בע"ה ג אייר התשעה

מישל בן שושן

 

אחרי מות גז

 

 

למה הפסיקה התורה בין סיפור מיתת בני אהרון בפרשת שמיני להמשך הסיפור כאן?

ה"גלילי זהב" טוען שהפרשיות "תזריע מצורע" דנו ב"נגעים" הבאים בגלל 7 חטאים. ואם אנו אוספים את כל המדרשים שדנות בחטאי נדב ואביהו, נמצא שהם "חטאו" ב7 החטאים האלה!(לשון הרע, שפיכות דמים, גילוי עריות, גסות הרוח, גזל, שבועת שווא ועין הרע)

אם כן, לא סתתה התורה מהעניין בפרשיות תזריע מצורע אלא הרחיבה את הנושא. בני אדם רגילים (בנונים) שיחטאו ב7 החטאים האלה יוכלו לקבל "אזהרה" על ידי נגעי הצרעת אבל בני אהרון היו כל כך גבוהים במעלה שהם נשרפו על אותם החטאים. אנשים שהם פחותי ערך, לא יקבלו אפילו את האזהרה של הנגעים.

 

• בני אהרון מתו על ידי האש של ההתלהבות היתרה שלהם.

 

בני אהרון דומים לעדת קורח!

בשני המקרים, הם הקריבו קטורת. בשני המקרים הם מתו באש

אמנם בני אהרון קדושים הם ועדת קורח לא אבל יש למצוא הנקודה המשותפת בניהם. והיא, לדעת הג"ז, שהם חשבו שכל בני האדם שווים. כל העדה כולם קדושים יגיד קרח. בני אהרון לא חיכו למינוי או ציווי וניגשו כאילו בני האדם כולם הגיעו למדרגה של קרבה מוחלטת עם ה'.

הג"ז טוען שחשוב מאוד לקבל את האי שוויון בין בני האדם. כי רק מהכרת ההבדלים ניתן ליצור אחדות אמיתית ולא אחידות. הוא יוצא חוצץ נגד הקומוניזם ששרר במחוזותיו ובתקופתו. זו אחדות מסולפת. הוא מנבא לשוויון הזה מפלה וכשלון חרוץ. רק מתוך הבדלים ומחיצות יש להגיע לאחדות אמיתית. איש ואישה שונים ומתוך כך יכולים להגיע לבשר אחד. עם ישראל נבדל מהעמים ומתוך כך יוכל להפיץ רעיון אחדות הבורא. עם ישראל בנוי מ12 שבטים שונים ו70 נפשות ו70 פנים שונות כדי לגלות את האחדות האמיתית.

 

מה ההבדל בין מתן תורה לקריעת ים סוף?

בקריעת ים סוף לא היו מחיצות ! אפילו שפחה נראתה מה שלא ראה יחזקאל! אם כן , יש מקום להוריד את המחיצות- טוענים מלאכי השרת! אלא שיש בקריעת ים סוף דבר עקרוני שונה לגמרי: זו היתה התעררותא דלעילא. ה' עשה הכל ובני האדם החרישו. במצב כזה, נכון שאין מקום להבדלים בין בני אדם ואין מחיצות.

אבל, בשאר המקרים, ובמיוחד במתן תורה, היתה הכנה של העם. וההכנה הזו דרשה הבדלים, מחיצות (בין איש ואשתו , בין העם לכוהנים ובין הכהנים ומשה ואהרון שעלו. כי היש מהלך של התעוררות מלמטה למעלה ברכישת התורה: יש לעמול קשה כדי להשיג התורה וכל אחד לפי כוחו ומאמציו מגיע למקום אחר. ושם כן יש הבדלים ומחיצות בין אנשים שונים. לכן אין להסיק מקריעת ים סוף לשאר ההיסטוריה בעניין השוני שקיים בין האנשים.

 

בעשור

יש קשר בין יום כיפור (בעשור לחודש) ובין יום העשירי בחודש ניסן שבו משכו ולקחו צאן לפסח  ומצווה העשירית בתורה: כל בן נכר לא יוכל בו. כאילו ב"עשור" יש סגולה ביוחדת: אין בו יצר הרע! אין בו שטן. ואכן, "השטן", בגמטריה 364 . מניין ימות השנה חסר אחד. יום כיפור הוא יום מיוחד מאוד שבו כללי העולם הרגילים מפסיקים לחול. ה' מכפר על הכל! כאילו מקבלים הודעה מהבנק שהמינוס פתאום נמחק לגמרי ! וכן בליל פסח, "ליל שימורים", שמורה מהשטן. ובין כל יהודי ושני הימים האלה(כיפור ופסח) יש קשר מיוחד שאיננו ניתן להסבר או להוכחה. אלה ימים שכל יהודי מרגיש שייכות מיוחדת בלתי מוסברת.

 

בתשעה לחודש

מצווה לאכול ביום התשיעי, ערב כיפור כי יש מצווה לאכול ולגלות את הקרבה אל האלוהים דרך האכילה עצמה, לא פחות מאשר הצום ממחורת. אין לצום בדרך כלל. "היושב בתענית (כל הזמן) נקרא חוטא". יש ללמוד לעבוד את ה' דרך החיים עצמן, דרך ההנאה והאכילה.(אשר יעשה אותם האדם וחי בהם)

 

 

לא נחם אלוהים דרך ארץ פלישטים כי קרוב הוא

אמנם פסוק מפרשת בשלח, אבל נחזור על החידוש: ה' לא רצה שנכנס לארץ עם ה"דרך ארץ" של הפלישטים! כי קרובה היא להחזיר את בני ישראל למצרים! (נכון שהתרבות המערבית כשהיא לבדה, נוטה להחזיר את הישראלי לרדת לחוץ לארץ)

 

ומזרעך לא תעביר למולך

החכמים לומדים מהאות "מ" של "מזרעך" שאם אדם מקריב מקצת בניו למולך הוא חייב אבל אם הוא מקריב את כל בניו, הוא פטור!!!

מהרעיון המוזר הזה, מסיק הרב שיש דחייה מיוחדת של התורה לעבר אנשים ש"פוסחים על שני הסעיפים" . הוא כועס מאוד על אלה שאמורים להיות דתיים ומסרבים לעלות לארץ ישראל!

זה דומה לנואפים שהולכים עם נשותיהם וגם עם אישה אחרת.