בע"ה טו בשבט התשעח
מישל בן שושן
יתרו מ
מתוך שיעורים של מניטו 1984-1995-1996 וגם רעיונות של הרב וינר ..
מטרת מתן תורה (מניטו)
לכתחילה מתן תורה לא היה כלול בשום תכנית מוקדמת. לא דובר על זה לאבות ולא למשה ולא לבני ישראל. בהתחלת פרשת בשלח, כתוב שזה היה אפילו מנוגד לתכנית המקורית להיכנס ישירות לארץ. רק שהיתה תקלה: העם פחד וה' פחד שהעם יפחד מהמלחמה ולכן הפעיל תכנית חלופית שעליה כבר דיבר בסנה למשה: אם תהיה למשה בעיה עם העם, יש להביא אותו להר האלוהים לעבודה מסויימת:
שמות פרק ג (יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם??:(יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה:
אם היתה צריכה להינתן תורה, זה היה אמור להיות בהר המוריה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
אם כן, התורה נתנה כתחליף לחוסר המוכנות של העם!
אבל יתרה מזו, מניטו מסביר את הפסוקים שקודמים למתן תורה כעומדים בפני עצמן ,ולא כהקדמה למתן תורה:
שמות פרק יט (ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי:(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
אכן משה עולה אל ההר. ושם ה' מודיע לו על דבר חדש: עם ישראל יהיה עם ה', אחראי על פרסום שם ה' בעולם. הוא יהיה "ממלכת כהנים" עבור כל אומות העולם ו"גוי קדוש" בפני עצמו. וזאת למה? "כי לי כל הארץ" כלומר ה' הוא אוניברסאלי עם כוונה אוניברסאלית ועם ישראל ישמש כשליח שלו בעולם.
וזה הוא. זה סוף המסר. "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל"! נקודה.
(עם סגולה= עם שמוכן לשמוע אותי ולקיים את משימותיי.)
(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק:(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק:
כשמשה אומר זאת לעם, הם מאוד מופתעים ומבקשים לשמוע זאת מפי ה' בעצמו! הם לא כל כך מאמינים למשה!
הם אומרים: אם זה באמת ה' שאומר זאת נעשה אותם אבל שיאמר לנו זאת בעצמו!!
בעצם, הזכות שלהם זה לא שאמרו "נעשה ונשמע" אלא הזכות שלהם היא שהם נמצאים מול ה' ומבקשים שהוא ידבר. "חוסר האמונה" במשה לא נזקף כלפיהם כחטא. להיפך. יש גדולה בעובדה שהם לא מוכנים לשמוע כל דבר מכל אחד. הם לא מאמינים לכל מה שאומרים להם! למשל, גם היום יהודים אתאיסטים מסרבים לשמוע כל מסר נוצרי או מוסלמי. לפחות הם יודעים להגיד "לא". למרות שהם לא אומרים "כן" ליהדות, יש להם הגדולה להגיד "לא"! וכאן, ה' לא כועס בכלל. הוא מבין ומציע שהוא בעצמו ירד על ההר וידבר איתם. המטרה: שהן יאמינו למשה כשהוא ימסור להם הדברים!:
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק:
אם כן, המשך הדברים הם רק תוצאה מהשתלשלות הדברים האלה. ה' ירד על הר סיני אך ורק כי העם לא מאמין למשה. למה? כי הוא אומר להם דבר חדש מאוד. לאנשים שלא מאמינים לכל מה שאומרים להם יש גדולה וזוכים לכבוד כי כאשר כן יאמינו אז זה יהיה ממש אמיתי!
בשלב שני, אחרי שה' אומר את שתי הדברות הראשונות, הם רואים שהם לא יכולים לשמוע ואז הם מבקשים ממשה להמשיך:
שמות פרק כ (טו) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת:
וזה סימן שעכשיו הם כן יאמינו למשה. מטרת ירידת ה' הצליחה!
לסיכום:
- ה' מודיע שהוא מבקש מעם ישראל להיות לו ממלכת כוהנים עבור כל העולם
- דבר זה חדש מאוד והם זקוקים לשמוע זאת מפי ה' בעצמו
- ה' מסכים ויורד על ההר ומתחיל לדבר
- העם שומע אבל איננו מסוגל לשמוע יותר מדי ומבקש ממשה להמשיך
- משה מוסר להם התורה כשהם כבר מאמינים לו.
