בע"ה ט ניסן התשע"ג
מישל בן שושן
צו מי
ולבש הכהן מדו בר ומכנסי בד ילבש על בשרו
למה התורה דורשת מהכוהן להתלבש בצורה מסוימת כדי להרים את הדשן?
הרמת הדשן היא עבודה שדורשת לכבד את מידת היראה!
אכן, האש ששורף כל הלילה את כל הקרבנות מעל המזבח, מזכירה לאדם שהוא צריך להיות ענו מול כל מה שהוא עושה בעולם: בסופו של דבר הכל עובר, והזמן ,כמו האש,מכלה הכל! למרות כל מה שהאדם יכול לעשות, לא יישאר הרבה מזה! יישאר רק אפר!. לכן, האדם צריך להיות ביראה כי הוא איננו שולט על הכל ואפילו הדברים שהוא שולט בהם כרגע, ייתכן והם לא יישארו לנצח במצב שהוא היה רוצה או התכוון אליהם!
מידת היראה היא מידה מאוד חשובה. למרות שהיא לא העיקר (העיקר היא האהבה), יש להתחיל את עבודות היום בעבודה שמכבדת את המידה הזאת, היראה.
אבל גם מידת היראה איננה יכולה להיות ראויה אלא אם כן האדם "ינקה" את עצמו מכל מיני סטיות:
- המכנסים מכפרים על (או מזכירים לאדם הצורך שלא להשתעבד ל ) תאוות המיניות.
- הכותונת מכפרת על הכעס ועל שפיכות הדמים
כלומר, לפני שמתיימרים להיות "ביראה", יש להתנהג במידות מוסריות בסיסיות. כי היראה יכולה להיות כיסוי לעיוותים מוסריים!יש אנשים שיכולים להשתמש ב"עבודה ביראה" כדי להתנהג בחוסר מוסריות אישית! היראה דורשת בעצמה ניקיון כפים! לכן הכהן צריך ללבוש בגדים אלה , לפני שהוא ניגש אל הרמת הדשן!
והרים את הדשן..ושמו אצל המזבח
"ושמו" מצביע על הכבוד הרב שהכהן צריך לרכוש כלפי הדשן! אין "לפנות " את הדשן כמו זבל או "להיפטר ממנו".
- יש להרים אותו
- ולשים אותו (בעדינות- בכבוד) בצד!
הדשן מזכיר את העולם הנסתר שבתוך כל אדם. העולם שמתגלה קצת יותר במשך הלילה. במשך החלומות, כשהאדם איננו לגמרי שולט על עצמו. האש הבוערת והמכלה את כל מה שנעשה ביום, משאירה בכל זאת רושם מסויים באדם. הרושם הזה, ניתן לקרוא לו ה"נשמה". או הלא מודע.
האדם מוסר את הנשמה שלו לפני השינה והוא שמח לקבל אותה בחזרה בבוקר. אבל מה קרה לה במשך הלילה?
מה קורא בנפש האדם, בתחומים שהוא אינו מודע ושולט בהם? מה קורה מחוץ לחים, מה קורה אחר המוות?
נטילת הידיים בבוקר דורשת מהאדם להתנתק מהעולם של הלילה, מהעולם של המוות. לא כי אלה תחומים פסולים, אלה בגלל שאי אפשר להתחיל לחיות בעולם הגלוי והמודע בלי להתנתק ו"לשים בצד" את עולם הלילה!
עולם המוות "מטמא". ויש צורך להיטהר כדי לחזור לחיים. כי אי אפשר לחיות בשני העולמות בבת אחת! יש יום ויש לילה. לכל אחד יש תפקיד שונה.
יש לכבד כל אחד (הרמת הדשן)
אבל יש להיפרד מכל אחד כשניגשים אל השני (לשים אותו בצד)!
במקום אשר תישחט העולה תישחט החטאת
הקרבת העולה היא מעשה של אדם "צדיק" שרוצה להתקרב יותר אל ה' אבל מתוך מצב של צדקות.
הקרבת חוטאת היא מעשה ה"בעל תשובה".
הבעל תשובה צריך להרגיש שווה לגמרי לצדיק. שני הקרבנות נשחטים באותו המקום כדי להשוות ברמת הקרבה שמשיגים שניהם.
אבל יתרה מזו: הדם של העולה נזרק מתחת לחוט הסיקרה שמסובב את המזבח.
בעוד שהדם של החטאת נזרק למעלה מחוט הסיקרה!
כלומר, יש מעלה יתרה לבעל תשובה על הצדיק! כי הוא עבר משבר והוא חווה דברים שהצדיק לא חווה. הבעל תשובה יכול להגיע קרוב יותר מהצדיק בזכות התהליך שהוא עבר!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 