וארא מ

בע"ה כד טבת התשעח

מישל בן שושן

וארא מ

מתוך שיעוריו של מניטו

 

 למה מופיעה באמצע הפרשה, רשימה של בני ראובן, בני לוי עד למשה ואהרון?

 

שמות פרק ו (יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם: פ(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ס

(יד) אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל ….(טו) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן ….(טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם….יח) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם …..:(כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה …….כג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר:(כד) וּבְנֵי קֹרַח …:(כה) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם:(כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:(כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:

(כח) וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: פ

 

בהתחלת הספר, הכתוב , בכוונה לא מסר לנו את שמות אביו ואימו ואחותו של הילד שנולד- משה.

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי..".. "ותתצב אחותו..".

זה היה כדי לבשר על הולדת גואל לעם ישראל עם המאפיינים סיפור מופלא ומתאים ליצירת איש מסוגל לגאול את עם ישראל.

אבל כשהדברים הבשילו עד כדי מימוש הגאולה, בפרשה שלנו, רק אז מלמדת אותנו התורה שהילד הזה יש לו ייחוס!. יש לו משפחה ושושלת שמחברת אותו לאבות.

בלי לחבר בין שני המימדים (המימד המשפחתי, סיפור התולדות , והמימד הריאלי, איש מצליח בעל כשרונות) , אי אפשר להתחיל את מימוש הגאולה!

זה מאוד דומה לסיבה שעבורה התורה התחילה בסיפור האבות מבראשית ועד בני ישראל ממצרים לפני שהיא התחילה לדבר על מצוות מעשיות (הרש"י הראשון של התורה:"למה התורה לא התחילה מ"החודש הזה..").

 

כי מאוד חשוב להבין שלמרות שיש מצוות, למרות שיש תורה, למרות שיש הסטוריה, אין היהדות אוסף של אנשים מאמינים או מקיימי מצוות או מצליחים לחולל מהפכות

היהדות היא קודם כל סיפורו של עם מיוחד. עם שיש לו תולדות, בניין איטי ומורכב מאב לבן. עם, עים רגש לאומי ושייכות חזקה . העובדה שיש , בנוסף מצוות, זה רק מתווסף כדי לעבות את הזהות , להדריך אותה, להעשיר אותה, לחזק הרגש הלאומי ולתת לו תוכן רוחני ומעשי. אבל הבסיס זה שיהודי שייך לעם היהודי

ומתוך שייכות זו הוא מקבל את המצוות שנתנו..לעם שלו.

אין היהודי מוגדר בגלל קיום מצוות או לימוד תורה אלא שייכות לעם

התורה לא ניתנה לפני שהעם נוצר וקיבל את חרותו.

 

לכן, רגע לפני שהגאולה מתחילה, התורה מספרת את הסיפור של התולדות שהתחיל מאדם הראשון, ועד אברהם, ובעיקר, כאן, מראובן, שמעון ולוי השושלת שקדמה ללידת משה ואהרון.

 

בכוונה יש תיאור של שני מימדים שונים נפרדים:

  1. הנה נולד אדם מעניין שגדל בבית פרעה. הנה התהליכים שעובר הילד הזה והבגרות שלו והבשילות שלו. עד שמגיעים לרגע שהאדם הזה (משה) מסוגל לחולל גאולה לעמו. ואז עוצרים
  2. הילד הזה יש לו אבאב מוכר ואימא מוכרת עם סבים וסבתות עד לאברהם אבינו! ובזכות זה ורק בזכות זה הוא הגואל ויכולה להיות גאולה!

 

כדי להסביר זאת, נראה לי להביא דוגמה : פוגשים עורך דין מצליח מאוד ומפקידים בידיו תיק חשוב.

אחר כך, מתברר לנו שהוא הבן של… והנכד של …השכנה של סבתא ממרוקו והסבא שלו היה סנדלר או תלמיד חכם בעיר נידחת. אז יש לנו הנטייה לדחות כל השיקולים האלה מהר ולחשוב שזה "לא לעניין"!, שזה מגוחך להזכיר כל זה , במיוחד עכשיו שעוסקים בנידון החשוב. הרי הוא כאן בזכות עצמו ואין לערבב זכרונות של העבר הרחוק,במיוחד כשאין להם קשר עם העניין. זה "קוריוז" אבל זה רק קוריוז!

 

זה אולי נכון לגבי העורך דין הזה. יש להתמקד בכישרונותיו ובעניין עצמו.

אבל זה לא נכון לגבי  משה! או לגבי  מלך או נביא או גואל בישראל.

עבור גואל ישראל הייחוס שלו, העובדה שהוא בן לשושלת שעבדה קשה עד עכשיו כדי להוביל רעיון ומסר מסויים חשובים ביותר. ואולי הרבה יותר מכישרונותיו האישיים!

 

בדיוק נגד הרגשה זו באה התורה ובונה את שני המימדים ומחברים בניהם:

:(כו) הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:(כז) הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:(

"הוא משה ואהרון"!! אל תחשבו שאלה אנשים אחרים!! כאילו היה לנו ספק בזה!!

"הם המדברים אל פרעה.."! בפעם השנייה התורה שוב מחברת בין המשה ואהרון שהכרנו עד כה לאלה שיש להם שושלת ארוכה.

חשבנו שרק הכישורים והסיפור המופלה שלהם עשה אותם לגואלים? אז טעינו! זה שהם בני עמרם, בני לוי, הבן השלישי אחרי ראובן ושמעון… רק התולדות האלה יכולות להסביר ולהצדיק את הצלחת משה ואהרון במהלך!!

 

אדם נכרי,גוי נהדר, חזק, אוהב ישראל, איננו יכול להיות מלך על ישראל! רק משהוא (אפילו פחות מוצלח) "מאחיך" יכל להיות מלך! כי המימד של השייכות לעם מהלידה , עם הורים וסיפור משפחתי ארוך מאוד , הרבה יותר חשוב מכל יכולת אישית או אידיאולוגית .

חווינו בהקמת מדינת ישראל, ניסיון למחוק את הזהות הגלותית כדי לבנות זהות חדשה ישראלית.

הבנו, אחרי כמה שנים שזו היתה טעות! יש כן חשיבות לבנות זהות חדשה ולפתח כישרונות חדשים הנחוצים למשימה האדירה החדשה. אבל יש גם לחבר את הזהות הזו למה שקדם! כי בלי חלומות האבות, אין הבנים יכולים להצליח את הגשמתם.

והצד השני ,גם נכון: כדי לקדם משימה מהפכנית, נדרשים כוחות ורעיונות חדשים. לכן, התורה התחילה לתאר המימד הראשון: ילד מופלא , חדש, נולד וגדל בצורה שונה,  ומוכן לגאול את העם (בלי להיג דלנו מה שם אימו ואביו ואחותו)

ורק אחר כך מתארים את המימד השני: הילד הזה הנה שם אימו וסבו ומשפחתו.

רק על ידי  הפסוקים האלה,שנראו לנו כל כך מוזרים ("הוא משה ואהרון.."), אפשר להתחיל את גאולת ישראל.

הם המפתח להבין את ההבדל התהומי שיש בין היהדות לדת או אידיאולוגיה.

אם היינו יוצים ממצרים על ידי אדם כישרוני בזכות כישרונותיו בלבד, היינו מפספסים את העיקר!

משה הוא קודם כל הבן של…

לכן הפרשה מתחילה ב"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב.." . האבות!! על זה יהיה מדובר, אפילו כשנעסוק בבנים, ובמיוחד כשעוסקים בבנים!!

 

יש ללמוד החיבור הזה דווקא בדור שלנו כי אנו קרועים, בעם, בין אלה שרוצים לחיות רק את חיי האבות וחלק אחר שרוצה לשכוח את האבות וליצור דף חדש.

החיבור בין שתי הנטיות המוטעות האלה היא אחת המשימות החשובות שלנו

 

ועוד כמה רעיונות של מניטו על הפרשה: (מניטו 1995-1984)

  • כשיש קושי בלידה: אם התינוק לא רוצה לצאת, זה מסכן את האימה שמסכנת את התינוק. אז יש להוציא בכוח את התינוק בכוח. בניתוח "קיסרי" ,על ידי קיסר או היטלר יימח שמו!!
  • מה היא הזכות של העם כדי להיגאל? האמונה!!
  • האמונה זה האימון שנותנים בה' אלוהי ישראל.
  • מה שחשוב אצל האבות זו המידה שלהם. מה שחשוב אצל הבנים אלה המצוות שמגשימים ההבטחות והמידות
  • כשמתחילים לדבר על מצוות, יש צורך מיד לזהות מי הם האבות ומה המידות שלהם כי המצוות משויכות לעם ישראל כבני האבות.
  • במקום לשבת בגלות מצרים 400 שנה ישבנו 210 שנה. חסכנו 190 שנות גלות בזכות האבות ש"גרו" בארץ מושבם. הם הגדירו את עצמם כ"גרים" בארץ כנען, וזה נחשב עבור הבנים כשנות גלות. לכן, ניתן למנות ה400 שנה מלידת יצחק.
  • אין לחיות את זמן הבנים כאילו הוא זמן האבות. הבנים מגשימים ולא חולמים יותר.
  • פרעה מסכים לתת ליהודים לקיים את "דתם" ולא נותן להם זכות "לאומית". לכן הוא אומר "לכו נא הזכרים". כמו שאנו מצווים ב"דת" שלנו לעלות לירושלים "יראה כל זכורך"! פרעה מסכים כשאנו מקיימים ה"דת" היהודית אבל לא מסכים שיהיה לאום יהודי. בדיוק כמו שעושים הגויים עם היהודים, כולל נפוליון!

ההתלבטויות של משה

בע"ה טז טבת התשעח

מישל בן שושן

 

ההתלבטויות  של משה

שמות מנטו

 

מי החליט על סוף הגלות ולמה זה לקח כל כך הרבה זמן?

 

  1. העם

יש כמה פסוקים שמצביעים על סף מסויים של עינוי שהעם לא הצליח להכיל. העם צועק. הוא כבר לא יכול יותר.יכול להיות שהגלות היתה אמורה להימשך 400 שנה (ברית בין הבתרים), אבל , כבר כ70 שנה של שעבוד גורמים לעם ישראל להיות על סף התמוטטות.

אבל את הצעקות האלה אנו שומעים רק בעקיפין , כשה' מדבר אל משה:

שמות פרק ג :(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:

העם, אם כן צועק לישועה מהשעבוד. יכול להיות שזה מה שגרם לכל תכנית הגאולה להתחיל. אבל זה לא קורה מיד. למה?

 

  1. משה

סיפור לידת משה וגדולתו מאוד מעניינים: התורה מספרת ברוב פרטים שכל מה שקרה מסביב ללידת משה היה ניסי. כאילו יש יד מכוונת מלמעלה כי הנה "הגואל נולד"!! כאילו ה' שלח סוף סוף משהוא לגאול את ישראל. למשה אין, לכאורה שום "זכות" מעצמו. כאילו "נכתב מלעלה שהוא יהיה הגואל!

אבל זה לא כל כך מסתדר כי הרי התורה מספרת על צויי מה' אל משה רק אחרי זמן רב. מעמד הסנה קורה אחרי שלמשה קורים הרבה דברים. יש תיאור של תהליך ארוך של התוודעות למצב מצד משה! ואת זה, מניט מזמין אותנו ללמוד בהמשך.

 

  1. ה'

נראה שמאחורי הקלעים, ה' "ששמע את צעקת בני ישראל" החליט לעשות מעשה. והא זה שמכוון את לידת משה והוא זה שמצווה עליו לפעול ועושה את כל המופתים כדי להוציא את ישראל ממצרים.

אבל , למה זה לוחק כל כך זמן? מילדת משה ועד לגאולה עצמה עוברים 80 שנה!! גואל יכול כבר לפעול בגיל צעיר יותר. ניתן להניח שבגיל עשרים, בן אדם ממצוע הוא בשיא כוחו. ואם ה' מנחה אותו בכל השלבים ועוזר לו, משה יכול להתחיל בתפקידו כבר בגיל כזה. למה לחכות עוד 60 שנה??

 

לסיכום ביניים:  נראה שיש בעצם שלושה גורמים ולא גורם אחד בהקדמת זמן הגאולה וביצועה:

  1. העם שזועק
  2. משה שזקוק לזמן כדי להגיע לבשלות מסויימת
  3. ה' שמוכן לגאול אבל איננו פועל עד שכמה תנאים יתמלאו!

 

ההתלבטויות של משה:

לידת משה היא פלאית. הוא נולד אחרי שישה חודשים. הוא ניצל מההריגה של כל בן זכר. בת פרעה מוצאת אותו בתיבה שעליה משגיחה מרים. ובת פרעה, במקום למסור אותו למיתה, מאמצת אותו. הוא גם זוכה להנקה של אימו הביולוגית (יוכבד). והוא נמסר בחזרה לבת פרעה כשהוא גדול. נתחיל את העיון בשלב הזה:

שמות פרק ב (י) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ:(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו:

פעמיים כתוב שמשה "גדל". פעם אחת הוא גודל פיזית, ובפעם השניה, הוא מגיע להיות כמעט סגן פרעה:

רש"י שמות פרק ב :יא) ויגדל משה – והלא כבר כתיב ויגדל הילד (פסוק י) אמר רבי יהודה ברבי אלעאי הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו:

אם התורה כותבת פעמים שהוא "גדל" זה אכן אומר דרשני. כאילו זה הדבר שכולנו מחכים לו: שהגואל יגדל  ושיוכל למלא את תפקידו!

הבעיה היא שמשה איננו ילד רגיל. הוא אכן יוצא דופן אבל הוא בעל שתי זהויות!הוא גם עברי מלידה ומההנקה אבל הוא גם איש מצרי בזכות חינוכו ותפקידו.

 

יוסף -משה

מעניין לשים לב לשני הגיבורים של הפרשה שלנו:

בהתחלת הפרשה, אחרי שמספרים שכל בני ישראל, 70 נפש ירדו למצרים, מציינת התורה (כאילו לא ידענו זאת):

שמות פרק א(ה) וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם:(ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:

יוסף הוא הגיבור הקודם. הוא זה שהוריד את ישראל למצרים. והוא מת. כך מתחיל הסיפור. מצד שני, נולד גיבור אחר, משה שאמור להוציא את ישראל ממצרים. אלה שני גיבורים מקבילים והפוכים:

 

יוסף מת בפרשה שלנו גדל כעברי הפך למצרי נהיה לסגן פרעה הוריד את ישראל למצרים
משה נולד בפרשה שלנו גדל כמצרי הפך לעברי נהיה לסגן פרעה יוציא את ישראל ממצרים

 

דרך אגב,, ביציאת מצרים, משה ייקח את עצמו יוסף עימו!

