בע"ה כד אב התשע"א

מישל בן שושן

 

ראה אה

אור החיים הקדוש

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"

 

 

"ראה אנוכי" = הסתכל עלי!

לפי הא"ה,משה ,הוא זה שמדבר! ואומר "אנוכי"!!

כדי להוכיח את ישראל ולעזור לכל אחד לבחור בדרך הברכה ולא בדרך הקללה,להיות מוכן לוותר על תענוגות עולם הזה כדי לזכות באושר יותר עמוק, בעולמות העליונים, חייב המוכיח להיות בעל שתי תכונות:

1. הוא כבר חווה את כל תענוגות עולם הזה. ויכול להמליץ לאחרים להיות מוכנים לעזוב אותם.
2. כדאי שהוא ידע על מה הוא מדבר כשהוא יבטיח על שכר בעולם הבא!

רק למשה יש את שתי התכונות האלה: הוא היה נסיך מצרים, היו לו כסף, כוח, כל התענוגות האפשריות בעולם  . הוא גם היחיד שחווה את מה שנמצא "מאחורי הפרגוד" וכשהוא מדבר על עולם עליון או עולם הבא , אפשר להאמין לו יותר מכל אדם אחר.

לכן, מול הבחירה בין דרך הברכה ודרך הקללה, משה מציע את עצמו כדוגמא אישית.

הרבה יותר קל לשמוע למי שממליץ על הספקת עישון כשיודעים שהוא בעצמו עישן!

הרבה יותר קל להאמין למי שחווה את מה שמבטיחים לנו מאשר להאמין למי שלא חיווה זאת אף פעם!

• לכן גם הפועל הראשון במשפט הוא בלשון יחיד "ראה" וההמשך בלשון רבים "לפניכם". כי מה שנמצא "לפני" כולם, שווה, אבל האמונה האישית במשה דורשת יחס אישי :"ראה" לכל יחיד.

 

"היום"

רק היום, אחרי שה"עם" מבוגר בארבעים שנה, ניתן לתת לו את סודות האמונה כי "אין אדם עומר על דעת רבו עד ארבעים שנה"(ע"ז ה:)

 

"ברכה וקללה"

הברכה והקללה כלולים ביחד עם וו החיבור בחטיבה אחת! כל הבריאה היא כלולה בדברים טובים ורעים. אין לאדם את היכולת לדעת אם מה שהוא חווה הוא טוב עבורו או רע ! האם זו ברכה או קללה? יש "ברכות" שמתגלות כ"קללות" ולהיפך!  "נותן לפניכם…ברכה וקללה": המתנה כוללת בתוכה גם קללה! איזו מתנה זו??. אכן כל דבר בבריאה יכול להוות ברכה או קללה. הכל בידי התנהגות האדם, כפי שיסביר הפסוק השני:

 

(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: ס

 

 

רק בפסוק הזה, לפי הא"ה, משה עושה הבדל בין הברכה והקללה! רק בפסוק יש כלים לבחון מה היא ברכה באמת ומה היא קללה באמת. בפסוק הקודם, הם היו מעורבבים כי לא היו עדיין כלים להבחין בהם. הפסוק הזה מגדיר את הברכה והקללה: הם דרכי חיים!! דרך הברכה היא שמירת המצוות והקללה היא הדרך ההפוכה.  הברכה והקללה אינן כאן שכר ועונש. הם רק תיאור של דרכים שונות, שבהן מה שקורה הוא, בסופו של דבר, טוב לאדם או רע לאדם. אפילו אם דברים לא נעימים קורים, הם לא בהכרח רעים, הם לא "קללה". לפעמים דברים טובים הם קללה ודברים טובים הם ברכה. (אבל בדרך כלל , ברוב המקרים, הטוב קשור לברכה והרע לקללה) .

 

"כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה"

 

 

גם "מתנת" ארץ ישראל יכולה לכלול בתוכה ברכה וקללה!! לפי התנהגות האדם בה, לפי זכות האדם!!

 

 

 

                                              "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות…"

 

"אשר תשמעו":

יש ברכה בשמירת המצוות, אבל יש ברכה נוספת, ב:שמיעת המצוות, בלימוד התורה. יש תענוג וברכה היוצאים מעצם הלימוד וה"שמיעה"! יש בקולות היוצאים מלימוד התורה מימד סמוי, עמוק מאוד שמשמח ומביא ברכה.

