10-04-07
מישל בן שושן
שביעי של פסח לעד
מ"רשימות לב" של הרב הוטנר
שביעי של פסח הוא השלב שממנו אין יותר חזרה לבחירת ישראל.
עד אותו שלב, ישראל היו מבחינת עובר שעדיין יכול להיות "הפלה". עדיין היתה אפשרות לשנות את ההחלטה והברית בין ישראל לה'. אבל בקריעת ים סוף , זה כבר סופי. הוולד כבר נולד וזה בלתי הפיך.
אז שומעים לראשונה את ישראל אומרים "אני": "אשירה…זה אלי…ארוממנהו…" בלשון עצמי.
בכל מה שקורא "למטה", בתחתונים (כמו שאומר השל"ה הקדוש), יש תרגום על מה שקורא למעלה . למשל , "פרעה רודף אחרי ב"י" למטה, פירושו למעלה:" עדיין לא נגמר דינם של ישראל. הם עדיין קשורים בטבור אל הרחם. "מצריים מתים" פירושו:" ישראל לגמרי חופשיים ונולדו סופית". לכן כתוב :"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, וירא ישראל את היד הגדולה..ויאמינו בה' .." עד אז הכל היה לא סופי. הכל היה אפשר להשתנות. אפילו בים, המים היו להם לחימה עם קטרוגים:" למה אילו עדיפים על אלו?".
בכל מה שקורא בעולם הזה, האדם יכול לשנות את דעתו. הכל הפיך מבחינת ההחלטות, הרצונות.. לכן, מידת הדין למעלה מחקה הרבה זמן עד לקביעת עובדות סופית.יש "DELAY",יש זמן המתנה שבו הכל יכול להשתנות. יש הרבה שלבים בדין עד לשלב הסופי ממש.
כך בעשרת ימי תשובה: אפילו אם כבר עברנו את יום הדין, יש עדיין ארך אפיים, יש זמן נוסף עד לחתימה הסופית ביום כיפור.
שבעה ימי חול המועד של פסח מקבילים לעשרת ימי תשובה.
ואפילו אחרי כיפור יש הושענה רבה! לגמר החתימה.
קריעת ים סוף= זה סופי. כמו הקריעה שעושים אחר המוות כי זה סופי!
כמו שבטן האימא נקרע בלידה. יש אז כאב מסויים כי משהו סופי קורא.
לכן גם שרו "שירה" בלשון נקבה.
שיא השירה הוא עדות על כבוד ה'.
מי כמוך באלים ה'.
ה' ימלוך לעולם ועד.
למה בעתיד "ימלוך". ולמה ולעולם ועד?
כי עכשיו שלידת ישראל היא סופית, הם יישארו לאורך כל ההסטוריה עד לתחיית המתים כעדים חיים למלכות שמיים.
ישראל יכולים עכשיו להכריז שהם יהיו עדים לעובדה שה' מלך העולם, מכאן ועד לסוף ההסטוריה.
לכן "אז ישיר משה" הוא ראיה לתחיית המתים!! כי העובדה שישראל הם כאן לעולמי עד, סופית , אז אפשר לדבר על נצח, על העתיד , עד לתחיית המתים!
יש שלושה שלבים בקשר אפשרי בין בני אדם, בין איש ואישה ובין ישראל וה':
- השלב הגבוה ביותר של הקשר, האהבה הגדולה= אפילו את אחד מבני הקשר חוטא, השני לא רואה את החטא כי האהבה גדולה יותר והחטא אינו נראה בכלל
- השלב השני= האהבה פחות חזקה , או החטא יותר מידי בולט עד כדי כך שרואים אותו, אבל בכל זאת, האהבה מכסה אותו. מעלימים עיין. עושים כאילו אין חטא. "על כל פשעים מכסה אהבה".
- השלב השלישי = מצב שהאהבה חלשה וקלושה. החטא גדול מאוד. הוא בולט והוא נראה ולא מכסים אותו. אבל יש ברית. יש אינטרסים שמונעים שבירת הכלים וניתוק הקשר. לא כדאי להיפרד כי זה מן האינטרס של שניהם להישאר ביחד!.
השלב השלישי הזה , גם הוא נלקח בחשבון בין ה' וישראל: יש אינטרס של ה' שישראל לא ימחקו אפילו אם הם חוטאים מאוד ואין יותר אהבה כלפי הבורא. האינטרס הוא שישראל הם העם שלו כלפי שאר אומות העולם. "מה יאמרו הגויים? איה נא אלוהיהם?…" כבוד ה' בעולם זקוק לישראל!
ואכן אנו משתמשים בטיעון הזה לפעמים:"לא לנו ה'..כי לשמך תן כבוד!"," עשה למענך אם לא למענינו!"
וכל הקשרים האלה מתוארים נבדקים ונקבעים בשירת הים וכן בהלל.
יש עוד טיעון גדול שאנו "שולפים " לבקשת סליחה מה' במצבים קשים מאוד, כמו בתענית ציבור או בראש השנה: "זוכר הנשכחות אתה". כלומר:" כשהיינו במצריים, היה שלב שהתייאשנו מן הגאולה. למרות זאת, אתה ה' באתה והוצאתנו משם. אז לקחת את האחריות עלינו אפילו כשהיינו מיואשים. לכן זכור את זה והצילנו גם עכשיו".
לסיכום:
בקריעת ים סוף,קשר הדוק וסופי נולד בין ה' וישראל העדים למלכותו בעולם. ישראל מאוד שמחים לקבל אז את הזהות הסופית שלהם כמו שכתוב:
"בשמחה רבה ואמרו כולם מי כמוך באלים ה'"
כי זהותם קשורה לכבודו של הבורא. וזה ראייה לנצח ישראל עד לתחיית המתים
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 