בע"ה יא תשרי התשעו
מישל בן שושן
האזינו גז
התורה שבעל פה
- מפתח פרשנות:
ה"גלילי זהב" קובע שבכל פעם שכתוב "הדברים האלה" או "דברי השירה" מדובר על התורה שבעל פה ולא על התורה שבכתב. למשל, כתוב שמשה כתב את שירת האזינו ושם אותה על יד הארון. אם כן, למה כתוב, בנוסף:
" הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם ואדברה באוזניהם את הדברים האלה" ?? ברור שמשה אמר להם דברים אחרים ממה שכתוב. כי אין שום צורך להגיד לזקנים את השירה שכבר אמר אותה לכולם וכתב אותה. אכן, מושה מסר לזקנים ולשוטרים את "רוח הדברים", הכללים, ההסברים, שהם התורה שבעל פה, מסביב לתורה שבכתב שהוא כתב. אם כן, יש לנו לדעת מה ההגדרה של התורה שבעל פה עבור הרב בעל ה"גלילי זהב".
- הגדרות
מכיוון שהדברים שנכתבו בספר "גלילי זהב" הם כל כך מהפכניים (ותואמים לגמרי מה שתמיד הבנתי בקשר לתורה שבעל פה- לכן אהיה "נוגע בדבר" ולא יחשבו באמת דברי הרב), שבחרתי רק להביא ציטוטים מהרב עצמו:
- נתנה התורה הכוח לחכמים לדרוש התורה ולפרשה לפי צורך המקום והשעה. (לכן, אי אפשר לכתוב את התורה שבעל פה כי היא משתנה כל הזמן לפי הזמן והדור והמקום).
- לפיכך נקראת "תורתו" (מהפשוק בתהלים :"אשרי האיש אשר…ובתורתו יהגה יומם ולילה"). מפני שהרשות נתונה לו לדרוש התורה ולפרשה.
- "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" ..לעשות בה כפי צורך השעה!! וכן מסרה לזקנים…
- התורה שבכתב נמסרה למשה מלות ואותיות ספורות למען לא תשתנה ולא תנוסח (אחרת) לעולם. ומזה הטעם, נאסרה לאומרה בעל פה, כדי שלא תיפול בה השתנות ברבות הזמן. אבל , התורהשבעל פה, לא נמסרה מילות ידועות מוגבלות אלא העניינים והכללים והמידות שהיא נדרשת בהן.
- כשאנו מברכים "אשר נתן לנו תורה אמת", זו היא התורה שבכתב
- כשאנו מברכים "וחיי עולם נטע בתוכנו", זו התורה שבעל פה
- התורה שבעל פה עשויה להשתנות כפי הסכמות החכמים שבכל דור וכל מה שמסכימים עליו חכמי הדור הוא אמת. וכשסותרים מה שהיה נחשב לאמת עד היום, נעשה פירושם החדש אמת, ובגלל זה נקראת "חיי עולם" שעל ידה נטע חיי עולם בתוכנו, כי יבוא בה רוח חיה של כל תקופה ותקופה והאומה הולכת ומתפתחת עמה מבחינת "פושט צורה ולובש צורה".כי שינוי הדורות והתחלפות מעמד ומצב האומה, דורשים תמיד חליפות ותמורות, גדרים, וסייגים ותיקונים שונים והקל ולהחמיר.
- כמו שתיקן הלל בפרוסבול, אפילו אם דין תורה הוא להשמיט כספים.
- כמו שעקרו חכמים כמה מצוות מן התורה ש"שב ואל תעשה" כמו שופר ולולב בשבת(שלפי התורה מצווה לתקוע בראש השנה אפילו אם זה שבת ומצווה מן התורה לקחת לולב אפילו אם זה שבת והתורה שבעל פה אסרה אותם), ודומה להפ הרבה בש"ס.
- ובזה יובן גודל קדושת התורה (שבכתב) ונתינתה מן השמים שהיא סובלת פירושים ודרשות באופנים רבים ואפילו דרשות מתנגדות.
