur, de liberté préservée,

 cela parait paradoxal mais la distance ainsi créée, est la condition d'un lien fructueux.

 le mariage est aussi appelé sanctification:

קידושין

car si l'un des époux croit posséder une fois pour toute l'autre, alors le lien va mourir assez vite! il faut garder la possibilité d'être surpris, d'être séduit, et même d'être contredit, pour qu'un rapport puisse porter des fruits et se développer dans la durée.

maintenir un lien de sainteté veut dire donc garder une distance pour permettre un lien plus fort.

il ya donc une contradiction entre le premier nom du sanctuaire:

  1. Michkan qui veut dire résidence, lieu de voisinage, en tout cas forte présence et promiscuité
  2. , et le second nom de ce même sanctuaire: le mikdach; le lieu qu'on l'on doit garder a distance!

en fait le premier nom, le Michkan, c'est le but: le lien avec le divin.

et le second nom, le mikdach, c'est  le moyen d'y parvenir: en gardant une distance!

nous comprenons maintenant pourquoi  la rencontre entre l'homme et dieu est interdite. alors que c'est le but ultime!

 la rencontre avec moche est d'abord rendu impossible. ca n'est qu'après avoir compris les impératifs de la sainteté, a savoir l'écart a maintenir, que dieu pourra inviter moche a pénétrer dans ce nuage, pour lui parler. mais ca, ca sera au tout début de la paracha de la semaine prochaine! en attendant, il faut calmer les ardeurs mystiques d'une rencontre immédiate , surtout après la catastrophe de  la faute du veau d'or.

voila, on a donc fait le bilan d'une long cheminement, depuis l'état d'esclave en Egypte jusqu'a  la possibilité d'une proximité avec dieu. on a même pensé être arrivé a l'aboutissement de la création du monde. et voila qu'a la tout fin de ce deuxième livre, dieu dit "stop"! interdit d'entrer!

Les risques d'idolâtrie menacent trop, tout élan religieux.

 Surtout lorsqu'on se croit tout prés du but. Surtout a l'heure des bilans !le travail accompli. Tout content  de soi

C'est la qu'il faut faire une pause, mettre de la distance et attendre patiemment l'appelle qui  n'aura donc lieu que dans un troisième livre, celui de Vaykra, la semaine prochaine!

Conclusion

Peut être qu'en nous invitant à faire le bilan, notre paracha nous invite a nous interroger sur le problème du juste rapport, de la bonne distance, entre l'homme et les choses, entre l'homme et les  idées, entre L'homme et  dieu.et surtout  entre les hommes entre eux.

Sortir d'Egypte, se révèle être l'injonction de ne pas être aliéné. A garder une  distance, être libre. C'est cette exigence de distance ,qui semble  s'appeler "sainteté", la kedoucha.

merci

DOCUMENTS:

 

1 TABLEAU EN FRANCAIS Liste des ustensiles du Miskhan dans les cinq Parachot de l'Exode

        TABLEAU EN HEBREU SUR LE MEME SUJET סדר כלי המשכן בפרשיות

  1. Berechit 21-1: וַיקֹוָק פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְקֹוָק לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
  1. bemidrar 4-29 :בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם:
  1. Samuel 1- chap 20-verset 25:

וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד:

  1. Chemot 38- 21:אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

6.Berechit chap 50 vers 24:  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:

7.berechit  chap 2 ver 1 et 2:וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם                             :

וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:

  1. chemot 40-33:

 וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה:

9: Chemot 40-34et 35

(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

10: chemot 25-8:   וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

11: chemot 40- 36 et suivants:

 (לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:

(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:

(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:

12 rachi vaykra 19-2:  קדשים תהיו – הוו פרושים מן העריות ומן העבירה

 

שמות פרק לח

(כא) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

יונתן שמות פרק לח

(כא) אִלֵין מִנְיָנֵי מַתְקַלְוָן וּסְכוּמְהוֹן דְּמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא דְאִתְמְנִיוּ עַל פּוּם מֵימְרָא דְמשֶׁה בְּ

 

שמות פרק מ

(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:

(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:

(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:

 

במדבר פרק ז פסוק פט

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו: פ

אבן עזרא – הפירוש הקצר שמות פרק מ

(לה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד – באותה שעה, עד שקרא אליו השם מאהל מועד,

BO AKADEM

Sidra Bo

Pour Akadem

Par Michel Bensoussan

la préparation a la loi orale

1/ Résumé de la Sidra

Notre Sidra  ,Bo,  est primordiale puisqu'elle raconte la sortie d'Egypte.

