26-04-09
מישל בן שושן
קדושים שם
אין קדושה אלה מצד הכלל!
אין אדם יכול להיות קדוש אם הוא לא מתחבר בזאת לכלל ישראל.
לכן פרשה זו נאמרה בהקהל
לכן כתוב "דבר אל כל עדת בני ישראל….קדושים תהיו.."
כי כל אחד מישראל יש לו חלק קטן של ה"פאזל" האלוהי. החלק שלו מאוד חשוב אבל הוא רק חלק קטן! והוא צריך לעבור דרך הכלל בעבודתו את הבורא. בדיוק ההיפך ממה שאנו רואים בהרבה דתות שה"קדושים" הם אלה שפורשים מן הציבור.
הקדוש הוא זה שעוסק בשביל הציבור, חושב עבור הציבור כולו, עובד את ה' רק בגלל שהוא חלק מהציבור.
וכן כל דבר שבקדושה עוסקת בציבוריות הישראלית.
כי קדושה היא חיבור.
ישנם חיבורים לא טובים. כמו ה"קדשה"= הזונה, שהיא מתחברת עם כל אחד. אבל הקדושה היא החיבור הנכון עם כל הציבור.
למה חכמים קבעו שהקדושה קשורה לפרישה מהעריות?
הרי בפרישה נדמה שלא עושה שום דבר טוב במיוחד רק "לא עושים דבר רע"! אלה, שהאדם לא יכול שלא להתחבר.
אין וואקום! אם אני לא מתחבר בדרך הטובה, אז אני מחובר לדברים לא טובים. וכן להיפך. הימנעות מחיבורים לא נכונים, גורם לי להתחבר לדברים טובים ויוצר מצב של קדושה!
האדם לא יכול להישאר ניטראלי! אם הוא לא מתקדם, אז הוא נסוג!
איך ישראל זכו לקבל את התורה? רק על ידי שלושה ימי הגבלה, בפרישה מוגזמת זכו לרגע לחבור מוגזם. אבל המטרה היא לא בחיבורים המוגזמים ובפרישות המוגזמות (כמו זו של משה מאשתו) אלא בחיבורים נכונים ובפרישות נכונות.
נראה שלכן , ביום החיבור הגדול שהוא יום כיפור (ראה קובץ על פשרת אחרי מות שם- ששם הוסבר שבעצם הוא יום שבו אהרון עושה את מעשה נדב ואביהו אבל במסגרת נכונה), ביום זה, קוראים בפרשת העריות: יש להיזהר מחיבורים לו נכונים, במיוחד ביום החיבורים שהוא יום הכיפורים!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 