בע"ה יב אב התשע"ב
מישל בן שושן
ואתחנן אה
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור.
לאמור= כוונת משה היתה לבקש על עצמו להיכנס לארץ ולאחר מכן, במידה וה' היה מסכים, משה היה מבקש שישראל (בדור הקודם) גם הם יוכלו להיכנס! לאמור= בכוונתו להגיד דברים אחרים.
אתה החילותה להראות את עבדך.
החילותה= ניתן לפרש מילה זו בשלושה אופנים:
- התחלה- התחלת לתת לי לכבוש את עבר הירדן אולי זה סימן לכוונתך לתת לי לעבור בחלק המערבי.
- תפילה (חלו פניך)-בקשה
- התרה (לא יחל דברו) כבר התרתה את הנדר שלך שלא אכנס על ידי מלחמות במזרח לירדן.
רב לך
על הטענה שמשה רוצה לקיים את מצוות התלויות בארץ,ה' עונה למשה שיש לו כבר את הזכות של קיום המצוות התלויות בארץ על ידי שישראל יקימו אותם בזכותו כי הוא זה שלימד אותם וציווה להם אותם!
וראה בעינך
הא"ה מתאר את הטלסקופ!. והוא אומר שה' אמר למשה לראות בעיניו ולא על ידי מכשיר שיאפשר לקרב האובייקטים!
ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים (ד-א)
אחרי שמה תיאר לבני ישראל את ה"כישלונות" שלו הן בסלע והן במעשה זמרי, משה מזהיר את ישראל שלא ילכו בעקבותיו ! הם חייבים לתקן את שני הפגמים האלה אם הם רוצים להיכנס בארץ ולהמשיך לחיות בה!!
משה הוא מורה גדול. התורה איננה מפחדת לתאר את השגיאות של המנהיג. העיקר הוא : מה האדם עושה עם השגיאות שלו! אין אדם שלא יחטא. אבל העיקר הוא מה עושים עם זה הלאה! משה למד על בשרו את הטעויות שלו והוא הבין שזה התנאי לביאה לארץ. לכן , כמורה גדול, הוא מתווה את הדרך לתיקון על ידי העם.
שני החטאים של משה מסוכמים על ידו:
- לא תוסיפו= בחטא הסלע, אני הלכתי על בטוח במקום להסתמך על האמונה ועל הספק! אני עשיתי יותר מדי דברים :גם הכיתי וגם דברתי אל הסלע! אני הוספתי, אל תעשו כך!אל תעשו יותר ממה שצריך!
- ולא תגרעו= במעשה זמרי, אני נמנעתי מלהתערב! וזה חטאי ! אל לכם לעשות "פחות ממה שצריך" בגלל הפחד לא להסתכן!
ואתם הדבקים בה אלוהכם חיים כולכם היום
- רק בזכות הדבקות שלכם בה' ,אתם שרדתם את ההשמדה שתוכננה כלפיכם! אתם "מצאתם חן בעיני ה'" כמו שנוח "מצא חן" בעיני ה' וה' הציל אותו אפילו אם הוא לא היה ראוי מצד זכויותיו!
- "ואתם"=רק אתם! משה מבשר לישראל שה' הסכים לבקשתו שלא להשרות שכינתו על עמים אחרים! ((שמות לג-טז) :"ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה")! כלומר, אפילו אם עמים אחרים ירצו להדבק בה', אפילו אם יעשו תשובה, לא יוכלו אף פעם "להידבק" בה' כמו ישראל!!
- "בה'"= הרמב"ם מסביר, בהלכות יסודי התורה (פרק ו) :
- שאם אות אחת נדבקת לפני שם ה', כמו "בה' " או "כה' ", אז האות הזאת לא מקבלת את הקדושה של כל השם וניתן למחוק אותה.
- אבל, אותיות שנמצאות אחרי השם כמו "כם" של "אלוהיכם" מקבלות את הקדושה של השם שלפניו ואסור למחוק אותן!!
