בע"ה כד תשרי התשעו

מישל בן שושן

 

בראשית מוש

מתוך ה"מאור ושמש" רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין

 

 

בראשית ברא אלוהים

תרגם אונקלוס :בראשית= בקדמין= בהתחלה. (בניגוד לפירוש רש"י)

אלוהים= התפיסה המוגבלת של הבורא על ידי  האדם= חוקי הטבע. התפיסה הזאת נובעת מהרצון של הבורא לצמצם את השגתו כדי לתת מקום לבריאה ולאדם.השם אלוהים= התוצאה ראשונה של הצמצום!

אם כן, "בהתחלה היה הצמצום" זה מובן המילים "בראשית ברא אלוהים". כלומר, התורה לא באה לספר לנו מה היה בהתחלה אלא באה כדי שנבין שהעולם שבו אנו נמצאים, הוא תוצאה מהצמצום האלוהי. זה מה שאפשר את הבריאה. בלי צמצום אין בריאה! ואם הצמצום גורר איתו אי נעימויות (כמו שנראה בהמשך), יש להבין שאלה הכרחיות עבור הבריאה. בלי זה האדם לא היה חי בכלל!

 

 

האור והאדם

בכל סיפור הבריאה, כתוב, בכל שלב "ויהי כן". הרב מסביר שהמילים "ויהי כן" מצביעות על דברים שהם קיימים לעולם, בלי שינוי מהותי. יש להם אותם החוקים שמנחים אותם. הם נשארים כמו שהם נבראו כל הזמן.

אבל יש לפחות שתי בריאות שלא כתוב לגבן "ויהי כן": האור: כתוב "ויהי אור",והאדם.

אכן, זה בא ללמדנו שהאור איננו אחיד ואיננו זהה בהשגתו.

• המילה "אור" כמו שאר המילים הכתובים בפרק הבריאה, איננו מתאר את האור הפיזי שאנו מכירים. כמו ש"יום אחד" לא מתאר זמן מדויק של 24 שעות (כי הרי אין עדיין אדם שימדוד מנקודת הימצאות מסויימת על כדור הארץ סיבוב של כדור הארץ מסביב לעצמו, אין שמש, אין שום דבר עדיין שמתבססים אנו היום כדי להגדיר זמן כל שהוא) אלא מושג שיש להבין אותו.

מה פירוש של המילה "אור"? ייתכן מאוד שמדובר ב"משמעות", "כוונת הבורא בבריאה". הבורא רצה שהמשמעות של הבריאה תתהווה והוא רצה שבני האדם הקוראים את התורה ידעו שיש כוונה כזו יש משמעות עמוקה לכל המהלך. וזה פירוש "ויאמר אלוהים יהי אור"

אבל, אם המשמעות העמוקה הזאת תישאר גלויה לכל, לא יהיה כבר מקום לבחירה של האדם! אדם שיודע הכל ויודע את הסיבות העמוקות ביותר של ההוויה , איננו יכול לחיות עוד! זה פרדוקס שקל להבין אותו. האדם מונע בעיקר מאי הידיעה, מהחיפוש אחרי המשמעות, מהחופש שניתן על ידי אי הידיעה הזו!

לכן, ה' גנז את האור המקורי הזה והשאיר רק משהוא פחות ברור, אור מסוג פחות, אבל שניתן כן לחיות איתו ולהיות עדיין בני אדם. זו משמעות "ויהי אור". אור פחות מהאור המקורי.

איפה הבורא החביא את האור המקורי? בתוך כלי שהיה כבר בבריאה, והוא "החושך". החושך הוא , עבור האדם, "אי הבהירות, חוסר המשמעות. מסתורין. אם כן, גם האור וגם החושך נבראו על ידי בורא אחד. את מה שהאדם מבין ומקבל וגם את הדברים שהוא לא מבין ולא יכול לקבל באופן הגיוני, את מה שהוא מכנה הטוב וגם מה שנראה לו הרע, הכל נברא על ידי בורא אחד. הצד החשוך נברא כדי להגן על צד האור היותר מדי גדול!

מסכנה: אכן יש הרבה רבדים בהשגת האור שנברא. יש גם הבדלים בין בני האדם שמשיגים את האורות האלה. לכן, אי אפשר לכתוב "ויהי כן" כי האור (הבנת משמעות ההוויה על ידי בני האדם) הוא כל הזמן משתנה ונמצא ברבדים שונים.

• כמו כן, לגבי האדם לא כתוב "ויהי כן" כי יש הרבה פרצופים של בני אדם שונים . ואפילו אדם אחד, משנה את השגתו כל הזמן בחייו, ואפילו ברגע נתון, אדם אחד יכול להיות בעל פנים שונות בו זמנית.