אם כן אין חידוש במתן תורה עצמו?? (הרב מנשה וינר)
אכן כן, אין חידוש בתוכן! וכך הרב וינר מראה זאת:
מה נאמר כבר במרה?
אחרי קריעת ים סוף, העם מתלונן על מרירות המים (כי מרים הם- העם!) וה' מורה עץ (החיים- עם שם ה' כתוב עליו) שזורקים למים וממתיקים אותם. ואז כתוב:
שמות פרק טו(כה) וַיִּצְעַק אֶל יְקֹוָק וַיּוֹרֵהוּ יְקֹוָק עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:
איזה חק ואיזה משפט?:
רש"י שמות פרק טו (כה) שם שם לו – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין:
במקום אחר: , רשי" מוסיף שגם כיבוד אב ואם ניתנו במרה:
דברים פרק ה (טו) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
רש"י דברים פרק ה (טו) כאשר צוך – אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה שנאמר (שמות טו כה) שם שם לו חוק ומשפט:
אם נסכם, לפי רש"י, שכבר נתנו במרה:
- פרה אדומה: כי היא "חוקת התורה" וכתוב שנתן להם "חוק".
2.איסור עבודה זרה: כל סיפור "מרה" מזכיר את האישה הסוטה: האם העם מוכן , אחרי שלושה ימים חופשיים במדבר להיות נאמנים לה'? ה' מוכן שיכתבו את השם שלו על העץ ולמחוק אותו במים ואז נראה מה יגידו המים. הם הופכים למתוקים או נשארים למרים? זה המבחן של אישה סוטה עם המים המאררים. האם העם מסכים להיות עם ה', בנאמנות או לא? זה המבחן האמיתי. על זה דובר לפרעה "דרך שלושת ימים במדבר". הנה עברו בדיוק שלושה ימים מאז קריעת ים סוף ומבקש ה' לדעת את נאמנות העם. כל זה קשור למצוות "לא יהיה לך פסל, אלוהים אחרים על פני…..
- השבת: מיד אחרי סיפור מרה יש סיפור המן. ושם, ברור שהם כבר מכירים מקצת דיני השבת. לכן כתוב בעשרת הדברות (ואתחנן) "כאשר ציוויתיך"- כלומר כבר במרה.
מצוות השבת קשורה ליציאת מצרים. היא תהפוך מ"זכר למעשה בראשית" ל"זכר ליציאת מצרים".
- דינים= כל הלאווים :"לא תרצח",…..
- כיבוד אב ואם: מיד אחרי יציאת מצרים, היתה דאגה: איך נעביר את המסר לדורות הבאים? כי ישאלך בנך…. וגם עכשיו אחרי קריעת ים סוף, ה' איננו מוכן לחזור על עשר המכות ושינוי חוקי הטבע בכל דור כדי ללמד את בני ישראל על קיומו והשגחתו. לכן, חשובה מאוד המסורת מאב לבן. זו הסיבה העיקרית למצווה לשמוע את מה שישי לאב להגיד! כיבוד אב ואם מאפשר את הקשר עם האל. (ראה למטה אב-אל-אם -את)
אם כן, כל מה שכתוב בעשרת הדברות כבר נאמר להם מיציאת מצרים ועד הינה!! אין חידוש.
החידוש הגדול הוא שה' ירד על ההר! כדי שבני ישראל יאמינו למשה שימשיך ללמד אותם עוד !
ממלכת כהנים (מניטו)
אם כן, המטרה העליונה , מעבר לכניסה לארץ היא הפיכת עם ישראל ל
ממלכת כהנים= עבור כל אומות העולם
וגוי קדוש= לקדש את עצמם בכל המצוות כדי שיהיו בעצמם קדושים
אבל, אחרי חטא העגל, בני ישראל מאבדים זכות זו להיות כולם כהנים. וזה מצטמצם לשבט אחד : הלויים. הלוים יהיו עבור ישראל מה שהיו אמורים ישראל להיות עבור כל אומות העולם. אבל זה רק זמני עד אחרית הימים שישובו ישראל להיות הכהנים של כל העולם.
