בע"ה יז אב התשעז
מישל בן שושן
עקב פי
בעקבות רעיון של הרב ליבטאג
לא כארץ מצרים היא
התורה מתארת את ארץ כנען ומשווה אותה לארץ מצרים:
דברים (יא):(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית
ההשוואה מכריעה: עדיף לחיות במצרים! שם הכל הולך יותר טוב, בקלות. יש מים בשפע. בכנען הכל תלוי בתפילת האדם ובהתנהגות שלו, כמו שכתוב מיד אחר כך (חלק שני של קריאת שמע):
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
אכן יהיה מים בארץ כנען אבל בתנאי ש"תשמעו אל כל מצוותי"!!
ההבדל ברור:ב ארץ כנען הכל תלוי בהתנהגות של האדם. חוסר המים בארץ הזאת מובנה לכתחילה כדי שהכל יהיה תלוי בגשם שהוא תלוי ברצון ה' שהוא תלוי בהתנהגות האדם ובמוסריותו!!
ומתי התלות הזו קוראת? "מראשית השנה ועד אחרית שנה"! כל הזמן!!
זה מאוד מלחיץ! וזה מנוגד למה שהובטח כמה פרקים לפני:
דברים פרק ח (ו) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ:(ז) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר:(ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:(ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת:(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
אם כן: זו ארץ שיש בה מים או לא?זו ארץ שיש בה שפע וברכה או לא?
ועוד שאלה: למה כתוב " לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם"? אנו יודעים היטב שאנו יצאנו ממצרים, למה להזכיר לנו שמצרים, יצאנו משם?
אולי כדי להסביר שאנו יצאנו ממצרים דווקא כי היא ארץ שיש בה שפע מים!! הרי ה' היה יכול לתת לנו ארץ מצרים לנחלה! כמו שהוא עשה אותות ומופתים כדי להוציא אותנו ממצרים, הוא היה יכול לחולל מהפכה פוליטית ולתת לנו את השילטון במצרים! שם היינו כבר כמה מאות שנים. התרגלנו לשם. היה רק חסר לנו תנאי מחייה וזכויות פוליטיות טובים ואז . זה היה גן עדן!! למה להוציא אותנו מארץ כל כך מבורכת במים? למה להביא אותנו אל ארץ שיש להילחם ולכבוש. ארץ שהדור הזה לא מכיר בכלל. ארץ שנהיה בה זרים. וארץ שאין בה מים??
כנראה שהתשובה נמצאת כאן:
כי העם היהודי חייב להראות את הקשר ההדוק בין המציאות הטבעית ובין ההשגחה האלוהית! זה אחד מתפקידיו!
כשחיים בשפע, שוכחים את משמעות החיים. זו הסכנה הגדולה ביותר שאורבת לאדם וליהודים בעיקר כי התפקיד שלהם הוא להראות ולהעיד על זאת לעולם.
נראה שזה מקור התפקיד של עם ישראל . כבר ראינו זאת עם אברהם אבינו:
אברהם ולוט
כשאברהם מגיע לארץ כנען, מיד יש רעב! כאילו ה' רוצה מיד להסביר לו את המיוחדות של הארץ הזאת. מה עושה אברהם? הוא יורד למצרים! שם יש תמיד אוכל. כי יש תמיד מים! זו תקלה. אבל לא נורא, הוא ילמד בהמשך.
כשהוא עולה ממצרים עם רכוש רב ולוט עימו, קורה ריב בין משפחת לוט ומשפחת אברהם:
בראשית פרק ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ:(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:(י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְקֹוָק אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְקֹוָק כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:(יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו:(יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם:(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיקֹוָק מְאֹד:
אברהם מציע לחלק את הארץ: הצפון או הדרום? לוט עונה: המזרח! לוט רואה שבקעת הירדן דומה מאוד למצרים. יש נהר שופע מים בדיוק כמו הנילוס. לוט הוקסם ממצרים. המדרש אומר
בראשית רבה פרשה מא ד"ה ז וישא לוט:ויסע לוט מקדם, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא באלוהו,
לוט ואברהם נפרדים על רקע מחלוקת אידיאולוגית עמוקה: אברהם בוחר את ארץ כנען, בבית אל, בית האלוהים, ולוט בוחר ארץ מצרים. אמנם לא במצרים, אלא חבל ארץ שדומה מאוד למצרים. למה? כי שם לא צריך להתפלל כדי שירד גשם. אפשר לנוח מהנוכחות של האלוהים.
