בע"ה כט אדר התשע"ח
מישל בן שושן
תרומה מ
מתוך שיעורים בצרפתית של מניטו שנות 1984-1994-1996
שמות פרק כה (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:
אחרי השובבים:
ספר שמות נחלק לשני חלקים:
- החלק הראשון (שמות-וארא-בא-בשלח-יתרו -משפטים) נקרא "שובבים", מילה בנויה מראשי התיבות של הפרשיות. בדרך אגב (או מכוון!), החלק הזה מספר סיפור שלא היה מתוכנן: העיכוב ביציאת מצרים ואי הכניסה לארץ. מניטו מסביר שלכן הוא נקרא כך כי העם היו "שובבים" ולא התנהגו כמצופה. הם לא רצו לצאת ממצרים מיד ולא רצו להיכנס לארץ מיד. המטרה המקורית הייתה יציאה , כניסה לארץ, מתן תורה בירושלים ובניין מקדש בירושלים. אבל, כאמור, התכניות שונו והם נתקעו במדבר.
- החלק השני הוא בניין המקדש. החלק הזה כן היה מתוכנן. אמנם לא במדבר אלא בארץ אבל בניין משכן או מקדש כן היה בתכנון האידיאלי. לכן, החלק הזה נמצא מחוץ ל"שובבים" כי הוא לא נגרם מהכישלונות של העם. בניין מקדש, אם כן, הוא שלב חשוב מאוד עד כדי כך שהחכמים משווים את ערכו למעשה בראשית!! מניטו מסביר למה יש לקשור בניין מקדש למעשה בראשית:
בריאת העולם:
הבריאה עצמה (יש מאין) קרתה ברגע אחד (בראשית ברא אלוהים..) אבל אחר כך, שלב היצירה והעשייה של הבריאה , לקח שישה "ימים".
מהרגע שהעולם היה מספיק בשל כדי לקבל בתוכו את האדם, ביום השישי, מיד הבורא הסתיר את נוכחותו בעולם כדי לאפשר חופש תמרון לאדם. האדם הוא יצור מאוד מיוחד: יש בו צלם אלוהים. יש לו כוח בחירה וחופש חשיבה החלטה . אם ה' היה משאיר את שכינתו גלויה בעולם, לא היה מקום לאדם לחיות כאדם.
לכן, מגיע יום השביעי שבו הבורא שובת ממלאכתו, מסלק את ההרגשה של השכינה בעולם ומסתתר מאחורי חוקי הטבע. העולם מתקיים, לכאורה, ללא נוכחותו הגלויה של בורא העולם ומאפשרת לאדם להתפתח . אנו חיים עדיין בעולם של ה"יום השביעי" הזה.
התיאור הקצר הזה יוצר בעיה: הבורא קיים אבל נוכחותו, שכינתו, נסתרת. הבורא רצה בכך . הוא ברא את האדם כך. וכל זה נעשה כדי שהאדם יוכל להתקיים כאדם. אבל , מצד שני, הבורא מאוד רוצה שהאדם יגלה את שכינתו בעולם. המטרה הסופית אמורה להיות: גילוי מתיאות הבורא על ידי האדם, בלי שזה ימנע מהאדם להמשיך להיות אדם!! כדי להגיע למטרה הזו, יש כמה דברים שה' עשה:
- הוא ניסה , במשך הדורות, שהאדם מעצמו יגלה זאת . הוא חיכה הרבה דורות ללא הרבה הצלחה. עד שהגיע אברהם שפיתח את ניצני הדורות הקודמים ף מנוח, דרך שם ועבר עד שה' התכלה אליו וניסה ליצור דרכו שושלת מיוחדת
- התכנית השנייה שה' פיתח אחרי כל הכישלונות הקודמים, זה ליצור עם אחד שיכלול בתוכו את כל האפשרויות להיות אדם, שייבנה בתור עם אחד ויגלה לעולם, דרך ההיסטוריה שלו, שיש בורא עולם שמשגיח על כל העולם. המטרה היא שהעם הזה , ישרוד בכל היסטוריית העולם ויהיה עד ומנחה את הרעיון שהבורא קיווה מראש להנחיל לכל האנושות.
