בע"ה כב שבט התשעז
מישל בן שושן
יתרו פי
עניין משפחתי
בהתחלת הפרשה , יתרו מתואר כל הזמן כ"חותן משה". הוא בא בתור חותן משה, מביא את אשתו ובניו אל משה. אפילו הפסוק הראשון "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו", יכול להתפרש כאילו יתרו היה במתח על מה יקרה למשה, בעלה של ביתו. משה הלך למשימה בלתי אפשרית והוא דאג לו. יתרו שמח שמשה ניצל מהסיפור, והוא מחזיר לו את אשתו ובניו! אפשר להגיד, בניגוד לפרשנים , שיתרו בא רק בשביל משה, בשביל סיפור משפחתי! הוא מגיע אליו ל"הר האלוהים", ההר שהוא מכיר כי שם היה משה רועה את צאנו, קרוב למדיין.
אבל בחלק השני של הסיפור, יתרו מופיע כ"יתרו" בלבד. לא כחותן משה. בחלק הזה, אחרי שמשה מספר לו את מעשי האלוהים, אז הוא מתפעל והוא "מתגייר". הוא מקריב קרבנות והוא מברך את ה'.
כאילו יתרו מגיע מסיבה משפחתית גרדה והוא מתגייר ליהדות בשלב שני.
בשלב שלישי, יתרו מתואר שוב כחותן משה כאילו הוא מחבר את שני השלבים הראשונים ואז הוא נותן למשה את העצה שלו.
אם נסתכל בעצה עצמה, נראה שהמניע הוא "הבריאות של משה". כאילו החותן דואג לשלום החתן שלו! (חזרנו לשלב הראשון!) אבל בהמשך, המטרה העליונה היא שדבר האלוהים יוכל להתפרסם לכל העם והכל יבוא על מקומו בשלום!(השלב השני!) ושוב משלבים את שתי המטרות: הפרטי, משפחתי, אישי ומטרה הרוחנית.
נראה לעניות דעתי , שסיפור יתרו מלמד למשה ולנו הקוראים, שאין להפריד בין הרוחני והגשמי! שני המישורים משולבים! משה הוא איש האלוהים. הוא נמצא בהר האלוהים בזמן שהעם ממשיך להיות ברפידים (ראה הקובץ "בשלח פי"). קשה למשה לחלק ולהעביר סמכויות. הוא היחיד שמדבר עם האלוהים. לכן הוא היחיד שיכול לפטור את בעיות העם. יתרו מאמין בעם!! הוא מאמין שיש כוח לאנשים נוספים בעם.
לפני שהתורה מספרת על ההתגלות של ה' מלמעלה, הנה סיפור נגדי שקודם לוף אדם שאיננו יהודי, שהוא אפילו כהן מדיין, בא ומדבר על הכוחות שקיימים אצל העם עצמו. אדם שבא ומחבר את משה אל העם, אל המציאות, אל משפחתו, אל בניו! לפני שמשה יעלה אל האלוהים, יתרו מבקש ממנו לרדת אל בני האדם!!
יש מחלוקת האם יתרו הגיע לפני או אחרי מתן תורה. אבל עובדה היא שהתורה סדרה את סיפור יתרו כאן. לפני מתן תורה. והמסורת נתנה לפרשה של מתן תורה דווקא את השם "יתרו".למה?
התורה רוצה כנראה ללמד אותנו משהוא לגבי מתן תורה דרך סיפורו של יתרו .
נראה לי שהלימוד הוא : למרות ההתגלות הניסית שבאה מלמעלה, אין להתנתק מהמטרה העליונה שהיא בני האדם היושבים למטה!
אכן משה יעלה , הרבה פעמים, כדי לשמוע את דבר ה'
אבל ה' יבקש ממנו גם כן לרדת אל העם!!
אין להפריד בין שני העולמות!
נראה שקל יותר למשה לעלות מאשר לרדת!
או גם לנו קל יותר לעלות מאשר לרדת!
מחפשים "התעלות". אבל אסור לשכוח שהמטרה העליונה היא החיים למטה!.
