בע"ה ח מרח שוון התשע"ג

מישל בן שושן

לך לך מי

מי השילוח

הבחירה באברם

המדרש (רבה לט-א) מספר שאברם ראה "בירה דולקת" והתרעם וחיפש מי אחראי עליה? "מי בעל הבירה?" . המדרש ממשיך:"הציץ עליו בעל הבירה ..". לא כתוב "הציץ אליו"! אומר המי השילוח!.כלומר, ה' מבקש מאברם לשים לב למה שהתרחש בתוך ליבו: אברם התרעם ומרגיש שחייב להיות משהוא אחראי על מצב העולם. ההרגשה הזאת היא ההוכחה שיש בתוכו "צלם אלוהים", כלומר דבר שמבדיל בינו לבין הבהמות שחיים את חייהם בלי לשאול שאלות כאלה ובלי להתרעם. אברם הוא אפילו יותר רגיש משאר בני אדם כי הוא שם לב לבעיה ולא האחרים! זה סימן שיש בו כל מה שצריך כדי להבין "מי בעל הבירה"! כלומר, ה' אומר לאברם שהתשובה של השאלה שלו טמונה בשאלה שלו! זה מזכיר פסיכולוג שאומר לפציינט :"מעניין מה שאמרת עכשיו!" תשים לב למה שאמרת! וזה פירוש :"לך לך" תלך בדרך לחקור מה יש בנפשך: יש בך הרגישות של בריאה מיוחדת שידעה להבליט את הצלם אלוהים שיש בה! הצלם אלוהים זו הרגישות לחיים! כמו שהבורא הוא מקור החיים, כל מה שמתבונן על משמעות החיים או מתרעם נגד האי צדק שיש בחיים או שמרגיש אחריות על מצב העולם , הוא שותף לדאגות של הבורא עצמו והוא יכול "להתחבר אליו" מתוך הדאגה הזאת ומתוך האכפתיות והרגישות הזאת.

אז למה ה' בחר באברם? כי אברם חיפש אותו!

עד עכשיו ה' דיבר אל בני האדם (אדם, קין, נוח..) כדי לתת להם פקודות. אבל עכשיו הוא מעוניין שאברם יוביל תהליך של גילוי האלוהים (מקור החיים) מתוך חוותו ושאלותיו. זה חשוב מאוד שאברם יחווה את התהליך בעמל רב שבא מתוכו כי התהליך הזה (עשרה נסיונות) הוא צריך להעביר הלאה לעולם כולו ולבניו במיוחד . כל מה שאברם ירכוש דרך נסיונות חייו ומתוך משברים אישיים, זה יהיה רכוש בעל ערך גדול יותר מאשר אם ה' "מוסר" לו את האינפורמציות או פקודות יבשות כמו שעשה עד עכשיו.

אברם חווה את סיפור מגדל בבל. הוא היה בן 48 כשה' הפיץ את אנושות . הוא היה תחת פקודות נמרוד. אבל כשכל הפרויקט הגיע למבוי סתום, אז כל עולמו התנפץ והוא התחיל לשאול את עצמו שאלות על משמעות החיים.

זאת נקודת מוצא טובה  כדי להכיר באמת את האלוהים!. "ה' נותן מים לצמא" . כלומר, אברם היה צמא לדעת מי ברא את העולם. ומהצימאון הזה ה' מתגלה אליו. ה' לא התגלה לאדם שאין לו צימאון כזה!

לע"ד:(האם יש במקרא סימנים לסיבת בחירת אברם?

לכאורה לא! כל מה שאמרנו לעיל מבוסס אך ורק על המדרש. אבל בכל זאת נביא כמה סימנים במה שכתוב בפסוקים של סוף פרשת נוח על אברם :

לאביו, תרח, יש שלושה ילדים (כמו נוח) כאילו חוזרים על ההיסטוריה מנוח כדי להתחיל אותה מחדש

אברם הוא הראשון שלוקח לו אישה אחת שרי. למך, לפניו , לקח לו שתי נשים , כל אחת (לפי רש"י) "תשמש" אותו בתחום מסוים. אברם הוא הראשון שלוקח לו אישה לשם בניית זיווג אמיתי

אברם "לוקח" את שרי. כמו ששם ויפת "לקחו"  את השמלה כדי לכסות את ערוות אביהם.