שמות פרק יג(יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ …

אילו המהלך של יוסף (הירידה לגלות) היה נחשב לטעות כל כך גדולה, היינו מבינים שמשה , שבא לתקן את המהלך המוטעה, לא היה מתיחס בכבוד ליוסף! אבל זה בדיוק ההיפך שקורה! כאלו הגואל מכבד ו"נעזר" על ידי מי שגרם לגלות! זה מלמד ארוכות על חשיבות הגלות! אין גאולה ללא גלות. אי אפשר לצייר את הגלות ככולה שלילית. כי עצם הגאולה צומחת מהגלות לניזונה ממנה. ההיסטוריה של עם ישראל עשוי מצמדים "גלות-גאולה" ולמרת שתמיד צובעים את הגלות בצבע שחור ושלילי, יש בה נחיצות לבניין עם ישראל!

נחזור ללימוד שלנו:

:(יא) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו

משה יוצא אל אחיו. ברור לנו שמדובר באחיו..העברים! אבל ייתכן שזה עדיין לא כל כך ברור עבור משה עצמו! אנו מכירים היום הרבה יהודים שחיים בארצות גלותיות שעדיין לא ברור מה היא הזהות האמיתית שלהם, גם עבור עצמם. האם משה הוא מרגיש מצרי או עברי או שניהם? והאם אפשר להחזיק בשתי הזהויות גם יחד?. היום, הרבה יהודים טוענים שכן, וזה אחת הסיבות של סירוב, או דחיית עלייתם לארץ!

 

כשהתורה מספרת סיפור כזה : איש מצרי מכה איש עברי. זה צריך להסכיר לנו יותר את המראות של הנביאים כמו ב:

 ירמיהו פרק א :(יג) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה:(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

כלומר, המראה הוא מסמל מצב מורכב כולל ולא רק סיטואציה ספציפית זו.

אם כן, כשמשה רואה שהמצרי מכה העברי., הוא בעצם שם לב לחוסר המוסריות של שעבוד בני ישראל על ידי המצרים וזה לא נותן לו מנוחה.

יש לשים לב שמבחינת הטעמים, המילה "מאחיו" מנותקת מהמילה עברי. כך שעדיין אי אפשר להגיד שהעברי הוא מאחיו. אלא שהמצרי והעברי הם מאחיו. אבל הוא הולך להחליט מי הם באמת אחיו. מה הזהות שהוא יבחר בה.

(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:

עכשיו משה החליט. הוא הורג את המצרי. סגן פרעה שהורג חייל, זה לא דבר נורא. זה קורה כל יום, שם. חשיבות הסיפור הוא שעבור משה, להרוג את המצרי, זה , כביכול להרוג את המצרי שיש בו! אם משה היה עד כה גם איש מצרי וגם איש עברי. עכשיו הוא הורג את האיש המצרי! הוא קורע את תעודת הזהות שלו! הוא החליט להיות בצד של העבירם!!

למה הוא החליט כך? בגלל כנראה הבעיה המוסרית .אבל בעיקר "כי אין איש". כלומר אין עתיד בתרבות הזאת. הוא מתאכזב מאוד מהתרבות המצרית והוא רואה שכבר אין איש. אין עתיד. הוא עושה את ההבחנה הנכונה ברגע הנכון: זה סופה של מצרים! אמנם בצרים היתה עד כה מרכז העולם. אבל זה הוא, היא פונה לסופה. ויש לעזוב אותה! מעט מאוד יהודים עשו את ההבחנה הנכונה הזאת, למשל, ערב מלחמת העולם השניה  ועזבו את גרמניה. משה כן עשה האבחנה הנכונה.

 

אבל זה לא נגמר: הוא כבר לא רוצה להיות מצרי יותר, ואז הוא פונה אל הפן העברי שלו:

(יג) וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:

יש "יום שני". יש שלב ב'! משה גדל בשלבים. כמו יום השני לבריאת העולם. זה לאו דווקא למחרת, זה שלב שני.. הוא הולך לבחון את המצב של העברים כי עכשיו הוא עברי לגמרי!

ואז קורה אסון מבחינתו: הוא רואה ששם היהודים הם..רשעים!

לפי רש"י גם העברי המוכה הוא רשע:

רש"י: למה תכה רעך: רעך – רשע כמותך!

שוב אי אפשר להגיד שהמקרה של שני אנשים שרבים הוא מקרה בודד. משה בונה את ההבחנה שלו על מכלול דברים בתוך העם העברי וזה מה שמסמל את ההבחנה שלו. זה הטריגר שדוחף אותו להחליט.

הוא מנסה להשכין שלום בין העברים, הוא מפעיל את כוח המרות שיש לו והוא מקבל סתירה: סגן פרעה שהציל יהודי יום קודם, מקבל נזיפה מהעברים עצמם והם אפילו מלשינים עליו לשלטונות!! העביר המשועבד מתקומם נגד סגן פרעה שבא להצילו!!

(יד) וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר:

העברי איננו מקבל את מרותו של משה והחוצפה שלו מגיעה עד להלשנה על משה! עד כדי כך שמשה בורח

למה משה בורח?

לכאורה הוא מפחד מהתגובה של פרעה שיבין שהוא השליך את זהותו המצרית והתקרב לאויב העברי.

אבל משה עושה יותר: הוא בורח ממצרים ובוחר במדין  שהיא נראית לא קרובה ממש. מדין, נמצאת בעבר השני של האי סיני. למה משה בוחר למדיין? כי הוא מיואש מעם ישראל!!!  מי אומר זאת? רש"י שמצטט את המדרש:

אכן נודע הדבר – כמשמעו. ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו: מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך?, אבל רואה אני שהם ראויים לכך!:

הסיבה שבגללה העברים רדופים כל הזמן, הן בימי משה, והן בימי המדרש והן בימי רש"י, זה בגלל שאין שלום ביניהם! הם רבים כל הזמן בניהם ולא מקבלים את מרות מי שמטיף להם מוסר! "מגיע להם" כל הסבל הזה!!! משה מבין שסיבת האנטישמיות , מקורה בעם ישראל עצמו!

וזה מה שמפחיד אותו מאוד:" וַיִּירָא מֹשֶׁה"!! נזכור שהוא סגנו של פרעה. בנו המאומץ של פרעה. הוא לא מפחד מהחיילים המצרים כמו שהוא מפחד מהמצב העגום של עם ישראל שמתגלה מול עניו!!

הוא לקח את ההחלטה לעזוב את המצריות כדי להתחבר לעבריות והנה העברים אינם מוסריים בעצמם!! הוא אבוד!!

כמה יהודים בהיסטוריה עשו דבר דומה! הם התאכזבו מהתרבות הגויה וכשנכנסו לבית הכנסת, לא קבלו אותם בסבר פנים יפות והם התאכזבו וברחו שוב לגלות אחרת!

 

איזו תרבות אחרת משה בחר בה? מדיין! למה מדיין?

מדיין הוא אחד מבניו של אברהם אבינו. היחיד מבני קטורה שלא הלך לארץ בני קדם, במזרח הרחוק. אחד שנשאר באזור! אולי משה מתכוון לבנות עם עברי חדש במדיין!!

(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר:

ה"ישיבה על הבאר" היא סימן לרצון ליצור עם חדש. בדיוק כמו שיעקב ישב על הבאר לפני הפגישה עם רחל.

רש"י

וישב בארץ מדין – נתעכב שם, כמו (בראשית לז א) וישב יעקב:

וישב על הבאר – לשון ישיבה, למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר:

הוא בוחר במדין ויושב על הבאר. שני המאורעות, ביחד בסוף הפסוק שמתאר בריחתו, מנחים אותנו להבין שיש כוונה ברורה של משה ללכת דווקא למדין לבנות שם עם חדש.

הוא מתחתן שם ומוליד שני ילדים.הוא קורא לראשון גרשום: "גר הייתי בארץ נכרייה"!! זה מתאר בדיוק את ההרגשה שלו:  מצרים היא ארץ נכרייה אבל גם מדין היא ארץ נכרייה גם שם הוא לא הרגיש נוח, הוא שם כ"גר"., ואז, אומר מניטו , הוא מוכן למעמד הסנה!

מעמד הסנה מעמיד אותו מיד על טעותו: ה' מלמד את משה שאין עם עביר אחר אלא רק מי שנמצא במצרים!! משה מבין ומקבל בסופו של דבר (אחרי הרבה שכנועים!!) ויצא לדרך.

לע"ד: האם העובדה שמשה ייפרד מאשתו ומבניו, הוא סימן שהוא עזב לגמרי את הרעיון ליצור גוי חדש?

יכול להיות שיותרו שמביא לו את אשתו ואת שניו בהר סיני מנסה להגיד לו שאין להגזים ושהם גם בניו!!

המבחן של משה

בחטא המרגלים (וגם בחטא העגל), ה' ינסה את משה:

דברים פרק ט (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ:

"הרף ממני", זו הזמנה להיפך, להתפלל עבורם!. ה', כאילו רוצה לדעת אם משה באמת עזב את הרעיון ליצור עם אחר חוץ מעם ישראל! ומשה מגיב יפה ומתפלל עבורם ומוכן שימחו את שמו עבורם!

סוף המבחן

אבל המבחן האמיתי והסופי יקרה בסוף ימי משה:

במדבר פרק לא (א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:

לפני מותו משה חייב להרוג בעצמו את המדיינים! כדי להראות לעצמו ולכולם שהוא באמת עזב לגמרי את הנסיון ליצור עם חדש משם!!

 

 

 

לסיכום:

 

עכשיו אנו מבינים למה זה לקח כל כך הרבה זמן להוציא את ישראל ממצרים

  1. מהרגע שהעם זעק ושה' החליט להוציא אותם, היה צריך למצוא מנהיג שיהיה מוכן להוציא את ישראל ולהנהיג אותם! והיה גם צריך לחכות שהעם ירצה באמת לצאת!!

משה היה אז בן 20 שנה כנראה כשהוא ברח ממצרים למדיין.

  1. במדיין, במעמד הסנה, ה' מסביר לו שאין ליצור עם חדש במדיין אלא להיפך לחזור למצרים ולהציל את אחיו אלה.
  2. לפי הרב מידן והרב מנשה וינר, משה חזר למצרים, בהיותו בערך בין 40 שנה. ושם הוא נתקל בסירוב העם לצאת!! הם אמנם צעקו על הסבל אבל הם לא רצו במרותו של משה ולא רצו לעזוב את העבודה הזרה שלהם והדבקות שלהם בתרבות המצרית!!
  3. משה חזר למדיין ונשאר שם עוד 40 שנה. הזמן שיש לחכות שכל הדור של העברים הסרבנים ימותו. בדיוק הזמן שלקח לדור המדבר להתחלף כי סרבו להיכנס לארץ! אחרי 40 שנה במדיין, משה חוזר למצרים בפעם השנייה במצוות ה' "כי מתו כל האנשים..". ואז מתחילה היציאה שאנו מכירים, כשמשה הוא בן 80!!

 

0                          20                 40                                        80                                         120

 

 

 

לידת משה      משה עוזב למדיין      הנסיון הראשון וחזרה למדין       הנסיון השני                           מות  משה

 

 

ועוד על הפרשה:

  1. EXODUS .מעניין שהיוונים והנוצרים תרגמו את שם הספר במילה שמתארת עזיבת הבית לגלות. כי מדובר , עבורנו, בדיוק על ההיפך: עזיבת הגלות כדי לחזור הביתה!

2.שמות: כל הפרשה מדברת על שמות: שמות בני ישראל, שמות המיילדות. חוסר שמות של האבא של משה(איש מבית לוי) ושל האימא שלו(בת לוי). חוסר שמה של מרים (אחותו). שמו של משה שהם אותיות "השם". שמו של הקדוש ברוך הוא. שמות בני משה…

  1. שמות בני ישראל: לא שינו את שמם. מה שיזכה את בני ישראל להיגאל זה שנשארו עם זיקה לזהותם. לא העובדה שהם קבלו את התורה או קיום מצוות. רק העובדה שהם משפחה ועם. אין הגאולה תלויה בקיום מצוות אלא הפן הלאומי הוא הראשוני והעיקרי. רק אחר כך מדובר במתן תורה. המהרל שואל: למה לא נתנה התורה לאברהם? והוא עונה : כי היה צריך קודם כל לבנות עם שיקבל את התורה. אנו שייכים לעם לפני שאנו מקיימים את התורה! לכן, הישיבה במצרים והפיכת המשפחה לעם במצרים קדמה למתן תורה.
  2. ויוסף היה במצרים: רק יוסף היה יכול להיות במצרים! ולהישאר צדיק. כל מי שמנסה להישאר בגלות, מחכים לו שתי סכנות איומות: מבחוץ האנטישמיות והמוות ומבפנים ההתבוללות. רק יוסף הצליח להיות במצרים ממש.

כלומר, אסור לנסות להיות כמו יוסף! אין לסמוך על ..הנס הזה שיוסף היה במצרים.

5אלוהי אברהם: יש 18 פעמים בתורה המשפט "אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. לכן יש 18 ברכות בתפילה!!

6 בארץ לא להם: בברית בין הבתרים, זרע אברם היה אמור לגלות "בארץ לא להם". מצרים היא ארץ כזו. היא לא שייכת ליושביה. כי כל השלטון הוא רודני והכול שייך לפרעה. יוסף גרם לעובדה הזאת שכל המצרים מכרו את בהמתם ואדמתם ואת עצמם לפרעה! כך שבאמת מצרים היא ארץ "לא להם"..למצרים! וכמובן גם לא להם לעברים!. זו הסיבה שמצרים נקראת "בית עבדים" כי אפילו המצרים הם עבדים בארצם!

  1. משה בן עמרם. משה איננו "אב". הוא מלך, הוא רב. הוא בנו של "עם רם". הוא שייך לעם. מנהיג אותו אבל הוא לא האב של העם. בניגוד ל"אברם" שהיה אב רם!