הסדר בפסוקים
קשה מאוד להבין מה קרה, כרונולוגית , בכל מה שקשור ליתרו. הנה כמה בעיות:
- בסוף הפרשה של יתרו, לפני מתן תורה , כתוב :
…..(כז) וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ:
. אם כן, יתרו חזר למדין. אבל בספר במדבר, אנו מוצאים את יתרו עם בני ישראל במדבר סיני, שנה אחר כך:
במדבר פרק י:(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְקֹוָק דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:(ל) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ:(לא) וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:(לב) וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְקֹוָק עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ:(לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר יְקֹוָק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
האם יתרו הלך למדין וחזר שוב? לא מסופר על חזרתו! ושנית, בקטע הזה, משה מבקש מיתרו להישאר ולא רואים שהוא "משלח" אותו!
- יתרו מדבר על "חוקי האלוהים ותורותיו" שמשה צריך ללמד את העם. אבל עדיין לא ניתנה התורה! על מה כל העם עומד על משה לבקש ממנו פרטים ?
- בספר דברים, משה מספר שהוא עצמו הגה את רעיון שרי האלפים והמאות:
דברים פרק א :(ו) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה:
(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו …(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם:….(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:(יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם:
זה נראה כאילו משה "גנב את הרעיון מיתרו ואיננו מספר שיתרו הוא זה שייעץ לו הדבר!
הרב מדן (מצותת על ידי הרב וינר) מציע פתרון חלקי:
יתרו אכן בא לפני מתן תורה. הוא נתן את העצה שלו למשה כי משה היה מטפל בענייני חלוקת האוכל והמן והשתיה (מן בוקר ועד ערב, על ענייני ארוחת בוקר וארוחת ערב!), על ענייני ארגון החברה. משה לא קיבל את עצת יתרו! הוא אמר לו: בסדר, אני מסתדר יפה! ואכן משה התסדר.
יתרו נשאר עם העם שנה שלמה עד שהם היו אמורים לעזוב את מדבר סיני ולנסוע ארצה. אז, משה מבקש מיתרו להישאר כי יתרו לא רוצה לנסוע ארצה עם העם (מסיבות חיוביות או לא). ושם יש לכתוב את הפסוק שלנו שמשה נתן ליתרו ללכת. כלומר הפסוק "וישלח משה.." שייך לספר במדבר. הוא נמצא כאן (כי התורה אוהבת לצרף את כל הפסוקים המדברים על אותו עניין אפילו אם הם לא קראו באותו הזמן).
אחר, כך, האירגון של המסע לארץ היווה קושי עצום למשה. ושם הוא מתלונן על משא העם. ושם, הוא מאמץ את הרעיון של יתרו שניתן לו לפני שנה. ומשה מחליט למנות שרי אלפי ושרי מאות, בשנה השנית, כשיש לעזוב את מדבר סני. לכן, משה מדבר בספר דברים על המעשה הזה כאילו הוא בא ממנו. כי אכן משה החליט לאמץ אותו רק אחרי שנה שלמה שבה הוא חשב שהוא יוכל להסתדר לבד.
בעצם, הרעיון של יתרו הוא לא פטנט גאוני שמשה לא חשב עליו. הרי משה גדל אצל פרעה ושם כל החברה בנויה בצורת פירמידה. העניין הוא "האם להמשיך להנהיג העם לבד או שיש לחלק סמכויות?" על כך היתה מחלוקת בין יתרו ומשה. יתרו חשב שזה טוב מיד ומשה השתכנע רק אחרי שנה שלמה.
ויהי ממחרת
רשי מציע ש"ויהי ממחרת" הכתוב בהתחלת הפרשה שלנו, לא קרא כאן אלא אחרי יום הכיפורים, כשמשה הוריד את הלוחות השניים! למה? כי אז יש סיבה לעם לבוא לדרוש את משה על חוקי האלוהים.
זה לא סותר את האפשרות שיתרו הגיע לפני מתן תורה. אלא שהפסוקים מקבצים ביחד כמה אירועים שנוגעים ליתרו , ביחד. חלק לפני מתן תורה וחלק אחרי מתן תורה. הנה הרשי הארוך הזה שנוגע בבעיות שהעלנו:
רש"י(יג) ויהי ממחרת – מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת, למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר (פסוק טז) והודעתי את חקי וגו', ומשנתנה תורה עד יום הכיפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכיפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שניה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה, שהרי נאמר כאן (פסוק כז) וישלח משה את חותנו ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה (במדבר י כט) נוסעים אנחנו אל המקום וגו', (שם לא) אל נא תעזוב אותנו, ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואם תאמר שם לא נאמר יתרו אלא חובב, ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה:
מה שמועה שמע ובא ?
