בע"ה י שבט התשע"ט
מישל בן שושן
בשלח פי 4
מתוך חידושם של
הרב יואל בן נון והרב תמיר גרנות
שמות פרק יג (יז) וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה:(יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
שאלות:
- למה כתוב "ויהי", סימן לבשורה רעה? הלה מדובר ביציאת מצרים!
- למה לא כתוב "ויהי בצאת ישראל ממצרים"? או "כשמשה..,, או כ"שה' הוציא את ישראל.."למה לתת את הקרדיט לפרעה?
- למה משתמשת התורה בשם "אלוהים"? בפסוקים האלה?
- למה באמת האלוהים לא הכניס את ישראל ישירות לארץ כנען? הרי מלחמות יראו הרבה במדבר
- למה הוא הביא אותם לים סוף?
הרעיון המרכזי
דרך "ארץ פלישטים" היא הדרך המרכזית, לאורך הים התיכון, שהיתה בשליטה מוחלטת של המצרים (נמצאו, לאחרונה, לכל אורכה, הרבה תחנות בקורת של הצבא המצרי שפקח על המסחר הרב בין מסופוטמיה למצרים). גם ארץ כנען, היתה תחת חסות מצרית (מצאנו הרבה תכתובות בין המלכים הכנענים לפרעה מלך מצרים, שמבקשים ממנו עזרה וסוגדים לפניו בדבריהם).
בני ישראל אמנם יצאו פיזית. ממצרים, אבל, הם היו עלולים להישאר ,"מנטאלית" תחת חסות מצרית. מהרגע שהיו במצוקה כלכלית או צבאים, הם היו עלולים לקרוא לפרעה שיבוא להציל אותם.
לסיכום: היה חסר להם הרגש של העצמאות הצבאית, כלכלית, מדינית. הגאווה הלאומית.
וזה, כנראה היה הכרחי , לפני שיתנו להם התורה וייכנסו לארץ.
לכן, ה' בחר להביא אותם במגע ישיר עם המצרים, מחוץ לגבולות מצרים, ושם, שירגישו את הפחד, הצורך להילחם, ירגישו שה' נלחם להם, ויראו את הצבא המצרית בים. ושיקחו את ביזת הים, בדיוק כאילו הם ממש נלחמו. רק דרך החוויה הזאת, היו יכולים לרכוש התנתקות רגשית וגאווה לאומית ורצון להיות ממש עצמאים. רק כך יוכל ה' לתת להם התורה כשהוא מכריז שזה בזכות היציאה ממצרים ! (אנכי ה' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים). היציאה הפיזית איננה מספיקה כדי לחתוך את התבור לגמרי. וזו מטרת קריעת ים סוף.
האסטרטגיה של האלוהים:
המטרה ברורה: שישראל יראו את מצרים "מת" ושקוע בתוך הים. שיאכלו לקחת בידיהם כלי המלחמה הצפים על המים. שיחוו את "ישועת ה'" ממש במו עיניהם, וכל זאת, מחוץ לגבולות מצרים. אחרי שיצאו פיזית.
לכן, השלב הראשון היה כבר במצרים כשה' ציווה למשה יבקש לצאת רק לשלושה ימים במדבר.
אחר כך, לתת הרגשה למצרים שהעם "נבוך" לגמרי במדבר. שהאלוהים שכל כך היה חזק במצרים , עזב אותם במדבר. זה , דרך אגב, מה שאמרו החרטומים לפרעה :"רעה נגד פניכם". אתם אמנם חזקים במצרים אבל במדבר רק רעות מצפים לכם. בדיוק זאת רצה ה' שפרעה ומצרים יחשבו.
אחרי שעברו שלושה ימים ובני ישראל לא חזרו, ה' "הכביד את לב פרעה" כדי שיבוא אחרי בני ישראל. הוא פשוט רצה לעשות לו "אמבוש"!
איך ה' מכביד את לב פרעה(הרב גרנות)? פשוט, על ידי מה שקורה מסביב לפרעה! המידע שהוא מקבל, הצורה בה מתנהלים הדברים. כאן, התורה מספרת לנו איך ה' מכביד את לב פרעה: הוא נותן לו להרגיש שבני ישראל אבודים ונבוכים במדבר. יש מקום ללכת להחזיר אותם בחזרה למצרים אחרי שהם ברחו!