 

 

 

 

 

 

שמו של ה': (מניטו 1971)

 

שמות פרק ג (יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:

רש"י שמות פרק ג (טו) זה שמי לעלם – חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו:

וזה זכרי – למדו היאך נקרא, וכן דוד הוא אומר (תהלים קלה יג) ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור:

 

 

 

יש "הוא" ויש "שמו" ויש "זכרו".  לכן אנו אומרים "ברוך הוא, וברוך שמו". אלה שני דברים שונים! וכן אומרים "ה' אחד ושמו אחד" כאילו אלה שני מוזגים שונים.

  • הוא: אין לנו תפיסה בו בכלל.
  • שמו: איך ניתן לנו להשיג אותו
  • זכרו: עוד פחות משמו.איך תפיסת שמו נשארת בזיכרון שלנו, בכל הדורות.

כשה' עונה למשה על שאלת השם שלו הוא נותן שלוש תשובות:

  1. אהיה אשר אהיה= אני תמיד אהיה כאן
  2. אהיה= כדי לא להפחיד את בני ישראל שיהיו עוד צרות
  3. אלוהי אבותיכם, אלוהי אברהם….: זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור"

 

 

השם שה' נותן למשה , אמור בתנאי שיהיה נעלם! "לעולם" בלי וו כמו בהעלם!

אסור "לתפוס" את ה'! זו הגדרתו! בלתי נתפס. בוכל זאת הוא דורש להתגלות אלינו. לכן יש לו שם. אבל אסור להגיד את השם

הצורה היחידה שאפשר להגיד השם שלו זה בשם אדנות. כלומר שאנו מקבלים עלינו את אדנותו עלינו. זה הדבר היחיד שאנו מסוגלים להגיד

השם שלו אסור להגיד אותו באותיותיו.

 

"זה שמי לעולם"= זה השם שלי כדי שתעלים אותו!

 

לדור דור= רק לשלושה דורות: אברהם יצחק ויעקב. ולא דור רביעי.  לא משה או דוד

למה לא אומרים "אלוהי משה"? או "אלוהי דוד"?כי אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב, אלה דברים שכבר התקיימו ושאנו יכולים להתבסס עליהם.אבל "אלוהי משה" עדיין לא! עד שאנו באמת נהיה לעם מאוחד ויבוא המשיח , רק אז אולי נוכל להגיד "אלוהי משה" או "אלוהי דוד"!.

עד אחרית הימים אנו נתייחס להיותנו בני האבות אברהם יצחק ויעקב.

 

התנאי ליציאת מצרים= שיכירו בני ישראל שה' נקרא בשם אדנות, כלומר שיקבלו עליהם מלכותו ומרותו.

 

שמי לעלם= להעלם

השם ניתן כדי להיות נסתר!

כמו הבגד: הוא מכסה אותי. אני נראה על ידי הבגד שלי אבל זה לא אני! הוא "בוגד בי"

כך השם הוא מגלה אותי אבל זה לא אני!. הוא בא בעצם להסתיר אותי בתוך זה שהוא מגלה כביכול אותי!

"ה' שמך לעלם ה' זכרך לדור ודור"

אם אני יודע מי הוא, אז אני שולט עליו ויכול לעשות בו שימוש!

לכן יש להעלים!

 

  • אד= כוח, כמו "אדיר"
  • אדם
  • אדון= יותר מהאדם וזה שבזכותו קיים האדם.

 

למה משה מבקש את שם ה'?

כי הגאולה הוקדמה (הרבה לפני 400שנה). לכן, יש לדעת מי גואל, מה יש לדעת ולהכיר כדי להיגאל

 

החיפוש אחר השבט השלושה עשר

בע"ה י טבת התשעח

מישל בן שושן

החיפוש אחרי השבט  השולשה עשר

ויחי מניטו

יעקב מעוניין בדבר אחד עיקרוני עבורו: ליצור עם אחד. כלומר עם מואחד.

המילה "אחד" רומזת בתוכה את המספר 13. כשמגיעים למספר הזה, יש סיכוי לאחדות.

בדרך כלל, מפרקים את המילה "אחד" כך:

א=1 (יעקב שעושה את האחדות בין הבנים)

ח=8 (בני לאה ורחל)

ד= 4(בני זילפה ובלהה)

 

אבל החלוקה הזאת בעייתית כי אנו מחפשים אחדות בין האחים. יעקב, כמו כל אבא, מצליח לפעמים לעשות אחדות בין הילדים אבל תמיד תישאל השאלה" מה יקרה אחרי מות יעקב?

ולכן, כבר מהתחלת הסיפור יעקב רוצה ליצור את השבט השלושה עשר.

תפקיד השבט הזה יהיה כפול:

ליצור אחדות בין השבטים

ליצור אחדות (או לפחות קשר ) עם אומות העולם

מאז שרחל מתה  ושבנימין נראה הילד האחרון (הקטון), יעקב מחפש מי יהיה השבט ה13.

נפתחות מול יעקב כמה אופציות . וכל אחת תיבחן במאורע שונה:

 

  1. דינה

התורה מציינת את לידת דינה בת לאה בדיוק כמו שהיא מציינת את לידת שאר השבטים. המדרשים מציעים שהיו ליעקב עוד בנות אבל דינה היא בגדר שבט. או לפחות מועמדת ליצור השבט ה13.

השאלה היא : עם מי נחתן את דינה?.

החתן האידיאלי חייב להיות "גוי"!(כדי ליצור קשר עם אומות העולם, ואי אפשר למצוא גבר עברי חוץ מהאחים!),  אבל אוהב ישראל!

יש כמה הצעות שמתקדמות לפתחו של יעקב

 

2.עשיו

הראשון הוא עשיו. לא על פי הפשט אלא על פי הרבה מדרשים. עשיו הוא יכול להתאים כי הוא נימול, הוא חלק מהמשפחה אבל לא לגמרי. עשיו הוא אופציה ריאטלית.

בראשית רבה פרשה עו ד"ה ט ויקם בלילה ט ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו וגו', ודינה היכן היא נתנה בתיבה ונעל בפניה, אמר הרשע הזה עינו רמה היא שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני, ר"ה בשם ר' אבא הכהן ברדלא אמר, אמר לו הקב"ה ..מנעת מרעך חסד, מנעת חסדך מן אחוך דאלו איתנסיבת לגברא לא זינתה, (נ"א דנסבת לאיוב לאו גיירתיה) בתמיה לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נשאת דרך איסור….

המדרש הזה קשה במיוחד: הוא מאשים את יעקב שהוא סירב לאפשר לעשיו לראות את דינה שמה יתחתן איתה. ולכן, בא לא העונש ששכם בן חמור יבעל אותה באיסור , כלומר יאנוס אותה בכוח.

 

  1. שכם

אבל, אחרי האינוס של דינה, יעקב נראה מוכן לקבל את ההצעה של האחים: שכל בני שכם ימולו את עצמם ואז שכם ייקח את דינה בהיתר. יעקב רואה בפתרון הזה, פתרון טוב ליצירת השבט ה13: בני ארץ כנען שמתגיירים למחצה ויוצרים עם דינה את השבט ה13!

 

  1. שמעון ולוי

אבל באים שני אחי דינה שמעון ולוי והורגים את כל בני שכם!!. יעקב כועס מאוד כי הפתרון מתמוגג לו! מה יהיה עם דינה?

בראשית פרק מט (ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:(ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:

מי הוא ה"שור" הזה? ומי הוא ה"איש"?

בדרך כלל, יוסף הוא נמשל לשור. ויוסף אמור היה להתחתן עם דינה?(ראה למטה). אבל נראה שה"איש" שמדבר עליו יעקב הוא פשוט שכם

 

5.שמעון

יש מדרש מאוד מעניין שמובא על ידי רש"י:ש מעון התחתן עם דינה!:

בראשית פרק מו(י) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית:

רש"י בראשית פרק מו פסוק י (י) בן הכנענית – בן דינה שנבעלה לכנעני, כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה:

שמעון התחתן עם אחותו כי היא היתה בדיכאון ולא רצתה יותר להתחתן. שמעון "עושה טובה" לדינה ונולד להם לפחות בן אחד: "שאול בן הכנענית"!

אולי, מאחורי הקלעים, שמעון מנע בכך שדינה תינשא למישהוא אחר!! ובכך סתם לגמרי את הגולל על הפתרון של יצירת השבט ה13 מדינה!! כי הוא, שמעון כבר שבט בישראל ובלקיחת דינה , היא כבר לא תהיה השבט ה13!

כלומר, לא רק ששמעון הרג את שכם , הבעל הפוטנציאלי, אלא הוא גם מנע חתן אחר ממנה!

 

נראה שיכול להיות קשר עם העובדה שיוסף, בחר בשמעון דווקא, כאח שהוא לוקח כבן ערובה, אצלו בכלא המצרי, בעוד ששאר השבטים חוזרים ליעקב, אחרי הביקור הראשון.

האם זה עונש כלפי שמעון?

האם זה כדי לאפשר לדינה להתחתן כי היא שוב "פנויה"?

 

בכל אופן, נראה לי שיש קשר הדוק עם העובדה ששמעון מנע את יצירת השבט ה13 מדינה, אצל יוסף.

שמעון, בתור שבט, יעדר בברכות משה לבני ישראל

חלקו של שמעון בארץ כנען גם היא תיבלע בתוך זו של יהודה והשבט הזה יעלם מהמפה!!

 

  1. לוי

הסיפור של לוי מתחיל עם הסיפור של שמעון אבל הוא לא מסתיים באותה הצורה. גם לוי אחראי בהריגת שכם. גם עליו יכעס יעקב בגלל זה. אבל , נראה שלוי "יעשה תשובה".

במעשה העגל, שבט לוי לא יחטא ויעזור למשה להרוג החוטאים. לוי יקבל מעמד מיוחד. הלויים לא ישתעבדו במצרים. משה ואהרון , משבט לוי הם אלה שינהיגו את עם ישראל . שבט לוי יישאר תמיד כשבט מאוד מיוחד. הוא ישרת בקודש ולא תהיה לו נחלה ("גם כן"- כמו שמעון).

כלומר, אם שמעון מנע לגמרי מדינה מלהתחתן וליצור השבט ה13, לוי, יהיה כמן שבט 13 בעצמו!! כשהוא מקבל סטאטוס מיוחד שמעלה אותו מעל לשאר השבטים!!

 

  1. אסנת

אבל, כמו בכל סיפור טוב, יש סוד סמוי שממנו באה הישועה. מהזיווג בין שכם לדינה, נולדה בת: אסנת!

כתר יונתן בראשית פרק מא פסוק מה(מה) ויקרא פרעה שמו של יוסף איש שנסתרות מפרסם ויתן לו את אסנת שילדה דינה לשכם וגידלה אשת פוטיפרע נשיא של טניס (צוען) לאישתו ויצא יוסף שליט על ארץ של מִצרים:

התורה מספרת לנו שפרעה נתן ליוסף את אסנת לאישה:

בראשית פרק מא (מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:…(נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן:(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי:(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

אבל היא מציינת שאסנת היא "בת פוטפרע". אבל במקום אחר אנו יודעים ש"פוטיפר" הוא "סריס פרעה". כלומר, הוא לא יכול להוליד ילדים בעצמו!

נקרא עוד מדרש מעניין על לידת אסנת:

ילקוט שמעוני תורה פרשת וישלח רמז קלד מה עשה שכם בן חמור ?.. ויצאה (דינה) חוצה לראות בבנות הארץ ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת, ואמרו בני יעקב להרגה אמרו יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב מה עשה יעקב כתב על ציץ של זהב שם הקודש ותלה על צוארה ושלחה, והכל צפוי לפני הקב"ה וירד מיכאל המלאך ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה אותה כבת ולקחה יוסף לאשה:

האחים לא אוהבים את הרעיון שאסנת קיימת! הם מגרשים אותה. יעקב תולה על צווריה טליון. היא מגיעה…לאשתו של פוטיפר, בדרך ההשגחה!

איך אסנת יכולה להיקרא "בת פוטיפרע"? המדרש (תרגום יונתן לעיל) יודע לספר שאשת פוטיפר היא זו שקנתה כנראה את אסנת שנמכרה, כמו יוסף מכנען למצרים. והיא אמצא אותה בביתה!! זה מאיר את סיפור אשת פוטיפר באור חדש:

האם אשת פוטיפר רצתה לשכב עם יוסף "כדי להוליד ממנו את השבט ה13? האם היא מודעת לכל הסוד שמתרחש במשפחת יעקב לגבי החיפוש אחר השבט ה13? למה היא קונה שני עבדים: יוסף ואסנת? ולמה התורה מסתירה מאיתנו את הפרטים האלה?

נקרא עוד מדרש מעניין:

ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קכה  משבע חדשים ילדה לאה את בניה ולשבע שנים נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת וכולן נולדו ונולדו זווגן עמם חוץ מיוסף שלא נולד זווגו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה וחוץ מדינה שלא נולד זווגה עמה אמר הילדה הזאת דין ומשפט ע"כ קרא שמה דינה:

לכל בן יעקב נולדה אחות שהוא התחתן איתה! המדרש מספר זאת, הרבה יותר כדי להגיד שדווקא לדינה ויוסף , זה לא קרה! ולמה ? כי הם אמורים להזדווג! כלומר יוסף הוא בעצמו השבט ה13! אבל הוא לא יכול , הוא כבר שבט!

אין בעיה, מולידים מדינה בת והיא מתחתנת עם יוסף ומביאה לו "שני ילדים". פעמיים התורה אומרת ששני בני יוסף נולדו מאסנת!

אם כן, מנשה ואפרים הם שני השבטים שמולידה אסנת ליוסף, מועמדים ליצור את השבט ה13!!

 

  1. מנשה ואפרים

ואכן יעקב קורא ליוסף ומבקש "לפני מותו" לקבוע שמנשה ואפרים יהיו שני שבטים במקום שבט אחד של וסף!!

כשזה קורא בתורה, אנו יכולים לשאול את עצמנו למה פתאום בחר יעקב לעשות זאת. עכשיו, הדברים יותר ברורים! כשיעקב , סוף סוף מצליח ליצור את השבט השלושה עשר, הוא יכול למות בשקט !!