אבל ניתן לראות את המחלוקת הזו כבר בבריאת העולם:
בריאת העולם
יש לנו שני סיפורים שונים מאוד של בריאת העולם. הסיפור הראשון נמצא בפרק הראשון של ספר בראשית והסיפור השני בפרק השני.
בסיפור הראשון, הכל מתנהל בסדר מופתי. למשל כתוב ביום השלישי:
בראשית פרק א :(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:(יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(יג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: פ
האדם נברא בסוף סדר הבריאה כאילו הבריאה איננה זקוקה לו. יש בריאה והאדם מתווסף לבריאה, כתוספת.
בסיפור השני, הכל שונה:
בראשית פרק ב (ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:(ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(ז) וַיִּיצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(ח) וַיִּטַּע יְקֹוָק אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:
הבריאה מחכה לאדם! אין עשב, אין עצים, אין פרות. למה? כי כל הבריאה נמצאת רק עבור האדם! האדם הוא העיקר! רק כשיבוא האדם, רק אז יתפלל כדי שירד גשם ורק אז הבריאה יכולה להתפתח!
זה תיאור של בריאה התלויה באדם! האדם הוא זה שייתן משמעות לבריאה.
בעצם, הסיפור השני מתאר את משמעות הימצאות האדם בבריאה.
הסיפור הראשון מתאר את העולם באופן כמעט מדעי. האדם, מבחינה מדעית הוא אכן יצור זניח יחסית לכל הבריאה. הוא אפילו אחרון הבהמות !
בסיפור השני, האדם הוא העיקר!.
הפרק הראשון של בראשית, מתאר מציאות שנראית בעיני מצרי! בעיני כל אדם הגיוני, מציאותי.
הפרק השני, מתאר את משמעות חיי האדם כעיקרו של הפרוייקט האלוהי. זה מציב את האדם מול האלוהים והטבע שמסביבו איננו אלה אמצעי שיש לאלוהים להתקשר עם האדם. האדם והאלוהים נמצאים בקשר דרך הטבע! האדם מתפלל, יורד גשם. האדם מתנהג טוב, הטבע שופע.
בסיפור הראשון, הגשם ורד ללא שום קשר עם ההתנהגות המוסרית של האדם!
אם כן, ההבדל העמוק בין ארץ כנען וארץ מצרים הוא הבדל מהותי עקרוני שנמצא בבריאה מאז ומתמיד. התורה מספרת את שני הפנים השונים והמקבילים, אחד אחרי השני כי שני המישורים קיימים בתודעת האדם.
האדם יכול לחשוב שהוא "גלגל חמישי" בטבע. ואז, אין משמעות לחייו . יש לשרוד ולהינות ככל שאפשר כמו כל בירייה בעולם שמנסה לחיות לשרוד ולהתרבות.
מצד שני, התורה מתארת מצב שונה לגמרי: יש כוונה בבריאה. יש בורא שמעוניין באדם ועבורו הוא ברא את העולם. ההתנהגות המסורית של האדם היא עיקר הבריאה. כל הבריאה תלויה בעיקר הזה שהוא האדם! זו חשיבה מהפכנית שקשה עד היום לקבל אותה על ידי המדע. אבל זו הגישה של התורה והיא יוצרת את עם ישראל כנושא את הרעיון המהפכני הזה ומעיד על קיומו.