הפרשה מתחילה במילים "וישמע יתרו". יש מחלוקת תנאים בשאלה "מה שמועה שמע ובא והתגייר?" שלוש אפשרויות מוצעות:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטז עמוד א – וגם : במכילתא דרבי ישמעאל, יתרו :
וישמע יתרו כהן מדין – מה שמועה שמע ובא ונתגייר?
- מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע.
- ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, ..
- רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא
ורשי בחר שתיים מאלו וצרפם יחד!
רש"י : וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק:
אבל אם נעיין בפסוקים שלנו, נראה שאין מקום לשאול שאלה כזו בכלל. כתוב במפורש שיתרו שמע את כל מה שעשה אלוהים למשה ולישראל כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. ברור: יתרו שמע על יציאת מצרים!!
אולי התנאים שואלים את עצמם: מה היא הנקודה ששברה את גב הגמל וגרמה לו לבוא.
בהסבר שהצעתי לעיל, יש מקום להגיד שיתרו בכלל לא בא להתגייר אלא בא כדי להחזיר את אשתו ובניו למשה אחרי שניצל מפרעה. אבל נניח שיתרו בא להתגייר לכתחילה. אז מה יכול לגרום לגוי לבוא להתגייר? זו שאלה מעניינת. כי בכל דור, היהודים נמצאים מול גויים עוינים ויהיה מעניין לדעת מה "מקפיץ" גוי לבוא לאהוב את היהודים!
אכן, אם נעיין בסוגיה השלמה בגמרא, מסתבר שיש מחלוקות הרבה יותר רחבות בין התנאים שמציגות השקפות עולם שונות. בערך, אותם המחלוקות שקיימות היום בעם ישראל:
למשל, הנה טבלה לגבי השקפות העולם של שניים מהתנאים האלה, לגבי הסיפור של מלחמת עמלק:
| מחלוקות נוספות | רבי יהושוע | רבי אלעז המודעי |
| מה שמועה שמע? | מלחמת עמלק | מתן תורה |
| אל יהושוע :בחר לנו אנשים | אנשים גיבורים | יראי חטא |
| וצא הילחם בעמלק | צא מן הענן | צא עם כתר הרוחני! |
| מחר אנכי ניצב | נהיה עמכם! | נגזור תענית, נתפלל. |
עבור רבי יהושוע העיקר , הדבר העיקרי זו מלחמת עמלק! עבורו, הכי חשוב זה המעשים הגשמיים, הגבורה של החיילים היהודים, המלחמות, היציאה מהרוחניות והטיפול בגשמיות!
עבור רבי אלעזר המודעי, להיפך, זה הנס שבא מלמעלה, התפילות, יראת החטא, הרוחניות!
כלומר, השאלה "מה שמועה שמע?" מעניינת אותנו יותר בקשר לההשקפות של היהודים עצמם על מה חשוב מאשר מה גרם ליתרו לבוא!
וכן נראה לי, רוב השאלות שנוגעות לפרשנות המקרא:
הן באות יותר לגלות את המשמעות שאנו נותנים לדברים מאשר לדעת "מה קרה באמת שם?"
כשפרשן מציע סדר דברים, סדר פסוקים, ממלא חורים בסיפור, מפרש מילים סתומות, הוא בעצם מגלה לנו מה היא השקפתו של הפרשן עצמו.
יתרו ועמלק
אלה הסוברים שיתרו הגיע אחרי מתן תורה, מנסים להסביר למה בואו מסופר כאן?. אחת התשובות המעניינות היא שהתורה צירפה ביחד את שתי התגובות האפשריות להופעת העם היהודי:
- עמלק שמע ובא להילחם
- יתרו שמע ובא להתגייר!
לכן שתי הפרשיות , של עמלק ושל יתרו מצורפות אחת אחרי השנייה בתורה.
עשרת הדברות
מי אומר שיש כאן עשרה? התורה עצמה בשלושה מקומות (שמות לד, כח; דברים ד, יג; י, ד). אבל איך חולקים את הקטע לעשרה?
ניתן להשתמש במסורה של הכתב עצמו. כשאנו מסתכלים על הספר תורה, הקטע מחולק לעשר פרשיות. גם בקריאה בטעם עליון, יש חלוקה לעשרה.
