בע"ה יח תמוז התשע"ג
מישל בן שושן
פינחס מי
בנות צלפחד
למה משה איננו יכול לענות להם?.
- אולי כי הוא לא ידע את ההלכה.
- אולי (וזו סברת הרמ"י) כי הוא ידע מה היא ההלכה לגביהן (שמותר להן לקבל את נחלת אביהן) אבל הוא לא ידע אם הוא ראוי לתת להם את ההיתר הזה..
אם כן ,מה היה הספק של משה לגבי עצמו?
צלפחד היה המקושש עצים. במעשיו צלפחד פגע בשמירת השבת. לא רק בשמירת שבת פרטית, אלא הוא מנע שכלל ישראל ישמרו שתי שבתות רצופות (מה שהיה מכניס בליבם את ההבנה העמוקה של השבת- ראה למטה). אבל מעלת השבת היא המעלה של משה רבנו. כמו שאנו מתפללים בשבת בבוקר "ישמח משה במתנת חלקו.." בפגיעה חמורה בעניין השבת, צלפחד פגע במשה!
האם משה הפגוע (מצלפחד) יכול- צריך- או חייב- לנקום בצלפחד ובבנותיו??
זו שאלה שנראית מוזרה מאוד אבל היא נשאלת לאור גמרא :
תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד ב
+שמואל א' יג+ בן שנה שאול במלכו. אמר רב הונא: כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה? אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש. הדר חזא סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל. אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול – מפני שלא היה בו שום דופי. דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרין לו: חזור לאחוריך. אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול – מפני שמחל על כבודו, שנאמר +שמואל א' י+ ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב +שמואל א' יא+ ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וגו'. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש – אינו תלמיד חכם. – והכתיב לא תקם ולא תטר! – ההוא בממון הוא דכתיב. דתניא: איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה? נקימה, אמר לו: השאילני מגלך, – אמר לו: לאו. למחר אמר לו הוא: השאילני קרדומך! – אמר לו: איני משאילך, כדרך שלא השאלתני – זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה? אמר לו: השאילני קרדומך! – אמר ליה: לא. למחר אמר לו: השאילני חלוקך! – אמר לו: הילך, איני כמותך, שלא השאלתני – זו היא נטירה. – וצערא דגופא לא? והא תניא: הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין – עליהן הכתוב אומר +שופטים ה'+ ואהביו כצאת השמש בגברתו! – לעולם דנקיט ליה בליביה. – והאמר רבא: כל המעביר על מדותיו – מעבירין לו על כל פשעיו! – דמפייסו ליה ומפייס.
משה, בתור תלמיד חכם היה חייב לנקום בצלפחד במידה והוא פגע בו בצורה בלתי הפיכה.
המצווה לאסור הנקמה והנטירה , לפי הגמרא, חלה רק על דברים שהם בר תיקון. כמו "צערא דממונא" כלומר פגם בדברים חומריים שאפשר לשחזר אותן.
אבל, כשהפגם הוא בדברים בלתי הפיכים. כשהפגיעה היא בלתי ניתנת לתיקון, ב"צערא דגופא", אז כן יש חיוב לנקום!! במידה והאדם לא בא לבקש מחילה "דמפייס ליה ומפייס".
משה היה בספק: האם הפגיעה של צלפחד לגבי השבת – ולגבי משה שהוא מסמל את עניין השבת- היתה פגיעה אנושה ובלתי הפיכה- צערא דגופא. או שהפגיעה של צלפחד היתה יכולה להיתקן בהמשך ההיסטוריה??
ה' ענה למשה שהפגיעה בשבת היא לא פגיעה אנושה ושישראל יוכלו בעתיד לתקן זאת על ידי שמירה של שתי שבתות רצופות ולהבין סוף סוף את עומק יקרות השבת.
אם כן, משה לא היה חייב לנקום בצלפחד
אם כן, על ידי התשובה של ה' למשה, משה היה יכול לתת תשובה חיובית לבנות צלפחד ולהתיר להם לקבל את נחלת אביהן.
עד כאן פירושו של הרמ"י.
לעניות דעתי, ניתן להבין מכאן עניינים הרבה יותר עמוקים שטמונים בפרשנות הזאת:
שאלה: מה הקשר בין שאלת בנות צלפחד, שהיא שאלה הלכתית , חוקית גרידא ל"כבוד" של משה שהיה או לא חייב לנקום באביהן?? למה הרמ"י מסית את הדיון , לכאורה, לפסים הלכתיים אחרים (נקימה) מאשר ההלכה שנשאלת לכאורה??