חמישה חומשי תורה
מניטו לומד את הרש"י לגבי בחירת הלויים כשבט של הכהנים אחרי חטא העגל:
במדבר פרק ח (יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ:
רש"י במדבר פרק ח (יט) ואתנה וגו' – חמשה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חומשי תורה, וכך ראיתי בבראשית רבה:
חמישה פעמים כתוב "בני ישראל בפסוק הזה. וכל פעם זה מקביל לחומש אחר. כך אפשר ללמוד גם מה היא מטרת כל חומש וגם ללמוד מה המשימות של עם ישראל!
- ספר בראשית: וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מדובר על ענין הבחירה. הלווים נבחרו מתוך בני ישראל מגלל חטא העגל אבל קודם לכן, בני ישראל נבחרו מכל אומות העולם כדי להיות כהני העולם. וזה מה שמספר ספר בראשית: איך ה' בחר באדם, ובזרעו ויצר מזה בני ישראל!
- ספר שמות: לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד: מטרת הספר היא ..בניין המשכן
- ספר ויקרא: וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כל עניין סםר וקירא הוא הכפרה על החטאים, הכהנים, הקרבנות..
- ספר במדבר: וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף: כל התקלות שאירעו לישראל במדבר.
- ספר דברים: בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ: ההכנה לכניסה לארץ הקדוש. עוד סימן שהמטרה היא הכניסה לארץ הקדש
עם סגולה:
שמות פרק יט(ג) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ד) אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים: מה שקושר את עם ישראל לה' זו לא תיאולוגיה, זה היסטוריה. כשה' מציג את עצמו הוא "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" כשהוא הופך אותם לעם סגולה, הוא נשען על "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים…." כלומר החוויה של ההיסטוריה שהם חווה.
כי העיקרון הוא: ההשגחה של ה' בעולם מתגלה דרך ההיסטוריה של עם ישראל.
כל העמים יודעים זאת. הם מאוד מעוניינים לדעת מה קורה לעם ישראל . לפעמים, הם עוד יותר רגישים לה מהיהודים עצמם. כשיתרו שומע מה קרה לעם ישראל הוא מגיע. שום דבר ממה שקורה לעם ישראל לא משאיר את שאר העמים אדישים. כי הם יודעים בתת מודע, שהשגחת ה' מתגלה דרך עם ישראל, בהיסטוריה שלו.
זאת ההגדרה הכי קרובה ל"עם סגולה"! עבור מניטו.
במיוחד, מהרגע שהבטחה לאבות מתקיימת, יש בה השלכה עבור כל אומות העולם.
לסיכום: ה' אומר להם: אתם הכהנים שלי מול העולם. כי אתם חוויתם את הגאולה שהובטחה לאבות. אז בני ישראל מבקשים שה' בעצמו ידבר ולכן הוא ירד.
יתרו:
משה למד 40 שנה אצל יתרו. משה היה מיואש מהמצרים וגם מהעברים. לכן הוא חיפש תחליף אצל יתרו, בן בנו של אברהם אבינו שגם הוא, כמו אברהם חיפש אלוהים בכל האלילויות.
בסוף, ה' מסביר לשמה שזו טעות ויש לחזור לעם ישראל. לכן, כנראה, עזב את בניו ואשתו שחשב שאיתם יעמיד עם חדש ממדיין. בכל השנים אצל יתרו, משה מחפש את האלוהים עם יתרו.
יתרו מגלה, דרך יציאת מצרים את "האלוהים" כלומר, בורא העולם שעומד מאחורי חוקות הטבע. זה מה השוא שמע. הוא בא לשמוע ממשה איך זה קרה.
אבל משה ילמד אותומשהוא אחר: לא רק האלוהים פועל אלא ה' בעצמו. כלומר ההשגחה. לא רק בורא העולם אלא מי שמעוניין כל הזמן שבני האדם יתקדמו בהכרתו ובמוסריות של העולם. ה' ולא רק אלוהים.
לכן אנו קוראים את הפסוקים כך:
שמות פרק יח (א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם—זה כבר התורה אומרת ולא יתרו):
ומשה עונה לו:
שמות פרק יח (ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְקֹוָק:
אלוהים= מי שברא העולם ופועל דרך חוקי הטבע של העבר
ה'= עבור העתיד של העולם: ה' משגיח על האדם ועל העולם כי יש לה' כוונה וציפייה מהעולם.