ה' מביא את בני ישראל מול ים סוף.
ה' מביא את פרעה לאותו מקום.
ואז, מצרים לא תוקפים! איך אנו יודעים זאת? כי כתוב ששוב ה' מכביד את לב המצרים כדי לתת להם תעוזה שיתקפו אותם.סימן שבלי הכבדת הלב מה' הם פחדו לתקוף.
למה המצרים מפחדים? גם זה כתוב: מול עם ישראל, ביניהם ובין הים יש את עמוד הענן ובתוכו, "כבוד ה'" בעמוד אש.( הרב תמיר גרנות מגיע למסכנה שלא היו שני עמודים אלא עמוד אחד שדרכו מתגלה ה': אש אוכלת ומסביבה ענן כבד. ביום, רואים יותר את הענן ובלילה רואים יותר את האש)
העמוד הזה , מאוד מרשים. הלילה מתחילה ליפול וכל ישראל מוארים על ידי האש שהוא כבוד ה' ממש. זה מה שמפחיד את המצרים. יש להם עדיין האלוהים איתם. הם זוכרים את מכות מצרים כשהתגלתה להם השכינה באש וענן וכל מני מרעין בישין.
מכיוון שהמצרים מפחדים, אז ה' מוציא ממקומו את עמוד הענן והמלאך שהיו , בברור מגינים על ישראל, והוא מזיז אותם מאחרי בני ישראל! בני ישראל נשארים בחושך והמצרים, פתאום, מקבלים את האור המופלא של העמוד! המרצים חושבים שהכוח זז מישראל ועכשיו הוא איתם! וזה נותן להם כוח, או במילים של התורה "מכביד את ליבם". ואז, ה' נותן למשה הפקודה להתחיל לנוע בים. אבל הים לא נפתח בבת אחת. ה' שולח רוח קדים עזה וכאילו הים נסוג כמו שהוא עושה זאת בשלב הראשון של הצונאמי. מהפחד של המצרים מאחור, בני ישראל נכנסים לתוך הים ביבשה. והמים שוב נסוגים המצרים, מרגישים בטוחים ונוסעים אחרי בני ישראל בתוך הים. אילו הים היה נפתח בבת אחת, ייתכן שהמצרים היו מפחדים מהנס הגדול והיו נרתעים מלהיכנס. אבל בצורה כזו, ה' "מושך את המצרים באטיות ובשלבים לתוך הים. בני ישראל הם ה"פתיון" והים המלכודת. הזזת עמוד הענן לאחור, הוא לא צעד להגן על ישראל כמו שטוען רש"י, אלא הכבדת לב מצרים שירגישו שהאלוהים איתם!! כי הנה הלילה מוארת עבורם. ולכן כל המעבר קורה באמצע הלילה ולא ביום! כדי שהמצרים ירגישו שיש להם יתרון על ידי ראיית לילה! הסיפור נגמר כשכל ישראל רואים שהים חוזר לאיתנו ובולע את המצרים. ואז הם אומרים שירה.
עכשיו נקרא כמה פסוקים:
שמות פרק יד (יא) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם:(יב) הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר:(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְקֹוָק אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם:(יד) יְקֹוָק יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן:
לפני קריעת הים, בני ישראל אכן מאוד מפחדים ועדיים מרגישים שמוטב היה אם היו נשארים במצרים. משה עונה להם הפסוק הכי חשוב של הסיפור: אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם:
האם זו הבטחה או מצווה? הרמב"ן עונה ומסביר:
רמב"ן שמות פרק יד (יג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד – על דעת רבותינו היא מצות לא תעשה לדורות (מכילתא כאן). ואם כן יאמר הכתוב אל תיראו, התיצבו במקומכם וראו את ישועת ה' שיושיע אתכם היום מידם ואל תשובו לעבודתם, כי מצרים אשר ראיתם אותם היום הקב"ה מצוה אתכם עוד שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם. ותהיה מצוה מפי משה לישראל, ולא הוזכרה למעלה. וכן ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (דברים יז טז), שהיא מצוה באמת, לא הבטחה:
במה זו מצווה?
