בע"ה יג כסלו התשעו
מישל בן שושן
וישלח מוש
מלאכים או אנשים?
"כל דבר רוחני, יורד מעולם העליון לעולם התחתון,כשהוא מקבל צורה, ומתגשם, מקבל לבוש"
- התורה
התורה, בצורתה הרוחנית, כוונת הבריאה, רצון הבורא, התוכנית האלוהית עבור בני האדם, היא נמצאת כך בעולמות העליונים. אבל, אם ה' רוצה "להוריד" אותה לעולם תחתון, היא חייבת לקבל "צורה, או "לבוש" לפי האנשים שיקבלו אותה, לפי התקופה, במילים של מ קבלי התורה. וכך התורה העליונה קבלה צורה מיוחדת, יחסית לתקופה ולמאורעות של התקופה שבה היא נתנה והיא קבלה את הצורה של התורה שאנו מכירים כחמישה חומשי התורה. התורה התחתונה הזאת היא לבוש של התורה העליונה. התורה העליונה יכולה לקבל צורות אחרות. והיא אכן מקבלת צורות שונות לפי הדורות, על ידי התורה שבעל פה! הנביאים, ההתגלויות, פרשני התורה…
- מלאכים
כן המלאכים, הם כוחות עם מטרות מוגדרות שמקבלים "לבוש" כדי להופיע בעולם התחתון. בעצם, המלאכים הם שליחים של האלוהים שמשפיע על העולם. הם יכולים לקבל כל מיני "צורות" כמו כוחות טבע או.. אנשים!
בלשון המדוברת, קוראים לאדם שבא לעזרתנו ברגע הנכון "מלאך". אבל , כנראה, זו ההגדרה היותר קרובה לאמת: קוראים למי שבא לעזור "מלאך" כי הוא שליח טוב שבא לעזרא!
- פרשנות על שליחת המלאכים
כשיעקב עזב את ארץ ישראל, הוא ראה (אומנם בחלום, אבל זה לא משנה הרבה) מלאכים עולים לשמים בחזרה, אלה היו המלאכים שליוו אותו בארץ ישראל ומלאכים אחרים שבאו ללוות אותו בחוץ לארץ. אחרי שחזר מחו"ל, הוא פוגש שני מחנות מלאכים (סוף פרשת ויצא) (הפעם, כנראה לא בחלום) אלה שהיו איתו בחו"ל שעוזבים אותו ומלאכים שילוו אותו בארץ באים אליו.
נראה לי לפרש זאת כך:
המלאכים הם כוחות שעוזרים ליעקב להתמודד מול הבעיות הספציפיות שיפגוש . ה' עוזר לו ושולח לו הכוחות האלה. או שהוא בעצמו מבין ומפנים שעליו לפתח כוחות שיעזרו לו להתמודד עם בעיות עתידיות.
החידוש של התורה כאן, הוא בזה שהכוחות שהיהודי זקוק להם להתמודדות בחול הם שונים מהכוחות שהוא זקוק להם כדי להתמודד בבעיות של ארץ ישראל. זה מסביר הצורך בשני סוגים של מלאכים. בין אם הכוחות באים מהשמים, בין אם באים מהאדם עצמו, העובדה שהם שני סוגים של מלאכים בדיוק בגבול בין ארץ ישראל וחו"ל, יותר משמעותית מאשר לדעת אם הם אנשים או מלאכים בעלי כנפיים.
אם כן, המלאכים שיעקב משתמש בהם לשליחות לעשיו, הם מלאכי ארץ ישראל ולא מלאכי חו"ל. כלומר, יעקב מתחיל להתמודד עם הבעיות הספציפיות של ארץ ישראל.
זה מסביר למה עשיו לא בא להקניט את יעקב במשך 20 שנות השהות אצל עשיו: כי התורה רוצה שנבדיל בין שני סוגי הבעיות האלה: לבן, בחול ועשיו בארץ ישראל. אין לערבב בין שתי הסוגיות!! עשיו יבוא רק אחרי שיעקב יעזוב לבן ויחזור לארץ!!
ועתה
פעמיים יעקב משתמש במילה "עתה":
ואחר עד עתה
ועתה הייתי לשני מחנות.
המדרש (בראשית רבה כא-ו) אומר "אין ועתה אלא תשובה". מה הקשר בין עתה לתשובה?
המו"ש מסביר שהצדיק האמיתי הוא זה שמרגיש כל הזמן שהוא עדיין לא מושלם. שיש לו לעבוד, להתכונן, להשתפר, ואולי לשנות כיוון. "הוא לא בא לתכלית האמת".
זו עמדה , מצב רוח, של "חזרה בתשובה תמידית".
