בע"ה כב מרח שוון התשע"ג
מישל בן שושן
חיי שרה מי
המי השילוח וכל שושלת אשבציא אחריו, מפרשים את כל נושאי הסדרה שלנו על ידי פירוש של גמרא אחת במסכת ברכות ח. :
על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא (תהילים לב),
- אמר רבי חנינא: לעת מצא – זו אשה שנאמר: +משלי י"ח+ מצא אשה מצא טוב. במערבא, כי נסיב אינש אתתא, אמרי ליה הכי: מצא או מוצא? מצא – דכתיב +משלי י"ח+ מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', מוצא דכתיב: +קהלת ז'+ ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'.
- רבי נתן אומר: לעת מצא – זו תורה, שנאמר: +משלי ח'+ כי מצאי מצא חיים וגו'.
- רב נחמן בר יצחק אמר: לעת מצא – זו מיתה, שנאמר +תהלים ס"ח+ למות תוצאות. תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: למות תוצאות – תוצאות בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן – אסכרא, ניחא שבכלן – נשיקה; אסכרא – דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא, ואיכא דאמרי: כפיטורי בפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא.
- רבי יוחנן אמר: לעת מצא – זו קבורה. אמר רבי חנינא: מאי קרא – +איוב ג'+ השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. אמר רבה בר רב שילא, היינו דאמרי אינשי: ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא.
- מר זוטרא אמר: לעת מצא – זה בית הכסא. אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו.
ישנם מצבים, עליהם יש להתפלל כדי לקבל עזרה מהאלוהים. ישנם מצבים שבהם אדם יודע שהוא זקוק לעזרה,ועליהם, לא מדברת הגמרא כי הם מובנים מאליהם.אבל טוב שהאדם ידע שיש מצבים אחרים, בהם כדאי לבקש עזרה! או לפחות לדעת שהמצבים האלה אינם בטוחים ו"נתונים לתוך כיסו"! המצבים האלה הם: אשה- תורה- מיתה-קבורה-בית הכיסא!
מילים אלה מאוד מוזרים וסתומים ולכן הם זקוקים לפרשנות. אפילו אם נראה לנו שההסבר של המי השילוח רחוק מהמובן הראשוני של המילים האלה, לחכמים דרכים משלהם לקשור קשרים!
- תורה:
מדובר על הלימוד וההיגיון: לא מובן מאליו שהאדם ילמד את הדברים בצורה נכונה. או שילמד את הדברים שאותם הוא זקוק להם. אפשר לפעמים לקבל המון אינפורמציה אבל לא לעשות בה שימוש נכון או להתבלבל בתחומים! אפילו בלימוד תורה. קוראים לפעמים משפט שנדמה לנו שהוא עונה על השאלה ששאלנו את עצמנו אבל בעצם משפט זה נאמר בקונטקסט אחר לגמרי כשהפרשן שאל עונה בזה על שאלה אחרת לגמרי!
לכן, יש להתפלל שנדע לעשות שימוש נכון בידע ! כי זה רחוק להיות מובן מאליו! ואפשר לטעות והיות בטוחים שצודקים במסכנות שהגענו אליהם!
בפרשה שלנו, המי השילוח מצא דוגמה לעניין זה: "ואברהם זקן.."!! המילה "זקן" מורה על מי "שקנה חכמה" ולא בהכרח אדם שהזדקן. לאברהם יהיו עוד הרבה ילדים אחרי שיצחק יתחתן ולא מדובר על הגעתו לזקנה מופלגת שמבשרת על מוות קרוב. מה "הבין" אברהם שגרם לו לשלוח את אליעזר לחרן? אברהם פשוט הבין שיצחק איננו מסוגל למצוא לעצמו אשה ! יצחק פועל בצורה מיוחדת: "זיווגו בא אליו" ולא כמו יעקב ש"הוא הולך לזיווגו"! זה לקח לאברהם זמן עד שהוא הבין דבר זה והוא היה צריך להיות בטוח בדבר לפני שיזם את המהלך הזה! כי הרבה יותר "בריא" שהאדם ימצא לו אשתו! לכן, המהלך של אברהם היה נועז והוא לקח סיכון ! זו דוגמה טובה למצב שהאדם צריך להתפלל שהוא יצליח כי זה פועל יוצא ממסכנות שהוא מגיע אליהם על ידי הלימוד , והחכמה שלו. התפילה כאן באה קודם כל להציב את המתפלל בעמדה של ענווה מול המסכנות שהוא מגיע אליהם ובהכרה שיש הרבה מן ה"מזל" או מן ה "סיעתה דשמיא" בדבר! (כאן לא מדובר על עצם סכנת השידוך אלא על יוזמה שנובעת מתוך לימוד וחכמה)!
