בע"ה ח שבט התשע"ב
מישל בן שושן
בשלח אה
ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישטים כי קרוב הוא..
"ויהי" הוא תמיד, בתורה לשון צער! איפה הצער ביציאה ממצרים ובקריעת ים סוף? היה הרגע ההוא צריך להיות מלא שמחה!! הא"ה נותן שתי סיבות לצער : הראשונה היא "בשלח פרעה" והשנייה היא "לא נחם..כי קרוב הוא"!! מה שמסביר את הוו של "ולא נחם" אנסה לפרש ולסכם את דבריו:
- בשלח פרעה
למה לא כתוב שה' הוציא את ישראל? במיוחד שהמשך הפסוק מתעסק במה שה' עשה!היו שתי אופציות "קלות":
- שה' יוציא את ישראל בלי לשאול מה הוא רצון פרעה! ה' יכול להוציא את ישראל בבת אחת בלי כל התסבוכת על הוויכוח עם פרעה, המכות, הקשיית הלב, וכל מה שקראנו בשתי הפרשיות הקודמות.
- שפרעה ישמח מרצונו לשלוח את ישראל מארצו. !
כלומר, הבעיה היא עקרונית: הבורא יצר אצל האדם רצון ובחירה חופשית . ומצד שני, יש לה' רצון משלו. למשל, יש לבורא "תכניות"! משימות! והבורא מעוניין שהאדם יאמץ את רצון הבורא כרצונו הוא!! וזה בלתי אפשרי!! רצונו של פרעה הוא כאן סמל לרצון כל אדם שנברא בצלם אלוהים, עם רצון. איך להפגיש שני רצונות??? בני האדם מכירים את הבעיה הזאת בבעיות הזוגיות, ביחסי חברה…בדרך כלל פוטרים את הבעיה או בכפיפת רצון אחד מהצדדים או שכל אחד "מוותר" על חלק מהרצון שלו כדי שנגיע ל"פשרה"!. כאן הבורא מנסה ליצור עם (ישראל) שיהיה עליו "לעשות את רצון ה'". אבל לא רק מתוך יראה, אלא מתוך אהבה ושמחה!! זה פירוש "ואהבת את ה' אלוהיך"!! כמו שכתוב בפרקי אבות :"עשה רצונך כרצונו.."!! לכאורה, אם אני עושה "רצוני כרצונו", אז אני מבטל את רצוני ברוב הזמן!. יכול להיות שיש דרך אחת כדי לפתור הבעיה: האהבה! אם אני אוהב את השני, אני מעוניין לעשות את רצונו! רצוני הוא ל קיים את רצונו!! אבל האהבה היא דבר קשה להשיג ויש הרבה שלבים מקדימים לפני שמגיעים למדרגה הזאת! צריך קודם כל להכיר את השני! לדעת שהוא קיים בכלל! אחר כך צריך לדעת מה הוא רצונו! (לפעמים קשה לשני בעצמו לדעת מה הוא רצונו!) אחר כך צריך אימון. צריך ביטחון בשני. לכן הלאה, עד שמגיעים לאהבת השני עם רצון עז לעשות את רצונו כאילו זה היה רצוני ממש!
נראה לי שכל התהליך הזה מנסה הבורא ללמד לעם ישראל. (המטרה היא ללמד את כל אומות העולם אבל , בגלל קושי המשימה, נראה שה' בחר לעבוד על אומה קטנה שמייצגת את כל האומות, ואם זה יצליח, אז בסוף ההיסטוריה זה יתפשט לכל העמים!). כדי ללמד זאת, ה' מתחיל עם פרעה. כי הוא מייצג, עבור העם הזה, את הכוח העליון והרצון האנושי הגדול ביותר . הם, כולם "עבדים" לרצון פרעה. לכן, נראה לי, ה' יתחיל "לשחק" עם רצון פרעה. המטרה היא לאו דווקא פרעה עצמו. אלא בני ישראל וקוראי הסיפור, זאת אומרת , אנחנו!
ה' לא בחר ביציאת מצרים קלה, בלי לשאול את רצון פרעה.
הוא גם לא בחר בפרעה אחד שרצונו יהיה חלש או שפרעה ירצה בשמחה לענות לתכניות הבורא.