למה התורה מספרת לנו כל זאת? כנראה כדי שבני האדם יבינו את מרחב התמרון שהבורא בחר לתת להם בהשגתם את החיים. חשוב כנראה לבורא ריבוי והשתנות ההשגות האלה על ידי בני האדם. למרות שיש הרבה דברים קבועים בעולם, (ולגביהם, כאמור, כתוב "ויהי כן"), הבורא ברא כמה "משתנים" מסביב לאדם, כולל האדם עצמו.

 

 

 

 

הרקיע

הרקיע הוא אחת מהבריות הראשונית. תפקידו להבדיל בין מים למים!

המים, קדמו לסיפור הבריאה. לא כתוב שה' ברא את המים!

זאת אולי הסיבה שהחכמים משווים בין המים ובין התורה שהיא כוונת הבריאה.(ראה למטה)

למה יש להבדיל בין מים למים? הרי הם אותם מים! הגיוני להבדיל בין דברים שונים אבל מה משמעות ההבדלה בין דברים זהים? עד כדי כך שמגדירים את המים בצורה שונה, בין הם נמצאים "מתחת לרקיע" בין שהם נמצאים "מעל לרקיע"!!

נראה לי, אחרי מה שהרב אומר, שהמטרה היא שוב האדם: שידע שיש מים אחרים מעבר למה השוא רואה!  במילים אחרות, הבורא אומר לאדם: אתה מסתכל במים התחתונים, אלה שנמצאים בהשגתך המיידית. אבל דע שיש מים בעבר להשגתך! לך תחפש אותם! תחשוב על המים שמעבר לרקיע! המציאות איננה מסתיימת כאן! יש דברים מאחורי הפרגוד!

לכן אולי הרקיע מקבל את השם: "שמים"= שם , מאחורי הפרגוד,יש עוד מים!

הייתי מעז להגדיר את ה"ירא שמים", כמי שהבין שיש בעולם,הרבה יותר דברים ממה שהוא רואה. זה ממלא אותו כבוד , רציניות, ענווה ותשוקה לדעת עוד. היראה באה מתוך ענווה מול ההכרה הזאת.

 

התורה

הרב מסביר שיש הרבה סוגים של תורה. יש את התורה שהיא הכוונה של הבורא לברוא את העולם. על זה, אמרו החכמים שהבורא הסתכל בתורה וברא את העולם. התורה הזו היא "התורה באצילות". היא הכוונה העליונה הבלתי נתפסת על ידי בני אדם. אבל, הבורא , נתן לבני האדם כל מני רמזים לתורה הזאת. הרמזים באו בצורות שונות. בדיבורים ,בנבואות, בהתגלויות, וגם בכתב, בהר סיני. את ה,תורה" שקבלנו ממשה בהר סיני היא אחת הצורות היותר "תחתונות" מהתורה העליונה. אבל זה מה שיש לנו ביד ועל ידה מצווה עלינו להמשיך לחקור מה יכולה להיות התורה העליונה, מה הוא רצון ה'? התורה שבכתב, נתנה בצורה מסויימת, יחסית לבני האדם שקבלו אותה, יחסית להיסטוריה של העולם עד אז, אבל היא שקף של הרצון האלוהי. התורה הזאת חשובה בזה שהיא מגלה טפח והיא מכסה טפחיים! היא מדרבנת אותנו לדעת עוד! היא מאלצת אותנו לפתח את מה שנקרא "התורה שבעל פה".

הרב לומד את המצאות כל סוגי התורות האלה גם מהשתלשלות האור (החזק ביותר, ואחריו האורות הקטנים יותר שניתן להשיג) וגם מהתיאור של הרקיע שמבדיל בין המים התחתונים (מה שיש לנו ביד, התורה שבכתב, למשל) והמים העליונים, התורה העליונה, האצילה, כוונת הבורא.

מסכנה: לאדם נמסרו כלים כדי שיחקור מה מסתתר מאחורי הקלעים. אבל באותה מידה נסתרו ממנו רוב הדברים כדי להגן על עצם קיומו. התורה שבכתב שיש לנו היום היא רק כלי שדורש מאתנו לחקור יותר. היא מדרבנת אותנו לחקור. מי שיסתפק בה, ולא ידרוש בתורה שבעל פה, יעבוד עבודה זרה, יחטיא למטרת הבריאה. זה מה שהסיפור של הבריאה, כנראה, מלמד אותנו!

 

היבשה

כתוב שהמים כיסו הכל והבורא ביקש שהמים ייקוו למקום מסויים כדי לגלות , מתחת, את היבשה.

כשהאדם ייווצר ביבשה (על ידי עפר מן האדמה היבשה), הוא בעצם ממלא את מקום המים!