אבל יש כאן בעיה אצל משה: הוא כל כך למד שה' מנהיג העולם, שהוא כבר התנתק מחוקי הטבע. עבורו הכל מוסרי. כולם שווים. אין היררכיה! אבל חוקי הטבע הם בדיוק הפוכות: כל מי שחזק מחברו מנצח! העני נהייה יותר עני והעשיר מנצח! עבור משה לא!
לכן יתרו, שבא מבחוץ והוא עדיין קשור לחוקי האלוהים, חוקי הטבע, מלמד אותו את הצורך בהיררכיה בשרי מאות…יתרו מוריד את משה על הקרקע.
(מעניין שקרח ישתמש בטענות של משה כנגדו ויאמר "כולם קדושים, מדוע תתנשאו..").
היום, חוקי הכלכלה השתלטו על העולם ואין יותר מקום לפוליטיקה או למוסר! כי בעצם "הצדק החברתי" הוא אי צדק עבור חוקי הטבע!
משה רוצה לשבור את חוקי הטבע! לשחרר העבדים! זו "תורת משה".
משה בן עמרם
יש מדרש שאומר שבמעמד הסנה, ה' התגלה למשה בדמותו של עמרם אביו!
וגם משה קורא לבן השני שלו אליעזר , כי "אלוהי אבי" בעזרי..
מניטו מסביר שיש חשיבות גדולה להתפייס עם האב לפני שנגשים אל האל! לכן אנו מתפללים את הלוהי..האבות. זו הברכה הראשונה של העמידה. מניט ו מביא חידוש של הרב יצחק אבולעפיה:
ניקח את אותיות האלף בית ונחצה אותם.
נקבל:
א-ב……ל/מ………ת
א-ב….אל: רק אם מטפלים בקשר עם האב יכולים להתקשר טוב עם האל
אם….את: רק אם מטפלים יפי בקשר עם האם, אז נוכל להגיד לבת זוג..את!
משה הוא קודם כל "בן עמרם" לפני שהוא הופך להיות "איש האלוהים".
ה' הוא אלוהי האבות. האבות שלנו ממש. קודם כל האבא שלנו והאימא שלנו לפני שפונים את האבות אברהם יצחק ויקעב!
ולכן כיבוד אב ואם הם חלק מהמצוות בין אדם למקום כי הם הדרך להשיג ה'!
משה כתב ספרו ספר איוב וספר בלעם
הגמרא הזאת מפתיעה. הרי משה כתב את כל התורה! אלא שהרב עוזיאל מסביר שמשה היה כולל את שלושת החכמות גם יחד. זו של יתרו , זו של בלעם וזו של איוב. כל אחד היה בעל חכמה אחת בלבד. ומשה היה מסוגל לכתוב את שלושתם. לכן הוא מסר לנו את התורה.
אם כן מה הן שלושת החכמות האלה?
- הוא כתב ספרו: מדובר על שני הפסוקים "ויהי בנסוע הארון.." שהם ספר שלם כי הם כוללים 85אותיות. המספר המינימאלי כדי להציל ספר תורה מהאש בשבת. ומה כתוב בפסוקים האלה? שמשה מנהיג את הדרך במדבר על ידי הארון. פסוקים אלה באים מיד אחרי שמשה מבקש מיתרו לבוא איתם לארץ כי הוא מנחה אותם בדרך במדבר:
במדבר פרק י (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:…….(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:
אבל יתרו סירב וחזר אל ארצו. ואז משה תופס פיקוד וממלא את מקומו של יתרו:
(לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ:
(לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְקֹוָק רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: פ
מסקנה: משה כלל את חכמת יתרו!
- ספר איוב: הבעיה התיאולוגית של רשע וטוב לו וצדיק ורע לו. זה אולי היה נשאל לפני מתן תורה אבל עכשיו שניתנה התורה זה הופך לבלתי נסבל! אם באמת ה' מתערב בעולם והוא מסורי, איך נוכל לענות על שאלות אלה? הגמרא עונה שמשה היה מודע לבעיה ובכל זאת הוא זה שנתן התורה. כלומר: הטענה הזו כלולה אצל משה! אנו לא מבינים איך פועל ה' אבל הוא כאן עם איוב. ומכירים השאלה ומשה כתב אותה!
- ספר בלעם: בלעם הוא הדתי ללא המוסר. הוא בקי מאוד בכל מה שקשור לכוחות עליונים אבל אין בו מוסריות. גם המימד הזה משה מכיר ומכיל ומתעלה מעליו כי הוא מוסיף לדת את המוסר.