Elle débute par les trois dernières plaies d'Egypte. Les sauterelles, l'obscurité et les nouveaux nés. Ensuite, Dieu dicte a Moise les premières lois de la Thorah. Jusque la, la Thorah racontait  des histoires. A partir de notre Sidra l'aspect narratif de la Thorah, se conjugue avec des mitsvoth, des commandements concrets. D'ailleurs, si la Thorah  n'avait été qu' un livre de commandements, elle aurait pu débuter par notre Sidra et pas par Berechit la création du monde (doc 1)

Nous nous trouvons a 15 jours de la sortie d'Egypte.' il faut expliquer ce qui doit se passer, le premier du mois' puis le 10 du mois, puis le soir du 15. les préparatifs de la sortie et du sacrifice pascale qui aura lieu le soir même de la sortie' le 15 de ce mois de Nissan

.ce sont donc les lois du "pessah mitsraym"'le pessah d'Egypte, le premier pessah vécu en Egypte.

Puis, dieu explique  a moise les lois du " pessah dorot'  c'est a dire les lois de la fête de pessah qui sera fêtée par les générations a venir, tout au long de l'histoire, le pessah que l'on fête encore aujourd'hui.

Ensuite, la sortie  d'Egypte, est décrite en détails, dramatique, précipité, et grandiose.

En fin, la Sidra se termine par deux petits textes qui relient la sortie d'Egypte, les lois concernant les premiers nés et la mitsvah des phylactères, les tefillins.

 ces deux textes, sont d'ailleurs inscrits, a l'intérieur des tefillins, aux cotes des deux textes du  Chema Israël

voila. le sujet de notre Sidra est donc bien  la sortie d'Egypte.

 pourtant, je voudrais vous proposer l'idée suivante: au delà de la sortie d'Egypte, dieu voudrais préparer le peuple  a la  loi orale.

 classiquement, la loi orale , c'est l'explication, le commentaire perpétuel de la loi écrite.

or, la loi écrite, ne sera transmise,  au mont Sinaï, que dans  50 jours , bien après la sortie d'Egypte.

en principe, il n'est donc pas question de loi orale, tant qu'il n' y a pas de loi écrite.

 cependant, pour être capable d'être le véhicule de la loi orale, il faut être. un homme créatif, un homme  responsable ,bref un homme libre

 .recevoir la loi écrite lorsque l'on est  intérieurement aliénés, soumis a des dogmes et content de l'être, entièrement passifs face a la loi imposée, serait très dangereux.

 il faut donc, avant même de recevoir une loi, être a même de le faire en tant qu'hommes libres. pour ne pas transformer la loi écrite en une sorte d' idolâtrie!!

D'ailleurs, les dix commandements reçus au mont Sinaï, pierres angulaires de la loi écrite, rappellent, des le début, la sortie d'Egypte et l'interdiction d'idolâtrie.

Avant de recevoir la loi écrite il faut être capable d'être le vecteur de la loi orale

hé bien, en parallèle a la sortie, physique, d'Egypte, c'est une préparation a recevoir la loi orale qui se dessine en filigrane dans le texte.

 je voudrais essayer de vous le montrer par des exemples concrets

  1. la sanctification du temps

commençons par le plus connu :

La première mitsvah de la Thorah' donnée au peuple d'Israël' se trouve donc dans notre sidra. elle concerne l'établissement du calendrier juif. il est basé sur les cycles lunaire mais il doit tenir compte aussi des saisons pour que la fête de pessah tombe toujours au printemps.il tient compte, donc, aussi , du cycle de révolution autour du soleil. c'est la première originalité de ce calendrier:   il est a la fois basé sur la lune(comme dans l'islam) mais aussi sur le soleil

 ( comme dans le monde chrétien). mais je voudrais relever une autre originalité de ce commandement, c'est a mon sens'  une véritable  révolution qui s' opère dans le rapport entre dieu et les hommes:. jusque la, le créateur, tout puissant , dirige le monde et en fixe les règles. hé bien, a partir de la, il délègue aux hommes la possibilité de fixer et de sanctifier le temps .c'est un grand tribunal.qui, en fonction  de critères très divers, déterminera le nombre de mois:12 ou 13 chaque année et le nombre de jours de chaque mois 29 ou 30.

 ainsi, les fêtes juives,  qui sont  une sorte de  rendez vous entre l'homme et dieu, seront fixées en association ,entre dieu' qui donne la date et l'homme' qui détermine quand cela aura effectivement lieu.