 

"שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך, למען ייטב לך …"(יב-כח)

 

"שמור ושמעת"

• ולא כתוב "שמע ושמרת"! בדרך כלל השמיעה באה תמיד לפני השמירה, (ראה קובץ:"נשמע ונעשה"). כי הטובה האמורה כאן היא על השמיעה! (בדומה למה שהרב כבר אמר בפירוש לעיל).ואפילו אם אתה יודע הכל, ושמרת את הכל, יש מצווה לשמוע שוב אותם הדברים כי יש בהם כדי ללמד אותך עוד ועוד.
• ה' מצווה שני דברים: לשמור את כל מה שכבר נאמר עד כה, וזה "שמור". אבל הוא מצווה גם כן לשמוע את כל התקנות והסייגים שיעשו החכמים בכל הדורות. כלומר, "שמור מה שהיה עד כה ותהיה מוכן לשמוע עוד"!
• מי שעובר עבירה, שכלו מטמטם. והוא אינו יכול לבין את הכוונות העמוקות. לכן, אם אתה "שומר", כלומר נזהר לעבור עבירות, אז יישארו אצלך שערי ההבנה וההארה פתוחים כדי לשמוע, להבין!
• האם מותר ללמוד ממי שאינו שומר מצוות?? הרב מאוד מאריך בסוגיה הזאת ומכריע: אסור ללמוד ממי שאינו שומר מצוות. "רק ממי ששומר, ניתן לשמוע". אבל לחוק הזה יש יוצאים מהכלל , כמו רבי מאיר שלמד מאלישע בן אבוייה. רבי מאיר היה מספיק גדול כדי לברר בתוך הרימון את התוך ולזרוק את הקליפה!

 

"כי יכרית ה' א' את הגויים..ורשת אותם וישבת בארצם"(יב-כט)

 

על המצוות הרבות של השמדת  כל הכלים ששמשו לעבודה זרה, הרב מעלה שתי שאלות שיכולים לשאול:

1. אם העבודה זרה הזאת "אינה חשובה" ואין בה ממש, למה התורה נותן לה כל כך חשיבות ומחייבת אותנו בכל כך מצוות לגביהן?? למה ה' "מתקנא" בה? אולי ה' הכרית את הגויים האלה, לא בגלל שעבדו ע"ז , אלה בגלל שלא עבדו ע"ז אליו דווקא ועבדו כלפי אלוהים אחרים!!
2. אם העבודה הזאת היא "חשובה" , כלומר, יש בה כוח כל שהוא , יש בה ממש, אז למה שלא נעבוד עבודה זו כלפי ה' בעצמו!! אם היא נקראת "עבודה" בו "נעבוד" בה את ה' עצמו!!

שני הרעיונות האלה פסולים מעיקרם! העבודות האלו רעות מטבען כי הם מקלקלות את האדם עצמו! והם מסיטים אותו מדרכי ה'! וה' איננו "זקוק" לשום "עבודה" , הוא איינו מקנא במי שעובד עבודה זו , אלה הוא אוסר על ישראל לקלקל את עצמם בעבודות אלו . "עבודה ה'" איננה עבודה במובן של "ריצוי אלוהות" אלה דרך חיים אמיתית עבור האדם.

נראה לי , שבתי המקדש נחרבו בגלל טעות זו: ישראל "עבדו" את ה' כאילו זו "עבודה" לאלוהים, כמו שהגויים "עובדים" לאלוהיהם. עצם החשיבה הזאת היא "עבודה זרה". וכמובן, ניתן לעבוד עבודה זרה בעשיית המצוות עצמן אם חושבים , בטעות, שה' "זקוק" לעבודה זו כדי להתפייס או להירגע או לתת לנו שכר כל שהוא!!

(ראה פירושו של ה"מי השילוח" על עניין זה בפירושו על "לא תעשה לך פסל"-עם מצוות עשה-"וכל תמונה" אילו מצוות עשה"!!!)

 

"כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת"(יג-ב)

 

למה התורה קוראת לנביא השקר הזה "נביא"?? כי הוא באמת נביא אמת. הוא היה "כשר" עד עכשיו. ולמרות זאת, יש להיזהר מכל דבר , אפילו מנביא אמת! אם הוא יתחיל "להשתגע" ולצוות לעבוד עבודה זרה, האחריות היא עלינו!יש להרוג אותו! אין לנו לסמוך על היותו "נביא", כדי לשמוע לכל דבר שיוצא מפיו!!!.

(זה מזכיר את הפירוש של ה"מי השילוח" על חטא אדם הראשון: הוא טען שהאישה היא כמו רב גדול שה' שלח על ידו. האישה אמורה להגיד את דבר ה'! זה נכון, אבל האחריות הסופית היא על המבצע! ואפילו רב גדול בישראל אומר דבר שאיננו חוקי בעליל, ובמיוחד בנושא עבודה זרה, האחריות היא על השומע והבחין ולהחליט בעצמו!!)