לתרח יש את האינטואיציה שהוא ומשפחתו  שייכים לארץ כנען.

המי השילוח איננו מסתמך על אף אחד מהסימנים האלה. הוא מסתמך על הפסוק "לך לך.." בלבד.)

לך לך:

לך לכיוון עצמך ושם תמצא את התשובות לשאלותיך! כלומר, רק בתוכך תמצא את משמעות החיים האמיתיים!

לך לאורך לתהליך ארוך שיסתיים רק עם יעקב אבינו! יש בך חלק טוב שנקרא יעקב. אבל אתה צריך לעשות מאמצים גדולים כדי שחלק זה יתברר מתוכך. (כתוב "יעקב אשר פדה את אברהם"= יעקב הצדיק את הצלת אברם מכבש האש בזה שהוא הצדיק את כל המהלך! עד יעקב , עדיין לא יודעים את אברהם יצליח במשימתו!) עד אז, אברהם יהי כל הזמן תהליך. ואפילו בנסיון האחרון שלו (עקידת יצחק) ה' יאמר לו עדיין "לך לך אל ארץ המוריה!"

מארצך

עזוב את מקומך. מקומו של אברם היה בהתמחות לאסטרולוגיה. כל העולם היה בא לשאול אותו על חכמתו העצומה בעניין. זה היה "מקומו". משם ה' מבקש ממנו ללכת כלומר לעזוב!

וממולדתך:

מההרגלים שלך. למשל, אברם היה רגיל לאכול הרבה. על שולחנו היה מספיק אוכל לכדי להאכיל 74 אנשים! זה מאוד נוח לחיות חיים של עושר. ולזה הוא התרגל עד כדי כך שההרגלים היו כמו "מולדים" אצלו. את זה הוא יעזוב על ידי הרעב שיפגש מיד בהגיעו בארץ כנען!

 

 

ומבית אביך:

הוא יצטרך להיפרד מלוט בן אחיו. לוט היה מאוד דומה לו . הוא גם היה בן משפחה ובעל מנהגים, שפה משותפים. אבל כל אלה רק עניינים חיצוניים. ה' מבקש מאברם שילמד להסתכל על הפנימיות של הדברים. רק הם יכולים לחבר אנשים באמת. כלומר, הוא דורש מאברם לדעת להתנתק מלוט שהוא מ"בית אביו", אם לוט איננו מתאים לו בגלל פנימיותו.

אל הארץ אשר אראך:

השם של הארץ הזאת (ארץ כנען) הוא "אשר אראך"!! זה לא שה' יראה לאברם על איזו ארץ מדובר , מאוחר יותר. אלא שה' אומר לו כבר עכשיו מה היא: היא הארץ שנקראת "אשר אראך". כלומר ארץ שהולכים בה כל הזמן, מחפשים בה כל הזמן את האלוהים ואת משמעות החיים. כי התהליך הזה הוא אין סופי כי ההתקרבות אל משמעות החיים היא אין סופית!

ואעשך לגוי גדול..

כל המילים של הפסוקים האלה, מההתחלה (לך לך) הם סימנים לכל הניסיונות שיעבור אברהם בחייו. כבר ביררנו כמה מהם לעיל. המי השילוח ממשיך בקו זה  ומסביר כל מילה כניסיון שיעבור בעתיד אברהם.

אל הארץ אשר אראך= רמז למלחמת המלכים

ואעשך לגוי גדול= פרשת בשורת הבנים

ואברכך= נגד פרשת ישמעאל

ואגדלה שמך= נגד הוספת ה' (האות הראשונה של שם ה') בשמו.

והיה ברכה= שתהיה כלי קיבול לכל השפע שיבוא אליך מהתהליכים האלה, כל פעם יותר ויותר.