נראה לי שהשאלה ההלכתית של בנות צלפחד היא באמת השאלה של לקיחת בחשבון עניינים אישיים!
השאלה היא: השם של צלפחד הולך ויכחד. לא מדובר כל כך בנכסים כי בסוך הן יתחתנו והנכס יעבור לבעלות משפחת הבעל ובניהם. אבל שאלת בנות צלפחד הוא על הכבוד, על "שם אביהם". "למה יגרע שם אבינו מתוך בני ישראל". אם כן, יש לנו כאן התנגשות בין ההלכה הקודמת (רק בנים יורשים) ובעיה רגשית, אישית.
השאלה העקרונית היא: האם ניתן לשנות או להטות את ההלכה לכיוונים חדשים במידה ויש פגיעה אישית או נגיעה במישור הרגשי?
לכן, הדיון על הפגיעה הרגשית או בכבוד משה היא מאוד רלבנתית! מדובר על אותו העניין!
באיזה מידה ניתן להטות את הלכה לכיוונים קוטביים, בהתחשב לכבוד, לרגישות, לבקשה אישית של הפרט?
אם הפגיעה של צלפחד במשה היתה בלתי הפיכה או לא, זה מה שיקבע אם נתחשב ברגשות האישיים של בנות צלפחד!! כדי ששם אביהם יישמר בתוך קהל ישראל!!
והתשובות די ברורות:
- במידה והבקשה נעשית בצורה אמיתית וצודקת
- במידה ואין פגיעה אנושה (בלתי הפיכה) בעקרונות החשובים ביותר של ההלכה (עניין השבת)
אז כן ניתן לשנות את ההלכה !!
והשינוי של ההלכה כתוב בתורה עצמה וה' בעצמו מאשר זאת.
כמו שראינו בעניין פסח שני
כמו שנראה בעניין בני גד ובני ראובן
הרבה דברים יכולים להשתנות בהלכה בתנאים שניסחתי לע"ד לעיל. אפילו שטחה של ארץ ישראל, אפילו חגי ישראל, אפילו חוקי הירושה, יכולים להשתנות!!
יש לזכור כאן שאיוב (שלפי המסורת נכתב על ידי משה) הנחיל לבנותיו חלקים מהנכסים שלו, ולא רק לבניו!
עניין שתי שבתות
במסורת, יש רעיון של שתי שהבתות שצריכים כלל ישראל לשמור כדי שיבוא המשיח.
למה שתי שבתות?
נראה לי להסביר זאת על ידי הרעיון שלשבת יש שני פנים הפוכות משולבים בתוכו:
- שבת היא סוף השבוע. עבור בורא העולם, הוא היום האחרון של מעשה בראשית. אבל מצד שני, השבת הוא התחלת השבוע עבור האדם שנולד בערב שבת!
- "מזמור שיר" ליום השבת. הבית יעקב, בנו של הרמ"י מסביר שיש דואליות בין שני העניים ההפוכים האלה:
- מזמור= זמורה, צמצום.
- שיר= התפשטות, שירה היא ההזמנה לחשוב, לחלום, לפתח תחומי היצירה של האדם.
- זכור ושמור. יש בשבת המצווה העיקרית שהיא הזכירה, שכתובה בלוחות הראשונים והיא רק חיובית. ויש את המצוות לא תעשה של השמור הכתובה בלוחות השניים. אבל שניהם נאמרו, לפי המסורת "בדיבור אחד"!
- עניין שני הלחם.
קל להבין את השבת באופן אחד משני האפונים האלה. קשה הרבה יותר לקבל את שני המובנים ביחד של השבת. וכשעם ישראל יבין את משמעות הכפולה של השבת, זה יהיה התיקון האמיתי של חטאו של צלפחד!
שמירת שתי שבתות היא השמירה של שני הפנים של השבת: שבת שמתחיל את השבוע ושבת שמסיים אותו.
ה' קידש את השבת שמסיימת את השבוע. אבל הוא ביקש מהאדם לקש את השבת שמתחיל את השבוע! ואנו מזכירים את שתי הקדושות ביחד בקידוש. כי רק השילוב של שתי הקדושות היא מגלה את הקדושה האמיתית של השבת!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 