ובאמת השבט השלושה עשר נולד מיוסף, הבן שהיה אמור להביא עוד בן:

בראשית פרק ל (כד) וַתִּקְרָא (רחל) אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:

ומאסנת, בת דינה שמצליחים להביא ממנה את מה שחיפשנו מההתחלה: השבט ה13!

 

  1. מנשה

מעניין לשים לב ששבט מנשה, יהיה שבט גדול מאוד בעם ישראל עד כדי כך שיההיו שני חצאי שבט מנשה. אחד בעבר הירדן המזרחי והשני בעבר המערבי. כאילו מנשה הוא זה שאחראי על איחוי הקרעים ועל הקשר עם אומות העולם השכנות השוכנות מחוץ לארץ כנען!

 

אבל!

אכן, יעקב יכול למות. הוא הביא לעולם את כל שבטי ישראל וגם את השבט השלושה עשר שיצור את האחדות. אבל, אחדות זו תתקיים באמת רק באחרית הימים! כל זמן ההיסטוריה, אחדות זו היא בבנייה! וכל המטרה של עם ישראל היא לבנות אחדות זו. האחדות אפשרית, הנה יעקב קבע אותה. אבל בפועל יש עוד המון עבודה כדי ליצור את האחדות בעם ישראל. למה? כי אחדות בתוך עם ישראל חייבת לשקף אחדות בין כל  העולם!! וזה לא קל.

לכן, בפרשה שלנו, אומר המדרש שכל בני יעקב אמרו מול המיטה שלו את קריאת שמע שמטרתה יצירת אחדות בעם ישראל על ידי ההבנה שה' הוא אחד. ועל ידי כך, שיש לגלות אחדות ה' בכל העולם כולו.

אם כן, בפועל, אנו עדיין מחפשים אחרי האחדות המיוחלת והשבט השלושה עשר.

לכן, בתורה, כל פעם שנמנה את שבטי ישראל, נמצא רק 12. או שנספור את לוי ואז מנשה ואפרים חוזרים להיות שבט אחד, שבט יוסף. או שני שבטים כשמעלימים את שבט לוי:

 

ראובן  שמעון   לוי      יהודה  יששכר  זבולון  דן  נפתלי  גד אשר            יוסף            בנימין ===12!

ראובן  שמעון              יהודה  יששכר  זבולון  דן  נפתלי  גד אשר      מנשה אפרים    בנימין ====12!

 

 

עשיו                    ראשו של עשיו  (ראה קובץ מיוחד לנושא זה)

 

דינה                 שכם                            יוסף                 אשת פוטיפר

 

 

לוי         שמעון                אסנת                            מנשה      חצי שבט מנשה    אפרים

 

 

 

יוסף מקשר

בין

האחים עולם היהודי האבות ארץ כנען לכן הוא יוצר

את השבט השלושה עשר

והוא הגויים הבנים חוץ לארץ

 

ראשו של עשיו

בע"ה י טבת התשעח

מישל בן שושן

 

ראשו של עשיו

ויחי מניטו

 

בקובץ "החיפוש אחר השבט השלושה עשר", דברנו על האפשרות שעשיו היה מתחתן עם דינה ויוצר איתה את השבט השלושה עשר. לאינו שיעקב לא רצה בכך והתוצאות של הסירוב הזה.

בניתי , בסוף המאמר ההוא כמן "פאזל" עם כל הדמויות שמשחקים בחיפוש אחר השבט השלושה עשר:

עשיו                    ראשו של עשיו

 

דינה                 שכם                            יוסף                 אשת פוטיפר

 

 

לוי         שמעון                אסנת                            מנשה      חצי שבט מנשה    אפרים

 

 

אבל לא הסברתי מה עושה "ראשו של עשיו" בסיפור! הנה כמה הסברים שלמדתי מהשיעורים של מניטו בנושא:

 

עשיו איננו "אח שנדחה" כמו שישמעאל היה. ישמעאל היה בנה של הגר ויה יותר קל להיפרד ממנו. הוא לא נולד מהאימהות שלנו. אבל עשיו נולד מבטנה של רבקה אמנו והוא גם האח התיאום של יעקב! אי אפשר לדחות אותו על הסף. הסיפור של עשיו יהיה תמיד קשור לזה של יעקב עד אחרית הימים!

 

עשיו היה יכול להיות ישראל אם רק היה מקבל על עצמו לטפל בעולם הגשמי ולקבל את יעקב כאח שמטפל בעולם הרוחני. שניהם היו יכולים ליצור את עם ישראל.

זה לא נעשה. אבל זו היתה אפשרות ריאלית ביותר.

יעקב ינסה להיות הוא בעצמו ישראל. אבל מה מקומו של עשיו ?

נקרא מדרש מהפרשה שלנו , ויחי:

כתר יונתן בראשית פרק נ פסוק יג :(יג) וישאו אותו בניו לארץ של כנען ונִשׁמע הדבר לעשו הרשע ויסע מהר של גבלה בחילות גדולים ויבא לחברון ולא היה עוזב ליוסף לִקבור את אביו במערת המכפלה מיד הלך נפתלי וירץ וירד למִצרים ויבא בההוא [באותו] היום ויביא שטר (מכר) שכתב עשו ליעקב אחיו על חלקו במערת המכפלה ומיד רמז לחושים בן דן ויקח חרב ויקטע ראשו של עשו הרשע והיה ראשו של עשו מתגלגל עד שבא לתוך המערה וינח בחיקו של יצחק אביו וגופו קברו בניו של עשו בשדה המכפלה ואחרי כן קברו אותו בניו ליעקב במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר מעפרון החִתי על פני ממרא:

עשיו בא למנוע קבורת יעקב במערת המכפלה! הוא רוצה את המקום עבורו!!

עד היום, גם בני ישמעאל וגם בני עשיו, מתאחדים כדי למנוע את הבעלות שלנו על המקום ההוא.

יהודה מנסה להרוג את עשיו והוא לא יכול: עשיו דומה יותר מדי ליעקב אביו!

לכן, חושים בן דן הורג את עשיו וחותך לו את ראשו שמתגלל לתוך המערה.

ראשו של עשיו כן נקבר במערת המכפלה עם האבות שלנו!!

 

מניטו מסביר שראשו של עשיו הוא החלק הטוב של עשיו:

ההיגיון, המדע, מידת הדין.  בזכות עשיו, והתרבות היוונית והרומית, נקבע בעולם מחוייבות לחוק.

הבעיה היא שהחוק שנקבע על ידי בני אדם, הוא יחסי. ובהרבהמקרים אין בו מוסר.  בגלל העדר "מוסר עליון" (כל אחד קובע את המוסר שלו), קבעו בני עשיו שיש לצטט לחוק. החוק הופך להיות המוסר!

וזו אין אנו יכולים לקבל. אנו, היהודים, מחשיבים את המוסר מעל לחוק. החוק בא רק כדי לשרת את המוסר.

לכן, אנו לא מקבלים את שאר גופו של עשיו!!

 

אנו מודים לעשיו על העבודה שעשה בהיסטוריה להשליט חוק וסדר.  אבל עד כאן! רק את הראש הזה. לא יותר

 

כי המעשים, התרגום בפועל של החוק חייב להיות כפוף למוסר.

היום, למשל, אנו יכולים להיתקל בבעיות חמורות שבהם המוסר נרמס בגלל החוק.

מחבל שרצח מול כולם אנשים, יכול להשתחרר מהכלא בגלל פרוצדורה לקויה!

החוק הוא יבש, קר ובלי לב.

ואת זה היהודים דוחים על הסף. מקבלים את ראש עשיו אבל לא את השאר!

עוד חידושים על ויחי ממניטו:

 

עוד על " ראשו של עשיו":

המדרשים מספרים לנו שעשיו היה מתפלפל עם יצחק אביו על דקדוקי הלכות. איך מעשרים את המלח…

רבי מאיר הוא גר . הוא נולד ממשפחה רומית. הוא צאצא של עשיו.! לכן רבי מארי מאוד חריף בפלפולים ובהלכה

כשיעקב חזר מאת לבן והיה אמור לפגוש את עשיו, המדרש אומר שהוא "פחד להרוג את אחרים"

אחרים= רבי מאיר!

יעקב לא רצה להרוג את עשיו (אם זה היה בא להרוג אותו) בגלל הטוב שיצא מצאצאי עשיו! והוא רבי מאיר, או כל מה שהוא מסמל.

  • "צדק תרדוף"= תחפש את המוסר דרך הדין!
  • "הוו מתונים בדין"= לבחור דיין בעל רחמים. זקן.
  • התורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב.

התורה שבכתב מצומצמת מאוד . כשה' מבקש ממשה לכתוב :"כתוב זאת בספר"=הוא בעצם אומר לו: רק את זה תכתוב, לא את השאר, לא את התורה שבעל פה שהיא העיקר! העיקר זה מה שלא כתוב! הכתוב בא לכתוב את הבעל פה. אנו עם התורה שבעל פה. אנו לא צדוקים. אדום והנצרות צדוקים.

  • מכאן, למשל,עמי שאין לו מספיק אמונה, מכפר על ידי קיום קפדני של ההלכה!!

מניטו מסכם כך ההבדל בין הצדוקים והפרושים:

  1. הצדוקים לומדים ומאמינים במה שהם למדו והבינו
  2. הפרושים (אנחנו),מאמינים. ולומדים כדי לדעת את מה אנו מאמינים בו!

 

אל נא תקברני

יש שני סיפורים בהתחלת הפרשה:

הראשון, פרשה סתומה (סודית)היא הבקשה של יעקב להיקבר בכנען ולא במצרים

השני, פרשה פתוחה (גלויה), היא הברכה למנשה ואפרים

מניטו טוען ששני הסיפורים האלה הם אותו הסיפור רק שיש לו פן סודי ופן גלוי.

העובדה שיעקב הופך שני מצרים (מנשה ואפים) כאילו הם עברים ומכניס אותם בתוך המשפחה העברית, מקבילה לעובדה שיש לעזוב את המצריות ולחזור להיקבר בכנען!

 

ויקרבו ימי ישראל למות

לא כתוב שישראל ימות אלא רק הימים של ישראל. הימים של העם היהודי בארץ כנען, הם ימי ישראל, והם קרבים למות בגלל התחלת הגלות

 

ויקרא לבנו ליוסף

למה יעקב קורה דווקא ליוסף כדי שיקבור יקבור אותו בארץ כנען?

רש"י: כי יש לו את היכולת!

מניטו: כי יוסף הוריד אותו אז שהוא יעלה אותו!

יוסף אחראי על העלייה של היהודים בחזרה לארץ כנען בגלל שהוא היה אחראי על הירידה שלהם!

 

אנכי אעשה כדבריך

עדיין יעקב לא ביקש מיוסף להישבע לו על הקבורה בכנען. ובכל זאת, יוסף אומר לו "אנוכי אעשה כדבריך", כלומר: אני אעשה אותו הדבר: הבנתי את המסר!  אבקש להיקבר בארץ כנען!

 

האבות והבנים:

  • דור האבות= דור ההבטחות
  • דור הבנים= התחלת ההגשמה

זה ההבדל המהותי בין ספר ברשאית (האבות), לשאר הספרים (הבנים)

זה גם ההבדל בין הגלות (האבות של הדור הקודם לנו) ומדינת ישראל(הבנים, ההגשמה של התקווה)

ויוסף עושה את החיבור ביניהם: הוא גם אב מבחינה זו שהוא אב למנשה ואפרים, שני שבטים

והוא כמובן גם בן.

 

יוסף הוא בעצם איש החיבורים הגדול. הוא המאסף . הוא זה שיחזיר את נידחי ישראל עם משיח בן יוסף.

קבורת יעקב

בע"ה י טבת התשעח

מישל בן שושן

 

קבורת יעקב

מתוך השיעור של הרב מנשה וינר

 

כשמתבוננים , בפרשת ויחי על סיפור קבורת יעקב, שמים לב לדבר מעניין מאוד: יש שני סיפורים משולבים אחד בשני. שניהם מביעים "בחינה" שונה:

 

  1. הסיפור הראשון: יוסף

יעקב מבקש מיוסף לקבור אותו בארץ אבותיו. הוא לא מציין שזה יהיה דווקא  במערת המכפלה. בנוסף, הוא עושה הכל כדי שיוסף יישבע לו על כך. למה? כי הוא זקוק לאישור של פרעה. אכן יוסף יספר שאביו השביע אותו, כדי לקבל רשות לקבור את יעקב מחוץ למצרים.

יוסף עולה לקבור את אביו עם….מצרים! ורק אחר כך צויין שגם אחיו באו!

 

בראשית פרק מז (כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה: פ

והנה הביצוע:

בראשית פרק נ  (ד) וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר:(ה) אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה:(ו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ:

(ז) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם: (ח) וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:(ט) וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד:(י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים:(יא) וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

 

למה עושים טקס ב"גורן האטד? איפה זה?. כתוב שזה "בעבר לירדן", אבל יש שני עברים לירדן!! הרב מנשה וינר מביא כמה דוגמאות בתנ"ך, בהם עבר הירדן יכול להיות גם תיאור של העבר המערבי של הירדן!

למה לעשות במקום ההוא "שבעה"? למה להספיד אותו שם?

הרב וינר מציע:

מדובר על העיר שכם! גורן האטד היא שכם. והוא מקשר את סיפור האטד של יותם שקרה בעיר שכם:

שופטים פרק ט (ו) וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם:(ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא …(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:

כאילו יוסף קובר את אביו בשכם, העיר שהוא נתן לו :

בראשית פרק מח (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: פ

 

  1. הסיפור השני: האחים

בעוד שיעקב דורש משאר בניו לקבור אותו דווקא במערת המכפלה. הוא לא דורש מהם שום שבועה והוא לא דואג לשלטונות מצריים.

בראשית פרק מט (כט) וַיְצַו אוֹתָם(אל האחים) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי:(ל) בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר:(לא) שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:(לב) מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת: (לג) וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

בעוד שהביצוע , שונה גם הוא לגמרי ממה שתואר בסיפור הראשון:

(יב) וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם:(יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא:

 

 

  1. איפה יעקב נקבר?

בסופו של דבר אי אפשר להישאר עם שתי קבורות של אותו בן אדם בשני מקומות שונים(שכם= גורן האטד וחברון). אכן יעקב נקבר במערת המכפלה. אבל התורה מתארת שתי בחינות שונות משולבות: הקבורה עבור יוסף, מלך מצרים, יחסית לחזרה מהגלות על ידי יוסף שגרם אותה

והבחינה השנייה שהיא הקבורה על ידי כל האחים במערת המכפלה!

