בע"ה ז סיוון התשעז

מישל בן שושן

 

קרבנות הנשיאים

הרב מנשה וינר

 

איך מתרוממים?

ייתכן שזה נושא הפרשה כולה. וזה עניין המשכן בעצמו: איך אפשר לשאת את ראש בן אדם בצורה שיהיה עדיין חלק מהציבור. שנשיאת הראש לא תוציא האדם מהציבור אלא תרים את כל הציבור ביחד. המשכן בא כדי להביא איזו שהיא התרוממות בעם. אם ה' שוכן בתוך העם, זה לא כדי שיוכלו להירדם ולהישען על כוח עליון שמגן עליהם. להיפך. שכינת ה' בתוך בני ישראל באה כדי לאתגר אותם. כדי להעלות אותם. שכל אחד יתרומם. לכן צורת ההתרוממות חשובה מאוד. כי אנו יודעים שסכנה גדולה מלווה עם התרוממותו של אדם. רוב הזמן זה נעשה על חשבון השני או הכלל. כאן, המטרה העליונה היא לרומם כל אחד, ושכל העם כולו יתרומם מהתרוממות זו!

לכן אולי נקראת כל הפרשה שלנו "נשא". מלשון התרוממות. ומסתיימת בנשיאים:

 

השורש נשא

כבר מסוף פרשת במדבר, בנישאת בני קהת, פגשנו אין ספור פעמים השורש "נשא":

במדבר פרק ד (ב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:…..וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת….אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד….ושָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:…(כב) נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן …לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא:…(כה) וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד …כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְכָל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָם:…..

יש לשאת את בני לוי. אבל הם נושאים את כלי המשכן.

כלי המשכן הובאו על ידי בני ישראל  "אשר נשאם ליבם".

יש רצון לתרום. יש רצון לתת, להתנדב. אבל יחד עם ההרגשההזאת, יכולה להיות גם רצון להתנשא מעל. אני נותן! אבל מה קורה כשאני שם לב שכולם נותנים! יכולה לבוא הרגשה של אכזבה! חשבתי שאני יותר טוב כי אני נותן! אבל אם כולם נותנים מה יהיה עם המתנה שלי! רציתי בעצם להתנשא על ידי הנדבה שלי!!

 

הלויים הם נראים כמורמים משאר העם. ה' בחר בשבט לוי כדי לשרת בקודש. אבל הם "משרתי הציבור". האם הם מעל או מתחת לשאר העם? יש להם הרבה מגבלות. אבל יש להם גם חובות. ויש חובות לגביהם.

הם אמורים ללמד את התורה לבני ישראל. זה מעניק להם אולי מעמד עליון. אבל מצד שני, הם עניים ויש לתת להם מעשרות ומתנות.

 

כשלוי נושא כלי קודש, מוצאים אותו הפרדוקס: הוא עלול למות מזה! מצד שני הוא יכול להרגיש גאווה מהתפקיד הרם. מצד אחר, הוא הסבל!

 

הפרדוקס של "נשא" (הרגשה של עליונות או של פחתות) נמצא אם כן

בעניין הנדבה : נשאו לבו לתת

בעניין התפקיד: הנשיא שולט

בעניין הבחירה : נשא את שבט לוי

 

ושלושת העניינים האלה נמצאים בקרבנות הנשיאים:

כל נשיא, הוא מצד אחד מפקד, הוא נבחר, הוא ראש שבט. ומצד שני, הוא בא לתרום. הוא מביא קרבן נדבה.

הכל תלוי בצורה של הנדבה.

 

כל אחד מביא קרבן.

אבל לא כותבים שכולם הביאו אותו הדבר. להיפך. כל אחד זוכה לפרשה מיוחדת שבה אומרים את שמו של הנשיא . לכל אחד מוקדש יום אחר. לכל אחד הכבוד שלו. אבל ביום השני, אנו מופתעים לגלות שהנשיא השני משבט יישכר, הביא בדיוק אותה הנדבה שהביא נחשון ביום הראשון! זו באמת ההפתעה הגדולה ביותר. איך שבט שונה עם נשיא שונה, מביאים בסופו של דבר אותו הדבר!. הפליאה גדלה ביום השלישי וכן כל יום.

זה ביטוי לאחדות שלא מתוך אחידות!!