לא, ה' בחר בדרך "הקשה מאוד", הבלתי אפשרית, שהיא הדרך שעם ישראל יצטרך ללכת בה כל הזמן: איך לקיים מצוות ה' מתוך אהבה ושמחה! איך להגיע למצב שרצוני הוא לשרת את רצונו!!! הקושי העצום הזה, ריבוע העיגול הזה, הוא הקושי שעליו מדברת הפרשה כולה!! "ויהי" מתאר את הקושי הזה. איך לנסות שהרצון של האדם (כאן, רצונו של פרעה) יתאים לרצון הבורא??
אם ה' היה מוציא את ישראל ממצרים בלי הקושי הזה , יכול להיות שישראל היו נכנסים ישר לארץ, ולא היה מקום להעביר אותם דרך הים וכולי…
כל הקשיים של הפרשה שלנו וכל הקשיים שיעברו ישראל במשך כל ההיסטוריה הקשה שלהם עד ימינו, היא הקושי של ריבוע העיגול הזה! ולכן ,"ויהי" ,היא המילה הראשונה והעיקרית בפרשה! מתחילים כאן את העבודה האמיתית!! ארבעים שנות המדבר : התלונות, הניסיונות, החטאים, הכפרות…מתן תורה, הבריתות,..כל אלה הם, כנראה דרכים להגיע למסלול קשה של "ידיעת ה'", הכרת רצון ה', קירבה בין שני רצונות, רצון האדם ורצון הבורא. לעבור מעבודה מתוך יראה לעבודה מתוך אהבה!
- ולא נחם..
הקושי העצום השני שנמצא מול עם ישראל, הוא הערב רב! יש לישראל תפקיד אוניברסאלי. הכנסת עמים זרים לתוך הסיפור (הקשה ממלא) שלנו, היא משימה אדירה! איך להפוך גוי ליהודי! משה לקח על עצמו משימה זאת. ה' חייב להשאיר את ההחלטה הזאת בידי ישראל עצמם. ה' לא יכול לכפות משימה כה כבדה על עמו. לכן הוא מפיל את האחריות של לקיחת הערב רב על משה ("שיחת עמך אשר הוצאת .."). אבל זו עובדה מוגמרת. ערב רב יצא איתם. הא"ה מציע שפרעה הוא זה ש"שתל" אותם בתוך ישראל כדי שיחזירו אותם למצרים! וזו הצרה הגדולה שמתוארת כאן "ויהי בשלח פרעה את העם" אין "העם" אלא הערב רב. ובגלל זה, ה' לא היה יכול להכניס את ישראל לארץ מיד , "כי קרוב הוא" כלומר, הערב רב קרובים מידי לתרבות המצרית והם עדיין לא מסוגלים להתמודד עם המשימות שמחכות לישראל בארצם. הם עדיין "לא מספיק יהודים". לכן, ה' סיבב את כל ישראל במדבר ולא הכניסם ישירות. זה צער נוסף, וזו הסיבה השנייה על ה"ויהי"!! "קשים גרים לישראל כקוצים"! ונראה לי שניתן להרחיב את הקושי לעובדה שיש בתוך עם ישראל הרבה "עמים" , שבטים, שונים מאוד אחד מהשני. וזה ה"ערב רב" האמיתי!! רק מפאת "כבודם" ורגישותם של ישראל , מדברים על החטאים שבאים מהגויים הזרים האלה, "הערב רב"!
והעליתם את עצמותי מזה אתכם (יג-יט)
יוסף אמר משפט זה לאחיו. מה פירוש המילה "מזה". לא רק ממצרים. אלא, אומר הא"ה, זה קשור לפסוק :"נסעו מזה" שאמר האיש שפגש את יוסף כשהוא היה מחפש את אחיו בשכם. הוא ענה לו שהם נסעו מהאחווה ושהם מתכננים להרוג אותו!. יוסף השביע את אחיו להעלות את עצמותיו אתם ביציאת מצרים כדי לעזור להם לתקן את ה"מזה" ההוא. עצמות יוסף יהיו התזכורת לצורך האחווה .
וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן…(יג-כא):
לפי הא"ה היו שלושה עננים
- ענן שמקדים את המחנה כדי להכין הדרך (אפילו לטפל בעקמומיות הדרך, כדי שיהיה יותר "נוח" להם.ועליו כתוב (בדברים א-לג) "ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם…"
- ענן אחר שהיה מגן עליהם מהשמש. ענן עבור הצל. והענן הזה היה משמש רק ביום.