Cette première mitsvah, donne donc le ton: Dieu ne cherche pas a étendre son pouvoir sur les hommes. Au contraire, par les mitsvoth, c'est une sorte de collaboration, une prise de responsabilité de la part des hommes, dans le fonctionnement du monde qui est exigée

3 la matsa

le second point que je voudrais étudier est la mitsvah, le commandement' de manger, a pessah, de la Matsah, c'est a dire du pain azyme, non levé.

lisons le texte:(doc 2)

שמות פרק יב

(ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:

au chapitre 12 verset 8: vous mangerez l'agneau pascal, ce soir la de la sortie d'Egypte, grillé, avec des matsot et des herbes amères.

dieu ordonne donc que l'agneau soit mangé avec des matsot, du pain azyme,

.

quelques versets plus loin il est ecrit:(doc 3)

שמות פרק יב

(טו) שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי:

ici donc' au chap 12 verset 15' dieu ordonne  aux juifs des générations a venir, qui fêteront pessah:

pendant sept jours vous mangerez des matsot. des le premier jour il n' y aura plus de levain dans vos maison car quiconque mangera du pain levee sera retranchee du peuple

ensuite, moise transmet les ordres aux enfants d'israel. et tout se passe comme prévu. ils font le sacrifice de l'agneau, et le mange.   tout comme il faut.

mais est- ce qu'ils  ont alors mangé des matsot? ,

 le texte dit (doc 4)

שמות פרק יב

(לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם:

au chapitre 12verset 39' après la sortie, il écrit qu'ils ont fait cuire la patte a pain qu'ils ont sorti d'Egypte sous forme de matsot, et pas sous forme de pain, parce qu'ils furent renvoyées d'Egypte et ne pouvaient pas s'attarder . le patte n'a donc pas eu le temps de lever.

c'est cela qui m'intéresse: pourquoi le texte nous raconte cela? ils avaient, on l'a lu tout a l'heure, l'obligation formelle de manger des matsot'. pourquoi nous dire qu'ils ont mangé des matsot par manque de temps?? pourquoi ne pas dire que c'est parce que dieu le leur avait demandé? est-ce pour les blâmer, parce qu'ils n'avaient pas l'intention d'en manger. voulaient -ils manger du pain comme d'habitude mais ca leur est sorti des matsot!?

ce qui est encore plus étonnant, c'est ce que nous disons nous même, le soir de pessah dans la hagadah: (doc 5)

מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותנו להחמיץ!

pourquoi mangeons nous de la matsa? parce que la patte a pain de nos ancêtres n'a pas eu le temps de lever.

mais nous aussi avons l'obligation de manger de la matsa' on l'a vu aussi.

nous devrions dire:   " nous mangeons de la matsa parce que dieu nous a ordonner d'en manger ce soir"!!

non, nos sages, rédacteurs de la haggadah, ont choisi la raison que l'on trouvait déjà incongrue toute a l'heure, a savoir, le manque de temps et pas l'ordre de dieu.

Essayions de comprendre ce qui ce passe: dieu ordonne. Les juifs agissent, certes dans le même sens, mais pour des raisons' je dirais " conjoncturelles" . He bien la référence, la raison donnée a  l'action n'est pas l'ordre de dieu mais les circonstances de sa réalisation! Même si, a priori, ils n'avaient pas l'intention d'appliquer l'ordre, il sont arrivés a l'appliquer et c'est cela qui compte!!

 une loi  va d'ailleurs dans ce sens (doc 6)

אכל מצה בלא כונה כגון שאנסוהו גוים או לסטים לאכול, יצא ידי חובתו,

( רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ג )

: si un juif mange de la matsa, le soir de pessah  mais  sans le faire exprès, sans en avoir l'intention, he bien, il a quand même accompli la mitsvah!

 en  hébreu , pour dire qu'il a accompli son devoir,' on dit qu'il "est sorti". sorti de l'obligation d'en manger. le jeu de mot est percutent il est sorti, d'Egypte, c'est l'essentiel. peut importe ses motivations!

Tout ce passe comme si la mitsvah retrouve son véritable sens. lorsque les hommes eux même découvrent le projet et l'intention divine  et les réalisent "naturellement" .

 alors, nos sages, les auteurs de la haggadah, préfèrent que nous citions la raison du manque de temps, la raison humaine,  plutôt que l'ordre, dépassé par l'histoire humaine .

