בע"ה כו תשרי התשע"ד
מישל בן שושן
בראשית לעד
בהשראת איזבל כהן אקדם
אם נשים לב רק לפשט, האדם לא נראה "מטרת הבריאה". אכן הוא נברא אחרון. אבל מדברים עליו כאל אמצעי שיכול לעבוד את האדמה או להוריד גשמים. וגם הפסוק "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" די מקטין את חשיבות האדם. האדם הוא רק חלק אחד מ"כל צבא השמים והארץ"!
לעומת זאת, גולת הכותרת של הבריאה נראית דווקא..השבת!! היא נבראת אחרונה!. היא מקבלת ברכת ה' וה' מקדש אותה. היא מסיימת את מערכת הבריאה.
אם כן מה הוא מקום האדם בסיפור?
הבורא הפסיק לברוא ביום השישי.("כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ")
אבל נשאר הגעגוע אצל הבריאה.="ויכולו השמים והארץ" (אור החיים)(ויכולו= התגעגע, כמו כלתה נפשי לאלוהים) ומתוך הגעגוע הזה, באה ברכת ה' אל השבת שהוא תכלית הבריאה. ה' נתן נפש לשבת ("וינפש") כדי שימשיך את הבריאה בעצמו (אור החיים).
איך השבת תוכל למלא תפקיד זה של המשך הבריאה?
איך הבריאה תוכל למלא את הגעגוע לאלוהים שהסתלק מבריאתו?
ה' "ברא" את העולם.. המילה "ברא" מתארת מהלך של יצירה מחוצה לבורא. "ברא" בארמית, משמעותו "חוץ". כמו ש"בר" הוא הבן שיוצא מהוריו.גם בלטינית EXISTEבא מהשורש EXIT, לצאת אל החוץ. כלומר, תהליך הבריאה הוא יצירה של דבר אל חוץ הבורא.
הבורא , אם כן ברא את השמים ואת הארץ בהסתלקות , או יותר נכון , בצמצום נוכחותו בנקודה אחת של המציאות כדי לאפשר לעולם להתהוות. הסתלקות זו של הבורא, היא זאת שיצרה את הגעגוע של הבריאה.
בדומה להורים שנותנים לילדים שלהם לגדול, מתנתקים קצת מהם כדי לאפשר להם התבגרות והוויה מלאה מחוץ להורים. זה חסד גדול שעושים ההורים לטובת הילדים. זה רצון ההורים ותפקידם.
כמו כן, המהלך של צמצום הבורא הוא רצון הבורא לטובת הבריאה. זה חסד גדול מאוד, עבור הבריאה.
נחזור לשאלה שלנו: איך הבריאה, ובמיוחד השבת, יוכלו למלא את החסר הזה. איך הם יוכלו ליצור קשר עם הבורא אחרי סיום הבריאה?
התשובה פשוטה: על ידי עזרת הברייה היחידה שנבראת "בצלם אלוהים", כלומר האדם!
אם בן, החיבור בן האדם והשבת יכול לקשור את הבריאה לבורא בחזרה!
הקשר הזה, יוכל אפילו לגרום לעולם להמשיך ולהתקיים ולהתחדש. זה מובן המטרה המוצהרת של ברכת השבת על ידי הבורא:
"אשר ברא אלוהים לעשות".
המילה האחרונה של סיפור הבריאה הוא "לעשות". כלומר, הנחייה להמשיך ולפעול בעולם!
מוזר שהשבת, שמוכר כיום שבו מפסיקים לעבוד, בא כדי לאפשר דווקא עשייה!
האדם ששומר את השבת, מעיד על בריאת העולם על ידי הבורא. הוא ממליך את הבורא על הבריאה וכך נעשה הקשר שאבד בין הבורא ועולמו בתודעה של הבריאה כולה.
השבת גם עוזר לאדם לקבל מרחק מהעשייה היום יומית שלו, כדי לאפשר לו קשר רוחני, חשיבה בלתי "מכורה" לעבודה שהוא עמל בה כל השבוע. המרחק הזה הוא ה"קדושה" שזקוק לה האדם כדי להכניס קשר אנכי בעולם אופקי.