"חולם חלום":

אדם שחלם חלום שפטרונו הוא שיש לעבוד עבודה זרה, אסור לו לספר לאחרים! אפילו אם החלום אמיתי!

"אחרי ה' אלוהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון"(יג-ה)

 

יש בפסוק הזה שישה פעלים שמתארים את עבודת ה'. הפסוק הזה נמצא באמצע מצוות "נביא השקר" כדי ללמד אותנו מה היא עבודת ה' ומה היא עבודה זרה! כי הרי אנחנו אלה שצריכים להבחין ולא לתת לנביא זה או אחר להחליט עבורנו מה היא עבודה זרה ומה היא עבודת ה'!!! לכן, מיקומו ותוכנו של פסוק זה מאוד חשובים. ששת הפועלים מפורטים באריכות ונעשית הקבלה בינם לבין הרבה נושאים חשובים. (יש במקומות אחרים הקבלה למשל בין 6 הפעלים האלה וחגי תשרי). כאן, הרב עושה הקבלה עם שישה סדרי המשנה.

 

	המשמעות	שישה סדרי המשנה
אחרי ה' תלכו	היא קבלת עול מלכות שמיים. כמו שנאמר לחבר "אני הולך איתך בעניין הזה"! היא הסכמה כללית.	זרעים: היא מראה את הדרך המעשי של ההתנהגות כלפי עולם על פי מידות ה' , דאגה לעני….
אותו תיראו	רק אותו תיראו, יש בלעדיות ליראה. אין לפחד או לכבד כל עבודה זרה אחרת. אין לחשוב, אני יראה את ה' אבל מי יודע אם יש אמת גם בעבודות אחרות, אולי כדאי ליראות גם מפניהן!	מועד: המילה "אותו" כוללת את המילה "אות" שהם המועדים "אות היא ביני ובין בנ"י"
מצוותיו תשמרו	אין לקיים שום דבר שמקורו בעבודה זרה. אפילו אם אנו לא מסכימים ליראה אותם, נוכל אולי להגיד, "אולי המעשה הזה עוזר, למה לא לנסות .." יש בלעדיות גם בעולם המעשים!	נשים:
בקולו תשמעו	יש בלעדיות בלימוד והעמקת תורת ה'. אין לשמוע, להשמיע ולהפיץ אמרות של עבודה זרה. יש ב"קול" התורה סגולה מיוחדת , עומק, הד, שפועל באדם לטובה וה"קולות" האחרים פועלים בכיוון השני!	נזיקים: יש לשמוע לקול השופטים
אותו תעבודו	אסור לעשות פעולת עבודה זרה, אפילו ללא כוונת עבודה זרה . יש בלעדיות במעשים	קדשים: שכולם דיני עבודות המקדש
בו תדבקון	יש להידבק בתלמידי חכמים ואסור להידבק לעובדי עבודה זרה.	טהרות: רק על ידי הטהרה ניתן להידבק בשכינה

 

"..המוציא אתכם מארץ מצרים .." (יג-ו)

 

מה הקשר בין המתת חולם חלום או נביא שקר או מסית לבין יציאת מצריים?

היציאה ממצרים היא היכולת להבחין בין עבודה זרה לבין עבודת ה'! אם אנו נשענים על מה שאומר לנו אדם זה או אחר, גדול ככל שיהיה, אז זה סימן שאנו עדיין לא יצאנו ממצרים! כי המצטט לכל דבר שאומרים לו בלי לקחת אחריות על מעשיו ובלי להתבונן האם זה נכון או לא, הוא נקרא "עבד"!! ה' הוציא אותנו ממצרים כדי שיהיו לנו "עיניים פקוחות"!!

 

"כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור נעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותך (יג-ז)"

 

למה הכתוב מפרט את כל המסיתים האפשריים שיכולים להסית את האדם מבוראו? הרב  מסביר שהמסית העיקרי הוא האדם עצמו. או "היצר הרע שלו" ויש כמה צורות ליצר הרע הזה. כל צורה מתוארת כמסית אחר אפשרי:

 

אחיך בן אמך	לפעמים הנטייה הרעה באה לאדם מהלידה! יש בו נטייה זו מטבעו, בתורשה! או עוון אבות שמתגלגלים לבנים! וזה "אחיך" כאילו זה "נאחה" עמו מהלידה
בנך או בתך	עשיית עבירה גוררת עבירה . העבירה עצמה מולידה יצר הרע לעשות עוד! והיצר הרע הזה נולד על ידי מעשה האדם עצמו, כאילו הוא הוליד בן או בת!
אשת חקך	לפעמים, האדם "קונה" התנהגות רעה . והיא נהיית כמו אשתו. לכתחילה היא זרה לו אבל אחרי הקניין היא נהיית כבשרו!
רעך אשר כנפשך	ההתנהגות הרעה יכולה להפוך לטבע שני באדם  כמו שרע הופך לידיד נפש ממש.