- אם כן , אם אנו דבקים "בה'" אז אין קדושת ה' נדבקת בנו. אבל אם אנו דבקים בה' "אלוהיכם" אז אנו כן מקבלים את הקדושה מתוקף ה "כם" שאחרי שם ה'! כאילו ה"דבקות" האמיתית איננה תלויה רק במהלך שלנו מלמטה כלפי מעלה אלא גם מרצון הלמעלה לקבל את הדבקות הזאת! בזה שהוא מסכים להיות "אלוהיכם"! זה, לע"ד, מונע כל "השתלטות" באלוהים! זה פוסל כל מהלך של אנשים דתיים "לשים את האלוהים בכיס שלהם"! כמו שאני לא יכול לכפות את אהבתי ,או קשר כל שהוא, על בן זוג שאיננו מעוניין בכך, כך "דבקותי" בה' תלויה גם ברצון ה', ברצון האחר!
לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ (ד-כא)
משה מספר שה' סירב שהוא יכנס לארץ אבל הוא כופל את הדברים! כי יש בעצם כאן שני סירובים:
- לבלתי בא= בחיים
- לבלתי עברי= אפילו את גופתי אחרי המוות, אסר ה' שתכנס לארץ (בניגוד לעצמות יוסף וכל השבטים)
כי תוליד בני ובני בנים..ועשיתם הרע
לע"ד: משה מתאר תהליך של התדרדרות של עם ישראל מהרגע שהם יכנסו לארץ. תהליך זה איננו מותנה בבחירה בדרך הקללה למשל, כמו שכתוב בהרבה מקומות "אם בחוקותי תלכו..אז יהיה טוב- ואם לא תשמעו בקולי..אז יהיה רע". כאן, משה מספר שיהיה רע בכל מצב!! למה??
נראה לי שמשה אומר דבר פשוט: הישיבה בארץ ישראל דורשת מאמצים ועבודה מתמדת נגד כוחות האינרציה הטבעיים. אם נכנסים לארץ וסתם נותנים לחיים לזרום, אז תהיה התדרדרות!! (פשעים- חורבן- גלות- ייסורים-תשובה-גאולה) החיים בארץ "דורשים" מאמצים מתמידים!
ובקשתם משם…בצר לך ומצאוך..(ד-כט)
יש שני פסוקים שמתארים שתי אפשרויות בסוף התהליך שהתחיל בהתדרדרות. אחרי החורבן והגלות נמצאות שתי אופציות לפני עם שיראל:
- או שיעשו תשובה מרצונם, תשובה מאהבה. ואז, הגלות תסתיים ללא ייסורים על אופציה זאת מדבר הפסוק הראשון "ובקשתם משם..כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך"
- או שרק הייסורים יביאו אותם לעשות תשובה . התשובה מיראה כזאת פחותה בערכה מהראשונה , אבל היא גם תאפשר לסיים את הגלות ולחזור לארץ. על האפשרות הזאת בא הפסוק השני:" בצר לך ומצאוך…ושבת עד ה' .."
וידעת היום והשבת אל לבבך (ד-לט)
השתדל להכיר את המידה הזאת הנקראת "היום" וזה יביא אותך לעשות תשובה!
שמור את יום השבת
בעשרת הדברות שבפרשתנו, לא מוזכר "כי ששת ימים עשה ה' את השמים.." כמו בפרשת יתרו. במקום זה, כתוב "וזכרת כי עבד היית במצרים ויוציאך ה'..על כן ציווך לעשות את יום השבת". הא"ה מסביר שבעצם שתי הסיבות שוות: בריאת העולם וברכת השבת על ידי האלוהים היא הגדרת השבת. יציאת מצרים היא הגילוי של ברכת האלוהים והוצאתה לפועל. ויציאת מצרים היא בעצם המקור לציווי השבת. בריאת העולם היא המקור הרעיוני של השבת. בלוחות השניות, משה מסביר יותר את מה שהיה טמון בלוחות הראשונות. אם העם לא היה יכול להבין ששבת בראשית מחייב אותם בעשיית השבת, אז יציאת מצרים תבהיר להם זאת הרבה יותר טוב:
לע"ד: כשה' הפסיק לברוא את העולם ביום השביעי, הוא כביכול "תפס מרחק" מעבודתו. כמו שאומר ה"בית גנזי", הי היה עובד ובורא את העולם ופתאום השבת נכנסה וה' היה מוכרח להפסיק לברוא! כאילו השבת נכסה לו כמו שהיא "נכנסת" עבורנו היום! כלומר, גם עבור הבורא, השבת היתה הזדמנות להתרחק מעולם הבריאה שהיה עמל בו כדי לראות את הדברים בפרספקטיבה! להגיד שה' "נח" וברך את יום השבת" זה גם אומר שהשבת הוא זמן שונה שמאפשר פרספקטיבה שונה. יש כוונה בבריאה. אין לשקוע בעולם המעשה. יש לצאת ממנו כדי למצוא את כיוון החיים. וזה מה שישראל למדו ביציאת מצרים! עבורם, השחרור משעבוד מצרים "מדבר" אליהם יותר, ולכן, משה בחר לתת להם את משל היציאה מאשר הסבר מנוחת הבורא.