משה אומר להם: היום , זה היום האחרון שאתם מסתכלים על המצרים כאל "אדונים". מעכשיו, אסור לכם להרגיש שאתם עבדים לאף אחד!! אתם אנשים עצמאים! אל תשתעבדו מרצונכם לאף אחד!! זו מצווה מהתורה!! ונראה לי שזו המצווה שכל יהודי מקיים הכי הרבה: יהודי למד שלא להיות משועבד לשום דבר. לא לרעיון, ולא לאדם. וזה מה שדוחף הרבה יהודים גאונים להמציא דרכים חדשות בכל התחומים! הם פשוט יודעים לצאת ממצרים, מה"מצרים" של המחשבה ושל הטבע.
המצווה שלא לחזור למצרים
הסכנה היא לא להיות, פיזית , במצרים. הרמב"ם גר שם!. אלה האיסור הוא על ההשתעבדות .
בירושלמי בסוף סנהדרין (סוף פ"י) לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה לפרקמטיא ולכבוש הארץ,
התורה אוסרת מהמלך להביא את העם למצרים,
דברים פרק יז (טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ …(טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד:
ברור שלא מדובר בחזרה פיזית של כל העם למצרים, הרי הם לא יצאו באניות ממצרים!אלא שאסור לו להשתעבד , מדינית, למצרים . שלא יקבל את החסות המדינית, הצבאית, הכלכלית, של מצרים או של כל אומה שולטת אחרת. הסיבה שנותנת התורה היא בדיוק מה שאמר משה: לא תוסיפו לראות אותם , כמו שראיתם אותם היום!
לחזור לחסות מצרית
זה האסון הגדול ביותר. זה מה שמתארת התורה בפרשת כי תבוא , בקללות:
דברים פרק כח (סח) וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה:
זה בדיוק מה שעליו מתלונן , כאלף שנים אחר כך,הנביא ישעיה:
ישעיהו פרק ל (א) הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים …:(ב) הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם: פרק לא (א) הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְקֹוָק לֹא דָרָשׁוּ:
האם זה הצליח??
האם קריעת ים סוף הצליחה להחדיר אחת ולתמיד את הרגש של עצמאות, של לאומיות, של קבלת אחריות על כל הרבדים הלאומיים? כמובן שלא! ואולי זו הסיבה שהשירה כתובה בלשון עתיד:
"אז ישיר משה ובני ישראל"
רק בסוף ההיסטוריה הארוכה נגיע ליישום הלימוד החשוב הזה.
אבל חשוב מאוד שכבר בהתחלה, מתגלית המטרה. זה אפשרי. לרגע, זו היתה הרגשה של כל העם, אפילו ההרגשה של שפחה. אחר כך, יש נפילות. העם רוצה לחזור למצרים. המלכים יחתמו חוזי חסות למצרים ולכל מיני ממלכות שולטות באזור. עוד יהיו יהודים שיעדיפו לסגוד לתרבות מערבית, או הלניסטית, או אמריקאית. עוד נהיה תלוים כלכלית בעמים אחרים. עוד ועוד..
אבל יגיע זמן (ונראה לי שהקמת מדינת ישראל הוא התחלת העידן הזה) שהעם יקום וימסור נפשו עבור עצמאות מדינית צבאים וכלכלית. הזמן הזה שבו, נוכל להגיד שירה בלשון הווה!!
העובדה שהמשכנו לחגוג את חז הפסח ואת חג שביעי של פסח לאורך כל הדורות, זה סימן שהדבר לא הצליח בזמנו כי כל דבר שכבר הצליח לגמרי, אין צורך לחגוג אותו!!
לחגוג את חג הפסח, זה לחזור כל הזמן לעקרון שעדיין לא הצליח לגמרי! לצאת לחופש, זה לא מפספיק, יש לקחת אחריות מלאה על עצמנו. מבחינה אישית, ולאומית.
