בע,ה כח תמוז התשע"ג
מישל בן שושן
דברים מי
מה הוא "דבר תורה"?
המדרש שוחר טוב אומר:"לא נתנה התורה לישראל אלא כדי שלא יעסקו בדברים בטלים"
אם נבין משפט זה כאילו התורה היא כאן "רק" כדי שלא נעשוק בשטויות, זה באמת עלבון לתורה ולישראל! כאילו נתין לילדים לשחק במשחק רק כדי שלא יעשו רעש או לא יעשו שטויות!
חייבים להבין המדרש הזה בצורה אחרת:
הדבר תורה היא ההיפך מדברים בטלים
כלומר הגדרת הדבר תורה הוא כל דבר שהוא "לא בטל".
מה הוא דבר בטל? זה דבר שאין לא משמעות , ואיננו משאיר רושם חיובי!
חסידות אישביצה מגדירה "דבר תורה" כל דבר בעל משמעות חיובית עבור האדם, יישוב העולם, קידמת האדם בדרך התורה. לאו דווקא פסוק מן התורה ופירושו אלא אפילו דברי חול אבל שעוזרים ליישם ולהבין את רצון ה' בעולם. כל השאר הם דבר בטלים!
מה הוא "דיבור"?
לשון "דיבור" מוגדרת, בניגוד לאמירה, כ"לשון קשה". כלומר , ה"דבר" צריך לעשות רושם על השומע. כמו שאומרים בעברית ישראלית: "זה מדבר אלי", כלומר דבר זה זעזע אותי, עשה בי רושם. אחרי ששמעתי זאת, אני כבר לא אותו האדם.
אם כן, הדיבור צריך להיות יותר מהעברת אינפורמציה. זה צריך דבר שאמור לזעזע במה שהוא את השומע אבל זה גם צריך להיות מותאם לאוזן השומע.
דברים בעלי ערך גדול יכולים להיאמר אבל אם השומע לא קלט אותם (בגלל שזה לא מובן, זה לא מתאים לו כרגע..) אז דברי הערך האלה לא נכנסו לליבו של השומע. עבורו, זה היה דבר בטל! כאילו הדבר לא היה בכלל!
אם כן, יש להתאים לפי ערך המדבר ולפי ערך השומע את הדיבור כדי שהדיבור לא יהיה בטל! כדי שיעשה רושם.
כשאנו אומרים שהדיבור הוא המאפיין את המין האנושי, לא מתכוונים ליכולת לתקשר . כי היכולת הזאת, קיימת בכל עולם החי! אלא קושר הדיבור הוא היכולת לתת משמעות ולהעביר מסרים בעלי משמעות!
דברי משה
מכאן הצורך להתאים את התורה לאוזני השומעים.אחרי שהם כבר הותאמו על ידי האומר אותם להבנתו! כלומר יש שני שלבים: מי שלומר תורה, חייב לאמץ את הדברים, לעבד אותם, לשכלל אותם, לחדש בהם, ואחר כך הוא צריך למצוא את המילים המתאימות, להבין את מה השומע עלול לנצל מזה, מה ענייניו ומה עולמו של השומע ואחר כך למצוא הדרך להעביר את הדבר תורה . האם זה ייקרא "דבר תורה"? עדיין לא! כי רק מבחן התוצאה יכולה לאשר אם הדברים האלה נקלטו כדברי תורה או לא!
כל התהליך הזה של הקריאה, של הלימוד, ההחייאה, החידוש, העיבוד והמסירה הלאה, הוא הגדרת התורה שבעל פה. זאת העבודה שעושה כאן משה.
משה קיבל את התורה. אבל כאן הוא מתחיל לשחזר אותה בשפתו, במילים שלו ובהתאם להבנתו את העם ואת מצבו. דברי משה יהיו דברים "מזעזעים". רבותינו קראו להם "דברי תוכחות". דברים קשים. בגלל שהם "דברים"! כלומר דברים שעובדו על ידי אדם עבור אדם אחר. אם השומע לא קלט, אז יש פספוס גדול והדברים האלה יהיו "בטלים" עבורו! לכן, יש מצווה גדולה להחיות את התורה שבכתב על ידי התורה שבעל פה, וזאת על ידי "דברי תורה,. לסיכום, ספר דברים הוא התחלת התורה שבעל פה. ומשה הוא הראשון שעשה "דבר תורה". בכך הוא הראה לנו את הדרך.
בהתחלת הסיפור, משה היה "אינטלקטואל". הוא חקר, חיפש, קיבל מה' את הדברים. אבל הוא לא היה עדיין "איש דברים", כמו שהוא טען במעמד הסנה.