- 3. הגבלות
אחרי שהרב הגדיר מה טיבה של התורה שבעל פה, הוא מסביר למה החכמים הגבילו את התורה שבעל פה עצמה: בגלל פחד. פחד שכל אחד יעשה מה שעובר לו בראש. הפחד מהגלות בעיקר. הוא מצטט את הרמב"ם שקבע שמאז שרבי יהודה הנשיא כתב את המשנה, נאסר לשנות כלום מפחד הגלות. אף אחד איננו רשאי , אם כן, לעסוק בתורה שבעל פה כהגדרתה. אלא לעסוק בה כאילו היא כמן תורה שבכתב חדשה עבורו. מה שהיה מקובע, בהגדרתו לעיל, חמישה חומשי התורה, שאין מה לשנות בה, תפס, מאז, את כל המשנה והתורה שבעל פה פסקה להיות מה שהיא היתה אמורה להיות!!
עד מתי? קובע הרב "עד שהאומה תחזור להתפתח בארצה"!! כלומר, אפילו אין לחקות שבית המקדש או הסנהדרין יחזרו לפעול!!
- 4. לעניות דעתי(אני כבר לא מצטט את הרב אלא מביע את עמדתי האישית לגבי מה שהבנתי ממנו):
אף על פי שכל פוסק יסביר ש"אין לשנות כלום" מהתורה שבעל פה בלי סנהדרין,, כדי לשמור על אחידות ההלכה ,מתקופת רבי יהודה הנשיא, אין אנו יכולים להתעלם מהעובדה שכל פוסק , אחרי שהוא אמר שהוא בעצמו לא משנה כלום, שינה בעצמו הרבה דברים! ותמיד כשהוא מסתמך על המקורות.
אנו נמצאים, בעצם, מול הרבה פסיקות שונות, מנוגדות, סותרות, אבל, כל אחת מנומקת כמתאימה לגמרי להלכה ה"מקובעת". כשאנו קוראים היום פסק הלכה, כולם מסתמכים על מקורות מקובלים על כולם. רק שיש בעיה: המון פסיקות סותרות הן זו מול זו!!
נראה לי, שההגדרה של הרב למעלה, היא תמיד היתה רלוונטית בעיני כל החכמים. כולם המשיכו להפעיל את כוח החידוש ושינוי הדברים לפי הדורות והנסיבות. אבל, באותו הזמן, היו חייבים להיראות כ"ממשיכי ההלכה המקובעת מאז רבי יהודה הנשיא". כאילו אמרו דבר(אסור לחדש בענייני הלכה) כדי לסתור אותו בפועל(כי כן כלאחד המשיך לפרשן ולתקן לפי ראות עניו)!
היום, בארץ ישראל, אנו נמצאים מול מוצב ברור: יש המון "שולחן ערוך". יש שולחן ערוך של הסטמרים, ויש אחד של העדה החרדית, ויש אחד של הציונות הדתית, ויש המון חילוקי דעות בתוך אותם החוגים, שכולם מכריזים על עצמם, "אורתודוקסים", כלומר, "לא משנים מאומה מההלכה המקובלת".כביכול!
שלא נדבר על הזרמים ה"לא אורתודוקסים"! שלפחות, הם מכירים בזאת שהם מפרשנים לפי ראות עניהם החדשה ולא עושים "כאילו"!
מאוד מרגיע לחשוב שיש הלכה אחת קבועה , מנוסחת היטב, בלי שום שינוי מאז רבי יהודה הנשיא או ממי משה רבנו. רק שזה :
- לא נכון, היסטורית ועובדתית
- בניגוד להוראה של התורה עצמה להחיות את התורה שבעל פה בכל דור, כמו שהגדיר זאת הרב , היטב בדברים הברורים שלו שהבאתי במלואם לעיל.
