בע"ה כו תמוז התשע"א

מישל בן שושן

מסעי אה

האור החיים הקדוש

 

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרון

• שלוש שאלות:

1. למה הפסוק בחר במושג "מסעות" ולא ב"חניות"?? גם המסורת בחרה ב"מסעי" ככותרת הסדרה כולה. מה יש מ"מסע" יותר מאשר ב"חניה"? בדרך כלל , עושים רשימת החניות כדי לתאר מסלול ולא רשימת ה"מסעות" כי אין במסע שום נקודת ציון, חוץ מהתחנה הקודמת והתחנה הבאה! אז היה צריך להגיד "אלה חניות בני ישראל…"!
2. "אלה" , תמיד בא לפסול את הראשונים. מה המילה "אלה" כאן באה לפסול??
3. מה פירוש "צבאות" בני ישראל , כבר ביציאת מצרים? עבור איזה מלחמה הצבאות האלה מאורגנים?

האור החיים הקדוש מציע, לפי פירוש הזוהר, שכל המסעות שהיו בעולם עד כה, הם "פסולים" לגבי המסעות של ישראל במדבר!!

יש ב"מסע", התערבות האדם במה שקורא בעולם. בניגוד ל"חניה", שבה האדם דואג לעצמו ולסביבתו, במסע, האדם מסתכן בפגישה עם העולם החיצון. מטרת עם ישראל בעולם היא "לטהר את העולם", כלומר, להביא בשורה, לעורר, להעיד, לגלות השגחת ה' בעולם.

המדבר הוא כאן , כנראה, סמל לעולם הרחב. העובדה שהוא לא מיושב בבני אדם, עושה אותו עוד יותר זקוק "לטהרה", זאת אומרת לחיים אמיתיים של בני אדם שיגלו מימד נוסף על המימד הארצי. המדבר הוא מקום מת מבחינת גילוי הבורא על ידי בני האדם. מקום מיושב בבני אדם, הוא כבר מגלה פן מסויים של רוחניות. בני האדם היושבים שם מגלים כבר, לפי דרכם, שיש משהוא בנוסף למימד הארצי גשמי. אבל המדבר , בהיותו רק מבני אדם (מקום עקרב, נחש, צימאון …) הוא ריק מכל תודעה כזו. לכן, המסע במדבר דווקא היא הסמל של כל עבודה אנושית באשר היא.

בני ישראל הם "צבא" מהרגע שהם שישים ריבוא. זאת אומרת, שהם מייצגים את כל האפשרויות להיות "בן אדם". כמו שהם 12 שבטים, 70 נפש, הם 600000אפשרויות לגלות את הבורא בעולם. הם מייצגים את כל האפשרויות האלה והם מעדים על האפשרות שכל האפשרויות האלה יכולים לחיות באחדות כי כל האפשרויות מגלות, כל אחת, בעצם פן אחד ממציאות אחת כוללת.

העובדה שששים ריבוא נוסעים במדבר היא הסמל של "טהרת" העולם!! היא הפחת רוח של חיים רוחניים (גילוי השגחה , מימד שמימי )בעולם גשמי גרידה (מימד ארצי).

לכן, העיקר כאן הוא "המסע" ולא החניה! כמו שיש "להתהלך בארץ" ולא רק לכבוש את הארץ. כמו שיש "להגעיל את הכלים" ולא רק לטבול אותם (ראה קובץ מטות איה), כך יש ערך למסע במדבר העולם.

ארץ ישראל היא המעבדה הקנה שעם ישראל נמצא בה כדי "להיות" ישראל. אבל המדבר הוא סמל לעולם הרחב שבו השפעת עם ישראל מתגלית. מעניין שלפני הכניסה לארץ ישראל, ה' בחר להעביר אותם במדבר. אולי כדי לסמן להם המטרה הסופית: השפעה על כל בני האדם. והאמצעי הוא יצירת עם קטן שמתבקש להיות עצמו וכך הוא ישפיע!