- ברית השבת:
למה השבת נקראת "ברית"? הרי ברית עושים כדי להילחם מול אויב משוטף. מי הוא האויב המשותף לה' ועם ישראל? האויב הוא הניתוק המובנה שנוצר בבריאה על ידי הסתלקות נוכחות השכינה בעולם והופעת האדם.
השבת, אמורה לגלות שיש מקום (בזמן) של חיבור אפשרי בין האדם והבורא!. האדם מוזמן להתבונן על החלק הנסתר: לגלות השכינה בתוך העולם הטבעי. כל שבת, מנסים לחבר בין האדם והבורא.
- המשכן
וכאן חשיבות המשכן: אם השבת מנסה לחבר בין האדם והבורא במימד הזמן, המשכן אמור להיות מקום קטן שבו, במימד המרחב, ייתכן חיבור בין האדם והבורא. כלומר להכניס בחזרה את גילוי השכינה, בעולם, אחרי שהסתלקה בסוף יום השישי של הבריאה.
5הקדשוה:
אבל יש תנאי הכרחי למפגש הזה, והיא הקדושה. מפגש שנעשה בלי קדושה הוא הרסני ממש.
לכן, יש צורך בקדושה ביום השבת ויש צורך בקדושה כדי לבנות משכן.
אבל מה היא הקדושה?
אני אתרגם זאת על ידי מושג פשוט: התאפקות! יצירת מרחק. כבוד גדול שמונע מהאדם לרצות להשתלט על המפגש. מפגש בין הבורא והאדם חייב להיווצר כשהאדם מוכן ליצור מרחק, להתרחק, לא להשתלט. בדומה למה שה' אומר למשה במעמד הסנה: להתרחק!
לכן, יש כל כך איסורים בשבת.: כדי ליצור קדושה. שהאדם יפסיק להשתלט על סביבתו. כדי שירגיש חוסר, שייווצר מקום ריק שבו יש סיכוי שמפגש יופיע.
לכן יש כל כך איסור מסביב למשכן: לא נוגעים, לא נכנסים. מטהרים לפני. תפקיד שבט שלם (הלויים) הוא למנוע מגע! רק בתנאי שבני אדם יצרו "קדושה", יש סיכוי שיהיה מפגש. וזה פירוש הפסוק:
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
רק אם אתם יוצרים תנאי קדושה, יש סיכוי שאני אחזיר את גילוי שכינתי בעולם.
לכן הקדושה היא התנאי ,והמטרה היא השכנת השכינה.
לדעתי, הפיכת המשכן לבית מקדש נעשתה בגלל שהאמצעי הפך למטרה! כלומר כל כך היה חשוב התנאי וכמעט בלתי אפשרי היה להשיגו שזה לקח השם של האמצעי: הקדושה.
כמו שבשבת זוכרים רק את מה שאסור בו, ה"שמור",שוכחים שזה רק האמצעי ושהמטרה היא ה"זכור".
למה נדרש ממשה?
הוא חייב למצוא דרכים כדי שבני ישראל יביאו תרומה לבניית המשכן, מרצונם הטוב: "כל נדיב ליבו"!
אם ה' היה מצווה לקחת תרומה, אי אפשר היה לבנות המשכן! כי זה לא ה יה מרצונם החופשי.
לכן למשה יש תפקיד קשה מאוד. (כמו שיש לכל מחנך!) כי העיקר הוא פמגש בין שני רצונות: הרצון של עם ישראל והרצון של ה'.
הכרובים:
בסיפור חטא האדם הראשון, הכרובים אמורים למנוע מהאדם לחזור לגן עדן כדי לאכול מעץ החיים.
במשכן מוצאים את אותו הדבר! הכרובים עומדים על הכפורת שמכסה את לוחות הברית שהם "עץ חיים למחזיקים בה". אם כן זה לא נראה תיקון אלא מחזור של סיפור הגירוש מגן עדן!
אלא שלעניות דעתי , יש כאן תיקון גדול: הדרך הנכונה לחזור לגן עדן היא לא על ידי אכילת העץ! אלא על ידי משיכה כלפי העץ בלי לאכול (לכלות) אותו!
לוחות הברית מסמלות את התורה שבכתב. היא הבסיס של כל דבר. אבל אין להיתפס אליה ולהחזיק בה ולהסתפק בה
יש לחיות , להחיות אותה, לתת לה חיים על ידי יצירת התורה שבעל פה שחייה כל הזמן.