- אשה:
מדובר כאן על מצבים שבהם "עת לעשות לה' הפרו תורתך"! כלומר, על מצבים שיכולים לצאת מגדר המקובל, אפילו מגדר ההלכה! ובכל זאת, על האדם לקבל החלטה ויוזמה יוצאת דופן! בתחום של ה"תורה" שפירשנו לעיל, היה מדובר על ההבנה של כל מה שמקובל, על מה שידוע לכולם. כאן מדובר על דברים שהם לא מקובלים! כאן, האדם מסכן את עצמו. הוא קופץ למים ללא גלגל הצלה! מצב זה בהחלט מתאים לבחירת בן זוג! זה הימור גדול ועל זה יש להתפלל שה' יעזור לנו בו!
אבל מעבר לעניין "בחירת הבן זוג", יש עוד עניין עמוק יותר: בן בני הזוג, יש צורך לקחת בחשבון כל הזמן את הרצון של השני. לפעמים שני הרצונות מנוגדים. לפעמים אנו לא מכירים את הרצון האמיתי של השני. לפעמים אנו לא יודעים מה הוא הרצון של עצמנו! לפעמים, השני מביע את רצונו ובכל זאת, אי אפשר להיות בטוח שעלי לפעול בצורה כזו או כזו כדי לפעול בצורה נכונה!
דוגמא לדבר הוא הסיפור של חטא אדם הראשון: המי השילוח הסביר בפרשת דברים שה' מאשים את אדם הראשון על זה שהוא לא לקח אחריות על מעשיו! האדם טען: האשה שנתתנ עמידי.. כלומר, האשה היא הנציג שלך והיא אמרה לי לאכול אז אכלתי. המי השילוח משווה זאת לאדם שיעבור עבירה בטענה שתלמיד חכם אמר לו שהדבר מותר! האחריות היא אך ורק על המבצע! ולפעמים האדם מבולבל בקשר למה שהלכה אומרת . ההלכה לא תמיד ברורה או שהיא יכולה להיות מנוגדת להלכה אחרת. האלוהים אמר לא לאכול והאשה שהיא נציגת האלוהים אומרת לאכול! מה לעשות?? עזרה אחת נותן לנו המי השילוח: אם האדם (התלמיד חכם) נוגע בדבר, (למשל האשה אכלה כבר מהעץ והיא מעוניינת לא להיות לבד במצב הזה!) אז אין לשמוע אליו!!
כלומר, בסיפור הזה, ה"אישה" היא מזכירה לנו את עניין האחריות שהאדם צריך לקחת על מעשים לא לגמרי ברורים! גם על זה צריך להתפלל לעזרת ה'! ואין להיות בטוח שההחלטה שלקחנו היא נכונה בהחלט! יש להישאר עניו!
המי השילוח מתאר עניין זה כך: ""אישה" זה שיתפלל האדם שה' יהיה נוכח לפניו תמיד". כלומר, שה' יעזור לאדם לדעת מה הוא רצונו כל הזמן. בשביל זה, האדם צריך להיות במצב של "לפני ה'" כלומר להיות קשוב לרצון ה' תמיד. להיות כלי קיבול מול ה'.
בסדרה שלנו, המקרים של "אישה" הם רבקה וקטורה. הסיפור של חיפוש אחר רבקה ארוך מאוד כדי להראות לנו את הקושי שיש בדבר כל כך מכריע. ואכן יש להתפלל כמו אליעזר שה' יעזור לנו במהלך הזה!