 Cela expliquerai pourquoi le zohar, traduit le terme de mitsvah, par "conseil".

 Comme si Dieu avait dit :"' Ecoutez, pour saisir le sens profond de la sortie d'Egypte, vous devriez manger des matsot.

Mais lorsque le peuple vit cette sortie, qu'il vit l'urgence et la précipitation  de la sortie   et qu'il vit les conséquences de cette précipitation, a savoir, surtout  ne pas rater l'occasion de sortir d'exile, alors c'est cette raison la ,qui est citée dans la haggadah.

cela me rappelle une anecdote:

un soir  de fête d'indépendance en Israël, Yom haatsmaout, mon fils me demande pourquoi fête- t -on ce soir a la synagogue ?

j'ai alors en tète deux réponses possibles:

1 soit lui dire que cela fait deux mille ans que l'on a attendu ce moment, qu'il est une mitsvah de venir en terre d'Israël et d'y construire un pays, lui raconter les prophéties et les prières..

2 ou alors, lui expliquer comment est né le mouvement sioniste, sans rapport direct avec l'aspect religieux, que des juifs se sont donnés corps et âme a la guerre et a la reconstruction du pays, que Ben Gourion a décidé un jour de 5 yar de  réunir, dans l'urgence  le conseil et proclamer l'indépendance.

entre ces deux réponses, possible je me suis souvenu de ce passage de la Thorah que l'on a étudié maintenant et de la haggadah ou nos sages ont choisi le manque de temps plutôt que l'ordre divin.

en fait, la première il l'a connaissait. je lui ai donné la seconde.

On a non seulement suivi l'ordre' ou comme le dit le zohar, le conseil de Dieu ,mais  on l'a vécu,  on l'a réalisé  concrètement. Le conseil deviens alors second par rapport a la réalisation elle même!!

Imaginons, le soir de la sortie d'Egypte, des juifs, très pieux, qui discuteraient de la meilleur façon de fabriquer des matsot super cachères ,exactement  comme Dieu l'a ordonnée a Moise. ils y mettent tant d'application et  y passent tellement de temps, qu'ils rateraient la sortie!!ils resteraient en Egypte! Pieux,  mais pas délivrés!!!.

Un midrash raconte d'ailleurs qu'une  grande partie des juifs ne sont pas sortis d'Egypte (doc 7) .Comme a chaque sortie d'exile, ce ne sont pas les plus pieux qui excellent dans l'action déterminante!

4 les quatres fils de la hagada

restons si vous le voulez bien dans le texte de la haggadah. un autre passage très connu traite de 4 sortes d'enfants. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול (doc 8)

La Thorah a parlé de 4 sortes d'enfants: le juste, le méchant, le simple et celui qui ne sait pas questionner. He bien justement trois de ces enfants sont cités dans notre Sidra:

En fait le texte de la Thorah ne parle pas de sage ou de mecreant. Le texte dit

(doc9)

שמות פרק יב

(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם:

(כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

Il y a donc quatre endroits dans la thorah (trois dans notre paracha) ou il est question d'enfant qui pose des questions et la Thorah elle même nous donne les réponses a donner a chacune.

Or, le texte de la haggadah prend d'énormes libertés par rapport aux injonctions clairs  de la Thorah.

D'abord, elle donne des noms, des qualificatifs, a chaque sorte de question. il n'est pas question de sage ou de mécréant dans la Thorah / mais encore plus troublant, la haggadah,  donne  des Reponses differentes de celles donnees par la thorah . elle fait poser la question de la thorah et donne une reponse prise ailleurs ou meme inventee' come pour la reponse au sage.il suffit de juxtaposer les textes de la thorah et de la hagadah(doc 11) pour se rendre conte du traitement tres libres des injonctions tres precises de la thorah qui ne sont pas respectees par la Magadha!!

Doit -on crier au scandale?

La loi orale, dont la haggadah fait partie contredirai a ce point le texte de la Thorah écrite?