כדי שכל בני האדם יכירו יום אחד שמאחורי הטבע וחוקיו, מאחורי המציאות והמדע, יש "משמעות" יש כוונה של בורא עולם. יש השגחה, ה' בחר באברהם ובזרעו ובחר לתת להם ארץ מיוחדת"ארץ כנען.
המיוחדות של עם ישראל
עם ישראל איינו כמו כל העמים. יש לו קשר מיוחד עם הבורא. כל העמים מרגישים שהוא שונה ושונאים אותו בגלל זה. גם היהודים עצמם מרגישים שהם נואים על כתפיהם משימה ענקית שהופכת אותם ליוצאי דופן מבין כל האומות: עליהם לגלות שיש משמעות בחי האדם.
היהודים יגלו לעולם שיש ערך מוסף לאדם על כל שאר הביריות. שהבריאה איננה אך ורק טבעית גשמית.
מעם ישראל יצאו יוצרים, אמנים, מהפכנים, ממציאים. נביאים, אנשי דת, שיפתחו המימד ה"אנושי" שהפרק השני של ספר בראשית מתאר.
המיוחדות של ארץ כנען
ארץ זו מיוחדת כי היא לא נותנת ליושבים בה לחיות במנוחה! היא דורשת מהאדם להיות בן אדם! בשאר הארצות, הסתרת הבורא נותן לבני האדם את האשליה שחוקי הטבע הם היחידים ששולטים.
בארץ כנען, "עיני ה' בה "יש יותר הרגשה שהאדם איננו יחידי בעולם.
זה דומה למשל, לתלמיד שנמצא במשרד המנהל כל הזמן ותלמיד שנמצא בחצר.
בחצר בית הספר, אפשר לשחק, להתפרק. אבל במשרדו של המנהל , עיני המנהל בנו!
אברהם בחר להישאר בחדר המנהל! בבית אל! בארץ כנען.
לוט בחר לצאת לשחק בחצר ולחיות שם.
זרעו של אברהם קיבל עליו להיות תחת השגחת המנהל כל הזמן. ובמיוחד כשהוא נמצא בארץ כנען!!
לכן, חשוב כל כך שעם ישראל ישב בארץ ישראל ולא בארץ מצרים!
חשוב שמשה יסביר זאת לעם ישראל לפני הכנסיה לשם!
הרי ה' הוציא אותנו ממצרים, לא כי היינו שם עבדים והוא רצה לשפר את הזכויות האזרחיות שלנו. אלא כדי שלא נגור בארץ שבה קשה להרגיש את נוכחות הבורא ומשמעות החיים של האדם על האדמה.
הרבה יותר קל להיות גוי. הרבה יותר קל לחיות במצרים. לוט בחר בקלות הזו.
אבל, זו קלות שמסתירה ריקנות תהומית. האדם, עשיר ככל שיהיה, ימצא את עצמו חסר משמעות. ואכן, סדום תחרב. לא כי ה' החריב אותה , אלא כי סופה של סדום להיחרב!!
ה' החליט שאין מקום בארץ כנען למציאות של מצרים והוא "הפך" את סדום מארץ שכולה משקה לארץ יבשה .
המים
ראינו שהמחלוקת העקרונית בין שתי תפיסות העולם המנוגדות, מתחולל סביב למים.
נראה לי להציע פירוש לפסוק הזה:
(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:
ה' הבדיל בין המים של מצרים למים של ארץ ישראל
זה אותם המים. אבל אין להם אותו טעם!
במצרים, המים הם טבעיים. בישראל, המים הם התוצאה החייה של הקשר בין האדם והבורא!
המים של מצרים הם מיים טבעיים. הם נבעים לבד מהנילוס. הם המים התחתונים
בארץ ישראל, המים האלה יורדים מהשמים. הם יורדים בזכות ההתנהגות של האדם. הם מים עליונים! והם מים שמעלים את האדם. נותנים לו לנגוע במשמעות הימצאותו בעולם הזה.