- מיתה
כאן, זה יותר פשוט: האדם שהגיע לסוף חייו, צריך להרגיש עניו מול ההכרעה: "האם הצלחתי את חיי או לא?" כי רק במיתה, בסוף החיים יהיה אפשר לבחון את מכלול החיים. האם האדם מילא את תפקידו? האדם צריך להיות כל חייו מלא ענווה בדבר הזה. הוא צריך להתפלל כל הזמן שכל חייו היתה בכיוון הרצוי! המי השילוח מביא את הגמרא שבה רבן יוחנן בן זכאי בוכה לפני מיתתו כי הוא לא יודע אם יגיע לגן עדן או לגיהינום! רבן יוחנן לקח החלטות הרות גורל בקשר לעתיד העם היהודי אחרי החורבן. האם החלטות אלה היו נכונות או לא? בלי שזה ימעיט את קושר קבלת ההחלטות, יש בכל זאת להישאר עניו מול נחיצות ההחלטות והצלחתם!
בסדרה, המי השילוח מציע שנושא זה קשור למיתת אברהם אבינו. עליו כתוב שהוא מת בשיבה טובה ושבע ימים. לא כל אדם זוכה לזה ! רק אחרי המיתה אפשר לעשות סיכום כזה. גם לגבי שרה,מפרש המי השילוח עניין דומה : "ויהיו חיי שרה" כלומר, עד לרגע זה, עדיין לא ידענו אם שרה הצליחה במשימתה או לא! "רק אחרי מותה, היא מתחילה לחיות" באמת כי רק אז ניתן לבחון תוצאות חייה. ואכן, שרה הצליחה כי בזכותה בא יצחק לעולם! (הרבה יותר מאשר בזכות אברהם). לכן הסדרה נקראת "חיי שרה" למרות שהיא מתה!
- קבורה:
אפשר להמשיך את הרעיון של המיתה עוד יותר: אולי המת איננו עדיין להיות "רגוע" בקשר לתפקידו בעולם עד אשר יסיימו לקבור אותו "עד זיבולא אחרייתא" כלומר עד שלא הניחו את הגרגירים האחרונים של עפר על הקבר, יש עדיין להתפלל שהכל יעבור בצורה טובה ורק אז יהיה אפשר "לנוח"! כי אדם שלא הובא לקבורה הוא עדיין בהמתנה! אולי יש לו חובות שבגללם קבורתו לא מצליחה לבוא לידי סיום טוב!!
בסדרה, מדובר על קבורת שרה: סיפור קניית הקבר הוא ארוך מאוד. למה לא לקבור את שרה במקום אחר יותר פשוט ולא לתת למת להמתין!?
כנראה שהיה חשוב מאוד ששרה תיקבר במערה שבה נקברו אדם וחווה כדי לציין שזרע אברהם שיבוא מיצחק הוא לא יהיה רק ספציפי אלא גם אוניברסאלי! וכל עוד שרה לא היתה קבורה שם, הקשר עם האוניברסאלי , דרך הסמל של אדם וחווה לא היה ברור! ועד אז, היה צריך "להתפלל", לעמול, להתווכח ולקוות שהקבורה תצליח!!
5 . בית הכיסא
זה עניין הבושה! האדם צריך להתפלל שהוא לא יימצא במצב של בושה! אמרה שהוא מתחרט שהוא אמר אותה או מעשה או מצב מביך.
בסדרה, המי השילוח נותן דוגמא מאברהם שאמר "לו ישמעאל יחיה לפניך": מהמשפט הפשוט הזה לכאורה, יאשימו את אברהם שהוא דאג רק לישמעאל ולא ליצחק (הוא לא בירך אותו) ולכן ישעיהו הנביא יאמר "אתה ..אבינו.. כי אברהם לא ידענו.."!! זאת אומרת אברהם נראה כמי שלא דואג לעם ישראל אלא לישמעאל שיגרום לבעיות לישראל! הנה דוגמא למשפט שיצא מפי אברהם וגרם לו לבושה!! כי הנה הסדרה תסתיים עם כל שנים עשרי הילדים של ישמעאל שיקיימו "עם" חזק מתחרה לעם ישראל!