 

אנו מוצאים את כפילות הבחינות האלה גם בברכות:

יוסף מקבל ברכה מיעקב כאילו הוא היחיד שמבורך:

בראשית פרק מח(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

2ויוסף יקבל ברכה נוספת, כאילו לא היתה ברכה ראשונה, כשיוסף נמצא בתוך כל האחים:

בראשית פרק מט(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:

 

 

לסיכום:

הרב מנשה וינר מבחין בשתי בחינות שונות משולבות בפרשה שלנו: היחס בין יעקב ליוסף והיחס של יעקב לשאר בניו.

 

האחים יוסף
קבורה ללא אישור מיוחד יש לקבל אישור מפרעה
במערת המכפלה בארץ כנען
בחברון גורן האטד-שכם?
עם ישראל פנימה הקשר עם הגויים

 

——————————————

מצאתי לע"ד:

יש פסוק סתום:

בראשית פרק מח(כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי: פ

האם מדובר על העיר שכם? או האם יש לתרגם כמו אונקלוס שזה "חלק" נוסף, כלומר שבט נוסף. בכל אופן המילה "אחד" איננה מובנת לגמרי, גם שהיא לא זכר (אֶחד)ולא נקבה (אֲחת) אלא ערבוב "אַחַד"

על ידי פסוק אחר מצאתי אפשרות לפירוש:

בראשית פרק מח:  (ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:

אפרים+מנשה= 726

ראובן+שמעון= 725

הנה האחד שחיפשנו! היתרון ממנשה ואפרים על ראובן ושמעון!!

 

ושכבתי עם אבותי

זה לא הוראה להיקבר במערת המכפלה. אלה זה אומר אני אמות. כי הרי אחר כך כתוב "ונאתני ממצרים". לכן, כל פעם שכתוב "שכב עם אבותיו, זה רגע המיתה שבה הנפטר פוגש את הקרובים שלו בעולם העליון.

חנוכה מ

בע"ה כט כסלו התשעח

מישל בן שושן

 

חנוכה מ

 

לא להשתמש בהם (לעד)

ההבדל העיקרי בין נרות שבת לנרות שבת זה

  • שנרות שבת הן שימושיות : מדליקים אותם כדי שיהיה אור בבית בערב שבת
  • בעוד שנרות חנוכה "אסור להשתמש בהן" לכן מדליקים בנוסף את השמש כדי שאם במקרה אנו נהנה מהנרות, נוכל לסמוך על השמש שמותר להשתמש בו כי הוא לא חלק מהחנוכייה הרשמית.

עבור הגמרא ההבדל מאוד חשוב.בגללו נבחר שמנים ופתילות שונים. למה הבדל זה?

  • כי שבת הוא עדיין בעולם הטבע
  • אבל בחנוכה נמצאים בעולם שמעל לטבע, עולם שמונה. לכן אין להשתמש בנרות. כדי להבין שלא מדובר בעולם הטבע השימושי

 

כה כסלו (מ)

לכל תאריך בלוח השנה העברי יש משמעות עמוקה מבריאת העולם.

עם ישראל מגלה את המשמעות במשך ההיסטוריה שלו. למשל, ה15  בניסן הוא "זמן הגאולה", וזאת מבריאת העולם. אבל ביציאת מצרים בני ישראל גילו זאת ,ואנו  ממשיכים לחגוג את החירות בכל 15 בניסן.

זה מסביר את השאלה של הברייתא:

"מאי חנוכה?"= מה משמעות הגילוי באותו היום?

לכן הברייתא עונה : בכ"ה בכסלו…

כלומר יש משהוא שכבר היה טמון בתאריך הזה:

אחרי בריאת אדם הראשון בחודש תשרי, הוא ראה שהימים מתקצרים כל יום יותר והוא נכנס לדיכאון

גם בגלל חוסר האור בכל יום וגם בגלל שהוא חשב שזו אשמתו! בגלל אולי החטא שלו!

כשהגיע לתקופת חנוכה הוא ראה שהימים שוב מתארכים!

ואז הוא שמח . וגילה שהזו רק תופעת טבע.

אבל הוא הכניס בזה כל מני שיקולים מוסריים ודאגות..מה שמאפיין אותו כבן אדם!

לכן תאירך זה טומן בחובו את הגדלת האור מאז

 

נר אשי ובתו(מ)

תורת האב מתגברת בתקופה הזו על תורת הרב.

היוונים דגלו בתורת הרב. כלומר מי שיודע, מבחוץ, בקי במדע. הוא זה שיש ללמוד ממנו

היהודים מדגישים יותר את שרשרת המסירה מתוך הבית.

התורה איננה חיצונית לישראל (דבר שהיה מצריך אותו לרכוש אותה מבחוץ)

התורה היא פנימית לעם ישראל. הוא רק צריך לגלות אותה מבפנים.

"שאל אביך ויגדך.."

כל יהודי מגלה את התורה שבו כל הזמן

 

אשר קדשנו במצוותיו(מ)

והיכן ציוונו?

  1. .."אשר יורוך..". ה' נתן כוח לחכמים ויש לשמוע לתקנתם
  2. "…שאל אביך ויגדך..". ההסבר שנתנו לעיל: הציווי מתגלה במשך הדורות על ידי עם ישראל.

 

 

לכל אחד מישראל מקום בחנוכה (השפת אמת)

אין הבדל בין חכם או שבט שה מעל לשני. כל יהודי שייך ליהדות . והוא יכול להדליק בעצמו את המנורה

חג חנוכה מדגישה השוויון של כל יהודי ביהדות

 

 

יפת אלוהים ליפת וישכון באוהלי שם (ראובן קסל)

הבעיה היא שלפעמים שם בעצמו מתפתה לשבת באוהלי יפת (יוון)

הכל ברכה כשהיופי, המדע, יוון, יושב בתוך אהולו של שם.

הכל מתהפך כששם שוכן באוהלי יפת. כשהיהודי מחשיב יותר את ערכי יוון ואדום על פני ערכיו שלו.

חונכה היא ניצחון על היוונים . המלחמה הזו היא תמידית ואולי עוד יותר אקטואלית היום.

 

"יהי אור" (ראובן קסל)

המילה ה25 של התורה היא אור כמו ה"כה". והיא באה בדיוק אחרי החושך והתהום של יוון ואדום.

 

נס גלוי (מ)

מי מגלה את הנס? האדם!

נס פך השמן מביע את ההתערבות של האדם: זה שמחפש את השמן. ורק אחר כך מגיע הנס.

וכך הוא מגלה את הנס שהיה טמון במלחמה עם היוונים!

פרסומי ניסא= לפרסם את הנס הנסתר על ידי נס גלוי!

ניתן להבין שבכל מה שקורה בעולם, יש "ניסים" נסתרים, שאנו לא מבחינים בהם. למשל, בסיפור של מכירת יוסף, התורה מדגישה שה' "פועל" מאחורי הקלעים גם אם יש לנו הרגשה מצד אחד שהכל מנוהל על ידי בני אדם מרצונם ובבחירתם. ההשגחה הזאת יכולה להיקרא "נס" נסתר. ההכוונה של כוחות הטבע לכיוון מסויים שה' מכוון אליו את הדברים.

אבל לפעמים, יש "ניסים" שמפירים את חוקי הטבע באופן בולט. כמו קריעת ים סוף. זה מאוד נדיר ומנוגד לתכנית האלוהית. לכן זה לא קורה הרבה. הבורא רצה שהטבע יתנהל לפי חוקות קבועים ואסור להפר אותם כי אם במקרים מאוד מצומצמים.

מניטו מסביר ש"נס" קורה רק אחרי שהאדם בעצמו מתחיל בפעולה כל שהיא. תפילה, או מעשה.

בכך, האדם יכול "לגלות" את הנס.

זה יכול להסביר את סיפור נס פך השמן. ברור שהנס העיקרי קרה בניצחון על היוונים (בנס הזה היהודים יזמו ולחמו במסירות נפש). כדי לגלות אותו , בא סיפור נס פך השמן . הוא לא רק מגלה שהיה כאן "נס" אלא הוא קשור במשמעותו ובסמליו לניצחון על היוונים

שמן- חנוכה -הרב וינר

בע"ה כז בכסלו התשעח

מישל בן שושן

 

השמן

חנוכה- מתוך שיעורים של הרב מנשה וינר

סיכום:

השמן מסמל את מה שמאפשר להמשיך במצב שנראה שזה כבר הסוף

השמן מאפשר , בנוסף, לגלות את המשמעות האמיתית של כל מה שחיינו עד כה!

השמן מאפשר להפוך את המבט שלנו על המציאות ולגלות מערך אחר מאחורי הקלעים

השמן, מהשורש "שמונה" מגלה אם כן את העולם שמעבר לטבע.

 

נס פך השמן

הגמרא , דרך הברייתא במסכת שבת, מעמידה את נס פך השמן במרכז סיבת חג החנוכה. הנס הזה נראה מאוד מוזר בגלל הרבה סיבות

  1. היה אפשרי להדליק את המנורה גם על ידי שמן טמא . כי טומאה הותרה בציבור.
  2. היה כבר נס משוג זה כל הזמן במנורה כי הכהן שם שמן כל יום במנורה כדי שהיא תידלק כמה שעות אבל הנר הנערבי במנורה היה נשאר דלוק כל היום למרות שהיה בו כמות שמן לכמה שעות! וזה קרה כל יום במקדש ללא קשר עם חנוכה. ועל זה לא עושים סיפור! אפילו לא מונים זה כ"נס" ברשימה של הנסים בבית המקדש בפרקי אבות!
  3. אם המנורה נדלקה שמונה ימים במקום יום אחד הנס היה אמור להיות נחגג רק שבעת ימים בלבד!
  4. האם באמת היו זקוקים לשמונה ימים כדי ליצור שמן חדש? זה לא נראה הגיוני

ועוד תמיהות רבות ניתן לשאול את עצמנו בקשר לנס הזה.

הרי הנס האמיתי היה שהם ניצחו במלחמה את יוונים וחזרה עצמאות מדינית ליהודים מאתיים שנה בבית שני (כדברי הרמב"ם). אם כן, איך סיפור פך השמן מגלפ בתוכו את הניצחון של היהודים על היוונים ומה משמעות ניצחון זה.

 

אסוך שמן

אם נחפש בתנך, נמצא עוד כמה סיפורים דומים הקשורים לנס פך השמן.

למשל, אלישע מבקש מהשונמית "מה יש לך בבית"? היא מתלוננת שאין לה כלום ושהנושים דורשים ממנה כסף רב והיא חסרת כל , על פי תהום כלכלי ורעב אמיתי. בכל זאת, יש לה "אסוך שמן"! ועל ידי זה, הנביא עושה נס ומן השמן המועט הזה מוליד המון שמן (זה רק תלוי בכמות הכלים הריקים שהאדם יכול להכין עצמו כדי לקבל השפע הזה 9 והיא מוכרת אותו ומשלמת לנושים וחיה בנותר.

 

סיפור דומה קורה לאליהו כשהאישה שהיתה אמורה להאכיל אותו נמצאת חסרת כל ואליהו גורם ש

מלאכים א- יז

יד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם–עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

אם נעלה עוד בזמן של התנך, נמצא את המן שטעמו כמו "לשד שמן". המן שבא אחרי שאין מה לאכול, טעמו מזכיר את השמן.

 

אפילו אצל יעקב אבינו, אנו מגלים שלמרות שהוא יצא מבאר שבע בלי כלום (אולי אחרי שאליפז בא וגנב לו את הכל) הוא נשאר רק במקלו . ובכל זאת, הוא מצליח ליצוק שמן על המצבה! באיפה בא לו השמן הזה? כאילו כשאין כלום, יש עדיין שמן ומהשמן הזה יכולים  להגשים את החלומות הגדולים ביותר!

יעקב, דרך אגב, יחזור אל עבר נחל יבוק, בחזרתו ארצה, כדי לאסוף "פכים קטנים" כל כך חושבים לו!

 

עוד יותר עמוק בהיסטוריה, נמצא שוב מצב שבו הכל נחרב. סיפור המבול הוא הכי דרמאטי בהקשר הזה. ובכל זאת, היונה מביאה…עלה זית! שוב השמן נמצא אחרי שלא נשאר כלום והוא מבשר על היוולדות עולם חדש.

 

 

 

שבט אשר

אם נדרג את שבטי ישראל לפי האהבה של יעקב לנשיו ומעמד בני השפחות מול בני הגבירות, נמצא שאשר הוא הבן האחרון של השפחה של האישה הפחות אהובה , לאה! אם כן, אשר נמצא בתחתית הרשימה! מעניין לקרוא את הברכות שמקבל אשר:

יעקב מברך אותו

בראשית פרק מט פסוק כ: "מאשר שמנה לחמו…"

משה מברך אותו:

דברים לג-כד: "ברוך מבנים אשר יהיה רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו.."

לא רק שאשר נמצא בתחתית הרשימה אלא מעניינים לרגליים שלו והם טובלים בשמן!

אבל, אם נסתכל בשבטים הגבוהים ברשימה, נמצא שם את הכהנים, הלויים, המלכים..

כולם משוחים…בשמן הזה ש"אשר" טובל בו את רגליו!! השמן משוח על ראשי האומה! וטובל את רגלי אשר!

 

זה בדיוק עניין השמן:

בעזרתו "אשר" הופך ל"ראש" כשהופכים אותיותיו. השמן ממאפשר הסתכלותחדשה על המציאות, שמשנה את סדרי הטבע!

 

בדיוק מה שאמור לקרוא ליעקב אבינו

הוא תפס את  רגליו של עשיו

והוא יהפוך לישראל "לי ראש".

העקב, הרגל הופך לראש!!

לכן כל כך חשוב ליעקב השמן!

 

הרגליים

לכן כל כך קשור עניין הרגל בחנוכה:

"עד שתכלה רגל מן השוק"

"נר לרגלי דברך.."

וה' בעצמו ישים את רגליו על ..הר הזיתים!!

 

פירות הארץ

אם נסקור את הפרות שהשבחה בהם ארץ ישראל (שבעת המינים) ניתן להגיד שכל אחד מקבל את הכבוד שלו בחג מסוים

בפסח= חג השעורה. מביאים את קרבן עומר השעורים..