הייתי מתרגם את המילה "ועתה": בנתיים. כלומר, יעקב מתאר את המצב שלו , כאדם בתהליך. בנתיים אני כך אבל אני עוד לא הגעתי.אני לא מושלם. אני מחפש. אני משתדל. זה להיות בתשובה.
אין "חזרה בתשובה" דבר טראומתי שקורא פעם אחת ומשנה אותי ממצב של חילוני למצב של דתי. להיפך, התשובה הוא תהליך שמתמשך כל החיים ובו אני מוכן לשנות כיוון ולהשתפר בכל רגע.
תקיעות בראש השנה
ראש השנה הוא יום הדין. לכן, יצחק אמור "לטפל" בזה. כי הוא מומחה במידת הדין. עדיף שהקטגור יבקש רחמים יותר מאשר הסנגור! אם יצחק , בעל מידת הדין, יבקש עבור בניו רחמים, יש יותר סיכוי שהוא יענה!
לכן, שמים את יצחק במרכז, אברהם מימינו ויעקב משמאלו.
ולכן תוקעים כך:
- תקיעה= אברהם= רגיעה- מידת החסד
- תרועה- שברים= יצחק= מידת הדין, פחד יצחק, מתעוררים ומתפללים-
- תקיעה= יעקב= שוב רגיעה , מידת הרחמים, אחרי שהדין הומתק ויצאנו זכאים.
לכן גם מתפללים אל
- אלוהי אברהם- מידת החסד
- אלוהי יצחק- מידת הדין
- ואלוהי יעקב- מידת הרחמים
כלומר, אנו מתכוונים לעמוד מול ה' שאברהם השיג אותו ממידת החסד, ושיצחק השיג אותו ממידת הדין ושיעקב התייחס אליו ממידת הרחמים.
וכל זאת, אנו לומדים מתפילתו של יעקב לפני הפגישה עם עשיו:
- "אלוהי אבי אברהם
- ואלוהי אבי יצחק,
- ה' האומר..(ה'- מידת הרחמים)"
המנחה לעשיו
המו"ש מסביר על ידי גימטריות וצירופי שמות שכל פירוט המתנות שיעקב שלח לעשיו הם המתקת הקטרוגים של כל המקטרגים על עם ישראל בכל ההיסטוריה. עשיו הוא אבי המקטרגים על ישראל. הוא בנו של יצחק, ממידת הדין והוא המסמל כל הקטרוגים שנעבור בהיסטוריה.
לכן, כל מה שעושה יעקב מול עשיו, הוא עושה למען עם ישראל שיתמודד מול צאצאי עשיו.
ההשתחוויות
יעקב ראה ברוח הקודש את ארבעת הגלויות שעתידים ישראל לעבור בהיסטוריה. והוא נתן להם את דפוס ההתנהגות הראויה כדי לעבור אותן.
(לע"ד) הדורון, המלחמה (הגנה) והתפילה. הן שלושת הדברים שכל יהודי חייב להתכונן אליהם בעת צרה. כל אחד צריך להיות נפרד מהשניים האחרים. כלומר, יש להתפלל כאילו אין אנו מוכנים לא לשלום ולא למלחמה
ויש להילחם כאילו לא התפללנו
ויש לנסות לפייס כאילו לא תכננו מלחמה או התפללנו.
כשיעקב משתחווה לעשיו, הוא מלמד לזרעו שכך יש להתנהג בגלות מול הגויים.
נראה לי להוסיף, שהרב מדבר על "גלות". כלומר, הוא צודק כל זמן שישראל מנמצאים בגלות. כך פעלו היהודים בכל הדורות והם הושפעו עמוקות מההשתחוויות של יעקב.( עד היום, הרבה יהודים שחושבים שאנו נמצאים עדיין במצב של גלות חושבים שאין לנו להקים צבא או להילחם נגד אויבים בארץ ישראל.)
אבל כשהגלות מסתיימת, ספק רב אם זו הדרך הנכונה להתנהג בה!
מעשה אבות סימן לבנים
כל מה שאירע לאבות, ומסופר בתורה, בא ללמדנו שהם "הכינו לזרעם את הקרקע". הם המתיקו את הדינים. הם הכינו לנו האפשרות לשרוד הגלויות.
כשאברהם ירד למצרים, או כשיעקב ירד ללבן או התמודד עם עשיו, הם בעצם הקימו את הכלים כדי שזרעם יוכלו לשרוד בגלויות אלה לעתיד לגבי יצחק, הוא לא היה צריך לרדת לגלות כי העבודה העיקרית שלו הוא עשה בעקידה. כך הוא המתיק את הדינים על ישראל.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 