את הדברים האלה דיבר ה..(ה-יט)
משה לא אמר "את כל הדברים האלה" כי משה לא מצטט מילה במילה. הוא מסכם, מסביר, מבטא בלשונו.
שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד
יש שתי בחינות בקבלת מלכות שמים:
- ה אלוהינו= אנו מקבלים את אלהות ה', אפילו אם היו נמצאים הרבה אלהויות! היינו אוהבים אותו ובוחרים בו כאלוהים שלנו ,אפילו אם היתה לנו הבחירה בין אלוהים רבים! בוחרים בו כי הוא טוב, כי הוא מועיל ובגלל הערבות שלו! (ה' מיוחד!)
- ה' אחד= סיבה אחרת שאנו מקבלים עלינו את אלהותו של ה' היא שהוא אחד! כלומר, אין לנו ברירה! וזה גורם לנו לקבל את העניין של אחדות המידות! (ה' אחד!)
ואהבת את ה' :
למה "וו"? כי הפסוק הראשון (שמע ישראל) מגדיר את "קבלת עול מלכות שמים" הוא בעצם קובע החיוב ב"יראה". רק אחרי שיש עבודה מתוך יראה, ניתן להגיע לעבודה מאהבה! והאהבה היא העיקר אבל היא איננה יכולה להחזיק ללא כלי היראה!
ה' אלוהיך
אהבת ה' יכולה לגרום לקרבה כזו שהוא יהפוך להיות "אלוהיך". כמו שה' הוא "אלוהי אברהם" בזכות העבודה המיוחדת של אברהם כלפי ה'. כמו שה' יכול להיות "אלוהי יצחק" בזכות העבודה המיוחדת של יצחק, כך כל אחד יכול לזכות שה' יהיה "אלוהי פלוני"! "אלוהיך"!
בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך
מדובר על שלושה דברים שאינם קשורים במעשי בני האדם אלא במזל!:
- בכל לבבך= זכייה בהולדת בנים (בני)
- בכל נפשך= הזכות לחיים.(חיי)
- בכל מאודך= הזכות לפרנסה (מזוני)
יש לאהוב את ה' אפילו אם אין לי אחד משלושת הדברים האלה!! שזו עבודה קשה ביותר כי כל אחד משלושתם הוא דבר מאוד עקרוני עבור כל אדם
יש לאהוב את ה' בשלושה מישורים
- עבודה ברגש: לפעול נגד חמדות הלב, תאוות מיניות = "בכל לבבך" נגד התאוות האסורות
- עבודת ה"צורך": לפעול נגד תאוות המזון, לשמור על מצוות הכשרות= "בכל נפשך"
- אהבה: ברצון לרכוש ממון רב ככל שיותר= "בכל מאודך". תאווה זו איננה מפסיק בשום שלב, בניגוד לשתי התאוות הראשונות!
וצדקה תהיה לנו
יש שתי דרגות בעבודת ה':
- עבודה מתוך יראה. בגלל החיוב.
- עבודה מתוך אהבה. כשהרצון העמוק של האדם הוא לעשות רצון ה'.וזו נחשב כ"צדקה"! ובדרך הזו יכולה להביא את האדם למתיקות אהבת ה' בלבו וערבות שתביא אותו להשגת טעם החיים!
ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו
למה הפסוק עובר מלשון רבים (שונאיו) ללשון יחיד (האבידו)?
כי יש הבדל בין אדם שמרשיע את דרכו בלי לגרום לאחרים להרשיע את דרכם. אבל הרבה יותר חמור אם האדם גורם לאחרים להרע. כמו כן, אדם רשע שבניו צדיקים, אין ה' מאבדו (ביחיד) כי "ברא מזכה אבא". אבל אם הרוע מתמשך ועובר לדורות הבאים, זה סימן שהרוע מושרש ומועבר. אז ה' מאבד את שונאיו (ברבים)
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 