אם היה כתוב שכולם הביאו אותו הדבר, זה היה אומר שכולם התכוונו להביא אותו הדבר כי הנדבה היתה מוכתבת על ידי קריטריון כללי. העובדה שכל אחד , בשמו, ובשונותו מוזכר בנפרד מראה שיש כאן פלא פלאים שגרם המשכן: הוא הצליח לאחד את השבטים בלי שאף אחד לא יאבד את השונות שלו!!

 

כך נושאים את ראש בני ישראל!

כך נושאים כל אחד ליבו לתרומת המשכן.

כך בונים נשיאים: שכולם מאוחדים בלי לאבד את המקוריות שלו.

זה פלא המשכן. נס המזבח: הוא מצליח לאחד את כולם בלי שיאבדו את צביונם הייחודי.

 

נשיאים

מעניין לבדוק את העניין הזה על ידי כתיבת המילה נשיאים בתורה:

לפעמים כתוב נשיאים  עם שני יודים

ולפעמים נשיאם   עם יוד ראשון

ולפעמים נשאים   עם יוד שני

ולפעמים נשאם   בלי יוד בכלל

כשחסר היוד הראשון, זה רמז שהנשיא בעצמו איננו ראוי. כי העובדה שהוא " נשיא" פגומה.

כשהיוד השני חסר, הבעיה נמצאת בחיבור בין כל הנשיאים. העובדה שהריבוי של נשיאם, פגום.

 

עכשיו נלמד פסוק אחד בפרשה שלנו:

במדבר פרק ז :(י) וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:

יש כפילות בפסוק! פעמיים כתוב שהם הקריבו קרבנם. רש"י מסביר שהיתה שם בעיה. הם בקשו להקריב ומשה ביקש מהם להמתין עד שהוא קיבל אישור מה' ואז הם הקריבו.:

רש"י    ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח – כי לא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה:

מה היתה הבעיה? בהתחלה הם היו "נשאים" (בלי יוד ראשונה) כלומר, היה בעיה בכוונה של כל אחד. והוא המתין עד שיהיו "נשיאם" (עם יוד ראשונה ובלי האחרונה) שכל אחד מרגיש חלק מהכלל. רק אז ה' נתן להם להקריב.

 

קרבן בשבת:

אם שנים עשר נשיאים הקריבו קרבן נדבה , בכל יום, יוצא שבשבת הקריבו קרבן גם כן! אבל אסור להקריב קרבן יחיד נדבה בשבת!

העובדה שהם הקריבו אותו הדבר, אומר שכולם נכללו בכלל ונעשו במדרגת ציבור. אילו היה שוני בין הקרבנות, אז אסור היה להם להקריב!!

 

הקטורת של נחשון

איך יכל להיות שנחשון מקריב קטורת ואין בעיה בזה, בעוד שבאותו היום, נדב ואביהו מקריבים קטורת ומתים בגלל זה?? הרי מדובר באותו מעשה (הבאת קטורת), על ידי אנשים פרטיים (נחשון או נדב ואביהו) שמונעים מתוך רגשה נדבה (נדב– עמינדב). ובכל זאת, הראשונים מתו והשני (נחשון והנשיאים האחרים) הקטורת שלהם התקבלה! כי הם עשו זאת בצורה של כלל. ונדב ואביהו עשו זאת בתור אנשים פרטיים.

מה שמכשיר את ההתלהבות והנדבה זה ההכללה בתוך הכלל!! זה המפתח של כל הסיפור

 

העגלות

בני יששכר הם אלה שנתנו העצה להביא עגלות

רש"י במדבר פרק ז שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו

איך יכול להיות, יששכר הוא התלמיד חכם! ולא האחראי על הטכניקה! אלא שהעגלות הם סמל:

התורה נוסעת ממקום למקום . מתפיסה אחת לתפיסה אחרת. והתורה צריכה להתגלגל ממקום למקום. ותלמידי החכמים האמיתיים הם אלה שנותנים עגלות וגלגלים ולא שמים מקלות בגלגלים! (הרב עמיטל ז"ל)

 

הסכום הכולל

האם אנו לא יודעים לעשות את החשבון ולסכם את כל הנדבות? אלא שהתורה מעידה שכולם היו נכללים בכלל. כך שניתן היה לעשות סה"כ מכל הנדבות. הפסוקים המסכמים הם האלה שמעידים על הכוונה של כל אחד להיות נכלל בכלל ישראל. מה שעה את קרבנם קרבנות ציבור. ורק אז אפשר להגיד שהם הביאו "מנחתם" יחד עם הקרבנות כי קרבן יחיד לא בא עם מנחה. רק קרבן ציבור חייב במנחה.