 

ויבן שם מזבח

כל התהליך הזה דורש צמצום גדול מצד אברם. הוא חייב לעזוב הרבה דברים ולעבור הרבה נסיונות.

אבל אברם קיבל זאת בשמחה והודה לה' על זאת!!

אפילו כשאברם יחזור ממצרים עם כל העושר שיקבל מפרעה, אברם ידאג שלו להשתולל מכל העושר הזה. לכן כתוב:" ואברהם כבד מאוד בכסף…" מלשון כבדות! כלומר, כל הכסף הזה הכביד עליו כי הוא היה צריך לדעת מה לעשות איתו! האם הוא זכאי לו?, איך להשתמש בו לטובה? עבודה כזו, שלמה המלך לא ידע לעשות כשהוא הגיע לעושר דומה ולכן שלמה התקלקל מאוד!

 

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין.

מלכי צדק הוא מלך שלם- ירושלים. הוא דואג מאוד לירושלים. הוא התפעל מאוד מאברהם שיצא להציל את לוט במחיר של מלחמה. כי במעשה הזה, אברהם יציל את שתי בנות לוט,.. רות,..עד דוד המלך שיבנה את ירושלים!!

 

הרימותי ידי אל ה'

למה אברהם מסרב לקחת כסף ממלך סדום על ההצלה במלחמת המלכים? הרי הוא ייקח כסף רב מפרעה ומאבימלך!

אלא שאברם לא רצה לקחת כסף מסדום כי זה היה גורם לו להיות "נוגע בדבר". כלומר, הוא היה נראה (אפילו בעיני עצמו) שהוא עשה כל זאת גם כדי להרוויח כסף. וזה היה פוסל אותו מהמעשה שלו. כי לצאת למלחמה ולסכן את חיי תלמידיו, זה מעשה נועז שלא ברור אם הוא מוצדק! במיוחד שהוא יציל לוט שהוא אדם אמביוולנטי מאוד. מצד אחד, מלוט יצאו עמון ומואב שיהיו האויבים המרים ביותר לישראל בהיסטוריה. אבל מצד שני , יכול להיות שיצאו ממנו גם רות ודוד המלך!! לכן, המעשה של אברהם היה "זקוק לבירור". זה היה מתוך ספק.

וכל פעם שהאדם נמצא מול ספק כזה, כשההלכה איננה ברורה או אפילו אם  נראה לו שההלכה מתנגדת למעה מסויים שהוא מרגיש שיש לעשותו (עת לעשות לה' הפרו תורתך), אז יש קריטריון ראשוני וחשוב שיכול להנחות את האדם: האם תהיה לו הנאה ונגיעה אישית מהמעשה הזה? אם יש הנאה, אז אסור לו לעשות זאת כי זה מצביע על מניעים לא כשירים. אבל אם אין לו מניעים אישית והוא יעשה זאת "לשם שמים" אז רוב הסיכויים שהמעשה שלו כשר!  לכן, אברהם לא רצה ליהנות מכספו של מלך סדום: כדי שמעיו יישארו לשם שמיים. וה' ידאג לשאר התוצאות!

 

במה אדע כי ארשנה

אברהם השיג כל מיני דברים . אבל הוא שואל את ה' איך הדברים האלה יוכלו להיקבע בלב לאורך זמן. איך הם יכולים להיקבע גם אצל זרעו שלא חוו את מה שהוא חווה ולא עברו את המסלול שהוא עבר כדי להשיג אותם דברים. וה' ענה לו שאפשר להגיע לאותם ההשגות על ידי "העבודה". עבודת הקרבנות למשל. ולכן הוא מבקש ממנו להביא קרבנות ויעשה איתו את ברית בין הבתרים. "עגלה משולשת" הוא רמז לספר ויקרא שבו מצווים הקרבנות. וכשהעבודה קובעת בלב את ההשגות האלה, זה נקרא "ירושה"!.