• שלושת התשובות:

1. העיקר הוא המסע של ישראל במדבר. לכן הסדרה נקראת "מסעי"
2. "אלה" פוסל את כל המסעות האחרים שאינם בעלי המשמעות המיוחדת שתיארנו לעיל. כאן, המסע הוא לא רק אמצעי לעבור מנקודה לשנייה אלה ההליכה במרחב כדי להפיח בו חיים.
3. "צבאות" מתאר את עם ישראל עם שישים ריבוא פרצופים שונים. מה שעושה את ישראל זה השישים ריבוא האלה. רק בזכות זה הם קבלו את התורה (ולא להיפך!). הרב נותן אפשרות נוספת להסברים שלו: כשישראל לא היו שישים ריבוא, הבה אומר אחרי חטא המרגלים, כשהם התחילו למות, אז המסעות היו באיכות ירודה מאות ואפילו הם לא היו "מסעות" אמיתיים. ואת המסעות האלה, שהתרחשו אחרי חטא המרגלים, בא הכתוב לפסול במילה "אלה"! כלומר, אלה המסעות הטובים: המסעות הראשונים מהיציאה ועד לחטא המרגלים. וצריך לפסול את המסעות האחרים עד שהם התקרבו לארץ בהתחלת פרשת במדבר ונהיו שוב שישים ריבוא. ישראל הם "צבא" בזה שהם מייצגים את השישים ריבוא אפשרויות להיות בן אדם.

פרק לג-נב: והורשתם את כל יושבי הארץ מפנכם ואבדתם את כל משכיותם ואת צלמי מסכותם תאבדו ואת במותם תשמידו. והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה.

 

יש שלושה מובנים אפשריים למילה "להוריש" , לפי המילון העברי:

1. להשאיר ירושה לילדים
2. לגרש עם מארצו
3. לרושש, להפוך משהו לעני

רש"י והרב מתרגמים כאן "להוריש"= לגרש. מצווה לגרש את העמים שיושבים בארץ. כנראה אלה שעובדים עבודה זרה כי הפסוק ממשיך "אבדתם את מסכייותם …"

יש מצוות ברורות בספר דברים לגבי 7 העמים היושבים בארץ: יש להרוג אותם! (או לקחת אותם לעבדים במידה ויסכימו לעזוב את העבודה זרה שלהם..). אז למה כאן יש "רק" לגרשם? הרב נותן שני מצבים שיש להבין בהם את הפסוק שלנו:

1. מדובר על עמים שלא מ7 העמים היושבים בכל זאת בארץ
2. מדובר גם כן באחד מ7 העמים שיש מצווה להרוג אבל, ייתכן שאין לנו כוח להרוג אותם ואז יש מצווה לגרשם לפחות!!

נראה לי לפרש את המילה "להוריש" כך:

בצרפתית : DESHERITERכלומר לגרש אותם מהירושה. כאילו יש ירושה מהאלוהים. הכנענים ירשו אותה והם יושבים כעט כאן. הגירוש שלהם הוא השלב הראשון כדי לרשת בעצמנו את הארץ. הארץ צריכה לצאת מירושת הכנעני ולהיכנס לירושת בני ישראל. כמו שאומר סוף הפסוק: וישבתם בה ..וירשת את הארץ ." נוכל כך להבין את המשך הפסוקים: אם לא תורישו אותם, אם תשאירו אותם כאן, אז אני (ה') אעשה זאת לכם במקום לעשות להם: כאילו עם אחד צריך לרשת הארץ. במידה ואתם לא תגרשו אותם, אז אני אגרש אותכם! זה או אתם או הם!!

• יש מחלוקת בין רש"י לרמב"ן: האם המצווה היא רק להוריש את הארץ מהגויים או שהמצווה היא לשבת בארץ. רש"י והאור החיים סוברים שהמצווה היא להוריש. כי, סוף הפסוק נותן את הטעם:"לרשת אותה". הרמב"ן סובר שהמצווה היא לשבת בה! ונראה לי שאין מחלוקת: הירושה של הארץ כוללת את שני השלבים: לגרש העמים האחרים ולהתיישב במקומם. כך אפשר לרשת אותה!

 

ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעינכם ולצנינים בצידכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם.

והיה :

שואל הרב: "והיה " תמיד מציין דבר שמח. איזו שמחה יש כאן שהם יפריעו לכם כל הזמן? אלה מסביר הרב: אפילו אם תשאירו חלק מהם , מרצון, בשמחה, על ידכם, כי הם עוזרים לכם או לא מפריעים לכם ותשמחו בעובדה שהם יגורו על ידכם על הארץ, אפילו הכי, יהיו לכם לאויבים מרים .

 

אשר אתם יושבים בה

אפילו אם תותירו מהם בחלקי ארץ אחרים ואתם תגורו במקום אחר. הם יציקו לכם במקומות שלכם ולא ייתנו לכם לשבת במקומות שלכם, לא רק שלא תוכלו לגור אצלם , אלא שגם אצלכם לא תוכלו לגור בשלום!!