בשבועות= חג החיטה, שני הלחם מחיטה

ואחר כך יש את הביכורים של התאנים, התמרים, הענבים

עד שבסוכות נגמרים החגים ואוספים את כל התבואה  בגורן ומתחיל החורף שבו אין יותר יבול והחקלאות מושבתת

"מושבתת"? מה פתאום! כשהכל נגמר, אז יש את … הזית! שממנו מפיקים את השמן ל..חנוכה!

 

התורה

יש כמה רבדים  בתורה

  1. תורת הנגלה= משולה ללחם ולמים. שבלעדם אין חיים.
  2. תורת הסוד= רזי תורה, המשולים ליין. "כשנכנס יין(70) יצא סוד(70)"
  3. רזי דרזין= אבל יש עוד עומק מוסתר עוד יותר שהוא הסוד של הסוד. והוא נמשל לשמן. אליו הגיע למשל רבי שמעון בר יוחאי "שמן ששון לחבריך"

כאילו השמן מאפשר למכונה לפעול כשהיא נראית תקועה לגמרי!

לא שותים שמן כמו ששותים יין או אוכלים לחם. אבל הוא נמצא שם כמעט בכל המאכלים.

 

שמונה

המהרל מסביר שלכל מספר יש עניין מיוחד

עולם השישה הוא עולם הטבע . העולם נברא בשישה ימים…

עולם השבע הוא עולם קדושת הבטע. השבת , החגים…

עולם השמונה הוא מעל לטבע. מעבר לטבע. הוא מפעיל את הכוחות שמעבר לכוחות הטבע. הוא עולם האמונה, עולם שמעבר להיגיון. עולם שמאחורי הטבע, אחרי היום השביעי, ביום השמיני של ביאת המשיח ושל הברית מילה

 

זו הסיבה כנראה שיש הדגשה , בחנוכה, על עניין השמונה

שמונה ימים

ח'(8)- שמונ-אים

שמן המנורה

 

הרבה מעבר לעניין שמונה ימים שהנס נמשך או שמונה ימים שזקוקים כדי לעשות שמן חדש, עניין השמונה הוא זה שמכתיב את המהלך כמו שהשמן במרכז החג

 

היוונים

כי הרי היוונים פתחו מאוד את עולם השישה. עולם הטבע, המדע, החכמה היוונית ענפה וחיונית. כי ללא שישה אין מקום לשבעה ועוד פחות לשמונה!!

 

היהודים גילו את עולם השמונה מול עולם הטבע של היוונים ובכך הם נצחו אותם.

אין לזלזל בכלל ביוונים. יש ללמוד יוונית ואפילו מותר לכתוב ספר תורה ביוונית! אבל יש לדעת לחיות בעולם השמונה! כי הוא מאפשר לעבור את ההיסטוריה. הוא מקור התקווה של העם היהודי ושל כל האנושות.

כי לעולם הטבע, יש קץ. אי אפשר להתמודד עם המוות ששמה לקץ לכל דבר. הדיכאון העולה מהמוות, מהטומאה, מאבד את הכל.

רק עולם השמונה, עולם הבא, עולם התקווה שיש עוד אפילו אחרי שנראה- שאין יותר כלום, מגלה שמתחת לטבע יש מימד אין סופי

זו אולי הסיבה שמדברים הרבה על השמן והנרות שמדליקים אחרי הפטירה, נר זיכרון…

כי השמן מעיד על המשכיות הנשמה למרות המוות

ומה שיכול להיות עוד יותר גבוה מהשמן הזה, זה השם של האדם שנשאר אחריו

"טוב שם משמן טוב"!

 

אפילו ללא 50 שערי הבינה, הנון, ה"שם" הטוב של האדם שמשאיר בעולם הזה גבוהים יותר מה"שמן".

 

הידור מצווה

יש הלכה שאוסרת לעשות הידור מצווה יותר משליש. לבזבז יותר משליש מהמחיר הרגיל עבור מצווה. אם כן, למה בחנוכה אנו עושים הידור מצווה הרבה מעבר לשליש ומדליקים עד שמונה נרות במקום נר אחד שהמצווה דורשת?

כי עניין ההידור, התוספת, האין סוף, כל כך מרכזי בחג הזה.

אנו מדליקים בשיטה של ה"מהדרין מן המהדרין". זה הפך לנורמה המקובלת כי העניין הוא בעולם שמעבר , בעולם השמונה, בעולם השמן!

שבר במצרים מ

בע"ה כח כסלו התשעח

מישל בן שושן

שבר במצרים

מקץ – מניטו

בראשית מב

פסוק א: וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.

פסוק ב: וַיֹּאמֶר–הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

 

יעקב מקבל את ההחלטה לרדת למצרים בגלל ..שיש שבר במצרים! אכן, כשיש רעב, מובן מאוד שהולכים למקום שיש בו אוכל.

אבל למה לקרוא לאוכל הזה "שבר".ישנם הרבה מילים כדי לדבר על אוכל, על לחם, על חיטה, על מצרכים חיוניים.

מניטו מסביר שהמובן של "שבר" הוא פשוט שיברון. או אפילו משבר. והוא מסביר מהלך עמוק יותר שיתרחש בכל הגלויות:

 

כל תרבות, כל עם, כל ארץ, מכילה בתוכה דברים טובים וחשובים. (ניצוצות קדושה) אבל הם טמונים ומכוסים בקליפות.

מגיע זמן מיוחד שבו הדברים החשובים והטובים האלה "מתנפחים".

יש בעם ישראל סגולה מיוחדת לאפשר לקליפות המכסות את הקדושות האלה , להתפוצץ, להישבר! ואז כל העולם כולו יכול ליהנות מהם. וגם עם ישראל נהנה מהם ונכניס אותם לתוכו.

העבודה המיוחדת הזו של עם ישראל מתגלה , כאמור, בגלות. והיא מיוחדת לתפקידו של יוסף.

 

בכל הגלויות קרו דברים דומים. עם ישראל היה נוכח במדינות שבהם "היה שבר" והיהודים גילו לעמי הארצות האלה את האוצרות שהיו מכוסים בקליפות. היהודים פשוט גילו את מה שהיה טמון בעם שבהם הם חיו בגלות.

 

אם כן, למשל, סגמונד פרוייד גילה את מדע הפסיכואנליזה באוסטריה בזכות חכמתו אבל בעיקר בזכות העובדה שהדבר הגדול הזה היה טמון בארץ הזו בעת ההיא והוא איפשר גילויו.

וכך כל התגליות המדעיות, הכלכליות, האומנותיות שהיהודים "המציאו" בעולם: זה התאפשר בזכות המצב המיוחד שבאליו הגיעה התרבות המיוחדת הזו בזמן הזה.

היהודים בעצם, הם כמו "קטאליזר"(catalyseur) כדי להוציא מהכוח אל הפועל החכמה הטמונה אצל הגוים.

 

כאילו היהודים "מילדים" את החכמה המיוחדת, אצל הגויים!!

הרעיון הזה "מחזיר לקיסר את מה ששיך לקיסר" רק שהיהודים הם אלה שאפשרו את גילויו!

לכן יש לתת קרדיט לא רק ליהודים, ליוסף, אלא גם לעובדה שהגילוי נעשה בגלות אצל גויים שהדבר היה טמון בתוכם.

האם אלברט  אינשטיין היה מגלה את מה שהוא גילה בלי המדע היווני והחכמות של הגוים של תקופה זו? האם מרקס היה מגלה את תורת הקומוניזם ללא האווירה והחכמה ששרתה אז בעולם? האם יוסף היה יכול לתת לחם לאחים שלו ללא מצרים? הרי גם אברהם ירד למצרים לשבור משם אוכל! ללא פרעה מלך מצרים אולי אברהם לא היה כל כך מתעשר, במובנים השונים של המילה. אולי לא היתה לו הגר, וישמעאל , ואולי הוא לא היה יכול לעשות את הבירור של זהותו האמיתית בלי הירידה למצרים ואצל אבימלך!!

 

ועכשיו נפרש הפסוקים:

יש שבר במצרים= יעקב ראה שיש הרבה כוחות טובים בתוך מצרים שאפילו המצרים לא מודעים אליהם. והוא מחליט לרדת למצרים כדי חשבור את הקליפות ולהוציא משם את המיטב.

אכן יוסף יעשה זאת: הוא יגלה את הכוחות המצריים. הוא יארגן אותם והוא יאכיל על ידם גם את מצרים, גם את כל העולם וכמובן גם את העם שלו.

"ואחרי כן יוצאים משם מרכוש גדול ומשאירים את מצרים כמצולה אשר אין בה דגים יותר!!

המהלך הזה הוא אב טיפוס לכל שאר הגלויות.

לכן, יש באמת מקום לדרשת חז"ל "רדו", כמניין 210 שנה שיהיו שם. כאילו יעקב החליט כמהלך חיובי על הגלות של בניו במצרים, בעקבות יוסף.

 

המהלך הזה הוא כל כך בסיסי ועמוק שאפשר לראות אותו כבר בהוראה הראשונה שנתנה לאדם בבריאת העולם:

"ורדו בדגת הים ובעוף השמים". הירידה אל העולם היא מהלך אמנם של גלות (כמו גלות הנשמה בעולם הזה) אבל המטרה היא להעלות משם את הטוב שטמון בו.

"רדו" יכול להתפרש, בשני אופנים: שליטה או ירידה מתחת.

אם האדם זוכה, אז הוא יכול להיות "רודה" שולט על הבהמות, להיות יותר מבהמה!

אבל אם הוא לא זוכה, אז הוא פחות מהבהמה! הוא יורד מתחתיה!

אם כן הירידה היא מבחן מסוכן מאוד בעוד שהוא הזדמנות ענקית. יוסף ראה בירידה לגלות הזדמנות והוא יצליח למקסם אותה. אבל האחים יודעים שזה מהלך מאוד מסוכן והגלות נשארת, בתודעה היהודית, בסופו של דבר דבר מאוד שלילי שבא בגלל עונש ושכולנו מתפללים לסיומו.

 

נראה לענות דעתי שכאן סוד "המיילדות העבריות":

"המיילדות" הם העם היהודי שמילד את מצרים כדי להוציא ממנו את ניצוצות הקדושה בשבירת הקליפה החיצונית שלהם

 

השבר הוא כמובן גם הלחם.

כל מה שהוציאו בני ישראל ממצרים הוא השבר המתוקן שהם הצליחו להוליד במצרים.

יוסף חלם לתת לחם לכל העולם ולאחים שלו.

הוא אכן האכיל את כל העולם ואת המשפחה שלו, בלחם, בזכות החלומות.

עבור החיטה והלחם ירדו למצרים וכיעלו משם, נזכור את המצות שהם אכלו במצרים כי הלחם המצרי מנופח מכל מני סיגים ועל היהודים לקחת רק את מה שטוב במצרים. להוציא מהלחם את המצה הכשרה ולהכניסה לתוך המסורת היהודית, אפילו אם זה ידרוש ניפוח מחדש של המצה עד שנעשה ממנו לחם יהודי!

פרעה חולם

ועכשיו נבין את הדבר הפלאי הזה שפרעה חולם. לא מדובר רק בחלום סתמי אלא חלום שהתורה מספרת עליו. עד כה רק יהודים חלמו בתורה. וכל חלום הוא ביטוי לתכנית עמוקה ומשמעותית ביותר.

פרעה חולם כמו שיעקב חלם! פרעה מתחיל לחלום כמו עברי!

העובדה שהוא לא מוצא אצל חרטומי מצרים את הפתרון הנכון מצביע על כך שפרעה מחפש פתרון עברי לחלום שלו! ה' הנכיס בפרעה מלך מצרים את הרגשה העמוקה שיש שבר במצרים! ויש לשבור את הקליפות ולהעלותם משם! פרעה, מלך מצרים , מרגיש גם הוא שיש שבר במצרים. הוא מתקרב לרעיון שיש משהוא חשוב מאוד שהולך לקרוא והוא יודע שהפתרון איננו נמצא רק במצרים אלא שהיא זקוקה למשהוא עברי שיבוא להציל את השבר הזה!

 

בהרבה גלויות, יהיו גויים שיבינו שהימצאות היהודים אצלפ מעשירה אותם ומוציאה לאור את הפוטנציאל הגנוז בתרבות שלהם. לא כולם הבינו זאת. לא כולם הבינו זאת בזמן הנכון אבל זה מהלך שאכן קרה בהרבה גלויות.

 

למה יוסף לא מודיע ליעקב שהוא חי מיד כשהוא יכול לעשות זאת?

 

אנו יכולים להבין שכל עוד יוסף היה עבד או אסיר, היה נמנע ממנו להודיע לאביו שהוא חי. אבל למה ההוא לא עושה זאת , למשל, כשהוא התמנה לסגן מלך מצרים עם כוחות אדירים??.

השאלה הזאת והתשובה אליה הם הכרחיים כדי להבין את משמעות הסיפור:

 

יש להבין מה קרה בדיוק כשיעקב שלח את יוסף לשכם,לראות את אחיו:

א וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.  יב וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם.  יגוַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם–לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  יד וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.

נשים לב למה שקורה:

יעקב רואה שהאחים מקנאים ביוסף. שהם אפילו שונאים אותו . ובכל זאת, יעקב שולח את יוסף לתוך הסכנה הגדולה ביותר: לשכם, רחוק מהבית, אצל האחים שמבקשים רק להרוג אותו!!

זה נראה מהלך לא הגיוני . מסוכן מאוד . מיותר ובלתי הולם.

הפתרון מפשוט: יעקב חייב להגיע למצב שיהיה שלום בין בניו. כשאומרים שיעקב הוא האב השלישי והאחרון, זה בגלל ש"מיטתו שלמה" כלומר, אין יותר דחיו בין האחים. יש שלום בניהם. רק אז, כל המהלך שהתחיל עם אברהם יכול להצליח. כמו שיעקב בעצמו יבקש מה' אחרי חלום הסולם:

פסוק כ"א: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים.

כל עוד אין שלום בין האחים, חי ייעקב בתור אבי האומה, אינם חים!!

לכן הוא שולח את יוסף לעשות שלום עם האחים. כי זו המטרה העליונה

הוא מוכן לקחת על עצמו סיכון עצום: מות יוסף!