רק אחרי שהוא הכיר יותר בקרוב את העם והבין הדרך להעביר להם מסרים כדי שיכנסו לליבם, הוא התחיל לדבר אליהם :"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל"
אם כן, אנו עכשיו מבינים את המדרש הנפלה שהתחלנו בו: מטרת התורה שבכתב היא להפוך לתורה שבעל פה ולא להישאר דבר בטל! אות מתה! יש להחיות אותה. כדי שהחיים יקבלו משמעות ולא יהיו חיים בטלים!
מבינים עכשיו גם למה כל הספר הזה נקרא בשם "דברים"!
המקומות שבהם חטאו ישראל
יש רשימה של המקומות שבהם חטאו ישראל במדבר. הרמ"י שואל: למה לא הוזכרו החטאים האלה על פי הזמן שבהם נעשו ? למה לבחור לציין אותם על פי המקום שבהם הם התרחשו?
כי הזמן, הוא מימד שבו אין שליטה לאדם. אבל המקום, הוא דבר שהאדם יכול לעזוב מרצונו. כדי להראות שהחטאים שעשו , לא היו בלתי נמנעים, כדי להגיד להם שהם יכלו לא לחטוא, שהיה בידם לשנות את ההתנהגות שלהם כמו שמשנים מקום ולא עשו זאת , ובזה חטאם הגדול!
אם משה היה תולה החטאים בזמן , זה היה מרמז שהחטאים היו בלתי נמנעים!
אחד עשר יום מחורב
בני ישראל חשבו שאחרי שהם קבלו את התורה, הם היו כבר חכמים ויודעים את הכל. אבל האמת שונה לגמרי: "רק בארץ ישראל דברי התורה יוכלו לקבל משמעות"
למשל, אדם שלמד את התיאוריה במקצוע כל שהו, יכול לקבל את האשליה שהוא מכיר את הנושא על בוריו. אבל האמת שונה: רק אחרי שהוא מתחיל יישם את הידע, שירכוש ניסיון בתחום הוא יתחיל ללמוד באמת את המקצוע!
התורה היא אמצעי. החיים בארץ הם המטרה. רק בחיים המעשיים התורה שהם קבלו תוכל להיכנס באמת לליבם!
לכן, מיד אחרי קבלת התורה, ה' מצווה להם:,פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי…בהר בשפלה ובנגב…, אל הכנעני והלבנון.." כלומר אל תחשבו שהמטרה היא התורה שקבלתם בהר סיני. יכול להיות שאתם מעדיפים להישאר כאן בישיבה החמה של הגלות ושל התורה, אבל העיקר הוא שונה לגמרי: יש ללכת אל ארץ הכנעני, להילחם, ליבש את ביצות ולהפריח את השממה!
לא אוכל לבדי שאת אתכם
מתי משה הרגיש חולשה לגבי ההנהגה? לפי פשט הפסוקים, זה קרה מיד אחרי שה' ציווה לעזוב את הר סיני ולהיכנס לארץ. הוא ידע שהוא לא בנוי לזה! שיהושע הוא זה שיכניס אותם לארץ. תפקידו של משה היה בקבלת התורה בלבד. ולכן חלשה דעתו!!
הבו לכם אנשים חכמים..
משה מבקש מהעם שיבחרו אנשים חכמים ונבונים וידועים כדי למנות אותם לשופטים.
אבל הפסוק הבא אומר שבאו אנשים חכמים וידועים. לא כתוב שבאו אנשים נבונים!
אומר הרמ"י: לא נמצאו אנשים נבונים!!
מה היו אמורים להבין האנשים הנבונים? הם היו אמורים להבין דבר מתוך דבר: להבין שמשה מאוד רוצה להיכנס לארץ והוא רמז להם שיש להתפלל לה' שישנה את דעתו ויכניס את משה אל הארץ! זה מה שהנבונים היו צריכים להבין. אבל, במקום זאת, העם קיבל את הגזרה בשלוות נפש ולא התפללו כדי שמשה יכנס לארץ!
מעניין: הכניסה לארץ של משה תלויה ביכולת שלו להעביר את המסר לעם: אתם יכולים לשנות את התכניות האלוהיות! אם משה מצליח להעביר את המסר הזה לעם, אז יש סיכוי שהוא בעצמו ייכנס! אבל הוא לא הצליח! העם, לטענת משה, לא היה מספיק "נבון"! אבל האשמה היא בסופו של דבר נופלת על המחנך!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 