 

למה אברהם לא מל את עצמו לפני שה' ציוה לו? (מי השילוח –חלק שני)

 

המדרשים אומרים שאברהם קיים את כל המצוות של התורה! "אפילו עירובי תבשילים"!, אפילו שלא נצטווה על זה. חוץ ממצוות המילה.

מטרת המצוות= המצוות עוזרות לאדם להישאר "ישר"!ולא יטה לצד אחד בקיצוניות! המצוות יכולות לאפשר לאדם להסתכל על עצמו ועל העולם בצורה יותר טובה. המצוות "מאירות" אותו כדי שילך בכיוון שעליו כיוון האלוהים כשברא את האדם! "מצוות ה' ברה (בהירה) מאירת עניים". לכן, אברהם קיים המצוות כי הם עזרו לו להיות "ישר"!

עד שישמעאל היה בן 13, אברהם חשב שכל מה שברא ה' בעולמו , הוא מושלם. יש רק לא לקלקל את המקור וכך האדם יהיה ישר. אבל כשישמעאל הגיע לגיל 13, זמן שבו הוא התחיל להיות "רשע". הוא התפלא איך בנו חמודו ישמעאל יכול להיות רשע! הוא הבין שיש דברים שיש לתקן, אפילו אם "עושים הכל נכון", ה' הכניס בעולם דברים שיש לתקן אותם! ובניהם, גוף האדם! אכן, למרות שגוף האדם נברא על ידי ה', יש ל"תקן" אותו על ידי ברית המילה! רק אז, היה אברהם מוכן לקבל את מצוות המילה. ולכן, ה' ציווה לו על המילה אז. בלי מצווה מפורשת מה' עצמו, פגיעה בגוף האדם שהוא יצירת כפו של הבורא היה נועז מדי ונגד רצון ה'! לכן רק מצווה מפורשת מהבורא עצמו היתה יכולה לגרום לאברהם לבצע ברית מילה.

אם כן, ה' חיקה עד שאברהם יבין את נחיצות מצוות המילה (ישמעאל בן 13)

ה' ציווה במפורש על ברית המילה כדי להתיר תיקון מעשה הבורא עצמו.

 

 

לע"ד:

למה התיקון בא על ידי החסרת חלק מהגוף ?

כדי שהאדם יהיה מושלם בזה שהוא יהיה חסר!! ההרגשה של "חוסר" יכולה לפתוח את האדם לרצון ליצור קשר עם האחר. עם ה', עם אשתו..

למה ה' לא ברא את האדם מהול?

כדי שהאדם בעצמו ייצור בעצמו את החוסר המיוחד הזה שמשלים אותו! כי נושא השלמות חייב לכלול את ההשתלמות! ואין השתלמות בלי חסרון!. אדם מהול, פירושו אדם שלם אבל בלי ההשתלמות! ובלי ידיעת והרגשת החוסר!

למה לחסר משהוא באבר הזה דווקא?

כי הוא האבר של הקשר עם האחר המוחלט, האישה. האדם צריך לבוא אל אשתו בהרגשת חוסר. לא מנקודת שלמות ותקיפות. כדי לתת לסיפור התולדות להתרחש, יש להביא לעולם בן שבא מתוך הרגשת החוסר וההשתלמות על ידי הזולת. כי בעצם, מי שישלים את הערלה, זו האישה! גוף האישה תכסה את מה שהתגלה באבר האיש! ומתוך הקשר המיוחד הזה של חוסר והשתלמות על ידי השני, יכול (זה תנאי אבל זה לא מספיק) להביא יחס מיוחד כלפי הצאצאים ואיכות הרוחניות של ההורים כלפי הילדים ואיכות הרוחניות של הילדים עצמם.

למה אין מצווה דומה לאישה?

כנראה שהיא איננה זקוקה למצווה מיוחדת או לחסרון של גופה כדי להגיע להרגשה זו. היא בטבעה מרגישה בצורך להשלים ולהשתלם. לכן, כנראה, שרה היא זאת שתבין , יותר טוב מבעלה, את הצורך להביא לעולם את יצחק דווקא ולא רק את ישמעאל.