זה מזכיר מאוד את עקדת יצחק. גם כאן יוסף עונה "הנני"! כמו שאברהם ויצחק היה מוכנים לעשות דבר נורא, בשביל המטרה הנשגבה, גם כאן יעקב ויוסף מוכנים למסור את נפשם למרטה עליונה שהיא השלום בין האחים.

 

אבל יש להבין אזה שלום דרוש כאן

יעקב היה יכול להזמין אצלו באוהל את כל האחים ודורש מהם לעשות "סולחה" מולו. זה לא שלום. זה שלום מזוייף!

השלום האמיתי הוא יגיע כשכל אחד לא יוותר על עמדתו, אבל הוא גם יכיר בחשיבות עמדת השני. לא מדובר על וויתורים. לא מדובר על מחיקת הבדלים. לא מדובר על ניצחון עמדה על השנייה.

מדובר על ההכרה האמיתית של כל אחד בשוני, בחשיבות קיום עמדת האחר, בעמידה בעמדה של עצמי ובכל זאת, בעשיית שלום בין העמדות כשכל אחת תופסת את מקומה הנכון בלי וויתורים ובלי תשתושים

 

לכן השלום כל כך קשה להשיג אותו

אבל , כגודל חשיבות המטרה, כך גדול הסיכונים שיש לקחת כדי להגיע אליה.

 

יעקב מוכן לאבד ח"ו את יוסף אם אין שלום.

אמנם יש לו את ההבטחה שזה יצליח. יש לו את חלומות יוסף שמראים שזה אפשרי. הרי יעקב "שמר את הדבר" כשהוא שמע את חלומות יוסף. "שמר את הדבר" פירושו , לפי מניטו, הוא המתין לראות איך זה יתגשם. הוא שם את זה בתמונה בזכרון שלו והוא פעל להגשימו. לכן הוא שולח את יוסף.

 

אם כן, כל עוד לא יהיה שלום בין האחים, יוסף עדיין לא יכול לחזור אל אביו!

יוסף חייב ללכת לשאול את שלום האחים ולהשיב "דבר" אל אביו.

 

אין לשבור את העלילה המיוחדת שתביא את השלום המיוחל בין האחים עד השגת המטרה העיולנה.

 

ואכן, אחרי שהאחים יעבור ייסורים קשים, אחרי שהם יבינו את חשיבות כל אח במשפחה. אחרי שהם יתחרטו על מכירת יוסף,

אחרי שיוסף עצמו יבין שעמדת יהודה חשובה לא פחות משלו (בפרשת ויגש)

כשיוסף יבין גם הוא שעליו לתת מקום לאחים ולא רק למשול עליהם ולהביא אותם לעשות תשובה. אחרי שגם יוסף יעשה תשובה, רק אז יוסף מפסיק את העלילה ומתוודע לאחיו ומודיע לאביו שהוא חי!!

 

נראה לי שעכשיו ניתן  להבין את המדרש שאומר שאת העגלות ששלח יוסף לקחת את יעקב אביו ולהביאו למצרים, הם היו רמז לסוגייה שלמדו ביחד כשיעקב שלח אותו לשכם: מצוות עגלה הערופה.

 

מצוות עגלה הערופה היא מצווה מיוחדת שמגבירה אצל כל יהודי את האחריות האין סופית שיש לו כלפי יהודי אחר אפילו אם הוא לא מכיר אותו. יהודי שמת, זה דבר נורא שחייב כל יהודי אחר להתאבל עליו ולא לעבור עליו לסדר היום.

זה בדיוק מה שיעקב ביקש מיוסף: "לך נא ראה את שלום אחיך". זו מצוות עגלה ערופה!

ורק כשזה הצליח, אז יכל יוסף לשלוח לאביו "עגלות"! רמז להצלחת המהלך.

משיח בן יוסף

בע"ה כ בכסלו התשע"ח

מישל בן שושן

 

וישב מ

משיח בן יוסף

 

"ביקש יעקב לשבת בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף!"

למה יעקב ביקש לשבת בשלווה?

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו.."

יש סתירה בין הפעלים "לשבת"- כתושב קבע היושב בארצו,  ו"לגור" שמתאר מצב ארעי של גר.

מהרגע שה' דיבר על "זרע" לאברהם, הוא בישר לו שהזרע יהיה גר:

"כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם.."

אם כן, ידעו האבות שהזרע שלהם יהיה גר ורק אחר כך יוכלו לרשת את הארץ. לכן, האבות חיו במצב של "גרות" כדי להתחיל את התהליך של הגלות. כאילו אם האבות יתחילו להיות גרים אז זה יצמצם את זמן הגלות (400שנה) שנקבע מראש. ואכן, לפי החישובים בדיעבד, בני ישראל יישארו במצרים רק 210 שנה . וה190 שנה החסרים נמנו מלידתו של יצחק אבינו.

יעקב , בנוסף, יצא לגלות ממש אצל לבן. אמנם רק 20 שנה, אבל הוא חשב שבכך הסתיימה הגזרה שהתחילה בברית בין הבתרים עם אברהם.

לכן, יעקב ביקש לשבת בשלווה "וישב יעקב", במקום שאבותיו חיו כגרים:"בארץ מגורי אביו".

אבל, ה' תכנן אחרת את הדברים ! הגלות למצרים רק תתחיל עכשיו עם סיפורו של יוסף!

 

"אלה תודות יעקב יוסף…."

ניתן לפרש את המילה "תולדות בשני אופנים:

  1. תולדות= הסיפור של חייו. ואכן כך הסרנו למעלה: יעקב חשב שהגלות נגנמרה אצל לבן והנה הסיפור ממשיך בהכנת גלות מצרים עם יוסף במרכז הסיפור
  2. תולדות= הצאצאים. במובן הזה יש קושי. כי הרי יש ליעקב 13 ילדים. למה לצמצם את כל תולדות יעקב ליוסף בלבד?

מניטו מסביר שעבור יעקב, רחל היתה האישה האהובה והמיוחדת שעבורה עבד כל השנים. עבור יעקב רק רחל חשובה. בכור רחל, יוסף, הוא אם כן הבן שלו. כל הילדים האחרים, "טפלים" ליוסף. ייתכן אפילו שיעקב חשב לרגע שיוסף הוא הבן הנבחר והאחרים יודחו כמו שישמעאל ועשיו נדחו. הרי כשנולד יוסף, מיד יעקב חשב לעזוב את לבן. כאילו כל הילדים שנולדו לפני כן היו רק "הכנות", שלבים, כדי להגיע למטרה הנכספת: בכור רחל.

מבחינה רעיונית, רחל היא האישה של חוץ לארץ. (לאה היא אשתו של ישראל,הזהות הישראלית). יוסף יוביל את כל משפחתו לגלות במצרים. אמנם הוא יעשה זאת בעל כורחו, כי הוא נמכר שם. אבל בסופו של דבר, יוסף הוא הגורם לגלות מצרים! הוא הזמין אותם וגרם להם לרדת לשם.

יוסף הוא המימד בעם ישראל שחשב שהתפקיד האוניברסאלי של עם ישראל חייב לעבור דרך ההתישבות עם הגוים, בחוץ לארץ, כדי להאיר את דרכם. הרבה יהודים עדיין חושבים שמקומם של היהודים הוא בחוץ לארץ. ואפילו הם יכולים לחשוב שזה תפקידם העליון.

 

התורה איננה מספרת לנו אם אדם הראשון "אהב" את חווה! היא לא מספרת על אף אחד שהיתה אהבה בין בני זוג. ייתכן שזו הסיבה של חוסר האחווה בין  הבנים.

הזוג הראשון, בתורה, שמספרים על האהבה בניהם במפורש, זה הזוג יעקב ורחל.

אם כל הסיפור של התורה הוא לחפש בנים שאוהבים אחד את השני, אז העובדה שהתורה מספרת על האהבה בין יעקב ורחל בפעם הראשונה, היא פתח לתקווה שהבנים שלהם יאהבו אחד את השני!! הבן של רחל ויעקב, יוסף הוא אם כן התקווה הגדולה של אחווה ואחדות בין האחים!!

 

חלום יוסף

  1. האחדות:

יוסף דואג לעם ישראל כולו. הוא דואג לאחדות עם ישראל. אבל, עבורו, התפקיד של עם ישראל הוא להיות אור לגוים אצל הגוים. בחלום שלו, כל האחים מסתובבים סביבו. לפני שהם "משתחווים לו", הם מסתובבים מסביבו. זה מבטא הדאגה שלו לאחד את כולם. מה שמפריע להם זה שזה "מסביבו" אבל לפחות הם מסביב למשהוא! הם לא הולכים לאיבוד!!

מניטו מזכיר את לידתו של יוסף והאת הסיבות שניתנו לנתינת שמו:

בראשית פרק ל    (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי:

(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:

יש שני פעלים חשובים: "אסף" ו"יוסף".

יוסף= פשוט להוסיף עוד ילד. יוסף בא כדי להביא עוד ילד! כל החיים שלו, יוסף מבשר על לידת הילד השני. בדרך כלל, בכור איננו אוהב שיבוא אח שיקח חלק מהכבוד שיש לו! וכאן יוסף,מקבל את השם שאומר, "בבקשה, שיבוא עוד אח!"

אסף= הפשט הראשון ברור: ה' מחק את הבושה שהיתה לי כי לא היו לי ילדים עד כה ואחותי כן.אבל יש מובן אחר  ל"אסף", זה האסיפה של הפזורים.אסף= לאסוף!

וכאן המקום לזכור את מה שאומר הנביא באחרית הימים, אחרי הפסוקים "נחמו נחמו עמי..":

ירמיהו פרק ח   (יג) אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְקֹוָק אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם:

באחרית הימים, יהיה תפקיד חשוב ליוסף (או למשיח בין יוסף), זה לאסוף את כל היהודים הפזורים בעולם. ובמיוחד עשרת השבטים שהוגלו בעקבות חורבן מלכות אפרים.ובמיוחד עשרת השבטים שהוגלו בעקבות חורבן מלכות אפרים.

 

  1. המשביר

יוסף חולם על החיטה. הוא אכן ידאג להאכיל את אחיו בשנות הרעב אבל לא רק את אחיו הוא יאכיל אלא להאכיל את כל העולם. במצרים, הוא יעזור לגויים לחיות יותר טוב. הוא יסדר להם את החיים! כמו שהרבה יהודים עשו במשך הגלות. הם היו המנוע לפיתוח הכלכלי של אומות העולם, מתוך הפעילות שלהם בגלות.

יוסף יביא את אחיו למצרים כי הוא חושב ששם המקום לפתח את התפקיד שלהם.

יוסף לא חווה את הגלות אצל לבן. בניגוד לאחיו, מיד כשהוא נולד, המשפחה שלו עזבה. הוא לא מכיר את הבעיות הכרוכות לגלות. הגלות עלולה לגרום לסבל רב , להתבוללות, לאבדן הזהות. אמנם יוסף נשאר "צדיק" במצרים. אבל זה יוצא דופן. הרבה יהודים יאבדו את חייהם ואת זהותם בגלות. האחים של יוסף, ובעיקר יהודה מכירים את הסכנות האלה. והם מסרבים להיכנס לתוך הפרויקט הזה. הם מעדיפים לבנות בית, מלכות, בארץ ישראל ולפתח את הזהות שלהם פנימה. המשימה של האוניברסאליות, הם יקיימו מתוך ארץ ישראל.

  1. התשובה של יוסף

אחרי המפגש עם יהודה ועם אחיו, יוסף יבין שדרכו היא לא האמת המוחלטת היחידה. יוסף יבין שבסופו של דבר יש לחזור הביתה. הוא יכריז "פקוד יפקוד אלוהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם". העצמות של יוסף, בארון מיוחד, ילוו את משה ועם ישראל ביציאה ממצרים. בזכותו הים ייקרע ("וירא הים וינוס- מה הוא ארה? ארונו של יוסף"). יוסף אמנם הביא אותם לגלות, אבל הוא זה שיחזיר אותם מהגלות!!

באחרית הימים, המשיח בן יוסף, יגרום לכל נידחי ישראל לחזור הביתה!! לפי הרב קוק (בהספד הגדול על הרצל), ולפי הגאון מוולנה (ספר "קול התור"), המשיח בן יוסף יחזיר את כל נידחי העם הפזורים בגלות ויבנה עצמאות בארץ ישראל.

ציון= יוסף= 156!

במילים אחרות, המשיח בן יוסף הוא תהליך הצינות שאנו חווים היום.

  1. עולם העשייה

יוסף הוא "שטנו של עשיו". כשנולד יוסף, יעקב יכל לחזור להתמודד עם עשיו. למה? כי יוסף , כמו עשיו, יודע להתמודד עם החומריות.

לא לחינם הוא חולם שכולם נמצאים "בשדה". כמו שעשיו היה איש "שדה".

יוסף יודע להתמודד עם בעיות הכלכלה, המדיניות, המשילות. אחרי שיחזור מהגלות, יוסף יטפל בבעיות החומריות של בניין הארץ! כמו שהציונים "קיימו" בפועל את מצוות יישוב הארץ ובניית הארץ באופן ממשי ובמסירות נפש!

 

מי צודק?

באמצע הפרשה, הסיפור של מכירת יוסף למצרים נקטע והתורה מספרת לנו מה קורה ליהודה!

בקובץ "משיח בן יהודה" למדנו שכל הסיפור רומז על ההכנות של מלכות בית דוד וניצני לידתו של משיח בין יהודה. עד שמגיעים ללידתו של פרץ, שממנו ייוולד דוד המלך והמשיח בן דוד.

כאילו התורה מתארת שני מהלכים הפוכים, סותרים ומתנקשים:

דרכו של יוסף: להיות אור לגוים מתוך הגלות

דרכו של יהודה: לבנות את מלכות ישראל פנימה, בארץ ישראל ולפתח תוכן יהודי גרדה.

 

כמובן ששני המהלכים נכונים במידה והם ישתלבו. אבל יש סדר:

קודם כל משיח בן יוסף: חזרה מהגלות, בניין מדינה והמסגרות החומריות הנחוצות

ואחר כך, הכנסת תוכן בתוך המסגרת הזאת. שימוש בתורת ישראל ומסורת ישראל כדי להחיות, לתת רוח ונשמה למדינה.

 

כשהאחים שואלים את יוסף בכעס: "המלוך תמלוך עלינו , המשול תמשול בנו?"