העם היהודי הצליח על ידי ההליכה על שני הרעיונות המנוגדים האלה אלפי שנים עד היום. אבל משמח לקרוא כתוב, בספר, על ידי רב אורתודוקסי לכל דבר, דברים שכולם ידעו ואף אחד לא כתב בברור!
הפחד מהבלגן מצד אחד, והצורך החיוני מהצד השני, אילץ החכמים לעסוק כל הזמן בתורה שבעל פה, בחופש הפרשנות, ולהחזיק ביד השנייה, בדגל המקובעות של ההלכה הבלתי משתנה!! בעצם, זו הדרישה של התורה עצמה. על זה מדבר משה, כנראה עם הזקנים.
זו מהות ה"שירה": מילים כתובות ,מצד אחד, ופרשנות חופשית, מהצד השני!
נראה לי להוסיף, לעניות דעתי, שהתורה שבעל פה היא הערובה שהתורה שבכתב לא תהפוך לעבודה זרה. כי , לפי הבנתי הדלה, תורה שבכתב ללא תורה שבעל פה(כהגדרתה על ידי הרב לעיל) היא עבודה זרה. אין בה חיים ולא נוטעת בעם ישראל חיים .
הרב אומר בעצמו :"כששמע משה "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני " פתח ואמר " ברוך שלא עשני גוי " שכבר אפשר שישמור תורה (שבכתב) ויקים מצוות (של התורה שבכתב ) ויהיה גוי גמור "
שאל אביך ויגדך
בגמרא (שבת כג), מחפשים את המקור שעליו אפשר להסתמך כדי להגיד בברכות :"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". כי הרי יש הרבה מצוות שאנו מברכים עליהם בנוסח הזה שאינן כלל כתובות בתורה שבכתב. כמו חנוכה, פורים, ו, לאמת, רוב רובם של המצוות!
- רב אויא אמר שלומדים זאת מהפסוק :"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". כלומר, כאן, התורה נתנה חופש לחכמים לקבוע מה הן המצוות.ואם אנו מקיימים המצוות שכתובות בתורה שבעל פה, שקבעו החכמים, זה בעצם, בגלל שהקדוש ברוך הוא אמר לנו לעשות זאת בתורה שבכתב, למשל בפסוק שצוטט לעיל.
- רבי נחמיה אומר שלומדים זאת מפסוק אחר: "שאל אביך ויגדך", הפסוק הכתוב בפרשה שלנו.
ה"גלילי זהב" מנסה לברר מה מקור המחלוקת. הוא מביא את האפשרות שפסוק אחד מדבר על מצוות עשה ולא תעשה ולשני רק על מצוות לא תעשה. אבל הוא מציע הסבר כולל יותר: "לא תסור מן הדבר" עוסק שצטטנות לסנהדרין הגדול שבירושלים. רבי נחמיה מעדיף להסתמך על הפסוק שלנו (שאל אביך ויגדך) כי הוא עוסק בכל מה שהחכמים, בכל הדורות, אפילו בלי סנהדרין, קבעו לנו. כי אז, חנוכה שקבעו על ידי הסנהדרין בארץ ישראל, יהיה כלול בפסוק הראשון, אבל פורים שנקבע , בגלות, שואב את מקורו בפסוק שלנו, שהוא הרבה יותר רחב ו"כולל הכל"!! ואפילו אם כולם מוצאים "רמזים" בתורה שבכתב, על החידושים שלהם בכל דור ודור, זה נעשה בדיעבד, אחרי שהחכמים החליטו על קביעת הדברים ולא לכתחילה!! והוא מוסיף:
" ובעבור זה הוזהרנו שלא נסור ימין ושמאל, מדבריהם אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, כלומר אפילו כשהם משנים מהיפך להיפך כמו שופר ולולב בשבת,. אף על פי שמבואר בתורה שיעשה, אמרו הם (החכמים) שלא תעשה!! ולהיפך ביום השני שאמרו לעשות אפילו שהתורה אמרה לא לעשות!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 