כלומר האדם נמצא ביבשה אבל הוא אמור למלא את תפקיד המים שהיו כאן לפני!

אם נמשיך את משל המים לתורה, היבשה היא חוסר משמעות, היא החיים היבשים, כלומר המוות!

אז האדם הושם בפרדוקס: הוא ביבשה, בלי יבשה הוא שוקע , אבל מצד שני, תפקידו לגלות המים שבחיים!

היבשה מלאה מים: מתחת, מעל, יש עשבים, המיים מזינים כל מה שחי ביבשה. המים הם החיים. אבל אי אפשר לחיות במים. אי אפשר שם לנשום!

המסכנה: בלי מים (התורה, משמעות החיים, הרוחניות, התרבות..) האדם נשאר "יבש" כמו עצמות יבשות, מתות.. למרות היותו על היבשה, תפקדי האדם הוא לחפש ולהזרים מים חיים שייתנו משמעות לחייו.

כמו שאר המהלכים שראינו, האדם נמצא כל הזמן בחוסר מסויים, כדי שיוכל להתקיים וגם כדי שישאף למלא את החוסר. יש אור אבל נסתר ממנו ועליו לחפש אותו בחושך. יש מים, אבל הם מעבר לרקיע ועליו לשאוף להם. הוא על היבשה אבל ללא מים אין משמעות לחייו. האדם נמצא במתח מתמיד בין היש והאין!

 

עולם נסתר שאליו יש לשאוף	עולם הגלוי שבו נמצא האדם
יהי אור (אור גדול שנגנז)	ויהי אור (אור קטן יותר)
מים עליונים	מים תחתונים
ים	יבשה
תורה עליונה	תורה שבכתב

 

 

ויכל אלוהים ביום השביעי

ביום השביעי=על ידי יום השביעי!!

כלומר, יום השביעי עזר לו לכלות מלאכתו! בצורה שמלאכתו לא "תתגשם" יותר מדי!

הגבול בין התגשמות העולם והשארתו קשור לכוונת הבורא, הגבול הזה דק מאוד!

הגבול הזה עובר בין החול והקודש. למשל , בכניסת השבת. על האדם לחיות את שני העולמות, החול הגשמי והקודש, הרוחני יותר. אבל קשה לו מאוד לדעת בדיוק מה הגבול. לכן, יועצים לו חכמים ,להוסיף מחול על הקודש" ולהכניס שבת יותר מוקדם מהגבול האמיתי.

 

עץ הדעת

מאיפה הגיעה הטעות של האדם לאכול מעץ הדעת? הרי אומרים לנו שלא היה בו יצר הרע לפני האכילה ההיא!

זה כנראה מהעיוות של הצו האלוהי של הארץ עצמה:

ה' ביקש שייברא "עץ פרי עושה פרי", כלומר שלעץ יהיה הטעם של הפרי . אבל הארץ עשתה דבר אחר: היא הוציאה "עץ עושה פרי" כלומר, שלעץ לא היה טעם הפרי!

בגן עדן, ה' הצמיח "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל", כלומר שהעץ היה טוב למאכל!

ה' ציווה לאדם שלא לאכול מהעץ

האדם חשב שהאיסור חל רק על העץ אבל לא על הפירות! ולכן הוא טעה ואכל הפרי!!

 

ערומים

"האדם שבא לעבוד את ה', צריך להיזהר לבל יסתכל בחסרון חברו כלל". ולא יחשוב שהוא חכם מחברו כי הוא הבין וחברו לא הבין. שהוא יחשוב שדרכו נכונה ודרך חברו לא. כי האדם רואה רק מה שעניו רואות אבל ה' רואה בלבב. ועוד שיש נטייה באדם שיראה חסרון חברו שאיננו קיים רק בדמיון שלו כי הוא גאוותן והגאווה שלו מולידה בעיניו חסרון חברו.

אכילה מעץ הדעת הביאה גאווה לאדם :"והייתם כאלוהים" וזה הביא אותו לראות בחסרון חברו: לדעת אם חברו טוב או רע. האדם פתאום התחיל לחשוב שהוא אלוהים ושיכול לדעת מה טוב ומהרע בחברו! והם עצמם, חשבו שהם "ערומים", כלומר מאוד חכמים (ערמומיים) וזה  מה שהפחיד אותו! "ואירא כי עירום אנוכי"!

 

הגשם

כל זמן שהאדם לא נברא, הצמחים לא צמחו. עד שבא האדם "והתפלל" כדי שירדו גשמים וזה הצמיח העשבים. "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ" עד שבא האד, הכוח הראשוני של האדם, "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". האד הזה מאוד דומה להבל פי האדם שמוציא קולות של תפילה וזעקה ותשוקה והם עולים למעלה ומורידים גשמים.