D'ailleurs' il n'y a pas un seul texte de la haggadah, il y a plusieurs textes, plusieurs versions, y compris a propos des 4 fils, de leurs appellation et des réponses a données aux questions.(document)

Aujourd'hui le texte est assez uniformisé mais nos sages ont eu des avis divergents et différentes versions avaient cours dans l'histoire.

 mais il n'y a pas du tout a s'offusquer des différentes versions, comme des divergences d'opinions dans le Talmud a ce sujet, ni même s'offusquer des libertés prises par nos sages par rapport au texte de la Thorah elle même. Citons par exemple l'injonction de la Thorah(doc 10)

 שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ: ויקרא פרק כד פסוק כ

"œil pour œil' dent pour dent, blessure contre blessure, handicap contre handicap" qui a été atténuée par la loi orale en indemnités pécuniaires et l'interdiction formelle de provoquer des dommages corporels en réponse a un dommage similaire.(doc 11)

תניא, ר' דוסתאי בן יהודה אומר: עין תחת עין – ממון, (תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פג עמוד ב )

hé bien oui, il y a donc des écarts entre le texte de la loi écrite, et ce que nos sages nous enseignent dans la loi orale. certes chaque différence est justifiée, expliquée. mais différences il y a . et ce qui prime, pour les juifs de chaque génération, ce sont les décisions des sages adaptés a cette génération. cela a été déjà prévu dans la loi écrite elle même. en fait nos sages ne vont pas a l'encontre de la loi écrite, ils font ce que nous devons faire, pour accomplir la volonté de dieu, c'est a dire, faire vivre la loi orale et l'appliquer humainement, dans chaque cas.

4 la loi orale

Revenons  au tout  début de notre Sidra: dieu explique a moise la raison de toutes les plaies d'Egypte: ( doc 12)

למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים…

A fin que tu racontes a ton fils et a ton petit fils ce que j'ai fait a l'Egypte( doc 12)

Quoi? les plaies d'Egypte n'avaient pas pour seul but' de frapper l'ennemi jusqu'a la victoire et faire sortie Israël?? Non, c'était surtout pour faire vivre, au peuple d'Israël,  des événements qui marqueraient leurs esprits et leur vécu, au point de transmettre a leurs enfants ces expériences. L'expérience de la manifestation du Dieu créateur dans le monde et l'histoire, l'expérience de la possibilité de casser des paradigmes. L'expérience de la sortie vers autre chose que le monde auquel on est habitué voire asservi.

 He bien, des les premiers versets de notre Sidra, il me semble que le message est clair: l'essentiel, c'est la loi oral. Raconter a ses enfants. Mais pas seulement raconter: vivre, comprendre, et ensuite enseigner .je vais essayer de m'expliquer:

Je définirais la loi écrite, comme étant tout ce que je reçois. Ce qui a été écrit avant moi. toute la tradition reçue. Tout cela je dois le recevoir , l'étudier, le réaliser, le vivre.

La loi orale, c'est ma réaction a tout cela. Comment je comprend et vit la loi écrite. La loi orale c'est mon apport personnel a toute la tradition reçue et vécue. C'est cela que je transmet a mes enfants, au monde, après moi. Pour mes enfants, mon enseignement fera partie  de la loi écrite qu'il on reçu. Ils auront a leur tour a la recevoir, a la vivre  a leur manière  pour en faire ensuite leur loi orale a eux…de tout temps nos sages ont commenté, interprété, légiféré, en fonction de leur apport personnel, a la tradition reçue. ce qui d'ailleurs a provoquer des divergences entre eux. mais des règles ont fixé une manière de faire, pour tous, la halakha. mais chacun avait raison. chacun a fait vivre , a sa manière, la loi écrite. c'est la richesse même de la loi orale.

La qualité principale de la loi écrite, c'est sa capacité a suscite la réaction de l'homme. C'est a dire a suscite la production de loi orale.sa capacité a interpeler l'homme, ne pas le laisser indifférent, le transformer, de receveur, en acteur, responsable et créatif.

Alors, non, il ne faut pas être offusqué par les différences et les soi-disant "libertés" que nos sages prennent par rapport a la loi écrite. Au contraire, ils appliquent la volonté de dieu en prenant leur responsabilité de réagir a l'ordre divin, le traduire dans la réalité.

Notre Sidra, a toujours été  considérée, évidement a juste titre, comme l'histoire de la sortie d'Egypte. Il me  semble que quelque chose de plus profond s'y passe: c'est la naissance de la loi orale. avant même le don de la Thorah, l'injonction faite a l'homme de réagir, de prendre ses responsabilités face au monde. de répondre a l'appel de dieu. la, est peut être le  véritable enjeu de la  sortie d'Egypte: la  sortie de l'aliénation.  être esclave de pharaon  être esclave de tout dogme qui fige et déresponsabilise l'homme c'est tuer la loi orale. La loi orale, c'est l'exigence de dieu que l'homme soit libre. "afin que tu racontes a ton fils.". "que ton fils te questionne". que toi même tu te questionne.que tu saches prendre, a temps, tes responsabilités.  la Thorah est une invitation de dieu a participer, avec lui , a l'élaboration du monde ,vivre l'histoire' apprendre l'histoire' faire l'histoire. Dieu a créé le monde par la parole .He bien c'est  par la parole, sa parole ,que  l'homme est lui aussi acteur. pe ssah peut dire, en hébreu " la bouche qui parle". bien au delà du "peuple du livre", il semble que nous soyons donc  plutôt le peuple de la loi orale.