הם בעצם מציבים את הבעיה:

  • מלך= מי שמולך על אחיו לטובת אחיו. (מקרב אחיך תקים עליך מלך)
  • מושל= מי ששולט בכוח, בלי לשים לב לעניין האחווה.

יוסף יהיה מושל. אבל אסור שיהיה המלך. המלך יהיה דוד, מיהודה.

  • על האחים לקבל שיוסף ימשול בשלב ראשון.
  • אבל על יוסף לקבל שבנו של דוד ימלוך בסופו של דבר!

לסיכום

הפרשה מתארת את התחלת ההיסטוריה היהודית.אחרי סיפור האבות, היא מתחילה את היסטוריית הבנים:

מיד שתי דרכים שונות ניצבות להגשים את המשימות של עם ישראל:

  1. לייצג את ריבוי האפשרויות להיות בן אדם
  2. לגלות אחדות בין כל ה"פרצופים" השונים האלה

זה בעצם מטרת האוניברסאליות והאחדות

  1. להיות אוניברסאלי(12 שבטים, 70 נפשות, שישים ריבוא..)
  2. להיות עם אחד (בארץ אחת ארץ ישראל)

לכן דואליות המשימה מתחלקת בין הבנים:

יוסף ידאג לאחדות, אבל בשרות הגוים בגלות. עד שיעשה תשובה ויבין שיש להחזיר את  כולם הביתה ולבנות מדינה

יהודה שידאג לפתח את המלכות בארץ ישראל, דרך דוד, דרך תורת ישראל, דרך הייחודיות של התרבות היהודית

 

שתי הדרכים נראות מנוגדות וסותרות

הנס הגדול שמתרחש לפני סוף ספר בראשית הוא האחדות ביניהם. כשכל אחד יבין שהשני נחוץ.

אבל יהיה סדר בין שני שלבי ההגשמה :

קודם כל יוסף מתחיל. יורדים למצרים. עד שמגלים את המגבלות והסכנות של המהלך הזה. יוצאים ממצרים וחוזרים לארץ כדי לבנות בית ומלכות בית דוד, וזה תפקידו של יהודה

 

באחרית הימים, שאנו חווים עכשיו, מתחיל שלבו של משיח בין יוסף שאוסף ומחזיר הביתה את נידחי ישראל, בונה מדינה, ומתחיל בשיח בין דוד להכניס תוכן ורוחניות למהלך הזה.כדי לממש את מצוות ה':

להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. ושיכירו בישראל כל גוי הארץ.

משיח בן יהודה

בע"ה חי כסלו התשעח

מישל בן שושן

 

משיח בן יהודה

פרשת וישב מתוך השיעור של הרב מנשה וינר

 

הקדמה וסיכום הדברים:

באמצע פרשת מכירת יוסף, התורה הכניסה סיפור המוקדש כולו ליהודה. המדרש אומר:

בראשית רבה פה ד"ה א ויהי בעת ..רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט) כי אנכי ידעתי את המחשבות,

שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף,

ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו,

ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה,

והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ….

כל אחד עסוק בעיסוקיו הקטנים, אבל, למעלה, ה' משגיח ועוסק כל הזמן לקידומו של העולם. הפרשה שלנו נראית מאוד "רומנטית" עם סיפורים דרמאטיים מאוד . אבל, מאחורי הקלעים, מסתמנים שתי שושלות שונות בעם ישראל: העולם לפי ראותו של יוסף וההיסטוריה בראות עיניו של יהודה. משניהם, ייוולדו שני משיחים. לכל אחד מטרה. אבל שניהם משלימים. משיח בין יוסף יבוא ראשון ואחריו משיח בן יהודה. לכן, שני הסיפורים (של יוסף ויהודה) משולבים היטב בתוך אותה הפרשה. עד סוף ספר בראשית, כל אחד (יוסף ויהודה) יחשוב שרק הוא תופס את הדרך הנכונה לפתרון הבעיה האנושית והיהודית. כל אחד יטען שהדרך הנכונה היא הדרך שלו. שניהם יפעלו לשם המטרה שלהם עד שאחד יכיר בנחיצותו של השני ויתאחדו.רק אז נוכל להתחיל את סיפור "עם ישראל" בספר שמות. ניווכח שדרכו של יוסף שהובילה אותנו למצרים איננה הדרך הנכונה. ויוסף בעצמו יודה שיש לצאת ממצרים. בזכותו (עצמותיו בתוך ארון) ים סוף ייקרע ונחזור לארץ כנען לבנות את מלכות בית דוד.

 

נעסוק כאן בשאלה: איך רואים בסיפור של יהודה, בפרשה שלנו, שה' עוסק בהכנת אורו של משיח בן יהודה?

לכאורה יש לנו רק רמז אחד: לידתו של פרץ, בסוף הסיפור. פרץ שיהיה הסבא רבה של דוד המלך, שהתקין מלכות ישראל ושממנו יבוא המשיח בן דוד.  אבל הרב מנשה וינר מזמין אותנו לגלות הרבה יותר רמזים השזורים בסיפור.

הרמזים שמביא הרב מנשה וינר כלולים בעיקרם בשמות הרבים בפרשה. הרמזים האלה קושרים אותנו למה שקדם בספר ולמה שיקרה אלף שנה אחרי, בתקופת דוד ושלמה. לכן, לרמזים האלה , יש השלכות מעבר לתקופה שמהם הם לקוחים והם רומזים לניצני המשיחים שאנו מתפללים לבואם במהרה בימנו!

 

חירה

בהתחלת הסיפור, התורה מדברת על חבר טוב של יהודה בשם חירה.:

לח- א:… וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה

לח-יב: … וַיַּעַל עַל גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה

לח-(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה

חירה הוא חבר טוב! טוב מאוד אפילו כי הוא איש סודו של יהודה. כשיהודה מחפש ללכת עם זונה, הוא לוקח אותו איתו וכשיש לשלם לה, הוא שולח אותו. אפילו דברים שיהודה מתבייש מהם, חירה מוכן לעשות בשבילו! מי הוא החירה הזה ומה חשיבותו בסיפור??. מדרש מאיר את עיננו:

בראשית רבה פרשה פה ד"ה ד ויט עדד ויט עד איש עדולמי ושמו חירה, רבנן אמרי חירה הוא חירם שהיה בימי דוד, שנאמר (מלכים א ה) כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים,

בהרבה מקומות בתנ"ך, האות "ם" בסוף שם מתחלפת ל"ה". ייתכן שבמבטה מסוים, האות האחרונה נבלעת לפעמים. בכל אופן, המדרש קושר בין ה"חירה" של יהודה ל"חירם", מלך צור, בלבנון, שהיה אחד החברים הטובים לדוד ולשמה. הוא עזר להם לבנות ארמון לדוד ועזר רבות בבניין בית המקדש של שלמה. הנה כמה פסוקים שמזכירים את החברות הזאת:

שמואל ב פרק ה(יא) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים … וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד

מלכים א פרק ה(טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה … כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים:

מלכים א פרק ה (כו) וַיקֹוָק נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה … וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם:

אם כן, הרמז ברור: ליהודה יש חבר טוב ששמו דומה מאוד לחבר הטוב שהיה לישראל בתקופת דוד ושלמה, מצאצאי יהודה ואבות המשיח. חירה עזר ליהודה לשכב עם תמר וחירם עזר לבנות המלוכה ובית המקדש! יש מדרש שמעז אפילו להגיד שהוא אותו בין אדם שחי 1200שנה!!

 

בת שוע

האישה הראשונה של יהודה היא "בת שוע".

שוע הוא איש כנעני. ושני כיווני פרשנות יש למילה "כנעני"

  1. 1. לרעה: כנעני ממש . וכבר יש לנו כשלון עם נישואים עם כנעניים. עשיו איבד את בכורתו בגלל שהוא התחתן עם כנעניות!
  2. לטובה: כנעני מלשון סוחר. יהודה רצה לעסוק במסחר . שוע הוא כנראה איש עשיר ומכובד . יהודה רוצה להתחבר עם אנשי המקום. הרב מדן הסביר פעם בשיעור שבני יעקב גרו בגב ההר ויהודה ירד להתחבר עם אנשי המקום כי הוא הבין שיש להכין מלוכה במקום ויש להתחיל ליצור קשרים!

למה הכתוב איננו מוסר לנו את שמה? למה לכנות אותה רק לפי האבא שלה?

הסוד נמצא בספר דברי הימים:

דברי הימים א פרק ג (א) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד .. הַבְּכוֹר אַמְנֹן …(ב) הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם .. אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית…(ה) וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל:

שמואל ב פרק יא (ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי:

רד"ק דברי הימים א פרק ג פסוק ה ארבעה לבת שוע בת עמיאל – היא בת שוע בת אליעם, ויש שהיו קוראין אותה בת שבע ויש בת שוע כי קרובים הם, וכן עמיאל ואליעם אחד הוא אלא שהאותיות הפוכות,

אשתו של דוד, האמה של שלמה המלך, נקראת לא רק "בת שבע" אלא גם "בת שוע"!!

אם כן אשתו של יהודה מרמזת כבר לשם של אשתו של דוד המלך. ולא סתם אשתו אלא האימא של המלך היורש, שלמה!!

 

שלה

שלושת הילדים שבת שוע תוליד ליהודה מבטאים כשלונות

  • ער= רע
  • אונן=מלשון אבלות
  • שלה= מלשון להשלות, לאכזב. ואכן כתוב "ויהי בכזיב בלדתה אותו"! זה מזכיר ששני המילים האלה "אכזבה ושלה מופיעים יחד בסיפור השונמית:

מלכים ב פרק ד (טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ:….(כח) וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי:

גם הביטוי "וירד יהודה" שבהתחלת הסיפור יכול לבטא

  1. או דיכאון. הוא "ירד" מגדולתו" , וזה מסתדר עם כל הביטויים השליליים של שמות בניו. הרבה כישלונות ואכזבות
  2. או שיהודה ירד כדי לישא אישה ולבנות לעצמו שושלת. כמו שהסברנו לעיל, הירידה מגב ההר אל עבר יושב הארץ, מבטא רצון להשריש שורשים במקום, לעשות מסחר ולהתחתן עם האנשים המקומיים הכי משמעותיים.

כמו תמיד, שני ההסברים כנראה נכונים. יש כאן גם רצון חיובי אבל יש כישלונות ואכזבות בדרך. בדיוק כמו שיקרה בהיסטוריה של עם ישראל ובצפייה למשיח!!

 

 

רבקה -תמר

יש דמיון מסויים בין תמר לרבקה אימנו: שתיהם מתכסות ב"צעיף" ושתיהן הולידו תאומים!

רקבה: בראשית פרק כד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס:

תמר:בראשית פרק לח :(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף

רבקה:בראשית פרק כה (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:

תמר: בראשית פרק לח (כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ:

התאומים שנולדו הם לא סתם ילדים. מדובר על עשיו ויעקב מצד אחד ופרץ וזרח מצד שני. בשני המקרים השאלה תהיה " מי יוביל את מלכות ישראל?". גם בלידה של שני התאומים יש ריב ביניהם "מי יצא ראשון?":

יעקב: בראשית פרק כה (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

פרץ : כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה: (כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ

בשני המקרים (תמר ורבקה) יש מילדת מסתורית  שמתערבת:

המילדת בנימין: בראשית פרק לה (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן:(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

המילדת של פרץ: וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה

ואם כבר אנו ברמזים, אי אפשר שלא לשים לב שיש דמיון בין בנימין , הבן השני של רחל ואונן, הבן השני של בת שוע:

בנימין בראשית פרק לה (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:

אונן וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן

ונזכור שיש דמיון בין עשיו לדוד המלך:

עשיו: בראשית פרק כה(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:

דוד: שמואל א פרק טז (יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי פ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:

דוד נבחר למלכות על ידי שמואל, רק כשהוא ראה שהוא אדמוני! גם עשיו היה אמור להיות ישראל אם רק הוא לא בז בבכורה ולא היה מתחתן עם בנות כנען!

ואכן, בסוף פרשת "וישלח", הרשימה של מלכי אדום תמיד מפתיעה אותנו. במיוחד שכתוב שם "לפני מלוך מלך בישראל" כאילו הם המלכים , לפני שדוד יבוא!

ויש עוד דמיון בין עשיו לדוד:

עשיו בראשית פרק לב אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

דוד: שמואל א פרק כב  (א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד …וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:

"ארבע מאות איש", הם לא רק מספר מדויק של לוחמים אלה סימן של המלכות.

כמו ש" חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ" הם סימני המלכות.

 

תמר…. ותמר!

הרמז האחרון נמצא בסיפור של ה"תמר" השנייה בתנ"ך: תמר, ביתו של דוד המלך.

הרי הבעיה העיקרית היא "מי ימלוך אחרי דוד?"

ייתכן מאוד שאמנון בנו של דוד ,רוצה לשכב עם אחותו תמר כדי לחזק את האפשרות שהוא יהיה היורש.

תמר לובשת…כתונת פסים! כמו יוסף.

יוסף: בראשית פרק לז(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

תמר: שמואל ב פרק יג  (י) וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר … ..(יא) וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי…..(יד) וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ:(טו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן ….(יח) וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים … ….

אנו יודעים איזו חשיבות תפסה הכתונת הפסים של יוסף בשנאת האחים כלפיו. האם יש בכתונת הזו סימן למלוכה עתידית? האם העובדה שתמר לבשה כתונת פסים מורה על הכוח שאמנון ראה בה על אפשרות הירושה?

גם אבשלום ירצה להיות יורש. אולי זאת הסיבה שהוא בא להגן על אחותו ולהרוג את אמנון אחיו?

(כ) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ …. כב) וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ: פ(כג) וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם …(כח) וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר ….הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ ..

 

סיכום:

כל הרמזים האלה באים כדי להפנות אותנו אולי לחוט השני שעובר  בכל הסיפורים התנכיים כדי ללמד אותנו מאיפה עובר המשיח!! חשבנו שרק העובדה שפרף ייוולד מיהודה היא סיבת הסיפור ומקור להכנת אורו של משיח. אבל בעזרת הרב מנשה וינר גילינו שיש הרבה יותר רמזים שקשרים את המשיח שיצא מבית דוד לדוד עצמו, ליהודה ואפילו לתאומים בבטנה של רבקה!