נחזור לפסוקים וננסה להשיב:
1."ויהי","בשלח פרעה":ויהי, לשון צער. אכן , זה תיאור הבעיה : אם לישראל היתה ההרגשה שה' הוא זה שהוציא אותם ממצרים, לא היינו צריכים לקריעת ים סוף! רק העובדה שלעם היתה הרגשה ש"פרעה נתן להם ללכת", הצריך להעביר להם את כל הדרך המדברית וקריעת ים סוף כדי ללמד אותם שה' הוא זה שהוציא אותם ואין להם עוד לחשוב על פרעה כאדון ששילח אותם.
נחשוב לרגע על בני ישראל העוברים את המחסומים המצרים,בדרך פלישטים,שם, הם היו מראים את "אישורי היציאה" שפרעה הנפיק להם! ומודים שוב למצרים על כך!! בדיוק ההרגשה ההפוכה שמצפה לה ה'!
נשאלת השאלה: למה במצרים, ה' נתן להבין שרק פרעה יכול לשחרר את העם? הרי בכך הוא הכניס להם לראש את ההרגשה השלילית שעכשיו הוא רוצה לעקור מהם!
, שכנראה השחרור האמיתי דורש שלבים. אי אפשר לשחרר אדם ביום אחד. כמו שהיו צריכים עשרה שלבים בתוך מצרים, כך יש צורך בשלב נוסף מחוץ למצרים. במצרים, ה' "במקש" מפרעה להוציא את בני ישראל. וכולם מחכים להחלטת פרעה. וכל זה מתעצם מאוד לקראת הסוף. ואז, מגיעה המכה הגדולה של קריעת ים סוף לשבור את האשליה הזו!
- לא נחם אתם א' דרך ארץ פלישטים, "כי קרוב הוא"= כי הרי הגיוני היה להכניס אותם בדרך הקצרה.ויודע זאת ה'. ולמרות זאת, הוא בחר להעביר אותם בדרך הארוכה , דרך המדבר.
- "פן יינחם העם". לעניות דעתי, יש לתרגם המילה "יינחם" כמו "ולא נחם" כלומר פן ינהל את עצמו(כמו שאמר הרמב"ן:"ברצונם") . ויחליט, בשלב מסויים, זמן של לחץ צבאי למשל, לבקש חסות למצרים.
- "ושבו מצרימה" וכך, יחזרו להיות משועבדים (אפילו בארץ כנען) לחסות זרה, כשתגיע כל מלחמה, ולאו דווקא מלחמה של כיבוש הארץ, אלא כל מצב מלחיץ בעתיד.
- "וחמושים עלו בני ישראל". הם היו מזוינים! הם היו מוכנים למלחמת הכיבוש. לא על המלחמה הזו מדובר, כפי שהסברנו לעיל. התורה מציינת שהם כן היו מוכנים להילחם. הבעיה היא ההרגשה של העצמאות ברגע של חולשה. אז היו דורשים חסות ועזרה ממצרים! וכך הם היו מאבדים את העצמאות שלהם!! מכאן שאין הדאגה של האלוהים שמה הם לא יכולים להילחם. או כדי לחסוך מהם מלחמת הכיבוש מיד. כי הרי יהיו מלחמות רבות במדבר וכבר יתחילו עם מצרים ועמלק בפרשה שלנו!!
6 למה "אלוהים"? נראה לי שה' רצה שכולם יחוו את הפחד והאיום. הוא רצה שפרעה יחליט לבוא מתוך שיקולים טבעיים, הגיוניים. כמו שאכן קרה. לכן, האלוהים, דרך כוחות הטבע מתגלה בפסוקים האלה. ה' יופיע יותר מאוחר כשיהיה צורך להפר את חוקי הטבע ולהראות הישועה.
לסיכום:
ה' איננו יכול לתת את התורה לעם שאיננו מרגיש חובה להיות עצמאי. מדינית, צבאית, כלכלית,רעיונית, תרבותית. לא רק החופש הפיזי מהשעבוד חשוב אלא בעיקר השחרור הנפשי מכל שעבוד. לכן, לפני הכניסה לארץ ומתן תורה, יש להעביר את העם חוויה עמוקה של שחרור ועצמאות. דבר שאנו ממשיכים לזכור עד היום כדי להיות מוכנים ליישם אותו לגמרי , במהרה בימנו!
"התייצבו וראו"! יש להתייצב, לעמוד זקוף, ולהפסיק להרגיש עבדים!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 