אבל, כנראה אחרי חורבן הבית השני, כדי להתנגד לנצרות (כדי להחמיר על עוון העבודה זרה ולחייב אותם בשני עברות "אנכי" ו"לא יהיה" ולא רק באחת "אנכי") , החכמים שינו את החלוקה הזו. הפרשה הראשונה שהיה אמור להיות הדיבר הראשון, הם חלקו לשניים. הם אפילו חילקו את הפסוק הראשון לשניים כדי ליצור שתי דיברות! ואז היה להם 11 דברות! לכן, כנראה, הם צירפו את שתי הדברות האחרונות (לא תחמוד בית רעך, ולא תחמוד אשת רעך או לא תתאווה) לדברה אחת, למרות שאלה שתי פרשיות נפרדות.
כדי להמחיש יותר את הדבר, רשמתי למטה את הקטע מחולק לפי החלוקה שלנו היום, כפי שהחכמים חלקו אותו בתלמוד וכך נמשך חלוק עד היום : הגדרתי בתוך מסגרת כל דברה בנפרד.
אבל ניתן לראות שהחלוקה של המסורה לפרשיות (כתוב "ס" או "פ" בסוף כל פרשיה ויש מרווח בספר התורה ביניהן) היא שונה:
שמות פרק כ
(א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: ס
(ב) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים…..
…לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:
(ג) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:
(ד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: (ה) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי ס
(ו) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: פ
(ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:(ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:(י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ: ס
(יא) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס
(יב) לֹא תִּרְצָח ס לֹא תִּנְאָף ס לֹא תִּגְנֹב ס לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר: ס
(יג) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ: פ
- הרב יואל בן נון, מצא שיש בקטע, 12 פעמים המילה "לא" שש פעמים בחלק "בין אדם למקום ושש פעמים בחלק של "בין האדם לחברו"!
אחרי שאנו מקבלים את החלוקה של התלמוד, נשאלת השאלה האם ניתן לחלק את כל הדברות לתת קבוצות?
הרב מנשה וינר מפרט שש חלוקות שונות שכל אחת מגלה עניין רב. הנה הן בטבלא:
| 5-5 | למקום – לחברו |
| 1-3-3-3 | דצך עדש באח ב |
| 3-7 | וארא בא- ספירות |
| 2-8 | תריג=תורה-2 |
| 1-9 | א-אנכי-אנכי ה' .. |
| 2345 | סיבה |
5-5
היא החלוקה הנפוצה ביותר שמופיעה בכל ציור, במיוחד אצל הגויים. יש הגיון בחלוקה הזו כי היא שווה! במיוחד כשהתורה מספרת שהיו שני לוחות שעליהם היו כתובות. עשרה לחלק לשנים, נותן פעמיים חמש!.החלוקה הזו מצותתת לראשונה על ידי רבנו חננאל.
יש הגיון להגיד שהחמש הראשונות הן מצוות בין אדם למקום והאחרות בין אדם לחברו:
כי בחמש הראשונות, מופיע שם ה' ובאחרות לא!! באחרות יש את המילה "רעך".
- הרב וינר מגלה מפתח פרשנות בתנ"ך: כשמצרפים המילים הראשונות והמילים האחרונות בספר או בפרשה, אנו מגלים את סוד הסיפור כולו:
למשל, מגלית רות מתחילה ב"ויהי בימות השופטים" ומסיימת בלידת דוד המלך. כאילו כל הספר בא ללמד על המעבר בין תקופת השופטים לתקופת המלכות בישראל.
כמו כן, התורה מתחילה ב"בראשית ברא א'" ומסיימת ב"עיני כל ישראל". כלומר, המעבר בין הפן האוניבראלי של הבריאה והמטרה של עם ישראל. זה מה שרשי אומר כבר בהתחלה:"כוח מעשיו הגיד לעמו..".
גם בעשרת הדברות, כשמצרפים "אנכי ה' אלוהיך" למילים האחרונות " אשר לרעך", אנו מצרפים את המימד האנכי כלפי ה' והמימד האופקי כלפי בני האדם. בדיוק מה שהחלוקה הזו רוצה להביע.
