בע"ה ח שבט התשעה
מישל בן שושן
בשלח גז
ויהי בשלח
"ויהי" הוא לשון צער. המדרש מוסף ואומר שמשה אמר "וי". על מה הצער? על זה שישראל היו זקוקים שפרעה יגרש אותם כדי לצאת. אכן לא כתוב "בצאת ישראל ממצרים" אלא "בשלח פרעה את העם". יציאה מתוך גרוש היא הרבה פחות רצויה ואיכותית מאשר עליה מתוך רצון!
ולא נחם אלוהים
- הג"ז אומר דבר תמוה מאוד: משה ידע כבר מזמן שהוא לא יכנס לארץ. כבר בסוף פרשת שמות, אחרי שהוא אמר "למה הרעות לעם הזה?", הוחלט שהוא לא מסוגל להיכנס לארץ. אם כן, אם היו ישראל נכנסים מיד לארץ ישראל, משה היה צריך למות מיד! לכן, משה פעל כדי שיעשו סיבו ארוך במדבר עוד 40 שנה!!!
- משה הוא זה שקבל אחריות על היציאה ממצרים של "הערב רב". הם מכונים "העם". האנשים האלה אינם יהודים במקורם. והם לקחו "טרמפ" ויצאו עם עם ישראל. ה"עם" הזה שעליו מדברים כל פעם שיש בעיה, הם שגרמו לעיקוב במדבר. הם אלה שחטאו בעגל. הם אלה שמעקבים את כל המהלך
עכשיו נחבר את שני העניינים שלעיל: משה אחראי על הערב רב. משה אחראי על העיכוב במדבר. הערב רב אחראי על העיכובים.
כל הבעיות נובעות , אם כן ,בזה שפרעה שלח את הערב רב "בשלח פרעה את העם".
לפי הג"ז, כל היהודים היו צדיקים והיו מוכנים להיכנס ישירות לארץ. גם ה' היה רוצה להכניס את כולם לארץ ישירות. מי מעכב? הערב רב. או במילים אחרות: מידת הדין! "אלוהים". לא כתוב "ולא נחם ה' אותם דרך פלשתים" כלומר, ישירות לארץ , אלא "ולא נחם אלוהים" מידת הדין האלוהית גרמה לעיכוב במדבר.איך?
מידת הדין עושה בעיות כשמנסים לתפוס טרמפ, כשמנסים להגזים במידת הרחמים. כשמנצלים את המצב הקיים.
הכל מתרחש כאילו מידת הדין אומרת למשה: אתה בחרת להוציא את הערב רב, בוא נראה מה הם מסוגלים לעשות. בוא נעשה להם "סטג' " במדבר ונברר את העניין על אשורו. אתה תראה שהם לא מסוגלים ואם כן, אתה אחראי על החינוך שלהם ואתה תישא בתוצאות הבעיות שיגרמו!
אילו היו נכנסים ישירות לארץ, היו כבר בימות המשיח. ללא צורך במלחמות, המקדש היה נבנה מיד ולא היו עוד צריכים לגלויות נוספות. כבר לא היה נשארת עבודה למידת הדין!! אין יותר בירורים. אין יותר מבחנים ואין יותר לאין להתקדם! הגענו אל המנוחה ואל הנחלה! מידת הדין פועלת כדי שיהיה לה עבודה ותפקיד. לכן, "לא נחם אלוהים"!!!
וייקח משה את עצמות יוסף עימו
בעזרת זכותו של יוסף, הם יעברו את ים סוף. "וירא הים וינוס" הים ראה את ארונו של יוסף ונחתך לשנים. למה. למה דווקא יוסף? כדי שהטבע יסכים לשבור את חוקות הטבע עבור האדם, צריך שהאדם יראה שהוא מוכן לשבור את חוקי הטבע והתאוות הטבעיות ולנצח אותם. יוסף הוא סמל האדם שמצליח להתגבר על התאוות המיניות. ולכן, בזכותו הטבע מוכן גם כן לצאת מהכללים שלו.
למה בני ישראל גנבו למצרים את הכסף?
תשובה מפתיעה ל הג"ז: כדי לתת למצרים סיבה לבוא לרדוף אחריהם כשהם הבינו שישראל לא יחזרו אחרי שלושה ימים כמו שהבטיחו. כלומר, ה' ציווה עליהם להשאיל מהמצרים כסף כדי שהמצרים ירדפו אחריהם אחרי היציאה!!! אם כן, היהודים לקחו את הכסף, לא בשביל עצמם אלא כמצוות ה'. ולראיה, יתבקשו להחזיר את הכסף הזה לתרומת המשכן כדי לוודא שאכן לא עשו זאת בשביל הנאתם.