בהקשר לברית מילה שארעה בבית הכנסת בשבת זו:
ברית המילה היא "תיקון הטבע". כלומר, התערבות האדם במעשה בראשית. לכן, הוא חל ביום השמיני, שהתאפשר על ידי שיתוף הפעולה בין השבת והאדם, כדי להמשיך, לשכלל ולחדש את הבריאה לכיוון קשר עם הבורא!
02-03-09
מישל בן שושן
עזר כנגדו לעד
כשאדם רואה שהשני מטפל בנושא, אז הוא נוטש את הנושא הזה, ומטפל בנושא אחר.
כך נולדים הקיצוניות בחברה:
מהרגע שה"חרדים" מטפלים בדת, אז החילונים מטפלים בגשמי. ומהרגע שהחילונים התחילו לטפל בבניית הארץ, אז החרדים נולדו.
אילו , למשל, תופעת החרדים תעבור מן העולם, אז ייתכן מאוד שהחילונים ירגישו צורך לחפש תוכן ועניין ביהדות
אם מדינת ישראל תפסיק להתקים בגלל שאף אחד לא יהיה יותר מעוניין לקיים אותה פיזית, אז החרדים יתחילו לעבוד ולבנות אותה מחדש!
כך בזוגיות
אם אחד מקפיד בדבר, השני יעזוב לו את הנושא הזה, ויטפל בנושא ההפוך.
זה יוצר מתחתים , כל אחד כועס על זה שהשני לא מטפל בנושא שהוא עוסק בו, הוא מאשים האחר בשוניות, בטיפשות.
אבל, בעצם, בתת מודע, כל אחד "בחר" בנושא השני ועזב את הראשון.
בסופו של דבר זה מנגנון שמאפשר לאדם לתפוס בשני הקצוות של החיים! החיים דורשים מהאדם לקיים נושאים נגדיים ומשלימים. והעבודה הזוגית הזו, מאפשרת הקלה בעומס!
זה כנראה אחד הסודות של קיום החברה האנושית בכלל ואת החברה הישראלית בפרט: 12 השבטים, מתמחים בקצוות הפוכות של הקשת, ובכל זאת מקיימים עם אחד!
זו העזרה שהאדם מקבל מהנגדי לו!
2-03-09
מישל בן שושן
עץ הדעת לעד
ביום אכולך ממנו מות תמות:
1 ולא כתוב "אם תוכל ממנו", אלא "ביום אכלך"!
זאת אומרת שאכן, ה' תכנן שיום אחד,האדם יוכל ממנו!
(כמו שאומר האר"י ז"ל ומובא בשם משמואל פרשת תרומה)
החטא הוא בלתי נמנע. כמו חטא העגל היה בלתי נמנע.
ייתכן שזמן ביצוע החטא לא מתוכנן,
אבל עצם תכנון המשכן בפרשיות תרומה תצווה, לפני ביצוע חטא העגל, מורה על הכנת תרופה (משכן) למכה (חטא העגל).
האדם אנושי והחטא הוא בלתי נמנע
אבל יש צורך בהצבת אידיאל כל שהוא (המגדיר את החטא כ"חטא") כדי שלאדם תהיה מטרה להשיג, או לפחות לשאוף אליה כל חייו.
לכן חייבים להציב בפניו את החטא כדבר שיש למנוע אותו בכל דרך.
אבל עיקר התורה הוא להדריך את האדם החוטא, זאת אומרת האדם האנושי.
2חטא אכילת עץ הדעת, הוא כניסה לתוך עולם הדעת, האחריות: מרגע שהאדם יוכל מפריו, אז תכנס בו הידיעה שהוא ימות יום אחד. והפחד מהמוות יתחיל ל"הרוג" אותו!
בניגוד לבהמה שלא יודעת , לא מפחדת מהמוות וחייה את חייה בלי להתחשב מההשלכות של היותה בעל תמותה, האדם, אחרי החטא, חי בחרדה של המוות.
לכן, הפסוק מתאר מצב ולא מתאר עונש על האכילה:
ביום שתוכל ממנו, אתה תרגיש, תדע , שיום אחד "תמות" וזה סוג של מוות כבר! כבר באותו יום, אתה תמות. או "תמות מזה שתמות".
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 