לסיכום: משה מסוגל להכיל בתוכו את שלושת החכמות האלה
ניתן לראות את שלושת החכמות אצל האבות:
| האבות | החכמה,המידה המיוחדת | שלושת הספרים |
| אברהם | בין אדם לחברו- ארגון החברה | יתרו |
| יצחק | בין אדם למקום- הדת | בלעם |
| יעקב | בין אדם לעצמו | איוב. הבעיה האתית |
משה כולל את הכל בתוכו! ולכן הוא מסוגל לתת את התורה
ואפשר להגיד עוד יותר: ספר של משה= ספר תולדות משה! (הרב עוזיאל)
ועוד כמה משפטים של מניטו בפרשה הזו:
- וירעו אותנו המצרים= הם גרמו לנו להיות רעים ולא לרצות לצאת!
- בהיסטוריה של עם ישראל ניתן להבין שה' מתערב בהיסטוריה של בני האדם
- העובדה שה' משגיח על העולם, זה נכון עבור כל בני האדם אבל זה מתגלה דרך ההיסטוריה של ישראל.
- יש משהוא דומה בין יתרו למלכי צדק שניהם מתייחסים לאל עליון אבל חסר להם המימד של ה'
- ההבדל בין הרמב"ם לרבי יהודה הלוי:
- הרמב"ם: מכירים את ה' על ידי ההיגיון והשכל
- רבי יהודה הלוי= על ידי התגלות ה' בהיסטוריה
- אם עם ישראל איננו זוכה להיות זרעו של אברהם, אז הוא יוצא לגלות!! (המהר"ל) ואם זרעו של אברהם שואל השאלה של אברהם, אז הוא יצא או יישאר בגלות (ספר החיים)
- הגאולה חייבת תמיד להתחיל מלמטה. ורק אחר כך יש אישור וסיעתה מלמעלה.
- נעשה ונשמע: הזכות היא שהם נמצאים במצב שה' יכול להגיד להם משהוא! ולא בזה שאמרו נעשה ונשמע!!
- ועתה= נכתב תמיד אחרי שעושים תשובה
- כשה' נותן לנו את התורה הוא כאילו שבוי בידנו! לכן, הוא עושה מידה כנגד מידה: הוא עושה לנשמה שלנו מה שאנו עושים לתורה שלו! כי הנשמה היא גם שבויה בנו.
- הרב עמיאל מלוזן: דע מה למעלה : ממך!
וכאן המקום לפתוח בשאלות להעמקה:
השוואה בין שני החלקים של התחלת סיפור יתרו:
בחלק הראשון, יתרו מגיע בגלל סיבות משפחתיות. אבל בחלק השני, נשכחים לגמרי ציפורה והבנים ומדברים רק תיאולוגיה!:
החלק הראשון:
שמות פרק יח (א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ:(ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:(ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה:(ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים:(ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ:
החלק השני:
(ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה:(ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ יְקֹוָק:(ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:(י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם:(יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְקֹוָק מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:
(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:
אבל חייב להיות קשר ביניהם. הרי יתרו בא בשביל שני הדברים גם יחד. חייו הפרטים של משה ומשפחתו קשורים כנראה לקשר עם ה'! והגילוי הגדול הוא שה' הוא האלוהים .
| מחצית ראשונה | מחצית שניה |
| ויבא יתרו חתן משה | ויצא משה לקראת חתנו |
| וישמע יתרו | ויספר משה לחתנו |
| ויקח יתרו חתן משה את צפורה | ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים |
| ויאמר אל משה אני חתנך.. | ויאמר יתרו ברוך ה' |
| יתרו שמע: | משה מספר על |
| כל אשר אלוהים למשה ולישראל | כל אשר עשה ה' לפרעה ולכל מצרים |
| ברוך ה'…גדול ה' מכל האלוהים…. | |
המבנה של שני החלקים יותר מדי מרמז על הקשרים בניהם. יש ל המשיך לחשוב על הרעיון הזה…..
לאן נעלמים ציפורה והבנים? האם משה באמת דוחה אותם בגלל הדחייה של הנסיון המדיני שלו?….
מה היא משמעות "סעודת יתרו ומשה" שאהרון משתתף בה ולא משה?…..
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 