מבחן האחדות
" מרצים נוסע אחריהם" המצרים מאוחדים. הפועל "נוסע" בלשון יחיד.
"וישאו בני ישראל את עניהם". לעומתם, ישראל הם מפורדים. הפועל "וישאו" הוא בלשון רבים.
אנו יודעים שהאחדות בישראל היא הערובה לנצחונם. והנה הם לא מאוחדים מול אויב מאוחד!
זה מסביר ש"וייראו מאוד". הם הבינו שהפירוד בניהם מעמיד אותם בסכנה. וזה גרם להם להתאחד!
"אז ישיר משה ובנ ישראל", "וירא ישראל" פתאום הם כולם מאוחדים וניצולים.
אם כן, מי גרם לעם ישראל להתאחד?..פרעה!! לכן כתוב:
"ופרעה הקריב" ולא כתוב פרעה קרב. כאילו כתוב שפרעה הקריב את ישראל לעשות תשובה ולהיתאחד!!
בעל צפון
למה יש צורך לישראל לנסוע למקום של עבודה זרה "בעל צפון"? כי , לפני קריעת ים סוף, יש צורך מהפרידה מהעבודה זרה. הם חייבים לחזור שם כדי לוודא שהם מתנתקים מהעבודה זרה. זה בעצם המעשה הראשון אחרי היציאה ולפני קריעת ים סוף
מה תצעק אלי
ישראל כבר התפללו אל ה'. כשמשה מתפלל, ה' כועס עליו: למה אתה חושב שהתפילה שלך גדולה משלהם? הם כבר התפללו ושמעתי תפילתם.כל התפילות שוות!!
דבר אל בני ישראל ויסעו
אפילו אם ה' מוכרח לעשות נס, חובה על האדם לעשות משהוא מצידו ולהשתדל להציל את עצמו. לכן, על ישראל להתחיל במהלך ולמסור נפשם. רק אז ה' ישעה נס. ואכן, בני ישראל נכנסו בתוך הים. עד שהמים הגיעו עד לפיהם. רק אז ה' הוריד את מפלס המים והם נהיו "ביבשה". רק בזכות שהם נכנסו "בים", ה' העביר אותם "ביבשה".
קשים מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף
מה הקשר בין הפרנסה וקריעת ים סוף?
בשניהם, יש לעשות מאמצים עליונים אפילו אם אנו יודעים שה' דואג לפרנסה.
ועוד: כל אחד חייב לעשות את רוב המאמצים כפי יכולתו כדי להתפרנס. וזה שונה בין בני האדם. יש אנשים שיקבלו הרבה כסף ממאמץ קטן ויש להיפך. בדיוק כך קרה בים:
יש דעה שהים נחתך ל12 גזרים, בצורה חצי עיגול. כדי שבני ישראל עברו מצד אחד של הים לאותו הצד, רק יותר רחוק, מחוץ לאיום של המצרים. אם כן, כל שבט הלך בחצי העיגול שלו. יש מי שהלך חצי עיגול קטן מאוד וזה לקח לו רק כמה שעות ויש מי שהלך בחצי העיגול הארוך, החיצוני ביותר ולקח לו מאמץ של הרבה יותר זמן. כך הוא הדבר בפרנסה! אין שוויון! כמו בים סוף. הרמז לכך, מביאה הגמרא בפסחים קיח: במזמור תהילים "הלל הגדול", כתוב:
"לגוזר ים סוף לגזרים, כי לעולם חסדו"
ו12 (כמו 12 השבטים)פסוקים אחר כך:
"נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו"
חומה או חמה
בקריעת ים סוף, המדרשים מתארים שני מצבים הפוכים:
מידת הרחמים של ה' שמצילה את ישראל על ידי נס אדיר
מידת הדין שמקטרגת על ישראל:"למה להציל אותם? מה ההבדל בינם לבין עובדי עבודה זרה אחרים כמו המצרים?" ושתי המידות האלה רמוזים באותם המילים:
"והמים להם חומה"= מידת הרחמים שמגנה על ישראל
"המים להם חמה"= העולם כועס על ישראל!
הג"ז מסביר עקרון חשוב:
כדי שמדת הרחמים תפעל חייבת מידת הדין לחול!! אין מידה אחת יכולה לפעול בלי השנייה!!!
"הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו על ידי שתי המידות..ואין מידת הרחמים מתקיימת עד שמידת הדין תמצא לה מקום לחול בו""
(זה אולי יסביר במקצת הקושיה של התחלת המאמר על מידת הדין שחייבת תעסוקה!
גימטרייה
הרם את "מטך"= קח אות אחת אחרי "מט"ך"= ני"ל= 90
"נטה את "ידך"= קח אות אחת לפני "יד"ך"= טג"י= 22
על הים= אות אחת אחרי "ים"= כ"נ= 70
סה"כ= 182
,ובקעהו= לחצות לשניים= 91= "מים"(על הכולל) מכאן ו"מים" מכאן!
91 הוא גם הגימטרייה של שם ה' ואדנות 26+65
(לא רק המספריים חותכים אלא גם המספרים!!)
בעיתה אחישנה
הביטוי שאנו מכירים לגבי הגאולה האחרונה: אם הם זכאים, אז אני אחישנה ואם הם חייבים, רק "בעיתה"
הוא הפוך במצרים:
אם היו זכאים, ישראל היו נשארים 400 שנה במצרים ואז היו נגאלים גאולה סופית
אבל, מכוון שהם לא זכו ולא יכלו לסבול יותר, אז ה' החיש את הגאולה אבל זה גרם להם לסבול כמה אלפי שנים נוספות של גלויות עד לגאולה האחרונה!
האם יש לשמוח בנפול האויבים?
כשאדם ניצל מתוקפנות רשע, הוא יכול לשמוח במפלת הרשע.
אבל אדם שאיננו קשור לסיפור, אוסר לו לשמוח על מפלת הרשע כי זה בא מתוך רגשות רעים בעלמא.
לכן, אסור למלאכים (שלא ניצלו בעצמם) להגיד שירה בנפול מצרים.
אבל ישראל, מותר להם להגיד שירה כי הם ניצלו מהתוקפנות.
אבל כל אדם, אפילו שניצול מתוקפנות יכול גם לשמוח מתוך רגשות רעים. כלומר, יש לעשות את ההבחנה בין השמחה הטובה שההצלה והשמחה האסורה שבאה מתוך רוע.
זה דומה מאוד לעובדה שמתירים לגואל הדם לנקום את מות קרובו אבל אסור לכל אדם אחר להרוג הרוצח בשגגה. מכירים ברגשות הכנים של הנפגע אבל אין להתבלבל ולתפוס טרמפ כדי לבטא רגשות של רוע.
לכן, אנו כן אומרים הלל בשביעי של פסח, אבל רק הלל בדילוג.
המן
למה המן ירדה כל יום והיה צריך ללקט אותה כל יום עבור אותו היום?
כדי ללמד את האדם שעליו לעמול לפרנסתו כל יום.
אפילו אם המן ירדה בנס, גם הפרנסה יכולה לבוא בנסים, אבל בתנאי שהאדם יעשה את כל מה שביכוטלותו כל יום. האדם צריך לעבוד לפרנסתו כל יום והוא גם צריך להתפלל כל יום והוא גם צריך ללמוד תורה כל יום.
לפי חרב
ויחלוש יהושע את עמלק "לפי חרב"
- פי= כוחו של יעקב. התפילה והלימוד
- חרב= כוחו של עשיו
שניהם קשורים: במידה והאדם מאמין בה', אז החרב שלו מנצחת. ולהיפך.
כמו המעשה שבו מה הרים ידו= כוח הפה והאמונה, אז גבר ישראל
אבל כשהוא יניח את ידו והאמונה והתפילות חלשו, אז גבר עמלק
תמחה את זכר עמלק
אם כן, מצווה על ישראל למחות את עמלק. למה פסוק אחר אומר "כי מחה אמחה את זכר עמלק"? שפירושו שה' בעצמו ימחה את עמלק?
התשובה משמחת:
אתם מחויבים למחות את עמלק, אבל דעו שאם אתם לא מצליחים, אני אעשה זאת!
זה מסביר למה משה מאוד שמח בבשורה הזאת והוא הקים מזבח (באופן יוצא דופן) וקרא לה' "ה' ניסי". זה הוא מהלך הנסים של ה': הם מגיעים רק אחרי מאמץ האדם. אבל יש רשת ביטחון לכל מה שישראל עושים: במידה והם לא מגיעים למטרה, ה' משלים את העבודה. זו באמת סיבה למשה לשמוח מאוד!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 