 

"לך ונעבדה"

היצר הרע איננו אומר "לך עשה" אלה הוא שותף מלה בעשייה , כמו החבר הטוב שמוכן להסתכן יחד אתי כדי לנסות משהו חדש.

 

"כי תשמע באחת עריך אשר ה' א' נותן לך לשבת שם לאמור"(יג-יג)

 

מכאן: יש מצווה לשבת בארץ ישראל! "לשבת שם לאמור" כתוב! כאילו אמר "לאמור: לשבת שם !"

 

 

יצאו אנשים בני בלייעל לאמור

 

אם התורה קוראת למי שהוא בכינוי "איש" או אנשים", זה תמיד כי הם גדולים וחשובים. אז למה לקרוא לאנשים בלייעל "אנשים"?? אלה שהתורה מזהירה אותנו מהסתת אנשים חשובים דווקא. אנשים שלכאורה יש לשמוע בקולם ! ודווקא באלה , יש חובה לא לשמוע אליהם כשהם יסיתו אותנו לעבוד עבודה זרה!!

 

 

ולא ידבק מאומה מן החרם למען ישוב חרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותך (יג-יח)

 

למה יש הבטחה שה' ירחם עלינו אחרי שנהרוג את כל אנשי עיר הנידחת ? כי הריגת אנשים היא מסוכנת עבור האדם, זה משחית את מידותיו. הוא הופך להיות אכזר! ה' מבטיח שאחרי שנקיים את מצוות ה', אפילו אלה שנראות אכזריות מאוד ומשחיתות, כמו שריפת עיר הנידחת והריגת כל החוטאים, ה' מבטיח שהוא יכניס בנו רחמים ולא נהפוך לאכזרים! "ורחמך" פירושו, שה' יכניס בנו רחמים כדי לאזן את האכזריות שהייתה יכולה להיאחז בנו!

 

וכן , תוצאה לא רצויה אחרת יכולה היתה להיגרם מהשמדת עיר הנידחת: מיעוט יושבי ארץ ישראל! הורגים ביהודים! ממעטים באוכלוסין! לכן, יש הבטחה שה' ירבה את העם כל שלא נרגיש במיעוט הזה, להיפך: "והרבך".

 

 

 

רק אם שמוע תשמע בקול ה' א' לשמור לעשות את כל המצוות אשר אנכי מצווך היום (טו-ה)

 

לשמור= מצוות לא תעשה

לעשות= מצוות עשה

יש דברים שאינם תלויים בזכות אלא תלויים במזל (חיי,בני, ומזוני..). ובכל זאת, עם שמירת המצוות בשלמותן, אז ניתן להתגבר על המזל ולזכות בדברים האלה על פי הזכות האישית! "על ידי שלמות התורה והמצוות יכולים לשלוט על המזל"

 

 

כי יהיה בך אביון…(טו-ז)

 

העשיר צריך לדעת שהעושר שלו רק "מופקד" אצלו על ידי ה'. לכן, עליו לתת מכספו לעניים. הכסף הזה שייך גם לעניים ועליו "להחזיר" אותו אליהם!

 

"אביון" הוא , בדרך הרמז, המשיח! העני הרוכב על החמור! וכתוב "בך אביון", כלומר, בגללך הוא עדיין לא בא!! והוא מתאווה מאוד לבוא! אנחנו אלה שמונעים את ביאתו! (אביון- מלשון אבה- אווה)

 

 

 

כי פתוח תפתח את ידך לו…(טו-ח)

 

למה כתוב פעמיים "פתח"?

• יש אנשים שיש להם לבות אטומים וצריך להגיד להם פעמיים לפתוח כי קשה להם לפתוח!
• על ידי שאתה פותח לעני את היד, ה' יפתח את השפע כלפיך. אם ה' רואה שאתה נותן לעני, אתה כלי טוב להעביר לעניים כסף, והוא ימשיך להשתמש בך כמעביר כספים לעניים וייתן לך עוד הרבה כסף!!