merci

documents

1 (facultatif car pas en rapport direct avec le sujet traité)

1: רש"י בראשית פרק א פסוק א

(א) בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

2 chemot chap 12- 8 (dans le texte)

3 chemot chap 12- vers 15 (dans le texte)

4 chemot  chap 12 verset 39 (dans le texte)

5:מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותנו להחמיץ!

pourquoi mangeons nous de la matsa? parce que la patte a pain de nos ancêtres n'a pas eu le temps de lever.

6 maimonide "yad hahazaka" hilkhot hametz ou matsa chap 6 halakh 3

( רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ג )

7 mekhilta de rabi ychmael – bo-

7: מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא פרשה יב ד"ה והיה כי

וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמשה וי"א אחד מחמשים וי"א אחד מחמש מאות עלו

8 hagadah de pessah

9  tableaux ci joints

les quatres fils dans la thorah

les quatre fils dans la hagadah

10: ויקרא פרק כד פסוק כvaykra chap 24 vers 20

11: תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פג עמוד ב )

11: talmud baba kama 83 b

12 chemot chap 10 varset 2

ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:

 

 

 

 

 

 

vayetse pluralisme et l'unite

sidra vayetse

"l'unite dans le pluralisme"

par Michel Bensoussan

pour Akadem

1/ Résumé de la Sidra

La Sidra  Vayetsé est peut être l'une des plus belles de la Thorah.

C'est ici que Jacob rêve d'une échelle plantée a terre et qui touche le ciel.

C'est ensuite l'histoire du puits recouvert d'une pierre si lourde qu'il faut réunir tous les bergers de la région pour la soulever, mais que Jacob déplace a lui seul.

C'est surtout le coup de foudre avec Rachel pour qui il travaillera 14 ans chez le fourbe Laban. C'est aussi le mariage forcé avec sa sœur mal aimée, Leah. Le travail long et pénible, de berger en terre d'exil. C'est la naissance de 12 enfants qui formeront, avec Benyamin ,né plus tard, le peuple d'Israël. La Sidra se termine lorsque Jacob et sa famille nombreuse retournent, vingt ans après, en terre de Canaan,  en évitant de justesse la guerre contre Laban venu les poursuivre.

Nous avons la, matière a plusieurs scénarii de livres ou de films palpitants.

Mais il me semble qu'au delà de la valeur littéraire, romanesque, de ces péripéties, notre Sidra est capitale puisqu'elle nous délivre les secrets de la raison d'être du peuple d'Israël qui nait sous nos yeux. Pour essayer d'en étudier quelques uns, je vous propose de nous focaliser sur deux sujets:

2/ la sortie

La première question que je voudrais poser concerne le titre de notre Sidra: Vayetsé

On peut le traduire par "il est sorti". Jacob sort. Il quitte sa ville de Béer Cheva, dans le sud d'Israël et va vers Haran la capitale de Aram, la Mésopotamie du nord,  aujourd'hui en Turquie, pas loin de la frontière syrienne.(document 1)

Le problème, c'est que dans les derniers versets de la Sidra précédente,

Jacob est déjà sorti. Il est même déjà arrivé a Haran. (document 2)

Pourquoi le texte reviens sur cette sortie? Pourquoi aussi avoir donné ce titre, Vayetse, "il est sorti", a toute notre Sidra, celle  de la naissance de la famille d'Israël?

Tout d'abord ,pourquoi est-ce que Jacob sort?

A priori, deux raisons sont données dans le texte:

La première, c'est qu'il se sauve de Essav, son frère jumeau. Il lui a volé les bénédictions et Essav a juré de le tuer des que leur père Isaac mourra.

La seconde raison est que ses parents lui ordonnent d'aller se marier, en faisant comme tout le monde dans la  famille d'Abraham, c'est a dire aller dans la famille ancestrale de Terah, pour y trouver femme.(document 3)

Il ya donc deux raisons: se marier et se sauver. Lorsqu'il y a deux raisons a un même acte, surtout fait dans l'urgence, c'est qu'il doit y avoir un rapport entre ces deux raisons! Mais alors lequel?

