בע"ה כו אדר א התשע"ד
מישל בן שושן
פורים נה
מה הוא הנס של פורים?
זה שהיהודים היו בקרקעית ההתבוללות, ומשם, בלי שהייתה להם מדינה או מלך, אף על פי שהיה להם קל יותר לעזוב את דתם אחרי גזרות המן, הם "קיימו" את הזהות שלהם, הם התאחדו והיו מוכנים אפילו להילחם על זהותם.
למה פורים גדול משאר החגים?
(אומרים למשל שפורים הוא חג שיישאר אחרי העלמות של כל החגים האחרים):
לכל דבר שבא בגלוי, יש פחות ערך מדבר שבא לנו בצורה נסתרת.
כאילו שהדברים החשובים באמת ובעלי ערך גדול זקוקים להגנה! לדבר ששומר עליהם כמו שקליפה שומרת על פרי. לדברים הטובים שבאים באופן גלוי יש ערך אבל העובדה שהם יכולים להיות חשופים, הוא סימן שהערך שלהם פחות.
כל חגי ישראל באו אלינו בגלוי. יש עליהם סיפור של נס גלוי כמו קריעת ים סוף או מתן תורה. אבל בפורים, הכל היה בנסתר. אפשר להגיד ששום דבר לא קרה בפועל! (היו גזרות והן בוטלו!). אבל מה שקרה באמת זה שהיהודים עמדו על הזהות שלהם. הם בעצם החזירו לעצמם את הקרדיט של הנעשה ונשמע:
בנעשה ונשמע, הם היו תיאורטית מוכנים לעשות הדברים בלי להבין. לפחות בשלב ראשון.
אבל בחטא העגל, הם אמרו: "משה האיש לא ידענו מה היה לו" מכאן שכן רצו לדעת מה היה לו, כלומר להבין מה קורה. הם איבדו אז את המוכנות של ה"נעדה ונשמע". זו הסיבה שה' כפה עליהם ההר כגיגית: כדי שימשיכו בכל זאת "
לעשות"! . אבל מהרגע שהיהודים לקחו על עצמם להיות יהודים בלי כפייה, אז זה היה התיקון של חטא העגל! כלומר, הוחזר להם הזכות של המוכנות להיות עבדי ה' ולא עבדי המן!
פורים גדול כי הוא בא בהסתר.
אנו חוגגים אותו בצחוקים, ב"לא ידע", באוכל, ולא בלימוד ,חשיבה או דיון על הזהות היהודית! אבל העיקר נעשה: מקבלים על עצמנו את העיקר: מקבלים על עצמנו את העובדה שאנו יהודים!!
מה תפקידו של המן?
לפני בניין המשכן(על ידי יהושוע) או המקדש הראשון (על ידי שאול) יש שלב מקדים של מלחמה נגד עמלק. כדי להפגין אחדות. זה הסוד שממנו יכול להיבנות מקדש. כאן היה צריך לבנות המקדש השני ולכן המלחמה נגד עמלק (המן) אפשרה בדיעבד את בניין המקדש השני.
הלחץ שהפעיל המן על היהודים, אפשר להם לגלות את הרצון שלהם להיות יהודים. רצון זה היה מוסתר בתוכם. הלחץ החיצוני הוציא הרצון הזה לפועל.
נעשה ונשמע:
בחטא העגל, בני ישראל הפרו את ההבטחה שלהם שיעשו בלי לבקש מראש הבנת הדברים. כשאמרו "נעשה ונשמע" זו היתה התחייבות של אמונה ,נאמנות בלתי מסויגת והכנעה .
איך יודעים שהם הפרו הנעשה ונשמע בחטא העגל?: הם אמרו "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" סימן שהם רצו לדעת "מה היה לו" כלומר, לפי הנ"ה, הם כבר לא מוכנים להמשיך את החוזה כל עוד הם לא מבינים, לא יודעים מה קרה למשה. הם "עומדים עם סטופר ביד"! ההכנעה שלהם איננה טוטאלית.
בגלל הפרה זו או האיום להפרה זו (ה' כביכול חשב על האפשרות הזו מראש), "כפה עליהם הר כגיגית" כדי שבכל זאת, למרות ההפרה האפשרית של ה"נעשה ונשמע", הם ימשיכו לציית למצוות. זה אמנם לא מצב רצוי, עדיף שהם יעשו בלי לרצות לשמוע קודם, וכל זאת ברצון שלם, מתוך אהבה ונאמנות. אבל, ה' יודע שהם עלולים לרדת ממצב אידיאלי זה ואכן , זה מה שקרה בעגל ולכן יש את המערכת השנייה, של "הר כגיגית" שבאה לכפות זמנית על מצב לא רצוי זה.
בפורים, ישראל נמצאו בפעם הראשונה בגלות. בלי הכפייה של הימצאות בארץ ישראל. בלי שלטון יהודי. בארץ שההתבוללות בה נוחה מאוד. בנוסף, גזרות המן דוחפות את כל מי שאיננו רוצה להיות יהודי, לברוח מהזהות הזאת. כלומר, בפורים, היהודים נמצאים בפעם הראשונה לגמרי חופשיים להיות לא יהודים.