התורה שבעל פה , מסומלת על ידי הדיבור בין שני הכרובים! דבר ה' יצא מבין שני הכרובים.
הצורה של שני יצורים שפונים אחד כלפי השני, מסמל את הוויכוח בין תלמיד החכמים שמנסים לגלות את רצון ה'.
הכל נעשה כשלוחות הברית הן מתחת. הכל "מבוסס" על התורה שבכתב אבל העיקר היא התורה שבעל פה
הסכנה בחזרה חפוזה לגן עדן היתה ב"אכילת" עץ החיים" כי היחס הנכון צריך להיות כבוד, קדשוה , מראחק. משיכה עזה אבל קדושה ומרחק.
לי –לשמי
רש"י מפרש:"ויקחו לי.."..לשמי
שם ה' הוא רצונו.
שמו= רצון= 346
לעד:
יש שני סיפורים בספר בראשית על בריאת העולם:
- הפרק הראשון= ה' ברא את האדם והסתיר את עצמו. לכן הוא רוצה לחזור במשכן וזה תפקיד אחד של המשכן: ה' יורד מלמעלה למטה בחזרה
- הפרק השני= האדם מטא וגורש מגן עדן. ה' רוצה שהאדם יחזור לגן עדן. אבל בשביל זה, על האדם לחזור בתשובה, לכפר על החטאים שלו ולא לחזור על אותה הטעות של האכילה של עץ הדעת. זה התפקיד שהני של המשכן: לעבוד בו עבודת כפרה, מלמטה כלפי מעלה
ניתן לחבר בין שני הסיפורים ולהגיד שה' יתגלה מצידו והאדם יגלה רצון להתקרב אליו. כך נולד מפגש אמיתי: כששני רצונות נפגשים.
המשכן
מקום המפגש חייב להיות קדוש
כי הקדושה היא יצירת חלל בי כדי לאפשר לשני להיכנס אליו.
אם אני תופס את כל המרחב, אז מקום למפגש.
לכן, יש קדושה: אסור לנגוע, אסור להיכנס. יש לתת מקום למפגש עם ה'.
החילוניות
אם עיקר זה לרצות את מה שה' רוצה, הרי של כפיה דתית היא פסולה! אבל מצד שני היא נחוצה כשלב ראשון, עד שנבין . כמו שאומרת הגמרא: "מכין אותו עד שיאמר רוצה אני"
ביטול הנבואה היא שלב מתקדם: ה' מפסיק להגיד לנו בברור מה הוא רצונו כי הוא הרגיש שהזמן הגיע שנבין לבד.
ואכן, הקמת מדינת ישראל על ידי אנשים שהכריזו על עצמם "לא דתיים" מגלה שהגענו לבגרות הזו:
הנה אנשים שמסרו את נפשם כדי למלא את רצון ה' , אבל ללא שום כפיה דתית! לכן הם מכריזים שהם לא דתיים. כי הם מרגישים שלא עשו זאת מתוך כפיה דתית אלא מרצונם החופשי. וזה סימן התחלתה דגאולה אמתית!!
נשאר "רק " להסביר שבעצם זה היה רצון ה' כדי שה"חילונים" יפסיקו לפחד מלהכריז על עצמם כעושה רוצון הבורא!
מצד שני, יש דתיים שממשיכים לקיים את המצוות מתוך כפייה. ומסרבים לעשות זאת מתוך בחירה חפשית. הם ממשיכים לדבוק באמירת רבי חנינא:
"גדול המצווה ועושה.." כאילו זו דרך חיים!
בדיוק הוא הנכון: המטרה העליונה היא לעשות רצונו כי הוא רצוני!
אם כן יש שני שלבים: לקיים את רצונו אפילו אם הוא לא רצוני .
ואחר כך לגלות שרצוני לעשות רצונו ורצוני הוא רצונו!
בנתיים, קיימים בעולם ריבוי של טענות "מה הוא רצון הבורא" ץנגיד שהם שבעים כאות ע'
אבל יגיע זמן שכולם יבינו מה הוא רצון הבורא: שם הווייה בעל ארבע האותו.
וזה תפקיד ישראל:
שמע ישראל ה' א' ה' אחד.
הע' תהפוך לד'!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 