3-3-3-1
אומרים שעשר המכות מקבילות לעשרת הדברות. יש חלוקה ידועה במכות: דצך עדש באח-ב. חלוקה כזו יומיעה גם אצלנו:
1= אנכי ה': היא כוללת את הכל. כמו שמכת בכורות כוללת את כל המכות. ה' הודיע עליה לפרעה בהתחלה והוא יישם אותה בסוף.
3= לא יהיה לא תישא והשבת: יש הגיון בחיבור שלושת הדברות בקבוצה אחת: כולן מדברות על מלכות שמים. ה' אחד, אין להשתמש בשמו והוא ברא את העולם.
3= כיבוד הורים, לא תרצח ולא תנאף: מצוות על הקשר החברתי בין בני האדם. הורים, האחר והתא המשפחתי.
3= לא תגנוב, לא תענה ולא תחמוד: היחס עם הקניינים של השני.
3-7
השלוש הראשונות, בברור מגדירות את היחס אל האל האחד.אלה מצוות רוחניות, פילוסופיות, שכליות מאוד. היחס אל האלהות.
אבל השבע האחרות , מהשבת ועד לא תחמוד,מדברות על מצוות מעשיות של השולחן ערוך
החלוקה הזו ידועה מעשרת הספירות. שלוש עליונות מאוד ושבע תחתונות
2-8
החלוקה הזו ידועה מאוד כי המדרשים אומרים שבני ישראל שמעו את שתי הדברות הראשונות מפי הגבורה והשאר מפי משה. דרך אגב, זה נמצא בפסוקים עצמם: בשתי הראשונות מדובר בגוף ראשון :"אנכי ה'", "על פני" אבל בשמונה האחרות, מדובר על ה' בגוף שלישי :"שם ה' אלוהיך" ולא "שמי"..
יש עוד סיבה לחבר בין שתי הראשונות, (מלבד ההצעה הראשונה שלי שהמסורת הישנה מחשיבה אותן לדברה אחת) שבשתיהן כתוב "אנכי ה' אלוהיך" פעם בראשונה בהתחלה ופעם בשניה באמצע.
1-9
חלוקה זו אומרת שבעצם הכל כלול בדברה הראשונה "אנוכי ה'".
הרב סעדיה גאון מסביר שכל תרי"ג המצוות כלולות בעשרת הדברות. שהן בעצם מסכמות ומרכזות את הכל. והוא חילק את כל התרי"ג מצוות כתת קבוצות של עשרת הדברות.
כך ניתן לעשות בתוך עשרת הדברות עצמן ולהגיד שהכל כלול בדברה הראשונה. כי מהרגע שאנו מול ה', אז הכל נובע מזה.
וכך ניתן להגיד שהמילה הראשונה "אנוכי" מכילה הכל בתוכה.
וכן ניתן להגיד שהאות הראשונה ,א" מכילה את הכל כי היא סמל האחדות, העיקרון הכי חשוב ביהדות
2345-1678910
היא חלוקה לפי הדברות שמכילות בתוכן המילה "כי" ולבין אלה שלא מכילות הסבר למצווה.
העניין של "כי" דורש הבנה. למה לפעמים התורה כאילו נותן לנו טעם למצווה או מסברה העונש?
למשל :"לא תישא..כי לא ינקה ה'" כאילו התורה אומרת אל תעשה דבר כזה כי ה' יעניש אותך! ומה עם לא תרצח?
האמת היא שיש להבין המילה "כי" לא כסיבה או עונש אלא הסבר על מהות המצווה עצמה. ואכן יש מצוות שאין לקחת אותן כמובנות מאליהן! יש לעיין בהן יותר, וה"כי" בא לדרוש מאיתנו התיחסות שונה ממה שחשבנו לכתחילה. למשל, לשאת את שם ה' לשווא, זה להשתמש באלוהים כאילו הוא בכיס שלנו. ואז יש לנו הרגשה שאנו מעליו! אנו יודעים מי הוא אנו יודעים מה הוא אנו יודעים למה הוא עשה כך או למה הוא מצצוה כך. זה "מנקה" אותנו! זה מנקה מהעול ! כי אנו מרגישים שאנו מעל למצווה. אפילו אם אני עושה אותה, זה בגלל מבין אותה!
על הטעות הזו בא ההסבר "כי לא ינקה ה'! אתה לא תצא מזה! אתה לא תוכל לתפוס אותו ויישאר בתוך הכיס שלך!
דברי תורה על פרשת השבוע ,חגים, ועוד 