Pour  répondre, je voudrais revenir sur la personnalité de Jacob telle que le texte nous la décrit.

ויעקב איש תם יושב אוהלים (document 4)

Jacob, contrairement a son frère, est un homme simple, calme, préférant rester dans sa tente. ou plutôt dans les tentes. Comme le dit le midrash, Jacob faisait le lien entre la tente de son grand père, Abraham, qui enseignait la miséricorde, et la tente d'Isaac, son père, qui prônait' lui, la rigueur . En fait, Jacob est un peu , un intellectuel. Il étudie. Il a déjà fort a faire car il doit faire la synthèse entre les philosophies très différentes de son père et celle de son grand père. Il doit trouver la voie entre la rigueur et l'a miséricorde.

Seulement il ya un problème: il ne peut développer son étude, le travail de sens, pour lequel il aspire, que si les conditions matérielles le lui permettent. Il faut que son frère ainé, Essav, s'occupe, lui, de tout le cote matériel. Ou comme l'explique le grand rabbin Giles Bernheim, l'ainé, Essav doit ouvrir l'espace, pour que le second, Jacob, puisse y travailler le sens. Jacob dépend donc de Essav. Il tient son talon a la naissance. Il dépend de son frère. Mais Essav n'est pas intéressé par tout cela. Il refuse la lourde responsabilité de l'ainesse. Il veut bien prendre les bénédictions attribuées a l'ainé, mais il refuse les responsabilités qui vont avec.

Jacob a alors un gros problème!

C'est Rivka, sa mère, qui diagnostique très vite ce problème. Elle oblige Jacob a voler les bénédictions. C'est a dire, a prendre sur lui les deux fonctions: celle de l'ainé et celle du second fils. Et voila que Jacob se retrouve projeté vers une direction très différente de celle qu'il rêvait de vivre. Au lieu de rester tranquillement dans ces tentes a étudier, voila qu'il doit sortir! Sortir, c'est tout le contraire de Jacob! Et pourtant,  Jacob devra prendre sur lui, a la foi sa fonction et celle de son frère. Il doit apprendre a relier des mondes très différents. Il pensait , peut être,  s'en sortir en faisant la synthèse intellectuelle entre les contraires, hé bien le voila obligé de relier dans sa propre vie, en travaillant dur chez Laban, en épousant, comme on va le voire tout a l'heure, 4 femmes, avoir 12 enfants, être déchiré  par les contingences de la vraie vie, celle des paradoxes, des compromis, celle des imperfections, celle de la douleur de refuser de s'enfermer dans l'illusion d'une voie toute tracée.

Jacob' vers la fin de sa vie confessera a Pharaon, en Egypte, que sa vie a été une succession d'épreuves et de malheurs.(document 5)

מעט ורעים היו שני חיי מגורי

Et pourtant, Jacob accepte cette lourde tache. Celle  de relier l'intellect et le matériel, relier  le ciel et la terre, comme l'échelle, dans son rêve.

En fait' avant de devenir le père fondateur du peuple du livre, Jacob apprend a être un bon relieur! Il apprend a relier les mondes différents, voir opposés, afin de  découvrir, que derrière toutes ses manifestations contradictoires, le monde  est en fait  dirigé , en coulisse, par l'unité.

Pour répondre donc a notre première question, il semble que notre Sidra reprenne et insiste sur la sortie de Jacob ,parce que cela sera une des composante du peuple qui va naitre: être le témoin vivant d'une unité qui se cache derrière tous les contraires. vivre les paradoxes de la vie. Pour cela il faudra apprendre a sortir. sortir du confort intérieur vers l'autre, vers un monde différent, et donc hostile. Sortir pour se mesurer au monde tel qu'il est.

Une autre Sidra porte un nom similaire a la notre: la Sidra de " Ki Tetsé" lorsque  tu sortiras. La sortie a la guerre. Pleine de conséquences  inattendues mais auxquels la Thorah nous apprends a faire face .

La question n'est donc pas pourquoi sortir. puisqu'on y est obligé. Mais, comment appréhender  les  conséquences de cette sortie pour en tirer le meilleur. La première sortie, et probablement la plus traumatisante est la naissance. He bien, c'est précisément de la naissance de la famille d'Israël qu'il s'agit dans notre Sidra.