להיות נורמאלי
בהתחלת הציונות, אחת הסיבות העיקריות של הציונים להקמת מדינה ליהודים, היתה כי יש להפסיק את המצב העגום של העם היודי הנרדף:
יש להפוך את העם היהודי לעם נורמאלי
ולכן יש להקים עבורו מדינה נורמאלית
כדי שהיהודים יהיו נורמאליים.
בעצם, הם חשבו שאפשר "לפתור את הבעיה היהודית" אחת ולתמיד. גם האנטישמיים רצו "לפתור את הבעיה היהודית אחת ולתמיד" , על ידי השמדת היהודים. הציונים רצו להציל את היהודים והם הצליחו ב"ה.
אבל, לעניות דעתי, למרות שהמאמץ המבורך הזה אפשר הקמת המדינה והתחלת הגאולה, הוא השאיר טעות פילוסופית קשה שאנו ממשיכים להרגיש בתוצאותיה ההרסניות:
לדעתי אין אפשרות להפוך את העם היהודי לעם נורמאלי כי הוא בנוי כדי להיות לא נורמאלי! זה תפקידו! זה לא תלוי בו ולא באף אחד. רק במי שברא את העולם ובחר בעם היהודי למלא תפקיד קשה זה.
אי אפשר להפוך את ארץ ישראל למדינה נורמאלית. כי תפקידה הוא להיות לא נורמאלית! מאז ומתמיד!
תפקידה של ארץ זו היא לגלות לבני האדם הגרים בה ולכל מי שמתעניין במה שנעשה בה ,כי יש מציאות מעבר למציאות הנראית לעיין! בה, מגלים שחוקי הטבע והמדע לא תופסים לגמרי! בה, אי אפשר להשיל מעצמנו את התפקיד המיוחד "להיות בן אדם". לא שבני אדם לא יהודים אינם בני אדם! אלא ש תפקידם של היהודים, להזכיר לכל בני האדם שחייבים להישאר בני אדם! כלומר, לא לחיות רק לפי הפרק הראשון של בראשית אלא גם כן על פי הפרק השני!
הנורמאליות
אני מרגיש שהדורות החדשים בארץ שלמדו שהמטרה היא "להיות נורמאליים" ושהמטרה של החיים בארץ ישראל היא לחיות במדינה "נורמאלית", נמצאים בבעיה רוחנית חמורה.
אם העיקר הוא להיות נורמאלי, אז יש מקומות בעולם שנוחים יותר לזה! והם צודקים. והם יורדים מהארץ כדי לחיות בצורה נורמאלית בארץ נורמאלית. הם עושים כמו לוט! הם חוזרים למצרים!
משם, ייתכן שהם , או מה שיישאר מבניהם, יגלו שאין כזה דבר "להיות נורמאלי". לא בתור בן אדם ועוד יותר לא בתור יהודי. וייתכן שיחזרו לארץ. אבל חבל על הזמן והאבידות בדרך!
משה מרגיש את הבעיה החמורה הזו כבר בהתחלת הדרך.
לכן, המילה העיקרית שלו , בפרשה שלנו היא : "אל תשכחו"
ברכה, זה מצוין. אבל זה עלול להשכיח את העיקר: נותן הברכה, מטרת הברכה. משמעות הברכה.
הסתרת ה':
אם נתבונן בתהליך ההתבגרות של עם ישראל בין יציאת מצרים, נגלה תהליך מעניין:
|
מצרים |
מדבר |
ארץ כנען |
| מצב היהודים |
"עבדים" |
חופשיים אבל עדיין לא אחראים על עתידם. |
ללא מן, ללא באר, ללא עננים, ללא משה. אחראים יותר על עצמם |
| היחס אל ה' |
לא מרגישים בו |
תלויים בו עד כדי חוסר אחריות |
עלולים לשכוח את ה' בגלל העצמאות והבגרות! |
מה ה' רוצה?
שהאדם יהיה תלוי בה'? לא. הרי הכניסה לארץ היא התקדמות לגבי המדבר.