ואז קורה הנס הגדול: היהודים בוחרים להיות יהודים!! מרצונם הטוב. בזמן שקשה להיות יהודי!
עכשיו, הם החזירו לעצמם את מנגנון הראשון, של האהבה והנאמנות אל ה'. אל זהותם. הם , כאילו, מחזירים לעצמם את זכות ה"נעשה ונשמע". הם כבר לא צריכים את כפיית ההר כגיגית! זה מה שאנו חוגגים!
ברצוני להציע משל:
בני זוג מאוהבים נשבעים אמונים, אהבה נצחית, נאמנות…אחד לשני. הכל טוב ויפה.
אבל מגיע משבר אמון ראשון. הזוג מעורער. כל מה שנאמר והובטח פתאום מתעלם!
מה עושים ?
או שהכל באמת נשבר ונפרדים
או שמצליחים להתעלות על קשיי המשבר. מתגברים ומחליטים להמשיך .
מכאן, יש שתי אפשרויות:
או שהיחסים התקררו לתמיד. שום דבר לא יחזור להיות כמו שהיה. ממשיכים רק בגלל האילוצים והנוחיות.
או שמוצאים שוב אהבה ורצון והחשק הראשוני חוזר! במקרה האחרון הזה, יש כאן חוויה מיוחדת במינה. כי הצלחנו לפתח כלים שעוזרים לא רק לעבור המשבר אלא לגלות אהבה פנימית יסודית שהמשבר לא השמיד, ואולי להיפך, המשבר גילה שהאהבה הרבה יותר חזקה.
במקרה זה צוברים כוח להתמודד עכשיו עם משברים עתידיים! אין ביטחון. אבל יש כלים! זה כבר קרה לנו והצלחנו לחזור לאהבה אמיתית ולנאמנות!
הנמשל ברור:
הקשר בין ישראל לה' הוא קשר לא פחות מסובך מבן בני זוג.
בהתחלה, בהר סיני, הכל טוב ויפה. נשבעים אמונים ואהבה (נעשה ונשמע)
אבל המשבר הראשון (העגל) הורס הכל.
ה', שיודע הכל, הכין מראש מצב כזה והוא הכניס אותנו לתוך מסגרת שתקשה על היפרדות מיידית. (למשל נישואין, ילדים, כל מה שמקשה להתגרש מיד) הוא כפה ההר כגיגית.
וזה נמשך כך, עם עליות ומורדות.
בפורים, זה היה המשבר הראשון הקשה כי אז היהודים כבר לא הרגישו את ההר כגיגית. הם היו מחוץ לארצם, במצב נוח לבגוד בה' ואכן בגדו בו כהוגן! ואז, ה' נותן את טבעתו לידי המן לעשות בו כטוב בעיניו! ממש איום לגירושין מיידיים.
אבל הנס הוא שהיהודים מצאו בתוך נפשם רצון, אהבה מחודשת, ובקשו לחזור למתכונת הראשונה! מרצונם, בלי האיום של הר כגיגית! הנה שלא רק שעוברים את המשבר אלא מוצאים כלים כדי לשחזר את האהבה והרצון לקשר הזה! הם "קיימו את מה שקבלו! הם חזרו ל"נשעה ונשמע"!
האם מצב זה ימשיך לנצח?
לא! ואנו עדים לעוד הרבה משברים כאלה! אבל יש לנו בפורים ההוכחה שזה אפשרי! אנו יכולים להשתמש באותם הכלים כדי לחזור לנאמנות הראשונה. וזה נכס גדול מאוד!!
מה הם הכלים האלה?
אנו גילינו שיש בתוך נפש האדם דברים שלא מודעים אליהם. לפעמים, בחיצוניות של הדברים, נראה לנו שאנו לא אוהבים, לא קשורים. אבל, לפעמים, מתגלה נסתר! הקשר העמוק שהיה בנו ולא ידענו שהוא כאן!
פורים זה גילוי הנסתר הזה! ואין שמחה גדולה מזו , כשמגלים שיש טוב עמוק מתחת לקליפה הרעה שלנו!
כשהגמרא אומרת שהיהודים "קיימו את מה שקבלו בהר סיני" , זה אומר שעכשיו הם הראו שהם יכולים לקבל על עצמם את הקשר מרצון, ולחזור אליו, אפילו בלי "הר כגיגית"! עד עכשיו, הם היו אך ורק במערכת של "הר כגיגית" ועכשיו הם פתחו מעצמם כלים לשחזר את רצונם הטוב והאהבה שהביעו ברגעים הראשונים של המפגש!
"נעשה ונשמע "= "קיימו וקבלו היהודים"
עם עוד תוספת: זה היה בלשון עתיד (נעשה ונשמע) ועכשיו, בלשון עבר!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 