3 les tribus

Le second point que je voudrais étudier , c'est la question de l'unité du peuple d'Israël. Un midrash  très connu, raconte que lorsque Jacob s'endort, avant de rêver de l'échelle ,il place12 pierres autour de sa tête, pour se protéger. Mais au levé, le texte raconte qu'il prit "LA" pierre. comme si les douze pierres s'étaient miraculeusement fondues en une seule. L'allusion est claire: Jacob aura 12 fils qui formeront un seul peuple.

Mais voila, si l'unité de tous ces fils est si importante, pourquoi en faire autant! on aime bien les familles nombreuses mais ca risque de compliquer l'unité entre eux! bref ,pourquoi 12 enfants?

De plus, imaginons que l'unité soit réalisée, pourquoi continuer a parler de 12 tribus? Pourquoi leur donner a chacune une place différente dans le campement, par exemple, durant la traversée du désert? pourquoi avoir 12 drapeaux? pourquoi partager le terre de Canaan en douze parcelles et obliger chaque tribu a habiter son propre territoire? bref' pourquoi cultiver cette partition tout au long de l'histoire? Maimonide nous dira même qu'une des fonctions du messie, a la fin des temps, sera de reconstituer les tribus!!

Drôle de façon de faire l'unité d'un peuple!

Jacob va se marier, on l'a dit, avec 4 femmes. Rachel est la bien aimée, soit. Mais Leah était, nous raconte le midrash, prédestinée a être la femme de Essav! Jacob l'épouse, puisqu'il a pris sur lui la fonction de son frère. il se retrouve donc avec deux femmes. certes sœurs, mais qui ont des vertus différentes. qui sont aimées de façon différente !Les deux autres femmes sont les servantes des deux premières .Nous voila avec un problème supplémentaire:  entre les  fils des patronnes et les fils des servantes, vont forcement naitre des conflits de classe!

en fait, voici la solution a cette énigme: ces 4 femmes, sont  comme les 4 points cardinaux.les  12 enfants, représentent, en fait toutes les manières d'être homme! ils deviendront d'ailleurs 70 a l'entrée en Egypte. 70 comme l'ensemble de toutes les nations de la terre.  Chaque enfant porte un nom. Le texte , dans notre Sidra, va décliner chaque nom en une phrase qui définira la particularité de sa manière d'être. En fait c'est la naissance de véritables tribus, avec, chacune, son caractère, sa manière d'appréhender Dieu, le monde. Chacun aura pour mission de développer sa particularité! il n'est donc jamais question d'uniformité. Au contraire. Il faut représenter toutes les manières d'être.

Cette famille, ce peuple d'Israël, aura donc pour principale fonction, de représenter, en son sein même, toutes les manières d'être homme. De plus, et ca n'est pas la chose la plus facile, il faudra vivre ensemble se sentir faire partie d'un même corps, ou  sur une même terre. Subir les mêmes persécutions, les mêmes victoires, les mêmes joies, l'amour de l'autre, comme dans une famille! vivre ensemble. Créer l'unité dans cette pluralité extrême.

L'unité, prend semble t-il, toute sa valeur, lorsqu'elle est appréhender a travers la pluralité et la diversité la plus totale.

4 conclusions

Sortir en exile, pour avoir douze enfants, c'est peut être aller puiser dans l'universel toutes les manières d'être . Mais une autre difficulté se présentera a Jacob, vers la fin de notre Sidra: la difficulté  de quitter Laban. quitter l'exil pour encore une fois sortir. Sortir du petit confort créé  même en exil, chez l'ennemi Laban. Sortir, mais pour cette fois remplir le second volet de la mission d'Israël: celui de revenir sur sa terre pour réaliser l'unité avec tous ces enfants si différents.

lorsque dans l'histoire, cette leçon d'unité dans la pluralité sera oubliée, il faudra  reprendre le chemin de l'exil, pour reformer des tribus. Des juifs polonais, très polonais. Et des juifs français, très français, Des juifs marocains, très marocains, pour ensuite revenir sur une même terre et vivre cette pluralité dans une certaine unité.  En ce sens peu être, le judaïsme est universel. il est l'Universel même. Mais un universel qui refuse l'uniformité, et prône, au contraire, l'unité dans le pluralisme.

MERCI.

documents:

1: ci jointe' une petite carte realisee par moi meme(pas de droit d'auteur!) et inclue deja dans le cours de l'enregistrement avec son commentaire. photographiee aussi par le video-man

2: berechit chap 27 versets 5 a 7- fin de sidra précédente, toledot

3: petit chema interactif commentee dans la video sur la famille de terah. ci joint.

4:berechit chap 25 verset 27

5:berechit chap 47 verset 9