טבלא מסכמת:
| על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא | תפילה על : | העניין בסדרת "חיי שרה" |
| זו אישה | שה' יהיה נוכח תמיד | רבקה |
| זו תורה | שה' יראה מה היא דרך התורה | ואברהם זקן |
| זו מיתה | האם לחיי היתה משמעות חיובית | מיתת אברהם |
| זו קבורה | חיי עולם הבא | שרה |
| זה בית הכיסא | שלא נבוא לידי בושה | בני ישמעאל |
אנכי בדרך נחני ה' ..בית אחי אדוני
לאליעזר יש השגחה פרטית מיוחדת. העובדה שהוא "עבד אברהם" מספיקה כדי שהוא יזכה לכל הצלחת הסיפור. המי השילוח אומר שלא רק לצדיק עצמו יש ברכה והצלחה, אלא אף לקנייניו (כליו) ולעבדיו (אליעזר) ואפילו למעשיו! כלומר, יש קשר הדוק בין האדם הצדיק (אברהם) לכל מה שברשותו ויוצא ממנו! הברכה איננה מפסיקה בגופו אלה מתרחבת לכל קנייניו ולכל מה שקשור אליו!
לכן אליעזר חוזר כל הזמן על העובדה שהוא "עבד אברהם" כי בשייכות הזו הוא מקבל את ברכת ה' בתפקידו.
ויצחק בא מבוא באר לחי רואה
ישנם אנשים ש"זיווגם בא אליהם" ויש שהם צריכים ללכת לקראת זיווגם. יצחק היה כזה שהזיווג שלו "בא אליו"! הוא רק הגיע למסכנה שיש להתחתן ואז הוא יוצא להתפלל אל ה'. הוא נושא את עניו והנה רבקה באה על הגמל! הכל הוכן לו (היה לאברהם ולאליעזר עבודה רבה וארוכה כדי להגיע לרגע זה!!) ונקרא לכל העבודה המקדימה של אברהם ואליעזר "השגחת ה'"!!
ליצחק יהיו עוד כמה אירועים כאלה שבהם "יעשו את העבודה בשבילו" למשל, רבקה אשתו "תדאג" שהוא יברך את הילד הנכון! יצחק הוא זה שיושב ומביאים לו את האוכל מוכן!
זה כנראה קשור למידת הגבורה שלו! הוא הרי שייך יותר לתפקוד העולם הבא !
ויוסף אברהם ויקח אשה..
"אמר רבי חוניא :"כתיב "ביום השמיני ימול בשר ערלתו" הוי אומר "והוספתי על כל תהלתך"(תהילים עא)"
יש קשר בין עניין "ההוספה" הכתובה כאן בקשר לחתונה על קטורה וההוספה שהאדם צריך להוסיף בתהילות אל ה'! וזה קשור לברית המילה!!
כי המילה היא הקביעות בגוף כל זרעו של דבר שהשיג אברהם! אברהם שאל את ה': כל מה שהמצאתי ובררתי בחיי , איך זה יעבור לזרעי? הרי כל אדם אחראי על מה שהוא ישיג בחייו. את מה שהשגתי אני, "הולך איתי" ומה תהיה התכלית בכל מה שהשגתי אני??! כלומר, מה תועלת יש לכל חיי? הרי החכמה איננה עוברת בירושה!
לכן באה המילה: כן יש משהוא שיעבור מאברהם הלאה! תרגום ההשגה של אברהם לדבר חומרי מאוד שאיננו תלוי יותר במה שהאדם יחכים להבין או להשיג בחייו!
הברית מילה היא הסימן שכל אדם מישראל מתחיל בדבר קבוע בגופו ומשם הוא ממשיך להוסיף. לכן אברהם שקבע את מה שקבע בחייו היה יכול "להוסיף" ולקחת אשה אחרת ולהוליד עוד ילדים אפילו שהם אינם קשורים לזרע ישראל. מאיפה למד אברהם את עניין "ההוספה"? מהברית מילה! כי כל אדם צריך להתחיל בה ולהמשיך "להוסיף" על מצווה זו עוד הוספות והשגות. אין אנו מסתפקים בברית מילה. להיות יהודים, אנו "מתחילים" בברית מילה וממשיכים כל החיים "להוסיף"!!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 