- עמוד אש בלילה: להאיר להם מחוץ למחנה, לנחותם הדרך כמו הענן הראשון.
- אבל בתוך המחנה, היה להם אור כל הזמן,אפילו בלילה, ללא קשר עם עמוד האש, וזה ה"אור במושבותם" שקשור לשכינה.
כשמצרים התקרבו , שני העננים הראשונים הלכו אחורה בין מצרים וישראל כדי להחשיך את הראייה של מצרים.
דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני..(יד-ב)
ה' הוא זה שהחליט להחזיר את העם במלכודת המפחידה, בין הים ובים המצרים שגם להם "קרה" כדי שיבואו להפחיד את ישראל!! זו "תחבולה" מכוונת, כדי ללמד לישראל עוד שלב באמונה. הוא רצה שירגישו בחוויה בלתי נשכחת ומרשימה ביותר שהוא שולט על כל העולם ושהם נבחרו על ידו ושהם, מעכשיו חייבים להצדיק את הבחירה הזאת!!
הא"ח אומר שה' לא הצליח לגמרי בכוונות אלה! כי הנה ישראל בקשו מיד לחזור למצרים. אבל הוא הצליח חלקית וזה היה כדאי!
והנה מצרים נסע אחריהם (יד-י)
"מצרים" פירושו השר (המלאך) של מצרים שבא בעצמו לאירוע הזה.זה מה שגרם לישראל לפחד מאוד. ובסוף, ישראל יראו שהשר הזה מת על הים "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". כלומר, עד עכשיו, כל המכות טיפלו בחלקים שונים במצרים. אבל עכשיו, עצמותו, זהותו של מצרים היה על הפרק. לא סתם אפיזודה חולפת אלא הכחדת הרעיון המרכזי שמצרים היה דוגל בו. ועבור ישראל, זה מרשים ביותר כי מצרים היה מסמל הפסגה של הקדמה האנושית והם היו גם תחתיהם מבחינה פיזית, בעבדות תרבותית ופיזית. לראות שכל העולם האדיר הזה מתמוטט מול עיניהם זה הרשים אותם מאוד, הרבה יותר מאשר במכות.
וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום..(יד-יג)
היום דווקא, ואל תחשבו שזה ייקח עוד שנה כמו שהיה במכות! היום זאת הגאולה השלמה.
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון-(וגם בהמשך: ה' איש מלחמה).
ה' הוא שם הרחמים. ובכל זאת, בכל קריעת ים סוף, לא רק מידת הדין פעלה אלה גם מידת הרחמים השתתפה .מידת הרחמים (עבור ישראל) תהפוך למידת הדין (עבור המצרים)!
אתם תחרישון: תרבו בתפילה כדי להחריש (להשתיק) את מידת הדין שהיא גם יכולה להיות נגדכם!
מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל וייסעו
זה מפליא שה' מבקש שנפסיק להתפלל!! זה נוגד כל מה שלמדנו עד כה!!
אלא שה' אמר למשה: מידת הדין מאוד גוברת עכשיו. למה שאני אציל את ישראל ואהרוג את המצרים?? באיזו זכות?? אתם דומים ושווים להם!! לכן, אני לא יכול לעשות שום דבר!!
אבל ה' מייעץ להם שמידת הרחמים תגבור על מידת הדין וכך ה' יוכל כן לעשות משהוא:
שישראל ייסעו לכיוון הים!! זה יראה כמה הם מאמינים בי וכמה אמונה יש להם. בזכות ההליכה הזאת, אני אוכל לפעול נגד מידת הדין! ואעשה את הנס שתכננתי לעשות. בעצם, ה' אומר למשה: תעזרו לי לעזור לכם! בלי ההליכה שלכם בתוך מידת הרחמים , אני לא אפעיל אותה! בלי האמונה שלכם, אני לא אפתח את הים!! ואכן, רק אחרי שנחשון בן עמינדב נכנס והמים הגיעו עד לפיו, הים לא נפתח! ואתה משה, גם אתה תעשה מעשה על ידי המטה והיד שלך כדי שאני אתחיל לפעול!! (כי לא משה הוא זה שפתח הים אלא ה'!)
ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה..(יד-כא)
- כל המהלך של קריעת הים קרה בלילה אבל ישראל עברו בהתחלת היום.(בזכות אברהם שהשכים בבוקר!)
- הא"ה מציע שתחתית הים לא נפתח אלא הוקפא והפך למשטח ישר ונוח, כמו יבשה! רק החלק העליון של הים נפתח . וזאת, כדי שלא יצטרכו ישראל לרדת יותר מדי עמוק במעבר! (קפאו תהומות בלב ים).
אז ישיר משה..
למה לא כתב "וישר משה" בעבר?
כשנכנסה בישראל "יראת הרוממות" (ויראו העם את ה' ויאמינו..), אז היו יכולים להגיד שירה. ויש לשירה הזאת עתיד! "וכל הבא לשיר שירה זו לפני ה' יש לאל ידו"! כלומר שאפשר להגיע למדרגה הזאת בכל יום, בלי קריעת ים סוף מחדש! זה תלוי באדם עצמו! היה צריך שתיקרע הים פעם אחת בלבד. וזה הכניס בישראל את ההתרוממות ויראת הרוממות שתאפשר להם לשיר שירה זו ולהגיע להתרוממות רוח בכל יום.
זה אלי ואנווהו אלוהי אבי וארוממנהו
קודם כל יש לתאר את מה שאני מרגיש כלפי ה'. הוא קודם כל "אלי". ורק אחר כך, ניתן להוסיף עוד נטבח כמו "אלוהי אבי" . אבל להתחיל ב"אלוהי אבי" קודם כל, זה לא מביע את הרגשות האמיתיים.זה מזויף! לכן אנו אומרים בתפילה: "אלוהינו" קודם כל ,ורק אחר כך "אלוהי אבותינו"!!
כל השירה נאמרה בלשון יחיד כי כולם הרגישו כאיש אחד.
ה' איש מלחמה, ה' שמו..
אין לחשוב שיש הרבה רשויות נפרדות. גם במלחמה שהיא מידת הדין, ה' שמו! והוא כולל את הכל!
אז נבהלו אלופי אדום..
לא, כל העמים לא נבהלו! אלא זו בשורה לעתיד לבוא! המילה "אז" מצביעה על העתיד בלבד. אבל בכל זאת, בקריעת ים סוף התחיל התהליך של הכרת ה' על ידי כל העמים. והוא יסתיים רק באחרית הימים!! ויש הבטחה על כך. כמו כן "תיפול עליהם אמתה ופחד.." זה יקרה רק באחרית הימים!!. למרות שזה התחיל בימי משה.
ה ימלוך לעולם ועד
באותו עניין: ה' איננו מוכר כמלך היום אבל אנו מקווים שהוא יוכר כמלך בעתיד על ידי כול העמים ורק אז יהיה מלך. לכן כתוב "ימלוך" בעתיד.
וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרון במדבר (טז-ב)
למה כתוב "במדבר"? ברור לכל שהיו כולם במדבר! אלא, ישראל התלוננו על זה שהם נמצאים במדבר! על זה שה' לא הביאם בדרך ישרה לארץ כנען, אלא שהוא הסב אותם דרך המדבר! וכאן, כתוב "עדת בני ישראל" הם האלה שהיו יכולים להיכנס לארץ ישירות. אבל, בגלל הערב רב הם היו צריכים לעבור דרך המדבר. משה ואהרון היו אחראים על הערב רב ובגללם באו במדבר!
מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים….(טז-ג)
"חבל שלא סירבנו לצאת ממצרים, ואז היינו מומתים ישירות על ידי ה' במכת בכורות או בחושך, במקום למות מרעב או מצמא במדבר! "טובים היו חללי חרב מחללי רעב"(איוב-ד-ט)!
לע"ד: בשבתנו על סיר הבשר" יכול להיות שאם היינו מבשלים את השה , בסיר בשר,ולא אכלנו אותו צלי אש היינו מתים שם!
ויאמר משה..ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם…בקר וראיתם את כבוד ה'..(פסוקים ו- ז- פרק טז)
הידיעה של הערב והידיעה של הבוקר שונות זו מזו ומשלימות זו את זו! לכן יש מקום לשתי הידיעות האלה. אחת על ידי המן (הלחם) בבוקר, והאחת על ידי השלו (הבשר)בערב.
ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה….(טז-כב)
לפני שה' בישר לעם על השבת, הוא רצה שירגישו מעצם את העניין של השבת קודם כל ורק אחר כך הוא הסביר להם מה זה! העם שיצאו ללקוט ביום השישי הרגישו שיש שינוי. מתוך ההרגשה שמשהו שונה קורה פה, הם הלכו ודווחו למשה ורק אז ה' ומשה מסבירים להם את חוקי השבת. כדי שהשבת יבוא מלמטה! וזה מה שיאמר להם בפסוק כט': "ראו כי ה' נתן לכם את השבת".
כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה(טז'-כה)
למה כתוב "בשדה"? כי המן לא ימצאו בשדה אבל האוכל של כל השבוע ימצאו בפנימיות השבת. כל השפע של השבוע, אומר רבי שמעון בר יוחאי, בא בזכות השבת. לכן, הוא מסביר ש"בשדה", בחיצוניות של הדברים, אבן אין מן, לא עושים מלאכה להביא אוכל. אבל, בפנימיות העניין, השבת הוא זה שמביא את כל השפע של השבוע!
ויצמא העם…(יז-ב)
למה ה' מעביר אותם דרך כך הניסיונות האלה, של המן, של המים, של הרעב…? כדי ללמד אותם הרבה דברים. כמו למשל ללמוד להתפלל. למה הוא לא נתן להם מן מספיק לחודש שלם ? הוא נותן להם מן יום ביומו, כדי להכניס בהם את האמונה ש"מחר יהיה טוב". כשיש בפניהם שפע והם אמורים לקחת רק את מה שיספיק להם ליום אחד, צריך המון אמונה שמחר ירד עוד שפע כזה ולא לקחת יותר ממה שצריך ליום אחד!!
ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת (יז-ה)
למה יש צורך להזכיר שהמטה שישמש את משה בהקאת הסלע והוצאת המים ממנו הוא זה שעל ידו הפכו את מי היאור לדם? כדי ללמד אותם שאין הרבה רשויות שונות. אלא שהכל בא מה שהוא אחד. אותו המטה שיכול להצמיא עם שלם בהפיכת מים לדם, יכל להרוות על ידי הפיכת צור למים!!
הנני עומד לפניך שם (יז-ו)
מה זאת אומרת שה' יהיה "עומד" על הסלע??
זה אומר שההשגה של ה' על ידי האדם יכולה להיות שונה לפי הנסיבות ולפי המקומות. זה תלוי בהשגת האדם ולא בהימצאות ה' במקום זה או אחרי!! כשיתרחש הנס , כולם יתחילו להרגיש שה' משגיח עליהם. וזה פירוש "הנני עומר.."
ויאמר משה אל יהושע..(יז-ט)
למה יהושוע נבחר להילחם??
כי יהושוע היה התלמיד המובהק של משה והוא "לא ימיש מתוך האוהל". אם עמלק בא בגלל ש"רפו ידיהם מהתורה" אז, כדי לנצח אותו צריכים אדם שלומר תורה.
לע"ד: למה משה לא נלחם בעצמו נגד עמלק? כי משה מייצג את כל העם. וכל העם היה במצב של "רפיון ידיים". משה היה יכול רק לנסות להרים את הידיים שלו ושל העם. אבל יהושע היה כולו בתורה. הוא לא מייצג את מצב "כל" העם. רק הוא יכול להילחם! כלומר, ייתכן שנשתמש בחלקי העם במצבים מיוחדים כי רק הם מסוגלים לעשות העבודה הזאת, בזמן שחלק העם האחר חלש בזה עכשיו!…
כתוב זאת זכרון בספר ושים באוזני יהושוע כי מחה אמחה את זכר עמלק..
למה לשים את הדברים באוזני יהושוע דווקא?
כי יהושוע היה עצוב שלא הצליח למחוק את עמלק. הוא רק "החליש" אותו! כדי לרומם את רוחו, ה' אומר דווקא לו שה' הוא זה שימחה לגמרי את עמלק באחרית הימים ואין עליו להתעצב כל כך.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 