שהאדם יהיה בוגר ואחראי על מעשיו?כן. לכן, ה' מסתיר פניו ממנו ומפסיק את הניסים הגלוים
אם כן:
ה' רוצה שהאדם יחיה בצורה בוגרת אחראית ועצמאית.
לכן, הוא מוכן להעניק לו שפע ,ברכות והרגשת חופש מלאה.
אבל הברכות האלה עצמן והשפע הזה והחופש והבגרות והעצמאות, הם עצמם עלולות להשכיח את העיקר!
הפרדוקס הזה מובנה בבריאת העולם.
הבורא רצה שמתוך העולם הזה , מתוך הסתרת פני הבורא, נגלה את השגחתו!!
זה פרדוקס שקשה לאדם לשאת אותו.
או שהאדם בוחר להיות פחות עצמאי, ואז הוא "עובד" אלוהים אחרים או פרעונים למיניהם שיחשבו במקומו
או שהאדם ירצה להיות עצמאי ואחראי ואז הוא שוכח את ה'!!
הפרדוקס הוא הפרדוקס של הבריאה, של האדם ועוד יותר של היהודי! כי תפקידו לחיות ולהעיד על הפרדוקס הזה
בין הפרת לנילוס
כשה' מבטיח את הארץ לאברהם הוא מדבר על ארץ שמשתרעת בין הנילוס(נהר מצרים) לנהר הפרת:
בראשית פרק טו (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
הגבולות האלה לא מומשו ולא דובר עליהם יותר בתורה. אם כן מה היא המשמעות של הבטחה זו?
אני מציע להוסיף על כל התשובות לשאלה זו, אפשרות שמדובר על רמז לגן עדן:
בין ארבעת הנהרות שמשקות את הגן, יש את הנילוס והפרת:
בראשית פרק ב (י) וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים:
(יא) שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב:….
(יג) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ:
(יד) וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת:
רש"י:פישון – הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו..
נהר הפרת ונהר הנילוס גרמו לאזורים מסביבם להנות משפע כלכלי אדיר. הם יצרו תרבויות וציביליזציות ענקיות. ארץ כנען נמצאת……בתווך! בין שני הנהרות. כמו המציאות של עם ישראל: בפרדוקס שמחזיק בין הקצוות: לחיות בין הנהרות במקום שאין נהר! כי ארץ כנען היא לא כארץ מצרים ולא כארץ ארם. העם היהודי נולד בארם, נוצר במצרים אבל הוא יצא משם כדי לחיות בארץ כנען! לא שם ולא שם.
הפיתוי גדול לחיות שם בנהרות בבל או בנהר מצרים.
אבל המטרה היא לקחת על עצמנו את האתגר והברכה האמיתית של החיים כאן בארץ ישראל.
שמע ישראל
קריאת שמע מכילה שני קטעים
הראשון לקוח מפרשת ואתחנן: שמע ישראל
השני נמצא בפרשה שלנו, עקב: והיה אם שמוע…
הראשון, מופיע אחרי שמשה מספר על מסירת שני לוחות הברית
השני, אחרי שמשה מספר על חטא העגל ומתן לוחות שניים
לכן, בפרשה הראשונה, לא מוזכר שום אפשרות לחטוא.
בפרשה השנייה, יש בה תנאים: אם תשמעו אל מצוות ה' ירד גשם ואם לא , חרון אף ה' ימנע השפע . זה מקביל למצב העם אחרי חטא העגל ומתן לוחות שניים.
מהרגע שהיה חטא חמור, לוקחים בחשבון החטא ותוצאותיו.
בגמרא, מציעים אפשרות להגיד כל יום את עשרת הדברות. אבל, בגלל הסכנה שיחשבו המינים שרק אלה מצווה ה' לנו, לא אומרים את עשרת הדברות
במקומם, קבעו את שתי הפרשיות של שמע
אחת כנגד הלוחות הראשונים
והשנייה כנגד הלוחות השניים.
בחיבור ומצווה אחת.
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 