בע"ה יא איר התשע"ב
מישל בן שושן
פסח אה
מתוך פרשת אמור
בחודש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערביים פסח לה'.
מה פירושו של "פסח לה'"?? הרי , אם נחשוב על המילים האלה, הם סותרים אחד את השני!: "פסח" פירושו שהמשחית לא הרג את הבכורות במצרים. זאת "טובה" לעם ישראל ולא "טובה" לה'! איך אפשר להבין את צמד המילים האלה "פסח לה'"?כאילו העובדה שה' הציל את ישראל, זה לא עבורם אלה עבורו עצמו! הא"ה נותן שני הסברים. ננסה להבין את העניין המשותף בעומק שני ההסברים האלה:
- ההסבר הראשון הוא פשוט: יש בקרבן הפסח שני חלקים: יש את הדם והחלבים שאסור לאכילה לבני האדם ומקריבים אותם על המזבח, "בין הערבים", כלומר בין מנחה לערבית ביום ה14 לחודש. זה החלק "לה'". כביכול, זה ה"מאכל" לה', זה החלק לטובתו!. ויש החלק השני של הקרבן, שנאכן בלילה של ה15 להנאת בני האדם . זה החלק "לכם"! כאילו החלק של הקרבן שבני האדם נהנים ממנו. לכן, הפסוק שלנו מצביע על החלק הראשון, שנקרב "בין הערבים" (הדם והחלב) והוא רק החלק של ה' ונקרא "פסח לה'"!
- ההסבר השני של הא"ה הוא גם פשוט: יש הבדל בין "פסח מצרים", שנקרב לטובת ישראל שרצו לצאת ממצרים (כי בלי קרבן זה היו מתים או נשארים במצרים). החלק הזה הוא החלק "לטובת ישראל". ויש החלק השני,שהוא, לכאורה לצורך ה' המצווה, בלבד, זה "פסח דורות" שאנו ממצווים לעשות כל שנה. אין לנו , לכאורה, שום הטבה מהעניין הזה כי אין עלינו שום איום קיומי אם נעשה הקרבן או לא! ואנו עושים אותו רק בגלל שה' ציווה עלינו! זה ה"פסח לה'"!!
ננסה עכשיו להוציא משני הפירושים המשמעות העמוקה: לע"ד, אין שום עניין לה' ל"אכול" דם וחלבים על המזבח! כמו שאין לו שום עניין בזה שאנו נקיים את "פסח דורות". כל העניין הוא לטובת ישראל. רק מה, ישראל אינם תמיד יכולים להעריך שזה לטובתם! , לכם, ה' לוקח על עצמו את סיבת העשייה ואומר לנו שנעשה זאת , כביכול "עבורו"! כמו שילד עושה את שיעורי הבית שלו כדי "לעשות טובה" למורה או להורה. והמורה וההורים לוקחים על עצמם את העניין כאילו זה "בשבילם". אבל בעצם, זה לטובת הילד עצמו , רק שהוא אינו יכול להיות תמיד מודע להטבה של העניין ברגע זה! אבל באמת, להורה או למורה, יש הטבה בזה שיהיה טוב לתלמיד או לילד! כי הוא אוהב אותו ורוצה בטובתו.
כך ה', מצווה לנו מצוות. אבל המצוות הן לטובת העושה אותן.(שכר מצווה מצווה!) ואם טוב לעושה אותן, אז טוב לבוראו כי הוא אוהב אותו ורוצה בטובתו!!
ועכשיו נבין את שני הפירושים: יש "כאילו" שני חלקים במצווה (כאן, הקרבן פסח, שהוא אב טיפוס לכל המצוות) חלק עבור האדם וחלק עבור המצווה. אבל מסתבר ששני החלקים האלה הם לא נפרדים אחד מהשני אלא תלוים אחד בשני. גם בפסח מצרים, לא רק ישראל נהנו מהיציאה אלא המוציא אותם גם נהנה. וכן בפסח דורות, לא רק ה' נהנה מעשיית קרבן פסח, אלא , בסופו של דבר ישראל מעמיקים את זהותו ואת משמעות תפקידם בעולם! הם יוצאים לחירות בכל שנה בעזרת פסח! וכן באכילת הקרבן , בין הדם, בין הבשר, ההנאה היא גם לאדם וגם לבורא שאוהב אותו!
דרך אגב, ייתכן שהאיום של ה"כרת" לכל מי שלא יאכל את הפסח , בא כדי לתת לאדם מישראל בכל דור את אותה ההרגשה של "פיקוח נפש" כמו ביציאת מצרים(מי שלא מקרבי הפסח ימות)!!
וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה.(כג-טו)
- למה "שבע שבועות"?: ה' רצה להזדווג עם האומה הישראלית בהר סיני (המטרה בהר סיני היא לא מתן
תורה אלא הברית, כמו נישואים. התורה היא רק כתב האמנה, הכתובה, תוכן הברית, אבל הוא משני למעמד הר סיני). כדי להזדווג עם יוצאי מצרים שהיו טמאים, הוא מבקש מהם שיטהרו את עצמם על ידי "שבעה" טהורים. למה לא שבעה ימים? כי לא מדובר על פרטים אלא על "עם". לכן יש להעלות את המספר ל"שבע שבועות" של טהרה.
- למה "ממחרת השבת"? ולא לספור מהיום הראשון של היציאה? כי צריך ש49 הימים יהיו כולם
"טהורים". ביום הראשון של היציאה (ב15 בניסן) היו עדיין במצקת היום במצרים, ולכן יום זה איננו נחשב ליום טהור במניין שבעה (כפול שבעה) נקיים.
- יש כאן שתי הגדרות של הזמן לתחילת הספירה:
- או "ממחורת השבת", וזה נכון כבר במדבר, בגלות, יש להסתמך על החג עצמו.
- או "מיום הביאכם את עומר התנופה" זה יחול רק בארץ ישראל!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 